שבט סופר חלק א רנא

ובתוס' תמורה כתבו דגם אי כשר ע"י המשכה ורביי', נמי קשה דיכול למשוך חמין ברוב צוננין וגם הקשה בח"ס דהא יכול להטיל חמין לתוך מ' סאה כאשר מתמה ג"כ כבודך על דברי תוס' ותוכן דבריו הקדושים שם די"נ דאף אם יכול להטיל חמין וגם ע"י המשכה ורביי' מ"מ לא יספיק לאיסטניס אשר גופו מצונן וע"י הטלת חמין בצונן יצטונו המים חמין גם כן ויצטער בטבילה זו אבל אי כולו חמין אז מספיק גם לאיסטניס ותוס' תמורה כתבו ולטעמך דיכול למשוך ברביי' וע"כ דלא יספיק לאיסטניס ממילא גם בנמשך כולו יש לומר דיצטונו המים ע"י המשכה בקרקע וכך סבר הר"ש שבמרדכי ממילא ליכא ראיה דאסור להטיל חמין לתוך צונן די"ל דזה לא סגי למיטבל לאיסטניס אבל אי גם כולו שאוב כשר ע"י המשכה או ע"י חיבור כשפופרת הנאד בודאי קשה מאי קאמר טבילה בחמין מי איכא וע"כ בכולו שאוב וע"י חיבור כ"ע מודו דיש גזירת מרחצאות ויהיב טעמא כיון דכולו שאוב והחיבור אינו ניכר כ"כ ביותר יש לחוש לגזירת מרחצאות אלו תוכן דבריו הקדושים שם בתשובה וכתב שמקום הניחו לו להתגדר בו יע"ש

