שבט סופר חלק א רנט

דגם איסורין דרבנן מיקרי אוכלין שא"ר או שתוס' סברו לר"ל ליכא חילוק בין כולל למוסיף באיסור הבא מחמת עצמו ורישא באכל כזית ומה"ט פטור ולהרמב"ם דסבר מסברא דאיסורי דרבנן אוכלין ראוים הוי מוכח לר"ל דאם אכל כזית אף שנשבע על ח"ש פטור דהא מה"ט בסתם ברישא פטור לר"ע אלא דעדיין י"ל דלמא דוקא לר"ל פטור משום דלית ליה כולל בבא מחמת עצמו אבל להלכתא כר"י דגם בבא מחמת עצמו מקרי כולל מנ"ל לרמב"ם דינו בנשבע על ח"ש דאם אכל כזית פטור דלמא כה"ג מקרי כולל עכ"פ וי"ל דהרמב"ם הוכיח מכח הקושיא דהא גם לר"י דאוקי בכולל לא אתיא ככ"ע דהא לר"ע אף בלא כולל חייב וצ"ל כמו שכתבתי דסיפא איירי דאכל כזית ומה"ט גם לר"ע צריך כולל דברים המותרים עם דברים איסורים דוקא אבל בנשבע על נבילות לחוד לא מחייב אם אכל כזית אע"ג דר"י סבר כולל גם בשבועה ומוכרח דגם לר"י בנשבע על ח"ש לא מחייב אם אכל כזית ולא מקרי כולל כה"ג ומוסיף ודאי לא הוי דאף אי אמרינן כתוס' דגם שלא כדרך הנאתן אסור זה דוקא לר"ע כיון דמחמיר בשבועה דאף בכ"ש אסור גם שלכדה"נ אסור כמו דאמרינן לר"ש דסובר בכל איסורין בכ"ש גם שלכדה"נ אסור אבל לרבנן במפרש ח"ש בודאי לא נאסר רק כדרך הנאתן ועיין בכל זה. ונ"ל ראיה דגם הריטב"א סבר כן מהא דפירש בקידושין בפ' עשרה יוחסין הא דר"ש בהאוכל נבילה ביוה"כ דפטור היינו שהוא פטור מן האחרון דאם נתנבלה בערב יוה"כ חייב משום נבילה ופטור מיוה"כ ואם נתנבלה ביוה"כ פטור משום נבילה וחייב משום יוה"כ ורבנן פליגו על ר"ש בנתנבלה בעיוה"כ משום דהוי יוה"כ איסור כולל ומחייב תרתי ומודו בנתנבלה ביוה"כ דלא מחייב רק אחת וכתב בקצת נוסחאות גורסין ר"ש אומר אינו חייב אלא אחת יע"ש ובשעה"מ בפ' י"ז מהל' איסורי ביאה נתקשה בדברי הריטב"א דאיך אפשר לומר דבנתנבלה ביוה"כ לא חייל איסור נבילה על יו"כ ואפילו רבנן מודו הלה ביוה"כ אינו חייב אלא בככותבת ונבילה לר"ש דכ"ש למכות אפילו בכ"ש מחייב ולרבנן בכזית מיהא מחייב וא"כ מכי אכל כזית הרי נתחייב בנבילה ועיין בנוב"י קמא או"ח סימן ל"ו בסופו שיש לו מקום עיון בזה שכתב שאין איסור טבל ותרומה חל על איסור יוה"כ והרי יוה"כ שיעורו בככותבת וטבל ותרומה שיעורם בכזית ותליא אי איסור חל ח"ש ואי אמרינן דאף בנשבע על ח"ש בכל זאת אם אכל כזית פטור משום דאי אכל כזית מושבע ועומד עליו ולא הוי ג"כ כולל כיון דלא כולל מין אחר רק אוכל אותו באופן אחר א"כ א"ש דברי הריטב"א דלא משכחת לר"ש דיתחייב יותר מאחת דאי אכל רק כזית לחוד באמת חייב אף בנתנבלה ביוה"כ משום נבילה וכה"ג ליכא חיוב משום יוה"כ דשיעורו בכותבת ואי אכל בכותבת דחייב משום יוה"כ ליכא חיוב משום נבילה כיון דמושבע ועומד כבר על יוה"כ ואיסור יוה"כ קדים באוכל ככותבת וממילא מוכח מדברי הריטב"א דגם לא מקרי כולל כה"ג דהא כתב דגם רבנן פטרו בנתנבלה ביוה"כ משום דנבילה לא הוי כולל ואי מקרי בה"ג כולל יתחייב תרתי אם אוכל ככותבת בכזית ראשון משום נבילה ואם מצרף לכזית עד כותבת יתחייב משום כולל דהא רבנן אית להו כולל וע"כ דזה לא מקרי כולל כיון שאוכל הנבילה רק באופן אחר דאוכל ככותבת בבת אחת או כדי אכילת פרס והרי לפנינו דרמב"ם כרש"י וגם הריטב"א סבר בנשבע על ח"ש ואוכל כזית פטור וכן בנבילה ביוה"כ ועיין בכל זה והנני רבך חפץ בהצלחתך וטובך פרעסבורג תשרי תרמ"ח לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה פד

שוכ"ט לכבוד ידידי הרבני המופלג מלא פלץ חרוץ ברק השנון יפ"ת כש"ת מו"ה דוד פראנק- פורטער נ"י יושב על התורה בק"ק סאבאטיש יע"א

