שבט סופר חלק א רסג

דהוכיח הח"צ פירושו היינו משום דלא נזכר מזה בש"ס שלנו וע"ז שפיר הקשה בביאור מרדכי שם דהא גם חידוש דין זה שצריך להחליף כל היריעה נמי לא ידעינן מהא דצריך לכתוב ג' דפין דמשמע רק לכתחילה ולקיים פירש הטור וב"י והוא לא הביא דברי תשובות אלו שכתבו דצריך להחליף כל היריעה אי לא נשתיירו ג' דפין ולדידהו צריכין לומר הא דדיעבד כשר היינו כמ"ש בח"ס יו"ד סי' רנ"ז כל דלא אידבקו היריעות הוי כלכתחילה וכן בס"ת שבלו היריעות כתב דתליא אי אידבקו כבר דאז הוי ס"ת שלם והוי דיעבד דכשר לפמ"ש הט"ז ס"ס ר"פ ומע"כ פקפק די"ל דבלה ונתישן גרע דהוי שינוי גדול ומחזי כמנומר טפי ע"כ תקנו דצריך גניזה והא דכתב הט"ז דיעבד כשר היינו לענין שלא להוציא אחרת אף שיש ס"ת אחרת או באין ס"ת אחרת לקרות וכתב ומציין על בד"ה בב"י סי' רע"ג ולא היה צריך להביא מסי' רע"ג רק מט"ז באותו סימן ס"ק ב' בשלוש לא יתפור שכתב בדיעבד שלא להוציא אחרת אלא הא דכתב הט"ז כאן דיעבד משמע יותר כפירוש הח"ס דהביא ראיה מהא דכ' הרמ"א דנוהגין הסופרים לתקן כתב מנומר וכ"ש כאן דאין כאן שינוי באותו היריעה משמע דעכ"פ בדאידבק היריעה לא מיפסל עוד כמו בתיקון כתב מנומר ועיין

ובאמת תמוה על הח"ס שלא הביא כל התשובות אלו אשר כבר הלכו בו הנמושות והחילוק שכתב שם בין יריעה שבלה ונתישנה הרבה כתבו כל האחרונים ומשמע מדבריו דמ"מ בבלה יש להחליף ובשו"ת חינוך ב"י וכן בס' בית לחם יהודא כתב דאפילו בבלה לא נהגו משום דקלף שלנו הוא לבן מאד לא מחזי כמנומר ומנהג ישראל תורה היא יעיין שם

היוצא לנו מזה אם כבר עשה כ"מע' מעשה להשאיר מהיריעה דף אחד וכבר אידבק היריעה בודאי קורין בו דהא אפילו בבלה דגרע מזה מתיר בח"ס באידבק כבר אבל אי לא אידבק עוד אין בידי להקל בלי ראיות ברורות נגד משמעות גדולי פוסקים שכתבו לסלק כל היריעה רק אם נשארו ג' דפין כמ"ש בח"צ שם