ומוכח מדברי הח"ס דסבר דבזה אי מחבר חמין למקוה כשירה כ"ע מודים דאסור משום גזירת מרחצאות דלא כמו שכתבתי אלא דיש מן וון הדוחק קצת דהא ראינו בכה"ג דאם היה זקן או איסטניס תנן במתניתין בפ' אמר להם הממונה דמחמין לו חמין ומטילין לתוך צונן חזינן בכה"ג סגי לטבול לזקן ואיסטניס ולא יצטונו החמין כ"כ שלא יהיה יכול לטבול בו ונ"ל לומר וליישב הש"ס דתענית דהנה הרמב"ם בה' עבודת יו"כ כתב דאם היה זקן או איסטניס משליכין עששיות ומותר משום דאין שבית במקדש או דמטילין חמין בתוך צונן וכבר עמדו על דברי הרמב"ם דכתב תקנתא דמתניתין וגם הא דר"י דמתיר בעששיות וצ"ל דסבר דלא פליגו אלא דמל"מ בסוף הל' בית הבחירה הקשה לפי מה שכתוב הכ"מ דלא התירו שבות במקדש אלא היכי דאי אפשר בענין אחר אבל היכי דאפשר לא התירו שבות במקדש וא"כ לרמב"ם דיכול להטיל חמין אמאי התיר גם בעששיות ועיין בספר שיח יצחק ביומא שם שנדחק ולא הביא הא דמל"מ וגם הרדב"ז בתשובה סי' צ"ה תמה על הרמב"ם דהוי זו ואין צריך לומר זו כיון דכתב מקודם דהותר ע"י עששיות וכ"ש בחמין ומזה היה מוכח לכאורה דגם הרמב"ם סבר גזירת מרחצאות ואדרבה חמור להטיל חמין מעששיות כדמוכח מירושלמי דקאמר דטעמא דר"י דלא מתיר להטיל חמין משום דלא יאמרו כה"ג טובל במים שאובין ומשו"ה מתיר ע"י עששיות ומשו"ה שפיר כתב הרמב"ם דלא זו בעששיות מותר אלא אף חמין מותר ויהיה מוכח לכאורה מהרמב"ם דסבר ג"כ גזירת מרחצאות בחמין ונ"ל דאין ראיה מהרמב"ם די"ל דמתיר חמין אף במדינה והא דמתיר ג"כ ע"י עששיות כקושית המל"מ וגם קושית הרדב"ז דהוי זו ואצל"ז י"ל דראיתי בספר גדולי טהרה ס"ק מ"א דמסתפק אם מותר בשבת להשיק מים שאובין עם מקוה כשירה דאפשר דהוי כמתקן ואע"ג דקיי"ל דמשיקין את המים בשבת כבמתניתין ביצה התם טעמא כמש"כ בשיטה מקובצת דבאוכלין ומשקין ל"ג משום מתקן ועיין בצל"ח ובפנ"י שם אבל להשיק מים שאובין הוי כמבטל איסור לכתחילה דאסור בשבת ויו"ט כמבואר במג"א או"ח סי' שכ"ג סקי"ד יעיי"ש וא"כ גם להטיל מים חמין שאובים אסור דהא מותר לטבול בהן ונטהרו מכח זריעה והא דמותר ביוה"כ לעשות כן לכה"ג ע"כ ג"כ משום דבמקדש התירו שבות וא"כ גם בהטלת חמין מבלי גזירת מרחצאות יש איסור שבת משום דמחזי כמתקן דאין מבטלין איסור וא"כ י"ל דזה קושית הש"ס בתענית טבילה בחמין מי איכא דאי מטהר המים ע"י המשכה או שמטיל חמין לתוך צונן הוי איסור מתקן ותנן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב ובין ביוה"כ ואי בחמין ביו"כ אסור משום מתקן וע"כ בצונן דט"ב דומיא דיו"כ אלא די"ל דיכול להטיל חמין קודם יו"כ אלא דזה ניחא בנדה ויולדת דטבינתן בלילה אבל בזב וזבה דטבילתן ביום לא מהני אם מטיל חמין קודם יו"כ דהא בודאי יצטונו כל הלילה ומה"ט מותר להטיל חמין וגם עששיות ביו"כ אע"ג דהוי שבות צירוף מ"מ אי יעשה קודם יו"כ כיון דטבילתו ביום יצטונו המים ולא סגי לאיסטניס ושפיר מקשה טבילה בחמין מי איכא ובזה אתי לן שפיר ליישב דברי תוס' בתענית שמקשה רק אי כולו שאוב כשר דהיינו משום דע"י המשכה ורביי' כיון דצריך לעשות ע"כ קודם יו"כ בודאי יצטונו ע"י הצונן שתחתיו אבל אם כולו חמין יסגי גם לטבול ביום שלא יצטונו אם לא מעורבין החמין עם מים צוננין ובתמורה סבר תוס' דגם בכולו שאוב י"ל דיצטונו עד למחר ע"ד שכתב בח"ס רק הרווחנו בדברינו דלא קשה מה שכתבתי דחזינן דסגי בכה"ג ביו"כ ע"י הטלת מים חמין גם לזקן ואיסטניס דשאני התם דהיה יכול להטיל החמין ביו"כ כמו שכתב רש"י במתניתין שם וגם דלא קשה מה שכתב עוד תוס' בתמורה דיכול להטיל עששיות דזה גם לר"ת דאוסר משום מרחצאות קשה דהא בירושלמי מבואר בעששיות לא שייך גזירת שאובין דהא ר"י אוסר משום גזירת שאובין בהטלת חמין ומתיר בעששיות וא"כ עדיין משכחת טבילה בחמין ע"י עששיות עיין בח"ס שם ולפי דברינו א"ש דעששיות לא מהני ע"כ רק אם מטילין ביו"כ דאי גם היה דיו בהטלת עששיות מעיו"כ לא היו מתירין שבות במקדש שלא לצורך וא"כ בכל שאר חייבי טבילות במדינה דטובל' בט"ב וביו"כ לא משכחת חמין דא"א להטיל עששיות ביום יו"כ משום איסור צירוף ואי יטיל מבעוד יום לא סגי בחייבי טבילות ביום דוקא ושפיר פריך טבילה בחמין מי איכא וא"ש הכל במורווח ועיין

