שבט סופר חלק א רס

לא נראין לדעתי וכבר כתבתי שבמקום שאין לו שורש בש"ע וראשונים קשה לחדש סברות

ובחפשי בספרים שמחתי שראיתי כי קדוש זקני בח"ס יו"ד סי' רל"א כבר הרגיש בזה ורצה להשוות דעת מהרי"ל עם מהר"ם דמהרי"ל איירי אי הפריש סתם ומסתמא לעניים אז א"א לשנות וכבר זכו בו העניים והא דמהר"ם איירי אם מתחילה התנה מיד שיכול לעשות דבר מצוה אחרת והחילוק נכון ועיין בתשובה הסמוכה רל"ב שרוצה לומר דמהרי"ל סבר דמעשר כספים מה"ת ומהר"ם סבר מדרבנן ובאמת קשה לומר דמהרי"ל סבר דמעשר כספים מה"ת ולפי חילוק של ח"ס אם הפריש סתם מעות מעשר ולא התנה בפירוש לא יכול לעשות מצוה אחרת אבל ראה זה מצאתי בתשובה מאהבה ח"א סימן פ"ז שהאריך לדבר ג"כ בענין מעשר כספים והרגיש ג"כ בסתירת מהר"ם ומהרי"ל ומחלק אם נוהגים במקום זה ליתן מעשר כספים אז דין מעשר עני יש לו ולא יכול לעשות מצוה אחרת עם המעות אבל באתרא דלא נהיגי ואחד נהג אז רק דין נדר יש לו ומסתמא לא נהג בשביל מעשר עני רק בתורת צדקה רק אם התנה בפירש שיהיה לעניים ובכה"ג איירי מהר"ם ומזה נרא' כי מסתמא באתרא דלא נהיג מותר לעשות שאר מצות ולדינא נ"ל בנדון שלנו יען כי האידנא כל אתר הוא אתרא דלא נהיגי וכאשר שמעתי המנהג שמשלמין ממעות מעשר כל המצות ולא לעני דוקא א"כ כל הנוהג ליתן מעשר מסתמא דעתו הכי ורק אם אמר בפירש שיהיה לעניים דוקא ואם גם השואל נהג כן אז יכול לשלם אשר יושת עליו ממעות מעשר אבל בכל זאת נ"ל דוקא אם אין באפשרות לבזבז ממעות שלו אבל אם יש ביכולתו לשלם ממעות שלו לא נ"ל להקל יען שמהר"ם גופא לא כתב רק אם א"א לעשות המצוה וכל החילוקים בנוים על דברי מהר"ם, ודי שנקל באופן דמהר"ם ע"כ טוב עין לא ישלם ממעות מעשר ויקוים בו ברכת עשר תעשר כדמשמע מפשטות לשון הרמ"א סימן רמ"ז סע"ד דגם במעות מעשר שרי לנסות ועיין בשל"ה ובתשו' יעב"ץ ח"א שחולקים על זה ואני הבאתי ראייה שגם במעשר כספים מותר ויקוים בו עשר תעשר הכ"ד כותב בחפזון רב חותם בברכה מרובה וגם לבית חותני אשר יושב בתוכו על התורה פה פ"ב יע"א אור ליום עש"ק לסדר ויצא תרל"ח לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה פה

שלום ורב טוב לכבוד אהובי מחותני הרבני המופלג מלא פלג חרוץ ובקי בתורה ז"ר יפ"ת צדיק תמים במעשיו כש"ת מו"ה אברהם אשי שי' לאי"ט חד מנטורי קרתא דקהלתינו המפוארה יע"א

מכתבו מלא דברי תורה קבלתי ע"י תלמידי הב' המשכיל שי' ודבריו נאמרים באותו ענין שדרשתי במוצאי חנוכה בעת עשינו סעודת מרעים סעודת מצוה בחברת תלמידי חכמים ובני הישיבה הע"י לחינוך לס"ת שהתחיל לכתוב בעצמו אבא מאוה"ג זצ"ל ונגמר ע"י אחי הב' המופלג חו"ש מו"ה שלמה נ"י ודבריו המה בנוים בש"ס סנהדרין כ"א ע"ב אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר כתבו לכם את השירה והש"א סי' ל"ד מפלפל בדברי הרמב"ם שכוונת הרמב"ם לכתוב כל הס"ת שיש בו שירה ועיקר המצוה כה"ת כולה והעלה בסוף לדינא אפילו אם לא כתב אביו רק אות אחד ונגמר ע"י בנו לא יצא י"ח מצוה דכתבו לכם וע"ז מתמה מעלתו נ"י מש"ס מנחות דף ל' ע"א דאמר ריב"ל כל הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קיבלו מהר סיני ואם הגיה אות אחת מעלה עליו הכתוב כאלו כתבו חזינן דאפילו הגיה אות אחת כאלו כתבו מכ"ש אם אביו כ' רק אות א' והוא גומרה וביותר עלה על דעתו לומר דאפילו במלך נמי כה"ג יוצא ומדחה ראי' הש"א מדלא אוקמי אביי הברייתא כה"ג דבאמת י"ל אפילו במלך יוצא כיון שזה מקרי לכם א"כ מקרי נמי וכתב לו

