שבט סופר חלק א רסא

דפסולין לכתוב ס"ת מ"מ י"ל שישנו במ"ע דכתבו לכם ומתמה על הרמב"ם שכ' דנשים פטורות ממצוה זו אע"ג דהוי מ"ע שלא הז"ג וכ' שלא. דמי דבמזוזה לא צריך לכתוב המזוזה בעצמו רק חובת הבית הוא ומשו"ה חייבת אבל בכתיבת הס"ת כיון שלא יכולה לקיימה בעצמה המצוה של כתבו לכם ע"י אחר לא אפשר משום דכל מה דאיהו לא מצי עביד לא וכו'

ודבריו היו נכונים לחלק אם באמת המצוה כתבו לכם שיכתוב הוא בעצמו דוקא והכתיבה הוא על קרקפתא דגברא אבל באמת מוכח מש"ס מנחות שגם בלוקח ס"ת מ"ה יוצא חזינן שלא צריך לכתוב בעצמו רק שהתורה הקפידה שס"ת צריך להיות משלו ולא צריך נמי שליחות להכתיבה רק המ"ע הוא שכל אחד יהיה לו ס"ת שנכתב ונקנה בממון שלו וכן מצינו בתוס' עירובין דף וגם ברא"ש גיטין פ' שני דכתב דגבי בעל לא על הבעל קאי שהוא יכתוב וממילא צריך שליחות רק וכתב קאי על הסופר ולא על הבעל החיוב ולא צריך שליחות בכתיבה וכן כתבו לכם את השירה הזאת וש"א שפיר רצה להוכיח איפכא כיון שנשים פסולות לכתוב מזוזה ע"כ שפטורים ממ"ע זו אבל למידק איפכא כיון שפסולות לכתוב פטורים ג"כ מהמצוה של כתבו לכם זה אינו דיוק' ואינו מוכרח כמו שכתבתי כיון שאין. עיקר המצוה שהוא יכתוב דוקא ועיין

ומה שאני בחרתי ליישב דברי הרמב"ם הוא לפי מה שרצה הש"א לצדד לפטור הנשים משום שעיקר המצוה הוא הלימוד כמ"ש ג"כ הרא"ש שעכשיו פטורין ממצוה זו כיון שעיקר המצוה הוא הלימוד ואינם לומדים עתה מתוך ס"ת ונשים אינם מצווים על כל המצות הנכתבים בס"ת כמו מ"ע שהז"ג ומדחה זה דא"כ גם באנשים ל"ש כל המצות כגון מצות הכהנים ובכהנים מצות המלך יעיי"ש וכאשר ראיתי תמהתי מאד על דבריו האיך מדמה מלתא למלתא דהא באמת אנשים חייבים במצות ת"ת וזו מצוה בפ"ע ללמוד כה"ת אפי' במצות שאינם מחויבים חייבים במצות לימוד דהוי מצוה בפני עצמו אבל נשים שפטורות ממצות ת"ת כדילפינן בקידושין מקרא דולמדתם את בניכם ולא בנותיכם ורק הסמ"ק כתב דמחויבים מ"מ במצות הלימוד של מצות שמחויבים גם הם לקיימם שידעו האיך לקיים מצות שלהם ומשו"ה יכולין לברך ברכת התורה אבל אנשים מחויבים בלימוד עצמו אפי' במצות דלא שייכו גבם ומרחק רב יש בין אנשים לנשים ולפי"ז אחר שדחינו זאת יכולין שפיר לומר טעם דנשים פטורות ממ"ע זו משום דלא שייך גבם לימוד כה"ת והתורה חייבה לכתוב כל התורה כולה אבל אנשים שמחוייבים בלימוד כה"ת משו"ה חייבים גם בכתבו אלא שבאמת זה דוקא אי דרשינן טעמא דקרא אבל אי לא דרשינן טעמא דקרא ואין עיקר מצות כתבו בשביל לימוד א"א למפטר גם נשים במצות כתבו וכן משמע לכאורה מהא דרבא דאפילו הניחו לו אבותיו מצוה לכתוב משמע דאין עיקר המצוה בשביל הלימוד וצ"ע לכאורה על הרא"ש שפטר עכשיו ממצות כתיבת ס"ת והדרישה והש"ך הסכימו שפטור לגמרי ממצוה זו וקשה דהא פסקינן כר' יודא דלא דרש טעמא דקרא ומנ"ל למפטר ממ"ע זו וגם נשים א"א למפטר כיון דלא דרשינן טעמא דקרא דעיקר המצוה הלימוד

וצריך לומר כיון שכאן כתיב בפי' בקרא שהטעם כתבו לכם הוא משום ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם וכיון שמפורש בתורה הטעם דרשינן טעמא דקרא וכן מסיק בש"ס סנהדרין כ"א ע"ב ובש"ס ב"מ וראיתי בח"ס סי' רנ"ד שמפלפל בדברי הרא"ש אי דרשינן טעמא דקרא ובאמת מוכח היכא דמפורש בקרא הטעם גם ר' יודא מודה דדרשינן אפי' לקולא וכיון להלכתא פסקינן כר' יודא וכן פסק הרמב"ם פ"ג מהל' מלוה ולוה א"כ מה"ט שפיר כ' הרמב"ם דנשים פטורות ממצוה זו וגם הרא"ש דהאידנא ליכא מצות כתיבת ס"ת רק שאר ספרים שאנו לומדים מתוכם

