שבט סופר חלק א רנח

תשובה פד

שלום לתלמידי חביבי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון מו"ח יצחק קערפעל בק"ק פאקש יע"א

ראיתי דבריך על קושית מל"מ בפ"ה מהל' שבועות לר"ל דמוקי לה בסתם אליבא דר"ע א"כ ברישא בלא אוכל סתמא אמאי פטור באכל אוכלים שאינן ראוין דהא ח"ש מותר מה"ת ומכח זה העלה דאף איסורי דרבנן הוי אוכלין שאינו ראוים ואינם בכלל שבועתו לשיטת תוס' אף לפי המסקנא והארכת בפלפול ובתוך דברינו תמצא תשובה ג"כ לדבריך

ואען ואומר דעדיין לא הועיל המל"מ דהא לפי הס"ד דש"ס ביומא גם מדרבנן מותר ח"ש לר"ל וכן לתירץ איבעית אימא ביומא ר"פ יוה"כ דאסור קאי אשארא משמע דח"ש מותר מדרבנן א"כ קשה לר"ע מ"ט דרישא דפטור באכל אוכלין שאינן ראוין והריב"ש מדייק מדברי הרמב"ם פ"ה ה"ה מה' שבועות שכתב שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים שא"ר לאכילה פטור אכל דברים האסורים מה"ת באכילה כגון כזית נבילות שקצים ורמשים פטור משום שבועות ביטוי דמשמע דוקא דברים האסורים מה"ת אבל דברים האסורים מדבריהם חייב על שבועת ביטוי כיון דראוים הם מה"ת א"כ קשה על הרמב"ם ומט דר"ע ברישא דבסתם נמי יהיה חייב דהא ח"ש בכלל שבועתו הוא ונ"ל לפמ"ש הרמב"ם עוד שם נשבע שלא אוכל מנבילה ח"ש ואכל ח"ז וכו' משמע דוקא באוכל ח"ז אבל אכל כזית אינו חייב משום שבועה וטעמא משום דעל כזית מושבע ועומד מה"ת הוא וא"כ הרישא איירי דאכל כזית שלם ומשו"ה פטור וא"ש וכן משמע מדברי רש"י יומא דפי' על ר"ע ומיהו כשאכל לא אכל אלא ח"ז משמע באכל כזית שלם דפטור ומיושב הא דפירש רש"י על ר"ע כן ולא ג"כ על דברי חכמים אלא משום דלחכמים אינו מוכח דין זה די"ל אף במפרש ח"ש בסיפא מ"מ כשאכל ג"כ כזית איירי ואפי"ה חייב משום דנשבע על ח"ש ורישא פטור משום דאמר שלא אוכל סתם דהוי בכזית משא"כ לר"ע דגם בסתם בח"ש א"כ קשה מאי טעמא דרישא וע"כ מוכח דסיפא לא איירי רק כשאכל ח"ש אבל ביותר פטור ומה"ט ברישא פטור משום דבאמת אכל כשיעור ומוכח ע"כ דאף בנשבע על ח"ש אם אכל כזית פטור משום דמושבע ועומד על כזית וא"ש

ושבתי וראיתי דאין מרש"י ראיה להרמב"ם די"ל הא דפירש רש"י היינו דוקא לר"ל אבל לר"י באמת חייב לפי מה שכבר העיר בשו"ת ר"ע איגר זצ"ל סימן ע"ו דהא מ"מ יהיה חייב אם אכל כשיעור משום כולל מגו דחייל על ח"ש חייל נמי באוכל כשיעור וכתב די"ל דלא מקרי כולל אלא ע"י מין אחר אבל ע"י אכילת דבר זה באופן אחר לא מיקרי כולל וזה טעמא דרמב"ם יעיי"ש ובאמת אינו מוכרח סברא זו וטרח שם למצוא ראיה לדבריו וא"כ י"ל דוקא לר"ל שפיר קאמר רש"י משום דלית ליה כולל באיסור הבא מעצמו וא"כ אם אכל כזית פטור דלא אמרינן כולל ומה"ט ר"ע פוטר ברישא בשאכל כזית אבל לר"י דאמרינן כולל מנ"ל דאכל כזית פטור ובזה מקום ליישב הא דלא פריך הש"ס ג"כ על רב ושמואל דמוקי המתניתין ג"כ בכולל כר"י ולא מקשה רק על ר"י דהא באמת קשה אי בסתם כר"ע אמאי פטור ברישא דהא ח"ש ראוין מקרי אי מותר מה"ת וגם אי הרישא בסתם קשה לר"ל אמאי פטור כקושית המל"מ וצ"ל דרישא כשאכל כזית ולא מחייב משום כולל כיון דבא מחמת עצמו אבל לר"י שפיר יכולין לאוקמי אף בסתם בח"ש דהא לדידיה ח"ש אסור מה"ת והוי אוכלין שאינן ראוין ומשו"ה מקשה ר"י מ"ט לא אמר כר"ל אבל רב ושמואל י"ל דסברי כר"ל דח"ש מותר מה"ת וא"כ קשה אי בסתם ואליבא דר"ע מ"ט דרישא ואין לומר בשאכל כזית דא"כ יחייב עכ"פ משום כולל דהא לדידהו אית להו כולל אף בבא מחמת עצמו וא"כ קשה מ"ט דרישא ומשו"ה מקשה לר"י דוקא אלא דעדיין צריך להבין דהא מ"מ יכול להקשות ג"כ על רב ושמואל דלוקמי כר"ל וכרבנן במפרש דלדידהו לא קשה מרישא כלום דרישא בסתם והוי בכזית מלבד די"ל דרצה הגמרא להקשות יותר על ר"י משום דיכול לאוקמי במפרש כרבנן וגם בסתם כר"ע משא"כ לרב ושמואל לא יהיה הקושיא רק דלוקמי מתניתין כרבנן במפרש עוד י"ל לפי מה שכתב בחידושי הרמב"ן הא דאמר ר"ל אי אתה מוצא אלא במפרש אליבא דרבנן לאו דאוקי מתניתין כן דהא מתניתין רק בלא אוכל סתם איירי ולא נזכר מח"ש כלום אלא דאמר דאי אתה מוצא שיתחייב בנשבע על הנבילות רק במפרש ח"ש לרבנן או בסתם כר"ע ומתניתין כר"ע אתיא דגם סתם לא אוכל כ"ש משמע וא"כ כל קושי' לר"י ג"כ לא הוי אלא דלוקי כר"ע בסתם דהא במפרש א"א לאוקמי דהא סתם לא אוכל קאמר וממילא לא יכול להקשות ג"כ על רב ושמואל משום דא"א לאוקמי כר"מ דהא סברו גם בשבועה כולל ומ"ט דרישא לר"ע וא"ש

