שבט סופר חלק א רנו

אף די"ל גם חזי לאיצטרופי בכה"ג מ"מ אינו מוכח מקרא דכל חלב ויש לחלקו כמו שכתבתי והשתא י"ל באמת הא דסבר ר"ל ח"ש מדרבנן ול"ל סברת חזי לאצטרופי היינו היכא דתלי' בהנאת מעיו וחזי לאצטרופי דילמא יאכל כזית שלם בב"א או בכדא"פ אבל חזי לאצטרופי בהנאת גרונו דקרוב וסברא יותר גם ר"ל מודה ול"צ קרא לזה משום דמסתבר הוא כמ"ש בירושלמי וא"כ באיסורי הנאה דגם ר"ל מודה דחייב בהנאת גרונו דהא נהנה ואפילו מטעמת לבד בלי שיכנוס לגרון כ' בח"ס אהע"ז סימן צ"ד בח"ר דאסור מה"ת ורק באיסורי אכילה מטעמת דרבנן וא"כ משו"ה שפיר קאמר הירושלמי דמודה ר"ל באיסור הנאה דח"ש אסור מה"ת ואף לדברי הפרמ"ג סימן ס"ה במשבצות שכ' דבהנאה לא נאמר הלכה דכדא"פ רק באיסור אכילה נ"ל דזה דוקא אם נהנה שלא ע"י אכילה אבל אם נהנה ע"י אכילה בודאי גם לענין הנאה כזו אמרינן כדא"פ כמו לענין איסור אכילה וצריך שפיר צירוף וזה נכון בעזה"י ועיין בצל"ח פסחים בסוגיא דתרומת חמץ ל"ג ע"א בתוס' ד"ה ומינה מה תרומה וכו' שכתב דגבי הנאה בדבר שאינו אכילה לא שייך בכדי אכילת פרס יע"ש

ובפשוט יש ליישב קושי' תוס' יו"כ דמשו"ה אשמעינן תנא דח"ש אסור ביו"כ לפמ"ש מהרלב"ח דרמב"ם נקט קרא מיוחד דלא יאכל לענין כ"ש דחמץ משום דאין למילף מחלב דאין היתר לאיסורו, משא"כ חמץ וא"כ ע"כ הא דביו"כ ח"ש אסור אע"ג דהמאכל והמשתה מותר קודם ואחר יו"כ וכן בנזיר ובשבועה משום דילפינן מחמץ וא"כ נקט התנא רבותא דאפילו ביו"כ אסור ואע"ג דחמץ אסור בהנאה מ"מ ילפינן מחלב וחמץ מהצד השוה שח"ש אסור אלא שראיתי בקהלת יעקב שמתמה א"כ בנבילה ושאר איסורי לאוין מנ"ל דאסור דהא יש למיפרך מה לחלב וחמץ דאסור כרת ונ"ל דמה"ט באמת כתוב בתשובת הרשב"א דילפינן ג"כ מהא דכתיב בקרא כל נבלה לרבות ח"ש יע"ש

ובחידושי למס' חולין בלימוד הישיבה הקשיתי לר"ל דח"ש מותר א"כ אמאי אמרה תורה לגר אשר בשעריך תתנה להקדים נתינה לגר דהא גם ישראל יכול לאכול פחות מכשיעור וכמה בני אדם יאכלו כל אחד פחות מכשיעור ולמה צריך לתנה לגר או למכרה לנכרי ואמרתי דיש לכאורה מזה ראיה לדברי פרמ"ג בפתיחה להלכ' שחיטה דעשה שאינו זבוח חל אפילו פחות מכשיעור ולכ"ע אסור מה"ת והארכתי בזה ליתן טעם לפלוגתתא דר"מ ור"י אי דברים ככתבן או לא ואכ"מ ואח"כ מצאתי אחר זמנים טובא בחדושי אאמז"ו בעל ח"ס שכתב לחזקיה דסבר להקדים נתינה לגר מוכח מהאי קרא באמת דח"ש אסור ול"צ לדידי' ריבוי דכל ומיושב בזה קושי' שער המלך בפ"א מה' חו"מ יע"ש

