שבט סופר חלק א רנב

להטיל עששיות מוכח דאף דאיכא מקוה כשירה של צונן לפנינו נמי מותר ע"כ מוכח כמ"ש בח"ס דהתירו אף בדאיכא צונן משום איסטניס דאינם יכולים לטבול בצונן התירו גם בחמין כיון שאינו עושה מחמת תענוג רק מחמת צערא דגופא וטבילת מצוה וממילא מוכח ג"כ דכולו שאוב וחמין אסור ע"י השקה דבזה סגי ודאי אף באיסטניס וע"כ כה"ג גם תוס' מודה דשייך גזירת מרחצאות

אלא שראיתי בפנ"י ברכות דף כ"ב שכתב לפרש הא דאמר הש"ס טבילה בחמין מי איכא היינו משום דטריחא מילתא לעשות כן וזה כוונת תוס' בתמורה דף י"ב דקאמרו דהוי מצי למימר ולטעמיך ולא פירשו אלא דכוונתם משום דטריחא מילתא ומשו"ה לא אוקמי הברייתא דכל חייבי טבילות בחמין דטריחא מלתא ולא שכיח ולא מוכח גזירת מרחצאות וא"כ ליכא ראיה ג"כ דכולו שאוב וע"י השקה אסור בחמין אלא לפי שהח"ס הוכיח דבריו מדברי המרדכי דגרע כולו שאוב וכה"ג כ"ע מודו דאסור משום גזירת מרחצאות וכתב דכל הפוסקים מודים לזה בודאי אין לנו להקל וגם מדברי הרמ"א נראה שלא כתב דנהגו להקל רק בהטלת מים חמים אבל לחבר חמין שאובין יש לומר דמודה הרמ"א כהאוסרין ובנידון שלפנינו כיון דאין כל המקוה ע"י חמין וע"י חיבור רק שופכין חמין לתוכו אע"ג שבצד זה ליכא שיעור מ"מ כיון שהצוננין נתחברו ע"י שפופרת הנאד ליכא חשש מרחצאות לפי המנהג שמטילין חמין לתוך צונן אבל כיון דבלא"ה ע"י חיבור שני מקואות חסירים יש חששות הרבה וצריך זהירות יתירה לא נחה דעתי לעשות כזאת וטוב יותר למעט רוחב המקוה ע"י בנין לבנים בכותלי המקוה כדי שיהי' כל גופו עולה בהן דאי הוי מימי מקוה מרודדין ולא כל גופו עולה בהם בלי הוספות שאובים לשיטת הרא"ה בבד"ה אין השאובים נטהרים וכבר הארכתי במקום אחר בזה ולכתחילה יש לנו לתקן בכל אופן המועיל לצאת ידי כל החששות ובודאי אנשי עדתו ישמעו לעצתו בזה ולא יחוסו על הוצאות בדבר חמור כזה

ומה שתמה על מה שפסק בש"ע סעיף נ"ב כשי' המרדכי במקוה שלם עם חסר סגי בשפופרת הנאד גם על ידי צירוף נקבים דהא מרש"י חגיגה כ"ב שכתב והמים באים מנהר גדול מוכח דלא כמרדכי כבר תמה על זה בשו"ת חכם צבי שמציין בדגול מרבבה שם ועיין בספר גדולי טהרה בתשובה סי' ו' שהאריך בזה וכונתי לכמה דבריו שם וצריך אני לקצר וה' ישפות שלומו וטובי כותב בחפזון פה פרעסבורג אור ליום א' לסדר בא תרמ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה פ

שוכ"ט לרב טב ה"ה ידידי המופלג בהפלגת חכמים ונבונים חרוץ ובקי המאוה"ג בע"פ כש"ת מו"ה אבא חייא נ"י דיין ומורה בק"ק סערעד יע"א

אחדש"ה את מכתבו קבלתי ויען כי הייתי נחוץ לדרכי לשום פעמי לוויען הבירה לצורך רבים לא יכולתי להשיבו מיד בלי איחור כאשר ביקש ממנו ובחזרי לביתי עיינתי במכתבו ויען כי נוגע להסיר מכשול ע"כ הנני באומר ודברים במה שנוגע לעיקר הדין אודות המקוה שמימיה מרודדין הרבה יען כי המקוה רחבה רחבה ואין המים אף שהמה יותר הרבה ממ' סאה מגיעין אפילו לשולי הבטן ואשה טבלה ע"י שחיי' הרבה בלי פישוט ידים ורגלים והורה מעכ"ת שצריכה טבילה שנית יפה הורה ידו

ואף שאני רואה תיוה' בדבריו שרצה לומר הא דכתב המחבר קצ"ח סעיף ל"ה דעלתה טבילה בדיעבד אף שלא טבלה דרך גדילתה היינו דוקא אם מגיעין המים עד החזה רק שחתה ביותר ונעשו קמטין בגופה והביא דברי הט"ז ס"ק ל"ח ודברי נקה"כ אבל בלא מגיעין עד החזה כל הפוסקים מודים דלא מהני בדיעבד אין דבריו נכונים במח"כ בזה דהא עיקר הפלוגתא הוא אם הא דריש לקיש דף ס"ז ע"א האשה לא תטבול אלא דרך גדילתה נאמר דוקא לטהרות דלטהרות דוקא קפדינן שיבואו המים בכל מקום או אף לבעלה נאמרו דברי ר"ל וכן פליגו הפוסקים בשאר המימרות דאמוראים שם ברבדי דכוסילתא ולפלוף שבעין או פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה אי מעכב ג"כ לענין. לטהר לבעלה או שלא נאמר רק לטהרות דמחמרינן יותר לענין טהרות וכן מבואר הדבר היטב בב"י באריכות ואין להאריך בזה

