שבט סופר חלק א רנז

הכא האכילה רשות היא ואפי"ה הוי בכזית דוקא ולפוסקים דס"ל דהוי רק אסמכתא ובכזית נמי אינו מחייב רק מדרבנן יש לדחוק אבל להני שיטות דפסקו דהוי דרשא גמורה וחייב מה"ת בכזית לברך צ"ע דהא באכילת רשות אכילה אפילו כ"ש משמע ומשמע מזה דלא כחדוש דינו של הפרמ"ג ועיין הארכתי קצת לשעשע עמך בדברי תורה וה' יאיר עינינו בתורתו כחפץ אחיך הנאמן הדש"ת פ"ב יום ג' לסדר נח תרל"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה פג

שלום לתלמידי המופלג בתורה חרוץ ברק השנון יפ"ת מו"ה רפאל קירש שי' רב דקלויז בהאמ- בורג יע"א

את מכתבך קבלתי וראיתי קושיתך בשבועות סוגיא דח"ש דף כ"ג דר"ל מוקי מתניתין במפרש ח"ש לרבנן ובסתם לר"ע וקאמר הש"ס בשלמא לר"ל קפטר ר"ש דתניא ר"ש אומר כ"ש למכות דהא במכות דף י"ז פליגי ר' ביבי ור' ירמי' אליבא דר"ש ור' ביבי סבר דוקא בחיטי משום בריה קמחייב ר"ש ור' ירמיה סובר בכל איסורין אומר ר"ש כ"ש למכות ואף בקמח מחייב בכ"ש א"כ לר' ביבי קשה מ"ט דר"ש דפוטר לר"ל דהא הוא בשם ר"ל אמר דמחלוקת ר"ש ורבנן בחיטי ופלפלת לתרץ ואין מן הצורך להשיב כי כתבת בעצמך שדחוקים המה דבריך

והנה קושייתך כבר נאמרה ונשנה בספרן של גדולי אחרונים ואמרתי לתרץ בתרי ותלת אנפי' ראשית דבר דגם מתניתין אפשר לאוקמי בבריה ורבנן ור"ש לטעמייהו לפמ"ש תוס' שם במכות וכן בחולין דף צ"ז דנבילה לא מקרי בריה משום דאף אם נחלק שמו עליו דהיינו שם האיסור האמור בתורה א"כ נתמעט ג"כ חטה דהא לעולם שם טבל עליו כמו בחתיכה נבילה שם נבילה עליו והיינו דוקא לרבנן אבל ר"ש דמחייב בחטה של טבל משום בריה סבר ממילא דגם נבילה הוי בריה דהא לא סבר תנאים אלו וא"כ טריפה ונבילה דמתניתין ושבועות יש לאוקמי שאוכל נבילה שלימה ורבנן פטרו בח"ש משום דלא מחייבי בנבילה משום ברי' אבל ר"ש גם בנבילה הוי בריה וכן בשקצים ורמשים דמתניתין י"ל ג"כ לפמ"ש רש"י וכן כמה ראשונים דצריך להיות נאסר מתחיל' ברייתו משא"כ נבילה וכדומה ושור הנסקל עיין בשו"ע י"ד סי' ק' ויצא הפלתי שם לחדש דגם בשרצים אלו דלא נאסרו עד שפירשו וישרצו על הארץ כמו תולעים שבפירות וכדומה לא הוי בריה דהא לא נאסרו מתחילת ברייתו עד ששרצו על הארץ וא"כ משכחת ג"כ פלוגתא דרבנן ור"ש שאכל שרצים שלימים כאלו ואין שיעור כזית ולרבנן לא מחייב דלא הוי בריה משא"כ ר"ש לא סבר ג"כ תנאי זה דהא גם טבל לא נאסר מתחילת ברייתו עד שימרח ורואה פני בית ומה"ט פוטר ר"ש ועיין בפלתי וראש יוסף שעמדו על סוף דברי תוס' חולין דף צ"ו בד"ה מאי טעמא ואין להאריך

אלא שנ"ל דוחק לאוקמי מתניתין דוקא כה"ג שאכל צפור טהורה במיתתה דליכא כזית וגם שרצים ורמשים דוקא באלו שאין נאסרים בתחילת ברייתן ע"כ נ"ל יותר לפי מה שעמדו כבר המפרשים על הא דמקשה אלא לר"י מ"ט דר"ש דילמא אף דלא מצינו במקום אחר דר"ש לית ליה כולל מ"מ מדפליג על רבנן במתניתין מוכח דלית ליה כולל ומפורש הכא במתניתין מדפליג על רבנן וכתבו דהקושיא כיון דלר"ל מצינו טעמא דר"ש בפירוש במקום אחר דאית ליה כ"ש למכות א"כ היה לר"י ג"כ לאוקמי מתניתין כר"ל בח"ש ועל זה משני דמצינו גם בפירוש דלית ליה ר"ש כולל ואקדים עוד דהנה ביומא מקשה לר"ל מברייתא דכל חלב לרבות כוי וח"ש והקשה בתוס' יו"כ שם דהא מצינו דרבנן ור"א בפסחים בסוגי' דתערובות חמץ פליגו אי דרשינן כל וא"כ אמאי לא משני ר"ל דברייתא כר"א דדרש כל ומתרץ דרוצה ר"ל לאוקמי הברייתא ככ"ע אף לרבנן דלא דרשי כל ומשום הכי משני דאסמכתא הוא וא"כ י"ל דרב ביבי סבר דחכמים ור"ש פליגי אי דרשינן כל וחכמים סברי דח"ש מותר דכל חלב אסמכתא הוא אבל ר"ש מדפליג ופוטר ע"כ סבר דדריש כל ואתי לרבות ח"ש ומה"ט פוטר ר"ש והא דאמר הש"ס בשבועות דר"ש לטעמא היינו לר' ירמיה דתניא כוותיה דר"ש סבר כ"ש למכות אבל לר' ביבי לא קשה דיכולין לשנויי באמת דפליגי רבנן ור"ש אי דרשינן כל אף דלא מצינו דפליגי בזה במקום אחר מ"מ מגופא דמתניתין מדפליג ר"ש ע"כ דסובר דח"ש אסור מה"ת ומה"ט לא חל כלל או משום דליתא בלאו והן כמ"ש בתוס' יעיי"ש

