שבט סופר חלק א כה

דכותבות הוא פחות מכביצה מהא דמחייב ר"מ עד כביצה בבהמ"ז דהשתא שבועי שבעי יתובי לא מיתבא דעתא וע"כ דכותבות פחות מכביצה והא ביו"כ אם אכל כמה ביצים יותר מכא"פ פטור ואפילו אכל כל היום ואי בבהמ"ז חייב אף שלא כדא"פ מאי ראי' מייתי מבהמ"ז דהא ע"כ שאני בבהמ"ז דחייב אף יותר מכדא"פ וביו"כ דווקא בכדא"פ חזינן דלא מייתבא דעתא אף ששבע באמת וע"כ דגם בבהמ"ז החיוב דווקא בכדי א"פ וזה ראי' מבוררת וכבר רמז במג"א שם סק"א על סוגי' זו וממילא מוכח דגם לענין יו"ט אינו יוצא ביותר מכדא"פ אף אם אכל כדי שביעה גמורה דהא אם לא מיתב דעתא לענין יו"כ כ"ש דלא הוי עונג וגם מסוגיא דברכות מוכח כן ממילא דחיוב בהמ"ז ואכילת יו"ט שוין אלא דעדיין צ"ע בתוס' סוכה כ"ז בד"ה אי בעי אכל שכתבו מכח קושיתם דהא דאמרינן דצריך לחזור בבהמ"ז ביום טוב היינו דווקא בלילה ראשונה של פסח ושל סוכות אבל בשאר ימים לא צריך לאכול פת דווקא משום דאמרי רבנן דאי בעי לא אכל דהא כבר כתבנו דלענין חיוב בהמ"ז צריך דווקא הנאת מעיו לכ"ע דאין שביעה בלא הנאת מעיו ולענין מצוה כבר כתבו אחרונים וכן בח"ס או"ח ועיין אריכות בזה בכ"ס סי' צ"ו דסגי בהנאת גרונו כמו באיסורים ואם כן קשה לתוס' דהא דצריך לאכול פת בלילה ראשונה הוא רק משום מצות עשה דמצה וסוכה והא מה"ט סגי בהנאת גרונו אבל בבהמ"ז אינו חייב רק בהנאת מעיו וסגי דאכל כזית פת בהנאת גרונו ואפ"ה אינו מחוייב בבהמ"ז, ועכצ"ל חדא מתרתי או דתוס' סברי דגם לענין מ"ע צריך הנאת מעיו דדומה לבהמ"ז כמו שכ' מחצית השקל סי' תע"ה או דגם לענין בהמ"ז סגי בהנאת גרונו אבל הרא"ש בברכות דמדחה דברי תוס' דברכת המזון דומיא דר"ח בתפלה דמחזירין והיה יכול לדחות דברי תוס' בלאו הכי לשיטתו דסבר בברכה הנאת מעיו בעינן ויהי' מוכח קצת דסבר הרא"ש דגם במצוה צריך הנאת מעיו דווקא ויש להאריך, ובכ"ס יצא עוד לתרץ קושי' הר"ן לפמ"ש ת"ח חולין במצוה יוצא שלא כדה"נ אבל משום עונג ושיו"ט בוודאי כדה"נ בעינן והאריך יותר בדבר זה בתשובה צ"ו והראיות שהביא שם מירושלמי בתוס' בסוגי' דחדש וכן מהא דירושלמי בשבועות בשבועה שלא אוכל מצה כבר הובאו בס' שעה"מ בהל' יסודי תורה והוסיף עוד ראי' מש"ס זבחים דמקשה על הא דיקדש שאם פסולה תפסול דליתי עשה ולידחי ל"ת יע"ש, וראיתי בכתבי קודש של קדושת זקני ח"ס שמדחה כל הראיות די"ל כיון באכילה זו יוצא ידי חובת מצוה דמצה וקדשים רחמנא אחשבי' לאכילה וחייב עליהם גם משום לאו דחדש או דשבועה ואכילת פסולים אע"ג בעלמא הוי שלכד"א השתא דאית ביה מצות עשה רחמנא אחשבי' ושעה"מ בעצמו כתב סברא זו בהלכות מ"א במה שפסק