ובזה עלה על דעתי ליישב קושי' הש"א מש"ס קידושין דקאמר אין למדין מן הכללות דהא תלמוד תורת ופדיון הבן ופ"ו דהוי נמי מ"ע שאהז"ג ונשים פטורין ומדלא קחשיב נמי מצות כתיבת ס"ת ש"מ דנשים חייבות בה ולפמ"ש הרא"ש והוכחנו לדעת הרמב"ם דעיקר המצוה הוא משום לימוד א"כ לר"ש דדרש בעלמא טעמא דקרא ואמרינן בש"ס סנהדרין שם דהיכא דכתיב בפי' הטעם ע"כ המצוה לאו משוה האי טעמא לחוד רק דרשינן הקרא וגם הטעם לחוד א"כ ה"נ דרשינן כתבו לכם אפילו במי שלא שייך הלימוד התורה כגון נשים חייבות במצוה זו אע"ג דל"ש לימוד אצלם דאל"כ למה צריך התורה לכתוב הטעם כיון דדרשינן נמי בעלמא טעמא דקרא ואי לא הוי כתיב הטעם הוי דרשינן דוקא במי ששייך אצלו טעם המצוה חייב בכתיבה אבל נשים פטורות אבל מדכתיב הטעם ידעינן ודרשינן כתבו אפילו לגבי נשים דל"ש לימוד נמי חייבים בה ומהא דהניחו לו אין ראיה דהטעם משום לימוד די"ל דהקפידה התורה שיכתוב משל עצמו אבל מ"מ הטעם רק משום לימוד ולפי"ז י"ל דהש"ס בקידושין לא אמר רק במה שלא תליא בפלוגתא אבל כיון דכתיבת ס"ת תליא בפלוגתא ר"ש ור"י י"ל דלא קחשיב כתיבת ס"ת בהדייהו אבל באמת זה ליתא דהא מצות פ"ו דקחשיב נמי פליגו בה ור"י בן ברוקא סבר דנשים חייב' במצוה זו ואפ"ה מני נמי ג"כ בה חוץ מצות פ"ו

ועוד י"ל שתליא אי מגילה ניתנה או חתומה ניתנה דאי מגילה ניתנה ולא אמרינן כיון דאידבק אידבק כמ"ש הרא"ש בחד תיר' להרי"ף שכ' כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה א"כ לא מוכח שכתבו לכם קאי על כה"ת כולה וכ"כ בתשוב' פ"י ח"ב סי' קע"ט וממילא אין עיקר משום הלימוד כה"ת ורק שיהיה לעד וגם בנשים שייך זה להעיד על מצות שחייבת בהם ולפי"ז לר"י שסובר מגילה ניתנה אין חיוב רק השירה וגם נשים מחויבים בכתיב' שירה ובש"ס קידושין רצה לאוקמי מתני' אפילו כר"י דאמר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין דמ"מ שלשה כתובים הוי ומשו"ה לא חשיב נשים כיון לר"י הנשים באמת מחויבות אבל הרמב"ם פסק חתומה ניתנה כת"ק דר"י ומשו"ה נשים פטורות

ומלתא דתמיה' ראיתי בתשובה מאהבה ח"ב שרצה להביא ראיה לשיטת הרי"ף דפסקינן כותבין מגילות מש"ס נדרים ל"ח ע"א דלמא שירה לחודא חזינן שיכול לכתוב שירה לחוד ולפמ"ש בח"ס דהטעם משום דדורשין סמוכין כמ"ש ג"כ הב"י דמשום האי טעמא דברים שבכתב אין רשאים לאומרם בע"פ א"כ בהו"א דלא ניתנה לישראל רק השירה לחוד ל"ש לדרוש סמוכין אבל בלא"ה אפילו אי לא דרשינן טעמא מ"מ כיון שלא ניתנה להם רק השירה לחוד בהו"א זו ממילא לא מחוייבים נמי באין כותבין פרשיות פרשיות

אלא לאחר שהוכחני לדידן דפסקינן כר"י דהיכא דמפורש בקרא דרשינן הטעם א"כ במה שמסיים הש"א בדוחק שי"ל דמצות כתיבת ס"ת נכלל בכלל ת"ת היה לנו לתירוץ מרווח דממילא נשמע שגם פטורות ממצות כתבו לכם אלא שצ"ע שמדברי הרמב"ם פ"ג מה' מלכים מוכח דאפילו היכא דמפורש הטעם נמי לא דרשינן הטעם משום דפסק שם שלא ירבה המלך נשים יותר מח"י משמע אפילו היכא שאינן מסירות לבו נמי לא ירבה יותר ואפילו נשים כאביגיל ולר"י אמרינן במתניתין שירבה ובפרט שלא יהיו מסירות לבו וצריכין אנו לומר לדברי הרמב"ם שסבר דג' מחלוקת במתניתין ור"י ור"ש לא אליבא דת"ק פליגי ורק הת"ק סבר דלא ירבה יותר מח"י אבל עד ח"י מותר אפילו מסירות לבו וכן מצאתי אח"כ בחי' ר"ן סנהדרין שיש מפרשים ג' מחלוקת בדבר ומתוס' פסחים פ"ג ע"א ד"ה ור"ש מוכח שר"י ור"ש אליבא דת"ק פליגו והרמב"ם שפסק בה' מלכים דלא ירבה יותר מח"י מוכח דאפי' היכא דמפורש תטעם לא דרשינן טעמא דקרא וראיתי בלח"מ פ"ג מה' מלוה ולוה שרצה לחדש שם ג' מחלוקת מדנפשיה ולא זכר מכל מה שכתבתי וצ"ע

לפי זה נ"ל כיון שעיקר הטעם בשביל הלימוד לשיטת הרא"ש ולפי מה שהסכים בש"ך אם כ' ס"ת ומכר או הקדיש