ועוד נסתפק מע"כ בדיו לס"ת שצריך להיות שחורה דוקא דהל"מ הוא כמ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' תפילין ובש"ע או"ח סי' ל"ב אי יכול לכתוב בדיו שבתחילת הכתיבה יש לה שאר מראות רק אח"כ נעשית שחורה כמו (אצילצערינטינטע) או דבשעת כתיבה מיד צריכה להיות שחורה ולא מהני אי נעשית אח"כ שחורה וכתב שלא מצא גילוי לדין זה והנה הא דכתב בלשונו דהל"מ שצריך להיות שחורה לישנא הוא דאתקל ליה דלא הוי הל"מ שחורה רק דיו וכתב הרמב"ם דדיו ממעט כל שאר מיני צבעונים והנפקותא נכתב לקמן וכתב הרמב"ם שם דאף במי עפצא ובקנקנתום כשר רק דלכתחילה לא יכתוב משום דאינו נמחק יעיי"ש ועיין בבנ"י הלכ' ס"ת שתמה על הרמב"ם מש"ס שבת ר"פ כל כתבי כתב בסם ובסקרא ובקנקנתום מאי וכתב בתוס' שם דאי קורין בודאי מצילין וע"כ אין קורין והאיך כתב הרמב"ם דגם בקנקנתום כשר וכתב דלפי משמעות הכ"מ שם דסבר כהרא"ש א"כ דוקא מי העפצים עם קנקנתום אבל קנקנתום לחוד לא א"ש אלא דא"כ קשה ליה מאי קאמר הרמב"ם דא"כ מאי מיעטה בדיו דהא י"ל דממעט מי עפצים או קנקנתום לחוד ותמוה דביותר היה לו להקשות על הרמב"ם מש"ס מגילה י"ט דאין כותבין בקנקנתום משום דכתב על הספר ובדיו ואסמכוה על קרא דירמיה יע"ש ומוכח דאין כותבין בקנקנתום וכן פסק הרמב"ם בהל' מגילה וע"כ צריכין לומר או דהרמב"ם תרווייהו דוקא כמ"ש בכ"מ או כמ"ש ה"ה בה' מגילה הא דכתב הרמב"ם וקנקנתום היינו מי קנקנתום ולא בקנקנתום גופא וממילא לא קשה נמי מש"ס שבת דהתם מיירי בקנקנתום ולא במי קנקנתום אלא דאכתי קשה דכתב הרמב"ם מפני שהוא עומד ואינו נמחק ואי בכל אחד לחודא הא דוקא קנקנתום אינו נמחק אבל לא מי עפצים כמ"ש הרמב"ם בהלכה י' שמערבין במי עפצים וכן בפירוש המשניות בפ"ג מסוטה וע"כ צ"ל דהא דכתב דעומד ואינו נמחק על קנקנתום לחוד קאי וכן משמע לכאורה פשטות הלשון דקאמר דעומד ואי אשתיהן קאמר הול"ל עומדים אבל מי עפצים באמת נמחק אלא שעדיין לא הועלנו דא"כ אמאי אין כותבין לכתחילה במי עפצים כיון דנמחק ואי כפשט של הכ"מ דתרוייהו בהדדי דוקא כשר וכהרא"ש א"ש ג"כ הלשון דעומד ואינו נמחק אבל מ"מ מוכרח או ככ"מ או כהה"מ בה' מגילה דדוקא במי קנקנתום ולא קשה מש"ס שבת ותמוה על בני יונה ועיין