הרמב"ם באוכל ג"ה של טומאה לוקה ב' אע"ג דאין בגידין בנו"ט משום דאחשבי' רחמנא ללקות עליו משום גיד גם משום טמאה חייב, ועיין בפסחים מ"ו ע"א בפסח איסורו חושבו ובבכורות יו"ד ע"א פלוגתא כזה ועיין בשבועות כ"ד ע"ב חשובי' אחשבי' והביא ראי' לדברי ת"ח מהא דמתני' מנחות דף צ"ט והבבליים אוכלים אותו כשהוא חי אע"ג דהוי שלא כד"א וראוי' יותר שתעיבר צורתו ויוצא לשריפה לקיים מ"ע והנותר ממנו באש ישרופו ממה שיהני מן ההקדש שלא במקום מצוה, ועיין בכ"ס שהביא ראיי' מנזיר כ"ח דמקשה אר"ל האיך קאכיל כהן מליקה דאי יוצא שלא כדה"נ יכולין לאכול כך ואיסורא לא עבדי ומפלפל בדברי הפרמ"ג אי מצד עשה שאינו זבוח חייב גם כן בשלכ"ה ומאז כתבתי על הגליון שם דפרמ"ג בספרו גינת וורדים כלל נ"ח בעצמו מחלק בין כ"ש ובין שלכדה"נ דאף אי בכ"ש חייב בעשה וזבחת מ"מ שלכדה"נ פטור והביא ראי' מתוס' פסחי' כ"ה ע"ב דפטור בחולין שנשחטה בעזרה שלכה"נ כאשר הובא ראי' זו בכ"ס שם ומ"מ יש לדחות ראיות הכ"ס לפ"מ שכבר הבאתי בתשו' אחת דברי הח"ס די"ל לר"ל דסבר הנאת מעיו בעינן גם שלא כה"נ חייב דהכל תלי' במילוי כרס וגם שלא כה"כ מילוי כרס הוי וא"כ לר"ל שפיר פריך דלסברא זו בוודאי יוצא לר"ל בשלא כדה"נ וגם לענין איסור חייב בשלכדה"נ

ובזה יש ליישב קושי' הנוב"י קמא יו"ד ל"ה דמקשה על הת"ח דדייק ידי מצוה יוצא שלכה"נ מהא דבלע מצה מהא דחולין ס"ט ג"ה דאמר דמשכחת לר"ל בגרומתא זעירתא דבלע כאחת והא באיסורן שלכה"נ פטור ואפ"ה בלע כאחת חייב וע"כ דבלע כדה"נ הוי ואי אמרינן לר"ל דסבר הנאה מעיו גם שלכדה"נ חייב לא קשה כמובן אלא דתו"ח מדוויל ידיה משתלם דהא בסוגיא דחולין קאזיל לר"ל דקאמר נפש לרבות את השותה וקאמר הת"ח דמש"ה צריך רבוי משום דהוי שלכדה"נ משא"כ במצה צריך מיעוט דלחם עוני מוכח דסבר הת"ח דגם לר"ל שלכדה"נ פטור וא"כ שפיר קשה מהא דגרומתא זעירתא ובתשובה אחרת ישבתי באופן אחר קושי' הנוב"י על הת"ח ואכ"מ להאריך יותר ואי אמרינן כאשר מסתביר לר"ל דגם שלכדה"נ חייב א"ש קושי' הש"א סימן ע"ו בסופו לאחר שהעלה לדינא דביו"כ גם שלכד"ה חייב אם כן מאי קאמר ר"ל ביומא פ"א מפני מה לא נאמר אזהרה בעינוי משום דלא אפשר נכתב רחמנא לא יאכל אכילה בכזית ולמה לא קאמר משום הכי לא נאמר לא יאכל משום דאז הי' פטור שלבדה"נ משא"כ דכתיב לא תעונה גם שלכדה"נ חייב דאינו מעונה עוד ונדחק, ולפי דברינו א"ש דלא יכול לומר לר"ל כן לשיטתו דגם אי נאמר אכילה שלכדה"נ חייב כמו בכל איסורים ועיין