ושבתי וראיתי די"ל דהטלת חמין לצונן אף בשבת מותר ולא שייך כה"ג משום אין מבטלין איסור דהא כל האיסור דאין מבטלין איסור בשבת ויו"ט הוא משום מתקן ולא מתקן ממש הוא רק מחזי כמתקן כמו שאמרו בש"ס ביצה דמה"ט אין מטבילין כלים דמחזי כמתקן רק דגזרינן במחזי כמתקן אטו תיקוני מנא וא"כ כמו דלא גזרינן באדם משום דנראה כמיקר ולא שייך לגזור אטו תיקוני מנא כן י"ל בנותן חמין שאובין לתוך צונן די"ל דאינו עושה לבטל המים ולהכשירו רק להפיג צונתן לא להכשיר המים חמין ודומה לנראה כמיקר באדם דמותר ועיין בצל"ח ביצה בסוגיא דטבילת כלים דרצה לומר דמה"ט מותר השקת מים טמאים בכלי אבן משום די"ל במים ג"כ דנראה כמיקר כמו שאמרינן במתניתין שבת מים יפים ברעים כדי שיצטונו אבל צוננים שאובים בשאר צוננים י"ל באמת דאסור משום ביטול איסור דאסור משום מתקן אלא דא"כ קשה מפני מה לא הקשה תוס' בפשוט דיכול למלאות בכתף שאובים חמין על הצוננים ודברי הח"ס שכתב מפני שלא סגי לאיסטניס כבר כתבנו דבכה"ג הוי סגי כדמוכח ממתניתין יומא ואי יש איסטניס דלא סגי בהכי הו"ל למתניתין למיתני תקנתא אחרת

ונ"ל לומר וליישב דברי תוס' לפי מה שיש לתמוה בסוגיא דתענית שם דמקשה מהא דר"ח סג"ה ומדייק מדקאמר דכדאי לאבד טבילה אחת בשנה דע"כ דטבילה בצונן אסור ומשני באתרא דלא שכיח צונן ואמאי לא הקשה אגופא דדינא דת"ק מ"ט מתיר בט"ב וביו"כ טבילה כדרכו בחמין כיון דאפשר בצונן עכ"פ לפי הס"ד דלא ידע מאתרא דלא שכיח צוננים

שוב ראיתי שכבר עמד בזה בח"ס שם ונדחק ונ"ל די"ל דידע המקשן די"ל דלית צוננים אע"ג דלא שכיח מ"מ יכול להיות מקרה דליכא צוננין וצריך דוקא לחמין שיש לו בביתו לעשות מהם מקוה כשירה ע"י המשכה או שיש לו קצת צוננין במקוה דנתמעט וצריך לצירוף חמין ע"י המשכה ורביי' ולא יכול להקשות אדינא דתנא קמא אבל מדר"ח סג"ה פריך שפיר מדקאמר לאבד טבילה אחת משמע דמאבד לגמרי טבילה זו וע"ז מקשה שפיר דאי רק במקרה לית צונן לא שייך לשון לאבד דהא מקרה דלא שכיח הוא וע"ז משני הש"ס באתרי דלא שכיח צונן ושפיר שייך לשון לאבד ומשו"ה לא הקשה תוס' רק משום המשכת מים וממילא לא מוכח נמי דאסור להשיק מקוה חמין עם אחרת דהא אם יש מקוה אחרת צונן בודאי אסור להטיל חמין או להשיק כיון דמקוה צונן כשירה לפנינו ורק בדליכא צונן מותר לטבול בחמין כן יש לפרש דברי תוס' בתענית אבל מדהקשה תוס' בתמורה דיכול