והנה באמת מה שחידש הפרמ"ג דעשה דזבחת אפילו בפחות מכשיעור משום דבאכילת רשות לא נאמרה הל"מ כזית דוקא וכן העלה בכמה מקומות בספרו ראש יוסף כבר פלפל בעצמו שמדברי הרמב"ם שכ' דשבועה חל על ח"ש דנבילה לא נראה כן ובאמת קשה ג"כ מסוגיא דשבועות דמוקי ר"ל בח"ש והא במתניתין קתני נמי נבילה ובנבילה ע"כ מודה דאסור ח"ש ואף דלר"ל י"ל דמוקי מתניתין בנבילת עוף ולדידיה דאין שחיטה לעוף מה"ת ליכא ג"כ עשה דזבחת וח"ש דקאמר משום שקצים ורמשים אבל מאי מקשה לר"י ויש לדחות דהא דמפלפל רק בדברי רמב"ם ולא מדברי ר"י משום די"ל כמ"ש בתוס' דהקושיא לר"י הוא רק בשביל שלא כדרך הנאתן וגם בעשה דזבחת שלכדה"נ מותר אע"ג דלענין אכילה הוי בכ"ש מ"מ ממועט מלשון אכילה שלכדה"נ

ומצאתי בס' גינת ורדים מבעל פרמ"ג ז"ל שכתב בכלל נ"ח כן בעצמו ומביא ראיה מתוס' פסחים כ"ה ע"ב דגם בחולין שנשחטה בעזרה מותר שלכדה"נ ועיין בכ"ס סימן צ"ו שמפלפל שם בזה בתוס' נזיר י"ז ע"א ומשו"ה הביא ראיה מרמב"ם דכ' בפירוש דשבועה חל על ח"ש נבילה ויש ליישב בזה קושי' תוס' בשבועות דלא מוקי במפרש ואליבא דכ"ע די"ל הא דאמרינן עשה שאינו זבוח וילפינן מוזבחת מבקרך לר"מ דסבר בחולין ק"ב ע"א דאבמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ולא בחיה ועוף משום דכתיב רק וזבחת מבקרך וצאנך וקאי גם על אבמ"ה וא"כ כמו דאמרינן באבמ"ה דוקא בהמה ולא חיה ועוף מכ"ש עשה דוזבחת דלא קאי רק על בהמה משא"כ לרבנן דסברי דאבמ"ה נוהג בחיה ועוף ג"כ י"ל דעשה דוזבחת נוהג גם בחיה ועוף וי"ל הא דמקשה לר"י מ"ט לא אמר כר"ל דיש לאוקמי מתניתין בחיה ועוף וסתם מתניתין ר"מ דליכא אבמ"ה בחיה ועוף וע"ז מתרץ דמוקי ככ"ע אפילו לרבנן וא"כ לא יכול לאוקמי בח"ש משום עשה דוזבחת דשייך אף בח"ש וזה א"ש לתירץ ראשון שבתוס' דהקוש' משום ח"ש וכן א"ש תירוצו לשיטת הרמב"ם דשבועה חל על ח"ש אבל לפי תירץ שני דהקושיא בשביל שלכדה"נ ולפמ"ש הגינת וורדים דמ"מ שלכדה"נ מותר הדרא קושית תוס' וצריכים אנו לישובים אחרים שכתבתי ועיין בח"ס יו"ד סי' ע' שרצה לומר גם לר"מ עכ"פ בשר מן החי נוהג גם בחיה ועוף דיליף במ"ה מקרא אחר ומתוס' חולין ל"ב דקאי שם לר"י לא משמע כן ועיין בס' ראש יוסף שם ודו"ק