והנה בח"ס או"ח סי' מ"ט העלה מכח קושי' בנזיר כ"ח דקאמר דר"ל סבר אין שחיטא לעוף מה"ת דמשמע אי יש שחיטה לעוף מה"ת אסור לחנכו דהא מתוס' ישנים יומא פ"ד משמע דבמ"ע דאכילת קדשים סגי במגיע לכל א' כפול וא"כ לר"ל בלא"ה הי' כל כהן יכול לאכול ח"ש ונתקיים מ"ע דואכלו אותם אשר כופר בהם וכתב דבוודאי עכ"פ כהן אחד הי' צריך לאכול כזית רק שאר הקרבן הי' נחלק לכהנים לכל אחד כפול, ועיין בסי' ק"ע דלא משמע כן שם מדבריו ולענין בהמ"ז כתב בח"ס שם דאף אם בשאר מצות לא סגי אם שבע אף בפחות מכשיעור מ"מ לענין שיעור בהמ"ז קרוב לוודאי דאי שבע בפחות מכזית סגי דהתורה תלי לי' בשביעה יע"ש, ובגיליון שם כתבתי דיש לפרש בזה ולהביא ראי' מש"ס עירוכין דף ע"א הכל חייבין בזימון כהנים לוים וישראלים פשיטא ל"צ דקאכלי קדשים סד"א דואכלו אשר כופר בהם אמר רחמנא והא כפרה הוא קמ"ל ואכלת ושבעת אמר רחמנא והא איתנהו ואין להם מובן וכי משום דמצוה לאכול קדשים לא יחייבו בזימון ובהמ"ז וכי ס"ד משום דחייב לאכול מצה בפסח לא יחייבו בזימון אלא הכוונה לפי מה שאמרו בש"ס יומא דלא הגיע לכל כהן אלא כפול משום דהמצוה הוא שיהי' המנחות והקדשים נאכלים ע"י הכהנים כדכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם והו"א אף דהיו נשבעים בשעה שהיה הברכה מצוי' לא יברכו בזימון משום דלא אכלו עד כזית קמ"ל ואכלת ושבעת אמר רחמנא וכיון דהכל תלוי בשביעה לענין בהמ"ז והא איתנייהו שפיר מחייבו וא"ש נכון

ועכשיו אבוא על מה שהתפלא על דברי קדוש אבא בכ"ס יו"ד סי' כ"א אות ד' שעמד על דברי תוס' חולין ל"ב ע"א דמשמע מדבריהם דנקובת הוושט ופסוקת הגרגרת הוי טריפה מחיים ולאחר מיתה חל איסור נבילה הא שניהם שקולים ואין איסור חל על איסור דהא לפי דבריו בעשה שאינו זבוח גם שלכדה"נ אסור וא"כ הוי איסור מוסיף איסור נבילה דחייב גם שלכד"ה מלבד שאדרבה להיפך הוכיח בכ"ס מתוס' פסחים דע"כ שלכדה"נ מותר וכן כתב ביו"ד סי' י"ח וכמ"ש בגינת וורדים אלא דכאן אין אני צריכים ואשתבש בזה דהא מצד איסור לא תאכל כל נבילה ח"ש וגם שלכדה"נ מותר רק דנבילה אסור בח"ש משום דיש ג"כ עליו איסור עשה דוזבחת ואכלת א"כ איסור לאו ליכא ושפיר הקשה על התוס' דהא איסור נבילה לא חל על טריפה ואין לוקין משום נבילה, ושגה בתמיהתו ואדרבה יש להקשות האיך חל איסור נבילה על עשה דאינו זבוח דחמיר אלא דזה לא קשה דתורה אמרה דיחול כמו בחלב נבילה וחלב טריפה וכמ"ש תוס' ר"פ בד"ה אלמא וכו' דא"א לאיסור גיד לחול בענין אחר אלא דצ"ע בתוס' שבועות כ"ד דהוכיח הריצב"א דע"כ דוזבחת לא אתי לאיסור עשה דא"כ היכי חייל אבמה"ח על עשה דשאינו זבוח דהוי במעי האם ולא משכחת אסור אבר מן החי ועיין במהרש"א שם דאיסור חלב וטריפה משכחת בזביחה דפקע עשה