וכן נראה ג"כ מסידור של המחבר דתחילה הביא השיטות אי מהני אי טבלה ע"י ששחתה ביותר ואח"כ כתב צריך שיהיה המקוה גבוה ממעל לטבורה זרת משמע דתחילה איירי אף אם אין המקוה גבוה כ"כ אפי"ה מהני טבילה לאלו השיטות דלא אמרה ר"ל רק לטהרות ואח"כ כתב דין אחר שצריך להיות ממעל לטיבורה זרת זה לכל הפוסקים דלכתחילה הכל מודים דגם לבעלה צריכה לטבול כדרך גדילתה כמבואר בב"י ובש"ך

ואף שיש לדחות קצת כתבתי זאת רק לרווחא דמלתא כי העיקר ממשמעות הפוסקים דאף אם אין מגיעין עד החזה ושחתה הרבה עלתה טבילתה לכמה פוסקים וכאשר כתב המחבר דכתב דעת המחמירים רק בשם יש אומרים ובאמת עמדתי על דברי שו"ע דבסעי' ל"ה נראה דנקט לענין דעלתה טבילה דלא נאמרו רק לענין טהרות דדיעה ראשונה דנקט בסתם הוא עיקר בכ"מ ובסעיף ל"ט לא תעצים עיניה ביותר הביא רק דעת יש אומרים דלא עלתה טבילה משמע דראויה לחוש לדבריהם ומצאתי אח"כ מה שאהבה נפשי שכבר עמד בזה בספר סדרי טהרה שם ותירץ משום דר"ל לא אמר רק האשה לא תטבול אלא דרך גדילתה משמע דוקא לכתחילה אבל בדיעבד לא מוכח גם לאלו פוסקים דגם לבעלה אמר ר"ל דלא עלתה לה טבילה דלא אמר רק לשון לכתחילה ומשו"ה מיקל הב"י דעלתה טבילה משא"כ בפתחה עיניה או עצמה עיניה ביותר דאמר ר"י בפירוש דלא עלתה טבילה אף בדיעבד ומשו"ה לא הביא רק דעת הי"א אלו משום דדעתו עיקר כפוסקים אלו יע"ש

ולדעתי אין ראיה דלא יכול ר"ל לומר אשה שלא טבלה דרך גדילתה לא עלתה טבילה דהא אי מגנדרא כביניתא בדיעבד עלתה טבילה לכ"ע ואף שלא טבלה דרך גדילתה אלא שהיה יכול לומר אשה שטבלה בקומה זקופה או ששחתה הרבה דלא עלתה טבילה אלא דגם לזה יש ליתן טעם דלא נקט הכי משום דאי הוי קאמר הכי הו"א בשחיי' הרבה אפילו בדיעבד לא עלתה טבילה אבל אי מגנדרא כביניתא אפילו לכתחילה יכולה להטביל אע"ג דלא הוי כדרך גדילתה וכדי לאשמעינן דלא תטבול לכתחילה כה"ג כמ"ש הרשב"א הובא בב"י משו"ה נקט דלא תטבול רק כדרך גדילתה ויגיעו המים עד החזה שזה השיעור ואפילו כביניתא לכתחילה לא אבל בשחתה הרבה אף בדיעבד לא עלתה טבילה לר"ל להני פוסקים די"ל אף לבעלה נשנה וכל פלוגתת הפוסקים רק בדיעבד אבל לכתחילה כ"ע מודים דצריכה טבילה לבעלה כמו לטהרות ועיין בש"ך ס"ק י"ג שכתב לפסק הלכה דהיכי דאפשר שתטבול עוד הפעם צריכה טבילה שנית ע"כ יפה החמיר מע"כ שתטבול האשה עוד הפעם

ועתה אבוא מה שכתב שקשה להכין להוסיף מים עד שיגיעו עד החזה כי אז אי אפשר להחמין המים מפני רוב מים הקרים ולא ידעתי למה לא יוסיף וישפוך המים חמים לתוך הקרים עד שיגיעו עד החזה ע"י שניהם יחד ואולי חושש לשיטת הרא"ה בבדק הבית הובא בח"ס יו"ד סי' רי"ב במקוה שמימיו מרודדין שאין השאובין נטהרין מ"מ נ"ל זה דוקא אי לא יכול בתוך המרודדים כלל ואף דמגכדר' כביניתא נמי לא יעלו המים על גופה משא"כ אי יכולה לטבול ע"י פישוט ידים ורגלים בודאי גם הרא"ה מודה שמטהרין השאובין דהא יכולה לטבול במקוה זו ואף שיש תקנה ג"כ למקוה שמימיו מרודדין שכובש המים ע"י חבילי עצים וחבילי