והנה א' מהראיות שהביא הפרמ"ג לחידוש דינו הוא מכח קושית תוס' דהאיך אבמ"ה חל על עשה דוזבחת דהא אבמ"ה הוא משהו בשר גידין ועצמות ואיסור חל על חצי שיעור ע"כ דעשה דוזבחת הוא ג"כ על חצי שיעור ולפי מה שהעלה בח"ס סימן צ"ב לישב קושית הפלתי סימן פ"ז אמאי לא יחול איסור בב"ח על חלב ללוי דחייב על חזי זית בשר וחצי זית חלב וכן לרב בבא מיורה גדולה דהא איסור חל על ח"ש ותירץ דלא חל על ח"ש רק אם בשביל איסור השני יהיה הח"ש איסור בפני עצמו כמו בשבוע' דאסור הח"ש לחוד אבל בב"ח דלא חייב רק אם אוכל עם החלב וצריך לצרף לכזית ואין לוקין גם בשביל איסור השני בח"ש לא מקרי חמור ודבריו נכונים מאד

ואני נכדו מצאתי און וראיה לדבריו הקדושים מדברי תוס' חולין ספג"ה ק"ב ע"ב בד"ה שאין בו וכי' שכתבו דאין לאוקמי באבר שאין בו כזית בשר ומצרף כמו ח"ש מטרפה אחרת דמחייב משום טרפה ולא משום במה"ח דא"כ אמאי לא חל איסור אבמה"ח על טרפה לר"ל דח"ש מותר מה"ת ובראש יוסף הרגיש שם דהא לשיטת תוס' בשבועות גם לר"י חל על ח"ש ולמה כתבו רק לר"ל ולפי דברי קדוש זקני זצ"ל א"ש כיון דצריכין אנו לצירוף הגידין ועצמות לא חל על ח"ש לר"י וא"ש

ובזה מיושב נמי קושית פלתי סימן ס"ב בד"ה ובזה מיושב וכו' דמקשה על רש"י דמפרש בדף ק"ג דאבמ"ה הוי כולל מגו דחל על ב"נ ולא פירוש דהוי כולל משום מגו דחל על אברים דלית בהן כזית בשר רק ח"ז דהא רש"י פיר' כן לר"י דסבר ח"ש אסור מה"ת ולא יכול לחול על ח"ש משום דלא נאסר גם אח"כ רק בצירוף גידין ועצמות ומשו"ה מוכרח רש"י לפרש רק משום כולל לב"נ

ועוד יש ראיה מש"ס בכורות דף י' ע"ב דאמר חלב בהמה טהורה מנ"ל דשרי אילימא מדאסר רחמנא בב"ח הא חלב לחודיה שרי דילמא בב"ח אסור באכילה והנאה וכו' והקשו באחרונים בנוב"י ורי"ט אלגזי בבכורות שם דהא בח"ז בשר וח"ז חלב מצטרפין וא"כ מצד אבמה"ח לא הוי לוקין דהא לא הוי רק ח"ז אבל משום בב"ח לוקין ובס' גינת וורדים כלל נ"ח הוסיף עוד דא"ל דהוכחת הש"ס משום דלא הוי חל איסור בב"ח על אבמה"ח דחלב דהא תוס' וכמה פוסקים סוברים דאיסור חל על ח"ש יע"ש ולפי חילוקו של אאזמ"ו בעל ח"ס ז"ל באמת כן דהוכחת הש"ס דלא הוי חל על ח"ש משום דלא נאסר הח"ש בפ"ע מכל דין הבאתי ראי' ועשיתי סמוכים לדברי קדוש זקני זצ"ל וזכותו יגן עלי

ובגוף חילוקו של פרמ"ג דרצה לחלק בין אכילת רשות דלא הוי משמעותו כזית דהלכתא דאכילה בכזית לא נאמרה רק במניעת לאו או בעשה א"כ בברכות מ"ט ע"ב דקאמר ר"י דחייב לברך על כזית מדכתיב ואכלת והא