שבט סופר חלק א רסה

ח"ג סי' ל"ב הביא ראיה זו מהעברת קולמס להכשיר ועיין בנוב"י קמא סי' א' דרצה השואל לומר דטעמא דרבנן דאין מן המובחר משום דהוי חציצה והנוב"י שם דחה דבריו יע"ש ובתשובה אחת הבאתי דלפי דברי הבנ"י יש לומר דהיינו טעמא דא"ר בסי' ל"ב סק"ה דאם כתב בשאר מיני צבעונים דפסול דאף אם יעביר עליו דיו פסול ומדייק כן מדברי ש"ע שם והפרמ"ג חולק דמאי שנא מדיו על גבי סקרא דהוי כתב והניח בצ"ע ואי אמרינן דהוי חציצה א"ש דמעביר עליו קולמס לא מהני רק במב"מ אבל דיו על גבי צבעונים אחרים הוי חציצה

אלא מצד הסברא לא נ"ל כן לפמ"ש תוס' גיטין דף י"ט ע"א בד"ה מוחק דמשו"ה הוי מוחק ע"מ לכתוב דעל הכתיבה הזאת תהא כתיבה העליונה רישומה ניכר טפי משאם היתה התחתונה לבדה וא"כ כיון דע"י כתב התחתון חזק הכתב העליון יותר הוי כגוף וצורך הכתב ובודאי כה"ג לא הוי חציצה וראיתי אח"כ בח"ס יו"ד סי' רנ"ו שכתב על דברי השואל שכחות לדבר בעניני חציצה דלא נ"ל כלל דחזותא כהאי תחוץ ומ"מ אי חוצץ הרי במינו שאינו כשר לאותו דבר חוצץ טפי משאינו מינו דקיי"ל דמינו מחריב ביה שאינו מינו לא מחריב ביה כר"ש בזבחים ומב"מ שאינו חוצץ היינו כשניהם כשרים בשוה אבל מינו ושאינו כשר מגרע גרע מאינו מינו יע"ש ותמוהים לי דבריו הקדושים מדברי תוס' סוכה ל"ז ע"א שהביאו הא. דפ' בהמה המקשה דף ע' ע"א כרכתו אחותו מהו וכתבו לחלק בין הא דפ"ק דבכורות דאמר ר' אשי מב"מ אינו חוצץ בשני זכרים ובבכורות תירץ תוס' דאחותו הוי א"מ טפי מאחיו ולפי דברי קדושת זקני ז"ל אדרבה הא דאחותו גרע טפי מא"מ דמינו מחריב ביה הוא דהא אחותו אינו ראויה לבכור ומאי מסופק רבא טפי באחותו מכרכו בסיב ובטליתו דלא מהני דפירש"י שם משום דילמא מינו אינו חוצץ דהא אי אפילו בסיב. אינו חוצץ במינו דמחריב מגרע גרע מא"מ וצ"ע ותוס' כתב עוד שם בסוכה די"ל מה שאין דרכו בכך י"ל מב"מ חוצץ ובזה יש ליישב קצת הא דעמד בכפ"ת בסוכה שם על הא דאמר רבה לא לדוץ איניש וכו' ואמר רבה לא ליגוז דקשה אמאי אצטרכו תרתי בחדא מינייהו סגי וממילא נשמע אידך יע"ש תירוצו וי"ל בודאי דבר רגיל ושכיח הוא דנתרי עלי הדס וערבה כידוע וא"כ י"ל כיון דדרכו בכך הוא דוקא כה"ג סבר רבא דאינו חוצץ אבל לגוז הלולב דעלים של לולב לא שכיח דנתרי ויהיה תחובים בתוך האגודה הו"א דגם רבא מודה דמב"מ חוצץ קמ"ל דמ"מ לא הוי חציצה וכן י"ל איפכא לרבה ומשו"ה צריך לאשמעינן תרתי מימרי ולפמ"ש הכפ"ת שם דיש יותר רבותא בהאי לא לרוץ איניש דאינו חוצץ משום דילמא נתרי טרפא ועלה של הדס יהיה חוצץ בין הלולב והדס וזה דוקא חשיב לרבה מבשא"מ אבל לגוז