שבט סופר חלק א רסח

וה' ישפות שלומו וטובו כחפץ נפשו היפה פה פ"ב יום ד' לסדר תרומה תרל"ו לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה פט

שוכ"ט לכבוד הרב המופלג מורג חרוץ ברק השנון בעל פיפיות הותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה שבתי בריינפעלד נ"י אב"ד דק"ק טעלעק יע"א

מכתבו קבלתי בעת שטרידנא טובא בענינים שונים ומפני הכבוד אני משיב בין הפרקים אודות שאלתו שנשאל מאחד מאנשי גליל שלו ע"ד ס"ת שנקרע בקרע הבא מגליון והגיע ביותר מג' שיטין למעלה בתוך הכתב ועיני מ"כ שפיר חזו בש"ע סימן ר"פ ובכל המקומות וכבר הלכו בו נמושות לקוטי בתר לקוטי בספרי גדולי הפוסקים וראש המדברים הריב"ש הובא ברמ"א שאוסר אפילו בחדתא אם הוא יותר מג' שיטין ונקה"כ הביא כמה תשובות שהתירו והריב"ש בעצמו חזר אח"כ ובברכי יוסף הובא עוד חבל תשובות המדברים בענין זה זה אוסר וזה מתיר וכל אחד ואחד מי שרוצה להקל או להחמיר ימצא מקום ויתד נאמן לסמוך עליו על גדולי פוסקים

וראיתי בתשובה ארוכה בפרח מטה אהרן סימן מ"ה שכ' כיון שהוא מחלוקת הפוסקים יש להקל בספיקא דרבנן וכתב שתליא בשיטת הרמב"ם וטור בספק בין דף לדף שהרמב"ם פוסק להקל והטור פוסק להחמיר וכיון דב"י בש"ע וכן מדשתק הרמ"א משמע דמודה להקל בספק א"כ גם ביותר מג' שיטין דיש לנו ספק ע"י שיטות הפוסקים יש להקל ובגוף הטעם דפסק הרמב"ם להקל וטור להחמיר וכבר הרגיש הב"י כיון דספק דרבנן הוא אמאי פסק הטור להחמיר ועיין בב"ח שנדחק משום קדושת ס"ת ובתשובות הב"ח ק"ח כתב משום חשש ברכה לבטלה וכן כתב בשבות יעקב יע"ש ולפי דבריו אדרבה לרמב"ם שפסק דגם בברכה לבטלה עובר בלא תשא מדאורייתא היה לו להחמיר בספק ותוס' סוף ר"ה וכן רא"ש פ"ק דקדושין שפסקו בברכה הוא מדרבנן וגם הטור כדעת אביו הרא"ש היה לו להקל ועיין במג"א סימן רט"ו שכתב לשיטת תוס' בספק אינו עובר משום לא תשא בברכה וצריך עוד טעם לטעמו מפני מה פסק הרמב"ם להקל אלא הב"ח העלה שם בתשובה ומתמה על הב"י מנ"ל דרמב"ם פוסק להקל דלמא הא דכתב הרמב"ם וכן בין דף לדף יתפור היינו נמי בעפיצן בג' ובלא ניכר עפיצן בב' שיטין ולדידי לא קשה דהא כיון דאיבעי הוי אי בין דף לדף הוי כמו בתוך הכתב או קיל מיניה וא"כ הוי ליה לרמב"ם לאשמעינן החומר דבג' לא יתפור בין דף לדף דהא זה הרבותא בין דף לדף ומדנקט הקולא יתפור משמע דהרבותא הוא הקולא בין דף לדף וע"כ דאפילו ביותר מג' יתפור ודייק שפיר הב"י דרמב"ם פסק לקולא ולפי"ז לא אתי שפיר טעמא דב"ח ועוד דבלא"ה לא נכונים דברי הב"ח במח"כ דרצה לומר לפי שיטתו דגם הרמב"ם פסק לחומרא דטעמא משום לא תשא דשמא הס"ת פסולה ואין לברך עליה לדעת המחמירים ואוסרים לברך על ס"ת פסולה אפילו אין שם ס"ת אחרת כמבואר באו"ח סימן קמ"ב שכן תופס הרמב"ם ורשב"א והכי נקטינן דהא בודאי לרמב"ם א"א לומר כן דהא מונה והולך בפרק י' מהל' ס"ת עשרים דברים שבכל אחד מהן פוסל הס"ת ואין קורין בו ברבים ולא מונה ביניהם דאם נקרע בג' שיטין וע"כ דגם זה כשאר דברים שמסיים ושאר דברים רק למצוה מן המובחר ולא לעכב ופשיטא דלא הוי חשש לא תשא דהא קורין בו ברבים אלא דלפ"ז א"ש לפי מה שנקט הב"י דפסק הרמב"ם לקולא וכאשר הוכחנו מלשונו דלשיטתו דלא הוי רק לענין מצוה מן המובחר ליכא משום חשש לא תשא משא"כ לטור ועוד נראה לי טעם אחר דטור ורמב"ם לשיטתם בפי' האבעי ובטעמא הא דלא יתפור בג' בעתיקא דהטור מפרש משום דניכר הקרע בלא עפיצן ומגניא מחמת הקרע והתפירה וא"כ כיון דהטעם משום זה אלי ואנוהו דהוי דאורייתא ודרשה גמורה הוא וכן מוכח מרש"י ר"פ לולב הגזול במתניתין דיבש פסול משום זה אלי ואנוהו ואף שתוס' שם חולקין על רש"י זה דוקא אי מעכב אפילו בדיעבד אבל מ"מ לכתחילה בודאי מדאורייתא הוא ושפיר פסק הטור לחומרא האבעי משא"כ הרמב"ם דסבר דטעם משום דמקרע ביותר ואין התפירה חזקה בלא ניכר עפיצן והוי רק חששא דרבנן מש"ה פסק לקולא ועיין

