שבט סופר חלק א רנ

מהני ג"כ השקה מטעם זריעה כן יש להסביר קצת סברת הרא"ש שסבר דטעם השקה מצד זריעה כמו מים טמאים

ועוד כתב שם לו יהיבנא דגם השקה במים שאובים הוא זריעה מ"מ מנ"ל דבנגיעה ע"י נקב כשפ"ה הוי זריעה דילמא אם המים של המקוה הולכין על כל פני המים מה שאין כן בנגיעה ע"י שפ"ה דלא הוי תערובות ממש

ולכאורה רציתי להביא ראיה דגם בנגיעה הוי השקה מטעם זריעה מש"ס נדה וכן מרמב"ם פ"ב מה' טומאת אוכלין דשלג שנטהר מקצתו נטהר כולו דהוי חיבור לטהרה ולא לטומאה משמע אפילו במקצת נמי הוי זריעה ולא צריכין להלוך ע"פ כל המים אלא באמת יש לדחות דאיירי שהשלג הוא בכלי והוא השיק רק על פני הכלי למעלה נטהר כולו גם מה שתחתיו אבל עכ"פ צריך שיהלכו המים ע"פ כולו ועיין במחצית השקל סימן ק"ס ס"ק ט"ז אבל נ"ל להסביר עפמ"ש הר"ש בפ"ג דטהרות הטעם דשלג הוי חיבור לטהרה ולא לטומאה וזה תימא להקל הוי חיבור ולא להחמיר ומסביר בטוב טעם ודעת משום דשלג מעלה מקוה וכשר לטבילה א"כ נמצא דכהושק מקצתו למקוה כהושק כולו שהרי כולו נוגע זה בזה והוי כנוגע במימי המקוה אבל לענין טומאה אין דברים נוגעים זה בזה נחשבין כאחד יע"ש וא"כ בהשקה ע"י נגיעה נמי י"ל דהא המים הנוגעים בכולו בשפ"ה בודאי יש זריעה וא"כ מצטרפים למקוה וממילא כל המים נוגעים במקוה כשירה והולכים מי המקוה על פני כל המים ודו"ק ונכון

ובנדון שלנו להשיק בשלג לדידן דאנו מחמירין כשיטת רוב הפוסקים דאסור לטבול בשלג רק אם נמוח בודאי גם השקה לא מהני דהא עכשיו המקוה פסולה לטבול בתוכו ועוד עלה ברעיוני דגם לשיטת אלו דטובלין בשלג אולי לפי שיטת הרא"ה הובא בש"מ ביצה דלא מהני רק מב"מ היינו מקוה במקוה אבל לא מקוה למעין משום דאלו באשבורן ואלו בזוחלין ואע"ג דמעין נמי מטהר באשבורן מ"מ ס"ל דהוי מין בשאינו מינו והוי כמו לב"ש מים יפים ברעים בסוף מקואות דהוי טעמא לפי טעם הרא"ש והרמב"ם משום מבשא"מ א"כ י"ל גם בשלג כיון שאינו מקבל טומאה עכשיו והמים מקבלים טומאה לא מהני השקה דהוי מבשא"מ ובש"ס נדה י"א שאני דהתם איירי בשלג שחשב עליהם למשקה דמשו"ה משיק במים לטהר ויש לחלק כמובן דלא דמי כ"כ לדינו של הרא"ה ואין נפקותא כיון שאנן נקטינן לעיקר דאין טובלין בשלג א"כ לא מהני ג"כ השקה ובפרט בנדון שלו שהגלידו כל מימי המקוה דאין ראויה לטבול בו ואפילו לא הקריש עד תחתיתו רק רוב עביו כיון שאין ראוי להתכסות בו כל גופו כמו בשלג ועיין בגד"ט א"כ לפי שיטת הרא"ה במימיו מרודדין דאין יכול לשפוך עליו שאובים כיון שאין כל גופו עולה בהן א"כ בהגליד נמי כיון שלא יכול לטבול לא מהני ג"כ השקה ועיין בח"ס סי' רי"ב שחושש לשיטת הרא"ה בבד"ה אבל אם יש רוב מים וגם חתיכות קרח וגליד דמעלין בודאי יכול לעשות השקה וזה פשוט

ועתה אבוא על העיקר שכ' וחקר משום כל הראוי לבילה ועיין בכל המקומות שאמרינן כל הראוי' לבילה ובתוס' נדה דף ס"ו באריכות דלא אמרינן אין בילה מעכבת רק אי ידעינן מקרא דאין מעכב בדיעבד כמו בבילה של מנחות או בטהרת בית הסתרים רק איפכא אמרינן אפילו ידעינן שאין מעכב בדיעבד המצוה זה דוקא באם ראוי עכ"פ לבילה או בבית הסתרים לביאת מים משא"כ בדבר שפסול אפילו בדיעבד לא שייך לומר הואיל ויכול לעשות וראוי לתקן דא"כ בכל הפסולים יאמר כן ועיין בט"ז או"ח סי' נ"ה ס"ק ד' באדם שישן להצטרף למנין אפילו לא ניעור משום כל הראוי' לבילה התם נמי קאי אי פסקינן כריב"ל ובדיעבד לא מעכב כמו שמצטרף קטן מ"מ כ' לכתחילה לא אמרינן כל הראוי' לבילה יע"ש אבל בדבר שפסול גם בדיעבד ל"ש לומר כל הראוי לבילה ועיין בא"ח סי' ל"ו בט"ז ס"ק י"ח דמשמע מדברי הרשב"א בנגיעת אות באות כיון שאוי לגרור ל"צ להוציא אחרת משמע אפילו אי בלא גרירה פסול מ"מ אמרינן כל הראוי לבילה מ"מ גם לרשב"א נמי דוקא בנגיעת האות כיון שהאות נכתב כתקונה מאות שלם רק נוגע והוכשר בגרירה אמרינן כל הראוי לבילה וכו' משא"כ אם האות פסול לגמרי שנפסק האות וכדומה בודאי לא אמרינן כיון דאפשר לתקן וזה פשוט