הלולב בהושענא דעלים של לולב התלושים מפסיקים בין הלולב והדס וערבה לא חשיב חציצה כיון דעלי הלולב התלושים הם בצד הלולב והוי מב"מ קמ"ל לרבה דגם זה חוצץ ואי אשמעינן הא דלולב הו"א דוקא בזה אמר רבא אבל בלא לדוץ מודה קמ"ל ועיין במחצית השקל בסי' תרנ"א ס"ק ב' ולדבריו א"ש הא דהרי"ף וכן הרמב"ם לא הביאו רק הא דלא לדוץ איניש ולא הביאו ג"כ הא דלא לגוז לולב אלא כיון דפסקו כרבא דמב"מ אינו חוצץ וא"כ כ"ש דאינו חוצץ בהא דלא לגוז לולב דהוי טפי מב"מ וא"ש ולפי דברי הבנ"י דכתב דהעברת קולמס מהני משום דמב"מ אינו חוצץ צ"ל דגם זה הוי דבר רגיל לכתוב על הכתב דהרי כמה פעמים כאשר הכתב יושן מעבירין עליו קולמס לחדשו והוא מצוי בכל יום והוא מפורש בש"ע או"ח סי' ל"ב כ"ו באותיות ותיבות שנמחקו קצת אם רשומן ניכר כ"כ ושתינק וכו' מותר להעביר עליו קולמס ולחדשו ולא הוי שלא כסדרן והוי דרכו בכך להעביר קולמס על הכתב ומשו"ה אינו חוצץ אלא בלא"ה אין תירץ בנ"י מספיק דא"כ קשה לרבה דסבר דמב"מ ג"כ חוצץ וקשה דהא מר"י ורבנן משמע דמהני העברת קולמס ובנוב"י שם כתב דמשו"ה אינו מבטל כתב התחתון משום דעושה כדי לנאותו ואינו חוצץ וגם לדידיה קשה דהא רבה גם לנאותו סבר דחוצץ וא"כ קשה מברייתא דר"י ורבנן וצ"ל ע"כ כמו שכתבתי לפמ"ש תוס' כיון דע"י כתיבה התחתונה רישומה ניכר טפי ומתקיים יותר הוי ככתיבה חדא ושייך התחתון לכתב העליון ולא הוי חציצה ועיין

ועוד כתב בפנים מאירות שם להכשיר משום הא דאמר רבא ופליג על רבה דאמר להני דמגדלי הושענא דבי ריש גלותא כי גדליתו הושענא שיירו בית יד דלא להוי חציצה ורבא פליג משום דכל לנאותו אינו חוצץ וכיון דמושחין הקלף בצבע לבן כדי לתקן הקלף שיהיה חלק ומזהיר ולבן יותר הוי לנאותו ואינו חוצץ יע"ש ומעכ"ת הביא לנו מה שכתב בקסת הסופר בשם בעח"ח ז"ל דאין ראיה משם לפמ"ש הר"ן והריטב"א דהתם אין הטעם משום חציצה דלא מצינו חציצה לענין לולב רק עיקר הטעם משום לקיחה ע"י דבר אחר ומשו"ה כל לנאותו הוי לקיחה תמה יע"ש ולא מצאתי כ"כ טעם לדחות דברי הפמ"א בזה דהא תוס' נקטו טעמא דחציצה בלולב ומוכח לדידהו דגם לענין חציצה אמרינן דלנאותו אינו חוצץ ומנ"ל דהר"ן והריטב"א חולקים על תוס' ורק יישבו קושי' תוס' שם אבל על עיקר הדין דלנאותו אינו חוצץ לא פליגי וגם מדבריהם יכולים אנו ללמוד כן דגם לדידהו הא דהוי לקיחה תמה אף דמפסיק האגודה צ"ל משום דבטל לגבי הלולב והוי כגופו וא"כ גם גבי חציצה י"ל סברא זו ומנ"ל לחלק ומסתביר טעמא דרבא דכל לנאותו אינו חוצץ דהא זה אלי ואנוהו להתנאות לפניו במצות ורש"י כתב דמה"ט לולב היבש פסול ואף לפי מה