והנה לכאורה מוכח מזה דאנוהו מעכב אפילו בדיעבד דהא כתב רש"י דצריך לסלק היריעה אלא מדברי הט"ז ס"ק ב' שכ' דאין צריך להוציא אחרת בשביל זה כיון דאינו רק משום הידור משמע דאנוהו אינו מעכב ורק לכתחילה צריך לחוש וצ"ל לט"ז לתקן הס"ת ולקראת בו זה הוי נמי לכתחילה וראיתי בחידושי חתם סופר בחלק הששי בפרק לולב הגזול שהביא מהא דש"ס גיטין דף כ' דפליגי ר"י ורבנן בהעברת הקולמס על השם דמוכח לרב אחא בר יעקב דאמר דטעמא דרבנן משום אנוהו ש"מ דמעכב משמע דזה לא הוי לכתחילה שלא לתקן היריעה וא"כ מוכח מסוגיא דכאן דאנוהו מעכב ולכאורה מוכח דזה מקרי מעכב ולא לכתחילה דהא ודאי לראב"י דסבר דטעמא דרבנן משום ואנוהו בודאי דוחק לומר דפליגו אי גם זה מקרי אנוהו או לא וע"כ דפליגו אי צריך אנוהו ובודאי לכתחילה גם ר"י צריך אנוהו וליכא מאן דפליג על הדרשה דהתנאה לפניו במצות ומוכח כן מש"ס שבת פרק ר"א דמילה בסוגיא דציצין המעכבין דאם לא כן מאי פריך ע"כ לא אמר ר"י התם וכו' אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו והביא שם פלוגתא דחכמים ואבא שאול דדרש ואנוהו הוי דומה ליה מה הוא רחום ואי יש פלוגתא בדרשה דהתנאה לפניו דלמא אבא שאול הוא דלית ליה האי דרשה וע"כ דכ"ע דרש התנאה לפניו וליכא מאן דפליג ועיין בשאגת אריה סימן נ' ושם מסתפק בסוף הדברים דאולי יש לומר דמדרבנן בעלמא הוא אבל יותר נוטה דדרשה גמורה הוא וא"כ ליכא פלוגתא בזה וע"כ גם לראב"י רק לענין מעכב חולק ר"י ולא לכתחילה וא"כ לשיטת רש"י ושאר מפרשים דטעמא משום מגני' אפילו אם כבר הוציא לקרות בו צריך להוציא אחרת משום הידור דמעכב וביותר י"ל לפמ"ש רש"י טעמא משום דמגני' א"כ כיון דמגני' חמור יותר מהידור דאפי' מגני' ומאוס נמי הוי ובזוי מצוה בודאי לכ"ע דאורייתא דילפינן משפך וכסה ואבוהן דכולהו דם ובזה י"ל דודאי מעכב וכן מוכח לכאורה דהא בש"ס גיטין פ' הניזקין דף נ"ד ע"ב קאמר עד כאן לא קאמר ר"י אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא משום דמחזי כמנומר וטעמא משום דמגני' ומאיס משמע בהא מודה ר"י דמעכב ורק בחדא אזכרה פליג אלא מתוס' סוכה ל"א ע"ב בד"ה אשירה דמשה וכו' דכתבו בשם ר"ת דלאחר הביטול לא יטול לכתחילה לולב של ע"ז משום דמאיס לענין מצוה אבל בדיעבד יצא משמע אפילו מאיס נמי לא מעכב בדיעבד והרי לפנינו פלוגתא דרש"י סבר אפילו אכוהו מעכב ולר"ת אפילו מאיס אינו מעכב בדיעבד ודוחק לחלק בין מאיס בעצמותו או מאיס מחמת איסור וכ"ש יבש דכשר בדיעבד ובאמת במאיס מצינו דאפילו ר"י מודה דמחזי כמנומר וע"כ צ"ל כמ"ש בח"ס שם דתוס' סברי דוקא בקדושת השם דשם כתיב זה אלי ואנוהו או משום דזה אלי והדר דאתרוג שני כתובים לעיכוב ולא בשאר מצות שאינו מעכב יע"ש

אלא הא דכתב הט"ז ג"כ דאם אין שם אחרת יכול לקרות בזאת התורה זה ודאי עיקר ונכון וכן מוכח מש"ס סוכות ל"א ע"ב דקאמר אפילו באתרוג דכתיב הדר ואיתקוש לולב לאתרוג שהיו מורישין את לולביהן לבני בניהם ואמרו אין שעת הדחק ראיה ובכל הפסולין שהוא משום הדר אם אין לו אחר יוצא בו ורק עיקר פלוגתא דר"י ורבנן אי צריך לטרוח אחר לולב הדר ועיין בפנ"י על מתניתין דר"פ לולב הגזול לישב דברי רש"י שם בתירוץ השני שלו

ונבוא לדברי מעלתו מה שכ' אי גם ביותר מג' שיטין כשר תליא בשיטת הרא"ש ונמק"י דלרא"ש דטעמא משום דניכר הקרע א"כ בעפיץ דלא ניכר אפילו בד' יש להכשיר באמת התשב"ץ חלק ג' ר"ז מה"ט חולק על הריב"ש כיון דלא מגני' בשלש גם ביותר לא מגניא וכן השואל בריב"ש כתב