ושוב ראיתי מ"ש בזה בנשמת אדם בה' קריא' ס"ת סי' ל"ח שהאריך בדברי רשב"א אלו ומשם יראה כדברינו ואין לדמות כלל להא דכל הראויה לבילה ושגה בזה ואין להשיק מים שאובים במקוה מלא שלג וכ"ש בהגליד כולו או רובו רק אם רוב מים ונתערבו בחתיכות קרח יכולין להשיק כ"ז נכון וברור לדינא

ועוד אעורר אותו מה שראיתי בס' גדולי טהרה בגבול שלו ס"ק ס"א שבימי הקור צריך להשגיח שלא יתמעט הנקב של שפופרת הנאד ע"י קרח וגליד דאז בטלה השקה דהא אנן פסקינן סי' ר"א סעיף נ"ב דאפילו דבר שהוא מאבריית מים ממעטת ועיין במג"א סי' קס"ב ס"ק י"ז ובימי הקור צריכין להזהר בזה ומפני הכנסת כלה צריך אני להפסיק וד' יהיה עמו ויעלה על במתי התורה כחפץ רבו הדש"ת פרעסבורג עש"ק שמות תרמ"ז לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה עט

שלום לתלמידי הרב המופלג בתורה חו"ש בע"פ כש"ת מו"ה אייזק הרש פרישמאן נ"י רב דק"ק וואכטערליץ יע"א

אחדש"ה מכתבך קבלתי ונפשך בשאלתך ע"ד המקוה במקומך אשר האומן עשה אותה רחב מאוד עד אף לאחר שמטילין חמין בתוכה לא מגיע לשיעור המבואר בשו"ע ע"כ דעתך לתקן לחלק המקוה ע"י מחיצה של דפים מעץ ולחלק המקוה ולעשות נקב כשפה"נ לחבר השניהם חסרים ולהטיל חמין בחלק אחד ועי"ז יהיה המים גבוהים וגם לא יצטרך חמין הרבה ועלה ספק בלבך אולי לא התיר הרמ"א בססי' ר"א רק להטיל חמין לתוך המקוה וכן נהגו אבל להטיל חמין ולהכשיר ע"י האופן שהביא המחבר ג"כ כה"ג לא נהגו להקל אלו דבריך

והנה בהשקפה ראשונה היה נ"ל איפכא דאדרבא עדיף אם מחבר חמין למקוה כשירה ע"י שפופרת הנאד כי בזה ליכא גזירת מרחצאות כ"כ דהא ניכר לכל שיש מקוה כשירה של צונן סמוך אצל החמין ובודאי לא יאמרו שטובלין בשאובין רק יתלו שחיברו החמין להמקוה כשירה משא"כ במטיל חמין לתוך צונן שעי"כ כל המקוה חמין יאמרו ששאובין נינהו ויש יותר גזירת מרחצאות וכן משמע לכאורה מלשון המחבר סעיף מ"ה שכתב יש מי שאוסר להטיל יורה מליאה חמין למקוה לחממו וכן למלאות מקוה מים חמין ולחברו לנהר כשפופרת הנאד משמע דלא זו אף זו הוא דלא לבד להטיל חמין אוסרין אלא אף לחבר למעיין אע"ג דיש מקוה כשירה לפנינו וע"ז כתב הרמ"א דהמנהג להתיר, להטיל חמין למקוה וכ"ש דכשר לחבר חמין למקוה כשירה ולא צריך הרמ"א לומר דאף זה מותר דהוי זו ואצ"ל זו כך היה נ"ל בכונת המחבר והרמ"א

אלא שראיתי בשו"ת ח"ס סי' רי"ד ביו"ד שאזיל בתר איפכא ולאחר אריכות העלה דגם הר"ש שהובא במרדכי לא אוסר רק בכולו שאוב ומחבר למקוה אבל להטיל חמין בתוך מקוה על זה היה מסתפק בדברי ר"ת שאוסר גם כה"ג מפני מה אוסר וסבר ר"ת דגם כה"ג שייך גזירת מרחצאות והאריך שם לפרש דברי הש"ס תענית דף י"ג ע"א וברכות דף כ"ב וגם דברי תוס' שם שהקשו דאי כולו שאוב כשר מפני מה קאמר טבילה בחמין מי איכא