ובאמת זה ליתא וראית הש"א על מכונו דלא דמי כלל להאי דמנחות דבאמת נמי הלוקח ס"ת מן השוק יצא בו כמו שפירש"י שם וגם בנמק"י בה' קטנות וכן כתב הרמב"ם בס' המצות שלו בפירוש ורק דלא עשה מצוה מן המובחר משום דלא טרח בו והוי כמו חוטף מצוה מ"ה ועיין בט"ז יו"ד ע"ר חזינן דלא מנח אקרקפתא דגברא שיכתוב בעצמו הס"ת רק שיהיה הס"ת משלו ואפילו לא נכתב בשליחותו כלל והטעם משום דהטעם דלא יצא בהניחו לו אבותיו משום דכתיב כתבו לכם משלכם יהיה וכן דרשינן נמי לו דכתיב גבי מלך שצריך להיות הס"ת דוקא משלו וכ"כ בס' ת"ח בסנהדרין א"כ משו"ה בלוקח ס"ת יצא רק שלא עשה מצוה מה"מ ואם הגיה בו אות אחת יוצא וכאלו קבלו מהר סיני כיון שלקח משלו וגם הגיה וטרח בו כולי האי כמו שהסביר בנמק"י שם אבל אם כתב אביו אות אחת כיון שזה בא לו בירושה ולאו משלו היא לא יצא ולא מקרי לכם משלכם ואפי' לרמ"א בסי' ע"ר דלא יצא בלוקח ס"ת מ"ה היינו משום דהוי כחוטף מצוה ולא הוסיף במצוה כלום כמו שהסביר בס' בני יונה ובהגיה כיון שהיה באיסור ביד הלוקח יוצא וכ"כ מהרש"ל אם לקח מנכרי ס"ת יצא ועשה מצוה כתקונה ולא הוי כחוטף מצוה והובא ג"כ בט"ז שם וזה דוקא אם כל הס"ת משלו אבל אם רק מקצת משל אביו לא יצא דלא הוי לכם ושפיר העלה הש"א לדינא ומכ"ש במלך דלא יצא בכך כיון שתנן וכתב לו לשמו משמע שצריך הס"ת נכתב רק לשם המלך ולא יצא אפילו אם היו לו שני ס"ת שכתבם הוא בעצמו וכן משמע מדברי הרמב"ם בה' ס"ת שצריך לשם מלך וכיון דאפילו אות אחת לא נכתב לשם מלך לא יצא בו ולא דמי להגיה בו אות אחת כמו שכתבתי ולאביי ודאי שפיר מביא הש"א ראיה דא"א לומר דיוצא בהדיוט אם כ' אביו והוא גמרה דאל"כ לא מקשה ש"ס מברייתא כלום דאתי לאשמעינן דבמלך אפילו בכה"ג לא יצא ואפילו אי זה מקרי לכם גבי הדיוט מ"מ גבי מלך לא יוצא בו וע"כ מיתורא דקרא דרשינן כך לאביי דהא לדידיה לא דרשינן כתבו לכם משלכם דוקא כיון שיוצא בהדיוט משל אביו א"כ במלך נמי כיון שגם הדיוט צריך להיות לו ס"ת וע"כ בהדיוט יוצא אפילו בשל אביו אלא שחדשה תורה גבי מלך דלא יצא רק אם כותב בעצמו או ע"י אחרים והטעם משום דצריך להיות נכתב לשם מלך ולפי"ז לרבא שמסיק לא צריכא אלא לשתי תורות לא מוכח שצריך דוקא לשם מלך ואם הגיה בו המלך אות אחת ולקח מאחר היה יוצא כמו בס"ת של הדיוט דיצא בכה"ג אלא שכבר כתבנו שמנהרמב"ם מוכח שאפילו כ' כל הספר כשהיה הדיוט אינו יוצא שצריך לשמו וכן משמע ממתניתין וכותב לו ס"ת לשמו ופשטא דקרא משמע כך והיה כשבתו על כסא ממלכתו שצריך לשמו וכ"כ בבנ"י והא דקאמר במתני' שלא יתנאה בשל אבותיו ולא נקט רבותא יותר אפילו אם כ' בעצמו נמי אינו יוצא וגם מאי מקשה אביי דלמא אתי מתניתין לאשמעינן דאפילו אם כתב כשהיה הדיוט אינו יוצא כבר האריך בזה בס' בני יונה בפלפול ארוך שלו ועיין

ובאמת הקשיתי מאי מקשה אביי מברייתא שלא יתנאה בשל אחרים דהא בשל אחרים באמת יוצא בהדיוט כשיטת רש"י והנמ"י וגם לרמ"א בהגיה בו אות אחת א"כ ממעט הברייתא שפיר דוקא גבי מלך לא יוצא בשל אחרים אפילו קנה ס"ת שצריך לשמו דוקא אבל בשל אבותיו גם הדיוט אינו יוצא והיה לאביי להקשות מהברייתא דתנא שלא יתנאה משל אבותיו אבל משל אחרים לא קשה וצ"ע

וראיתי שמעכ"ת נ"י תמה על דברי ש"א בתשובה הסמוכה ל"ה מה שמדמה כמו במזוזה אע"ג שפסלו הנשים לכתוב מזוזה מדרשא דוקשרתם וכתבתם מ"מ מחייבים במזוזה משום דאטו נשי לא בעי חיי א"כ גם בס"ת י"ל כן אע"ג