שבט סופר חלק א רסד

באבר או דהוי רק רושם ולא הוי כתב כלל משא"כ בסקרא דהוי כתב ממש ובגט הוי כתב ובשבת חייב משום כותב אע"ג דלענין תפילין פסול משום דבעינן שחור מ"מ כתב ע"ג כתב הוי ופשוט דלא דמי לשם ולא קשה על האלי' רבה

אלא שמה שתמה עוד שם על הא"ר שהביא ראייה דלא מהני העברת דיו דאל"כ יש תקנה לאזכרות שזרק עליהן זהב דהא באזכרות הוי מוחק כמו בדיו ע"ג סקרא דחייב שתים משום כותב ומוחק גם אנכי עמדתי על תמיה זו והיה נראה לכאורה ראיה לדברי הנוב"י בתרא יו"ד סימן קפ"א שהעלה שם אם מתקן השם ע"י כתב האחר שיהיה ניכר טפי וכ"ש אם לא היה השם כתוב בתחילתו בכשרות והוא היה כותב עליו בדיו והעלה לקדושה בודאי אין איסור מחיקת השם כיון דאזהרה הוא משום לא תעשון כן לה' וכו' אינו אסור אלא דרך השחתה יע"ש באריכות וכן נראה שהיה סובר הא"ר והא דאסור לגרור הזהב מהשם אע"ג שמתקנו עי"ז היינו כיון שגירר הזהב אשר היה על השם הוי דרך בזיון ומיחק השם יע"ש

ובאמת תמוהין דבריו דתשב"ץ ח"א סי' קכ"ג כתב בפירוש להיפך על הא דרצה להוכיח שם כל היכי דאתמר גניזה לעולם משמע וא"א בתיקון והביא מהא דכתב האזכרות בזהב הרי אלו יגנוז ובודאי לא מהני שום תיקון שא"א להעביר דיו מתרי טעמא חדא דהוי מוחק את הכתב התחתון והביא ראיה מהא דמעביר דיו ע"ג סקרא דחייב שתיים משום מוחק וכותב ועוד אפילו הוי אפשר מ"מ פסול משום מחזי כמנומר כש"ס פ' הניזקין דבכל האזכרות אפילו ר"י מודה דמחזי כמנומר והא דפריך ולעביר עליו קולמס ולקדשי' היינו משום דנכתב השם שלא בקדושה ומותר למחוק משא"כ בכותב האזכרות בזהב ומוכרח בפירוש מדבריו דהוי איסור מחיקה כה"ג אלא שצ"ע דברי התשב"ץ שם שכתב דאין זה מוכרח מכאן דשרי למחוק השם שנכתב שלא בקדושה משום דהתם אמרינן דדיו ע"ג דיו פטור אלא שיש לו ראיות ממקומות אחרות ותמוה לכאורה דהא לר"י דאמר מעביר עליו קולמס ומקדשו ע"כ סבר דהוי כתב דאל"כ מאי מהני העברת קולמס כיון דאינו כתב וע"כ צ"ל דסבר דהוי כתב או כמ"ש תוס' גיטין ט"ו כיון דמתקן הוי כתב עליון כתב ונראה לי דתשב"ץ סבר אע"ג דסבר ר"י דהוי כתב או משום דכתב העליון הוא מתקן מ"מ אינו רק כותב אבל לא מוחק דוקא אם כותב בסקרא ואח"כ בדיו דפנים חדשות באו לכאן הוי מוחק וכותב אבל בדיו ע"ג דיו דמחזק כתיבה ראשונה ומעיקרא דיו והשתא דיו אע"ג דחייב משום כותב מ"מ מוחק לא הוי דהא גם עכשיו לא נשתנה מראה כתב ראשונה מחמת דיו האחרון וכן הוא נכון מסברא

ועיין בברכי יוסף סי' ל"ב והובא ג"כ בשערי תשובה שם שכתב לפמ"ש הר"ן והריטב"א בגיטין דחיישינן לר"י דסבר דהוי כתב ולרב אחא בר יעקב לכ"ע הוי כתב לא יכול להעביר קולמוס אם נטשטש הכתב של האזכרות ולפמ"ש ליתא ולא קשה נמי מה שראיתי מקשין לפ"מ שפסקו גדולי האחרונים דאף שם שנכתב שלא בקדושה אם כיון לכתוב השם אף שלא קודש מ"מ אסור למחוק דא"כ מאי פריך ולעבור עליו קולמוס ולקדשי' כמאן דלא כר"י דהא לר"י דסבר דהוי כתב אסור למחוק דאע"ג דהוי כתב מ"מ מחיקה לא הוי אלא שראיתי אח"כ בתשב"ץ ח"ג סימן קצ"ג כתב בס"ת שבלוי הרבה עד שהוא קרוב להטשטש שא"א לתקנו משום דהוי מנומר ועוד יש לאסור להעביר דיו דקי"ל כתב ע"ג כתב חייב משום מוחק התחתון משמע דאפילו בדיו ע"ג דיו הוי מוחק וזה לכאורה דלא כמ"ש בח"א וי"ל דוקא אם בתישן הכתב הרבה והולך לימחק ולא ניכר עוד היטב אם מעביר עליו דיו הוי ג"כ מוחק כיון שהכתב הראשון מטושטוש ונמחק כ"כ עד שפסול לקרות בו ומשו"ה כשכותב עליו מחדש הוי מוחק את הראשונה לגמרי משא"כ אם הכתב טוב ומהודר רק שלא נכתב השם בקדושה אז הוי רק ככותב משום דמתקן אבל לא מוחק ועיין באו"ח סי' ל"ב סעיף כ"ז ובמג"א בשם תה"ד ובמהרי"ל ס"ק ל"ט וצ"ע