שחולקין תוס' שם על רש"י מודה תוס' דעכ"פ לכתחילה הוי מצוה מה"ת ומה"ט אף דלולב אין צריך אגוד לעכב מ"מ מצוה לאוגדו ומש"ס שבת דרצה לומר דאף בציצין שאינן מעכבין חוזר בשבת משום זה אלי ואנוהו משמע דלכתחילה מצוה דאורייתא דלא כמשמעות המהרש"א בשבת פ' הבונה והארכתי במקום אחר בזה וכיון דעכ"פ לכתחילה מצוה לנאותו ממילא שייך לגוף המצוה ולא הוי חציצה ואף דלענין בל תוסיף לא אמרינן כן היינו משום דעכ"פ אם לא אגדו כשר אבל לענין חציצה בודאי מסתבר לומר כיון דמצוה איכא לנאותו לא שייך חציצה וברמב"ם פ"ז מהל' לולב ה' י"א כתב עשה לאגודה זו גימון של זהב או כרך עליה סדין ונטלה יצא והוא שיהיה דרך כבוד והידור שכל שהוא לנאותו אינו חוצץ ועיין בכפ"ת שמפרש יפה דברי הרמב"ם שיש דרך כבוד ודרך הידור דגימון של זהב הוא דרך הידור דהוי נוי ללולב אבל סדין וסודר על הלולב בודאי אינו נוי אלא דרך כבוד וקדושת המצוה שלא ליגע באגודה כמו שנהגו שלא לאחוז ס"ת משום קדושת ס"ת וה"נ עושה שלא יתלכלך האתרוג והאגודה ע"י מישמוש היד ושמעינן מהרמב"ם דגם אם עושה דרך כבוד נמי לא הוי חציצה ובש"ע תרנ"א הביא אם כרך עליו סודר ונטלו או שכרך על ידו ונטלו יש אומרים דלא יצא וכתב במג"א הא דכתב בלשון י"א משום דהר"ן מכשיר בכרך הסודר על ידו אבל אם כרך סודר על לולב גם הר"ן מודה וכתב במחצית השקל וא"כ לשון י"א לא קאי על שני הדינים רק על דין האחרון לבד והוא תמוה דהא הרמב"ם גם בכרך הסודר על הלולב מכשיר ומשו"ה כתב כל הדינים בלשון י"א ומדברי הרשב"א הובא בב"י יו"ד סי' קצ"ח יש ללמוד יותר מזה דאף בדבר הרשות כל לנאותו חשיב כגופו ואינו חוצץ דהרשב"א התיר בצבע שנשים צובעות שערות ראשיהן משום נוי ואף ברוב השער ואע"פ שרוב ואינו מקפיד חוצצין מ"מ כיון במכוין ובידים עושים כן לנוי לא הוי כדבר הנוסף אלא מגופו של שער משמע דכל לנאותו הוי כגופו ולא הוי חציצה ולאו בדבר מצוה דוקא ובאמת הא דהביא הרשב"א ראיה מהא דפרוכת דמצינו טבילה אע"ג שהי' מתכלת וארגמן ותולעת שני צ"ע דשאני התם דמצותו בכך מה"ת וראיתי שכבר דחה ראי' זאת בתשב"ץ ח"ג סי' נ"ח וראיתי בבינת אדם סי' י"ב שרצה לומר דעיקר טעמא דרשב"א משום דאין ממש בצבע אבל משום דכל לנאותו לא מהני רק במיעוט דאינו מקפיד אבל באמת מרשב"א לא משמע כן רק דמתיר אף ברוב שאינו מקפיד משום דנעשה בידים כן לנוי הוי כגוף השער ובטל לגבי השער ויש לעיין קצת מהה דאמרינן פסחים ס"ה שבח הוא לבני אדם שילכו עד ארכבותיהם בדם ומקשה והא הוי חציצה והא אמרינן כל שהוא לנוי והידור אינו חציצה א"כ מאי מקשה וראיתי בשבות יעקב סי' ס"ט שהקשה משם על