את מכתבו עם צרור כסף הקדשים אשר קיבץ סך מ"א זהובים כסף קבלתי ע"נ ובקרוב אי"ה יקוים מצות שילוח לתמן ואשר נשאל מאיש אחד שרוצה להיות חבר לעוסקים בחסד של אמת ותקנה בין אנשי החברה שלא להכניס איש אם לא ישלם תחילה סך מה לפי ראות עיני הגבאים ונפשו בשאלתו יען כי נהג מעודו לנהוג ולהפריש מעשר כספים מכל הרווחים אם מותר נשלם הסך אשר יושת עליו מן מעות מעשר ומעלת תלמידי נ"י דוחק עלי השעה להשיב כי הבטיח את השואל להשיב עוד בשבוע זו, ויען כי בשבוע זו התחלתי ללמוד עם התלמידים הלו"ת סוגי' עמוקה ורחבה והייתי טרוד מאד כאשר ידוע לו ג"כ מעת שיצק מים על ידינו ע"כ למען כבודו הצצתי רק בין הפרקים וקשה לדבר בענין זה מה שאין לו מקור בש"ס וראשונים אשר מימיהם אנו שותים ואחוה רק את דעתי לפי מה שנראה מספרן של האחרונים אשר הרבו לדבר בענין מעשר כספים בזה"ז אם הוא מן התורה או מדרבנן או אפילו מדרבנן אינו חיוב רק מנהג וראיתי מכתבו שכתב בפשיטות שהוא דאורייתא מתוס' תענית דף ט' ד"ה עשר שמביא מן ספרי את כל מעשר תבואתך לרבות פרקמטי' וכדומה ומה שכתבו הפוסקים דהוי רק מדרבנן היינו מה שנותנים מעשר כספים לעניים זה רק מדרבנן

לא עמד על עיקרן של דברים דאף אם מעשר כספים מה"ת כדמשמע פשטות לשון ספרי לא הוי רק מעשר עני ולא שאר מעשרות רק דומיא דמעשר עני שמתבואת קרקע ומעשר עני פשיטא שאינו יוצא בהפרשה לחוד רק צריך שיתן לעני ואדרבה זה אחד מראיות של חו"י שאינו מה"ת דא"כ לא היה צריך להפריש רק לשלוש שנים כמו מעשר עני אלא דהוי מדרבנן ועיין בב"ח של"א ובט"ז שם וכן מלאו כל ספרי אחרונים מזה וכמעט כולם הסכימו דלא הוי מה"ת ודרשת ספרי רק אסמכתא ואם הוא דרבנן אם עשאו ותיקנו כעין דאורייתא וכל הדינים שנוהגים במעשר עני שייכים גם במעשר כספים או יש להקל בזה פלפלו האחרונים לענין כמה דברים ואף שאין נפקותא בנדון שלנו מ"מ כתבתי זאת יען שראיתי מתוך מכתבו ששגה בזה והנה הרמ"א בסימן רמ"ט הביא בשם מהרי"ל שאין לעשות שום מצות ממעות מעשר רק יתננה לעניים ועיין בבאר הגולה שם שכתב ומחלק רק אם הוא מחויב במצוה זו מכבר אבל אם לא היה מחויב מקודם יכול לשלם ממעות מעשר וזה כמו חילוק של הט"ז לענין קניות מצות וכן בש"ך שם הביא בשם תשו' מהר"ם שיכול לעשות כל המצות ולקנות ספרים ללמוד ולהשאילן לאחרים

ובהשקפה ראשונה תמהתי שזה סותר לדברי מהרי"ל שכתב בפירוש ומדייק רק יתננה לעניים כיון דהוי מעות מעשר עני צריך ליתן דוקא לעניים ולא בשביל מצוה אחרת מה שאין העניים נהנים בו וכמו שכתב הרמב"ם לענין מעשר עני הובא בטור סי' של"א שאין משלמין את הגמולין וכו' ודברי באר הגולה ומהר"ם שהביא הש"ך לכאורה סותרין זה ומש"כ הט"ז לקנות מצות מותר פשיטא לי דהיינו אם המעות נופלים לצדקה שמחלקים עניים ממנו א"כ נותן הוא לעניים רק שיש לו ג"כ טובת הנאה ויותר מצאתי אח"כ בשל"ה הובא בגליון ש"ע יו"ד של אבא מאוה"ג שם דהיינו דוקא אם הוא נותן בעד המצות יותר מה שאין האחר רוצה ליתן רק הוא הוסיף על השער אבל בלא זה שגם האחר הוא רוצה ליתן מחיר זה בעד המצות לא יכול לקנות ממעות מעשר משום שיש היזק לעניים יע"ש משמע ג"כ שכל הדין רק אם נופלים המעות לצדקה שמחלקים לעניים אבל אם עושים עם המעות שאר דברים של מצות אינו יוצא לידי מעשר עני רק לצדקה יחשב אבל מעשר עני לא יכול ליתן וכן נמי בנדון דידן כי המנהג של החברא זו וכן במקומינו שאין מחלקים המעות לעניים רק מוציאין המעות לצרכי מתים וכדומה היה נ"ל פשיטות דלא יכול ליתן ולפרוע מסך מעות מעשר שלא יבא לידי עניים

אלא שעומדים לנגדינו דברי מהר"ם שבש"ך וגם שמהר"ם מסיים אם לא אפשר לעשות המצוה באופן אחר משמע באפשר לא שרי אלא כבר כתבתי מלשון מהרי"ל משמע שאין תקנה רק ליתן לעניים ורציתי לדחוק בכמה חילוקים אבל