ותמוהים בעיני דברי הרמב"ם בפ' י"א מה' שבת שכתב דיו ע"ג סקרא חייב שתים והא ר"י אמר מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכתב רש"י דלא היה מחייבין חטאת והרמב"ם כתב סתם חייב שתים ולא ראיתי מי שהרגיש בזה ורציתי לומר ולתרץ לפמ"ש פנ"י שם לחלק על הא' דעדים שאינם יודעים לחתום דשאני כיון שצריך לכתב הראשונה י"ל דכתב שני לא הוי כתב וא"כ י"ל דהרמב"ם סבר דזה דהשיב ר"י נעשה מעשה בעדים כיון דע"כ צריך לכתוב הראשונה או כמ"ש המהר"ם שיף דעדות שאני דדוקא לענין לשמה מהני דמתקן כתב ראשון אבל לענין חתימת עדים צריך שיחתמו הם ולא שהיה חתום כבר שמם ויש להאריך בזה על דעת פלפול ואכ"מ והקצרתי ולאחר זמנים טובא יצא לאור שו"ת כ"ס על יו"ד מאבא מאוה"ג וימצא בתשובה, ק"ל ישוב זה על דברי הרמב"ם

לאחר סיום המכתב חפשתי בספרים אשר באמתחתי על הל' קטנות אם לא מי שמעורר על זה ומצאתי בס' מלאכת שמים אשר איזן ותיקן וקיבץ הרבה בהלכות אלו שכתב בכלל ד' בדיני דיו ותהיה שחורה מיד בשעת כתיבה ולא שתעשה שחורה אחר היותה על הקלף ובבינה כתב שכן נרא' מצד הסברא דכל שאינו שחור לאו דיו מקרי ודייק מלשון הרמב"ם שנכתבין בדיו משמע שבשעת כתיבה כבר היא דיו וכן ממשמעות לשון הפסוק ואני כותב על הספר בדיו וסיים עכ"פ אין לנו ראיה להקל ובאמת אין ממשמעות לשון הרמב"ם הכרח כלל כאשר כתבתי דגם זה נקרא דיו כיון שעומד להשחיר ממילא וכשתור דמי ואף שלכתחילה בודאי טוב ליזהר ולהדר אחר דיו שהוא בתכלית השחרות בתחילתו אבל בדיעבד אין לחוש כלל ולמדן אחד אמר לי דאדרבה ממשמעות הקרא דאמר ואני כותב על הספר בדיו ולא אמר ואני כותב בדיו על הספר משמע דאפילו לא כתב מיד בדיו רק על הספר הוא דיו כשר ויפה דיבר ופר"מ ימחול לשום עיניו על דברינו אם יעלו לרצון לפניו הכ"ד יד"נ חותם בברכה פרעסבורג יום א' פ' פקודי תרמ"א לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה פז

שלום וברכה לכבוד הרב המופלג הוותיק בע"פ ערוגת הבושם מוכתר במדעות יפ"ת כש"ת מו"ה מרדכי קרוב כ"ץ נ"י רב בק"ק הענא יע"א במדינת אשכנז

אחדש"ה זה שבועות קבלתי מכתבו ויען כי הייתי טרוד ושאול לתלמידים והדבר אינו נחוץ לשעתא ע"כ לא באתי עד היום להשיב מפני הכבוד במה שרוצה לשמוע דעתי אודות ספרי תורה בקהלתו שיש מהם אשר נכתבו על הקלף המשוח בלאק כדי להצפיר ולהנהיר הלובן של הקלף ומזהיר הכתב טפי וספר אחד הלאק כ"כ עב עד אם גוררים האותיות אין רושם ניכר על הקלף וקראו בספרים האלו לפני גאוני ישראל אשר ישבו בקהלתו וכן בכמה קהלות באשכנז שישבו בו גאוני ארץ יש ס"ת כאלו וקשה על מעכ"ת להוציא את הספרים מחזקת כשרות ולפקפק במה דשתקו הרבנים מקודם אבל גם זאת ראה בספרן של אחרונים שכמה מחמירים ופוסלין ובאמת גם עלי קשה לדבר ולהכריע בענין זה ובפרט שנוגע לדין אי הוי חציצה או לא וכבר כתב תוס' סוכה ל"ז ע"א בד"ה כי היכא בסופו במה שנוגע לענין חציצה אין לדמות כל הדברים

וראש המדברים בזה הוא הבני יונה בקצור ובארוך האריך לפסול בזה מכמה טעמים ועיקר הטעם שיש לפסול אף בדיעבד משום דכתיב על הספר ובדיו והלאק המשוח הוי חציצה בין הכתב והקלף ולא הוי על הספר ומהא דמותר להעביר הקולמס על האזכרה לר"י וגם לרבנן לא פסול רק משום זה אלי ואנוהו ולא הוי מן המובחר ומשמע דחציצה לה הוי היינו מטעם דמין במינו אינו חוצץ והפנים מאירות