והנה בגט כשר בכל דבר שרשומו ניכר ומתקיים ולא צריך דיו ועיין בח"מ א"ע סימן קכ"ה סק"ב כתב דוקא משקין שאין סופן להיות עומד כשמתובשין משא"כ דיו לח אע"פ שעכשיו אפשר להעבירה אפי"ה הוי גט יע"ש ועיין בח"מ ססי' קכ"ד ס"ק כ"ד דמשו"ה כתב המרדכי דיש לזהור שלא ליתן גט לאשה בעוד הדיו לח משום דאפשר להעבירו ואינו מתקיים ומוכח דדיו לח אינו מתקיים מקרי ואע"ג דכתיב וכתב ולא הוי כתיבה בדבר שאינו מתקיים מ"מ כיון שסופו להתקיים מקרי וכתב וא"כ לענין דיו שחור דנמי ילפינן לענין ס"ת ואסמכוה אקרא דירמיה דכתב על הספר ובדיו נמי דיו מיקרי כיון דסופו יהיה דיו שחור ואף שכתב הב"ש קכ"ד סקכ"א דיש לפסול בגט בדיו לח היינו משום דהכל אחר נתינת הגט ואם לא הוי מתקיים בשעת נתינה לא מהני מה שיהיה מתקיים אח"כ אבל בס"ת לענין שחרות אם הושחרה אח"כ הדיו בודאי כשר דזה שחור מקרי כיון שסופו להיות כך והוי דיו שחור ואף מי שרוצה לפקפק על דמיון זה קצת מ"מ מתורת משה למדתי דכשר דיו אם הושחרה אח"כ לאחר הכתיבה דח"ס יו"ד סי' רנ"ו בנדון דידיה שם אם נתישנה הדיו ונתהפכה עי"ז למראה אדמדמות העלה דכשר כיון דהל"מ רק לכתוב בדיו ולא שתהיה כתיבה שחורה כמו שרצועות שחורות הל"מ היינו דאלו היה קאמר ההל"מ כתיבה שחורה אז אם נשתנה אח"כ הוי פסול משא"כ כיון דהלכה הוא רק לכתוב בדיו וכל טבע הדיו כאשר יזקין שכהה מראיתה ולהיות אדמדם כשר וזה דוקא אם היה מתחילה דיו ממש שחור ורק מכח שטבע כך הוא שתשתנה משא"כ אם הדיו מתחילה נעשה כך שתשתנה אח"כ למראה אחרת בלי ישן אז מעיקרא לא הוי דיו ודומה לכל העומד לשרוף כשרוף דמי כיון שמעצמה ומאליה נעשה כך יע"ש וא"כ איפכא נמי אמרינן כיון שטבע הדיו זו היא שתשתנה אח"כ ממילא למראה שחרות הוי דיו וכל העומד לשחור כשחור דמי וכ"ש לפמ"ש שם באותו תשובה אם מיד הוכהה מראיתה או קצת נתאדם בתחילתו אם מוסיף עליו דיו שחור על הקלף אינו דומה לכותב בצבע ואח"כ מערב דיו דלא מהני דלו יהיה שהדיו כהה היה בכלי והוסיף עליו דיו שחור נתקן דמה לי שנתכשרה בכלי או על הקלף דמצא מין את מינו וניער יע"ש וכ"ש בדיו שממילא נעשה שחור אח"כ בלי שום תערובות דבר אחר בודאי יש לנו לומר מה לי שנתקן בכלי או על הקלף ובאמת דבריו הקדושים קשים להולמן שם כיון דדיו כהה הוא ונתאדם קצת ופסול כאשר הוא עתה רק אם מתערב אח"כ דיו שחור הוי הדיו בתחילתו כצבע אחר כיון דלא עשה הדיו כהלכתו שחור שתהיה כשר לכתוב בו ודומה לצבע אחר וקשה להבין החילוק מ"מ זה יכולין למילף בדיו שממילא נעשה שחור אח"כ שבודאי כשר

ואיידי דאיירי שם כתב ג"כ על הפמ"ג בסי' ל"ב או"ח ששגה בהשגתו על האליה רבה סק"ה שכ' דאם כתב בשאר מיני צבעונים א"א להעביר עליו דיו ולתקן דהא דיו ע"ג סקרא לכ"ע הוי כתיבה כש"ס גיטין י"ט ע"א דהא אמר ר"י מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ועיינתי בפרמ"ג והוא לא הקשה מהא דדיו ע"ג סקרא אלא מהא דפריך הש"ס שם דעדים שאינם יכולין לחתום רושמין להם באבר וחותמין והא כתבו באבר כשר משמע משום דהוי כתב הא לא הוי כתב כשר ניחא וא"כ כיון דבתפילין כל מיני צבעונין פסולין הדיו הוי כתב וסקרא אין כלום משמע מלשונו דעיקר קושיתו כיון דאינו כלום לענין תפילין ולא מהני מידי הוי העליון כתב

אלא אף אם כך הקושיא בכל זאת לא קשה דאבר שאני כיון דאינו כשר לענין גט אע"ג דבכל דבר שמתקיים כשר מ"מ אבר פסול וצ"ל ע"כ משום דאינו מתקיים הכתב