ונ"ל ראיה לדברי הרמב"ם מתוס' בסוגיא דג"כ הכי סברי בנשבע על ח"ש בשאוכל כזית פטור דהקשו למאי דמשני כר"י בכולל א"כ לוקמי כולה במפרש ורישא באינו כולל ונדחקו בתירוצם ובספר מהרשש"ך הקשה על תוס' האיך יכול לאוקמי גם רישא במפרש דא"כ קשה מ"ט דר"ע דסבר אכילה בכ"ש ועוד הקשה בדברי תוס' שתירצו דמשו"ה לא יכול ר"י לאוקמי כד"ה ובמפרש ח"ש משום דאי במפרש לא מיתוקמי כר"ע דמשמע הא סתם פטור יע"ש דהא גם בכולל קשה כזאת דלא אתיא כר"ע דמשמע דוקא בכולל חל שבועה אבל בלא כולל לא ולר"ע גם בלא כולל חל השבועה אנבילות וטריפות והניח שתי הקושיות בצ"ע ואי אמרינן דגם תוס' סברי כרמב"ם דאם נשבע על ח"ש ואכל כזית דפטור א"ש דשפיר מקשה תוס' דלוקי גם הרישא במפרש ולא קשה לר"ע מ"ט דאיירי בשאכל כזית ומשו"ה פטור ג"כ לר"ע וכן לא קשה מסיפא דאוקמי בכולל משמע בלא כולל לא ולא אתיא כר"ע די"ל דר"י רצה לאוקמי הסיפא כשאכל באמת כזית וא"כ גם לר"ע דוקא משום כולל חל אבל בלא כולל פטור כשאכל כזית ושפיר אתיא בכולל ככ"ע גם לר"ע ומיושבים שתי הקושיות

אלא דלאחר עיון נ"ל דלתוס' א"א לומר כן לר"ע לפמ"ש המל"מ דהקושיא לר"י דלא אמר כר"ל היינו דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן דאינו אסור אלא מדרבנן כמו ח"ש לר"ל ומוכח מדברי התוס' דלר"ע גם בסתם שלא כדרך הנאתן אסור כמו שכתב מהרש"ל כמו שאוסר בכ"ש אוסר ג"כ שלא כדרך הנאתן ועוד מוכרח דאם לא לתירץ זה קשה לוקי במפרש וככ"ע ואין לומר דא"כ לא מיתוקמא כר"ע דמשמע הא סתם פטור דהא בשלא כדרך הנאתן גם לר"ע אינו אסור בסתם וע"כ דתוס' סברו דגם לענין שלא כדה"נ ר"ע אוסר בסתם וא"כ אף דלא הוי איסור כולל כשאכל כזית משום דלא הוי כולל רק ע"י מין אחר ולא ע"י אכילה זו באופן אחר כמ"ש קדוש זקני ר"ע בתשובה מ"מ איסור מוסיף הוי לר"ע דהא עד עתה לא היה אסור בנבילה רק כדרך הנאתן וע"י שבועתו נאסר אף שלא כדרך הנאתן וממילא גם על כזית חייב בשבועה מה"ט דאיסור מוסיף והדרת קושי' דאי גם רישא במפרש מ"ט דר"ע אף בשאכל כזית חייב עכ"פ לר"ע מצד מוסיף ולרש"י ל"ק דפירש ביומא לר"ע דלא חייב רק אם אכל פחות מכזית אף דהוי עכ"פ איסור מוסיף משום די"ל כמו דר"ל לית ליה איסור כולל בבא מחמת עצמו כן איסור מוסיף לית ליה ואף דיש לחלק בין איסור כולל למוסיף גם לענין בא מחמת עצמו וכמו שכתב הרמב"ן על קושית תוס' לר"ל מהא דיש אוכל אכילה אחת דשאני מוקדשים דהוי איסור מוסיף איסור הנאה יע"ש ובאמת י"ל גם תוס' סובר כרמב"ן ומ"מ התוס' לא יכול לתרץ משום דאזלי לשיטתם בכמה מקומות דאיסור הנאה לא מיקרי איסור מוסיף ומשו"ה הוכרחו לחלק בין שבועה למוקדשים אבל איסור שלא כד"ה בודאי הוי איסור מוסיף מ"מ י"ל דרש"י לא סבר כתוס' דלר"ע גם שלכדה"נ אסור וכן מסתבר דהא כל טעמא דר"ע כמ"ש במל"מ משום דסבר בלשון בני אדם סתם אכילה בכ"ש אבל שלכדה"נ בודאי לא בלשון בנ"א אכילה מקרי וממילא לא הוי איסור מוסיף ולתוס' אין לנו תירוץ אחר לקושית המ"למ דלר"ע בסתם ברישא נמי יחייב רק כמו שהוכיח מזה