ובזה א"ש מה שקשה לכאורה לתירץ הגמ' ביומא איבעית אימא כי קתני אסור אשארא משמע דאף מדרבנן מותר ח"ש א"כ קשה מברייתא דכל חלב לרבות ח"ש דהא עכ"פ אסמכתא ומדרבנן אסור וצ"ל לפי תירוץ זה דבאמת מוקי ר"ל כר"א דדריש כל אבל לרבנן אף מדרבנן מותר ויש ליישב ג"כ מה שמדקדק בספר תוס' יו"כ על הא דכפלי עוד הפעם הקושי' ביומא שם הניחא לר"י אלא לר"ל מאי איכא למימר ונדחק בתירוצו ולפי דבריו הקודמים שם יש ליישב דהא יש סברא לומר דוקא בח"ש ממש סבר ר"ל מדרבנן אסור אבל ביותר מחצי זית וכן ביו"כ דחצי שיעור הוא כזית מודה דאסור מה"ת אלא לר"ל דמשני על הברייתא דכל חלב דאסמכתא הוא ולא משני דדרשא דקרא בפחות מכזית מעט מוכח דמאן דאוסר ח"ש מה"ת הוא אפילו בכ"ש ומאן דמתיר הוא אפילו בפחות מכזית וה"ה פחות מכותבת ביוה"כ אבל באמת היה מקום לומר ולחלק כן אלא מדלא מוקי ר"ל הברייתא כך מוכח דליכא חילוק וא"כ שפיר קאמר אלא לר"ל מאי איכא למימר דאילו היה אמורא אחר דאמר ח"ש מותר לא היה קשה ממתניתין די"ל ביו"כ דהוי ח"ש בכזית מודה דאסור מה"ת אבל מדלא משני ר"ל כן על הברייתא מוכח דליכא חילוק וכל דליכא שיעורא ליכא איסור מה"ת ע"כ מדייק ומקשה בחוזק לר"ל דוקא

אלא דקשה דא"כ דהמקשה ידע מהאי ברייתא דכל חלב ומה דמשני ר"ל דהוי אסמכתא א"כ מאי מקשה דהא עכ"פ מדרבנן אסור כאשר באמת משני התרצן וי"ל דודאי אף המקשן ידע דיש לתרץ דמודה ר"ל דמדרבנן אסור דהא רק מותר מן התורה קאמר אלא דעדיין היה קשה לו ממתניתין דהא כולל ח"ש עם שאר ענויים דלרוב פוסקים הוי מן התורה ומשמע כמו דשאר עינויים מן התורה אף ח"ש ומתרץ דמודה ר"ל דאסור מדרבנן וסבר המתרץ לר"ל ע"כ ה' עינוים נמי מדרבנן וא"ש ולפי תירץ זה ראיה דאי ח"ש אסור לא משכחת לאו והן דלא כרמב"ם דהא לרב ביבי מה"ט ר"ש פוטר משום דסובר ח"ש אסור מדאורייתא

אלא דיש ליישב ג"כ לשיטת הרמב"ם לפי מה שכבר העיר בחידושי רמב"ן שבועות דגם לר"ל מתניתין כד"ה דהא לא קתני במתניתין מפרש או סתם רק שלא אוכל קתני למר כדאית ליה ולר"ע כדאית ליה וכתב דאיכא למימר דר"ל הכי קאמר אי אתה מוצא שיתחייב אלא במפרש לרבנן או אפילו בסתם לר"ע אבל מתניתין מדקתני שלא אוכל סתם ע"כ ר"ע הוא דהא לא נזכר מפרש ח"ש לכך הוי לר"ל כיחידאה וא"כ דע"כ מתניתין כר"ע בסתם מה"ט פוטר ר"ש דסבר כרבנן שלא אוכל סתם הוא בכזית והש"ס אזיל לר' ירמיה דר"ש סבר כ"ש למכות וכיון דלשון אכילה בכל איסורין בכ"ש וא"כ לר"ש בשלא אוכל בשבועה ג"כ כ"ש כמו שמסופק הש"ס דטעמא דר"ע דסובר כר"ש גם בשאר איסורין אבל לר' ביבי דסובר דוקא בחטה אבל לא בקמח א"כ לשון אכילה בכזית וגם בשבועה שלא אוכל בכזית ומה"ט פוטר בנשבע סתם דהא המתניתין א"א לאוקמי אלא כר"ע בסתם וכמו לר"י דטעמא דר"ש משום דלית ליה כולל גם שאר תנאים דלית להו כולל פטרו כן לר"ל ר"ש וגם חכמים דפליגו על ר"ע סברו דפטור בשלא אוכל נבילות ונכון והנני רבך חפץ בהצלחתך דש"ת פ"ב תרמ"ח לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.