שבט סופר חלק א רמט

הקנים בפ"ה משנה ה' ועיין בתוס' חדשים שם דמתרץ זה כיון דמדאורייתא כולו שאוב כשר ואפילו אי פסול כולו שאוב מה"ת מ"מ מהני השקה וכה"ג אפילו ר' יוסי מודה במניח ידיו תחתיו יע"ש וביאור דבריו אע"ג דע"י סילון מ"מ פסול לרשב"א אם לא מחובר לקרקע מ"מ במניח ידיו תחתיו דר"י מתיר במשנה פרק ה' משום דלא באו המים למקוה על גוף האדם רק שסומך את ידו תחת הקנה והמקל ור' יוסי אוסר כה"ג מ"מ בהשקה דמטהר המים ע"י זריעה והוי כאלו כולם אינם שאובים לא מחמירין בזה לפסול אפילו בסמיכת יד אדם לחוד משא"כ במתניתין דפרק ס' בנוטפין שעשה זוחלין דכל המקוה נתהוה ע"י זחילת דבר המק"ט ולא נטהרו אח"כ בהשקה פוסל אפילו סמיכת יד אדם לחוד אבל לדברי גדולי טהרה שרוצה להתיר השקה לגמרי ע"י אדם אף לרשב"א קשה ממשנה זו דמביא סילון וע"כ כדברי הט"ז כיון דלא נעשה רק במקוה עצמה ליכא פסול ע"י אדם גם לרשב"א ולפי זה נדון בנדון שלנו שגם כן אינו עושה מעשה ע"י צוגהעבער רק במים עצמם שמנענע המים מהבאר ליכא פסול משום תפיסת ידי אדם

וראיתי בדבריו שכתב דמה"ט מותר בג' גממיות לפי מה שכתב הש"ך בס"ק ק"כ בשם הריב"ש דאם נעשה הזחילה ע"י אדם הטובל לא מקרי זחילה וא"כ גם לענין תפיסת ידי אדם נוכל לומר כן כיון דנעשה ע"י אדם הטובל לטהר אינו גורם טומאה מלבד שלא נראה סברתו כלל דהא אפילו באדם טהור לגמרי פסול משום דיכול לקבל טומאה וכי משום דעכשיו רוצה להטהר במקוה זו יהיה עדיף גם לא עיין היטב בדברי הש"ך שם דלא כתב רק אם המקוה יותר ממ' סאה וזוחל רק למעלה אבל מ' סאה נשארו באשבורין דאז כשר לשיטת המחבר סעיף נ' ורק הרמ"א מחמיר כה"ג כתב הש"ך דזה דוקא אם זוחלין ממילא אבל לא אם האדם הטובל גורם לזה כיון דרק על ידו זוחלין ולא בטבע אבל במקוה של מ' סאה מצומצם גם הש"ך מודה כמבואר בדברי הריב"ש דמצריך בג' גממיות שיהיה חוזרין למקומן משום זוחלין והא נעשה ע"י אדם הטובל ודבר זה טעות הוא בידו

ועוד נ"ל דעדיף עוד יותר בצוגהעבער ממה שכתב הט"ז דהתם בגל מ"מ מנענע המים אבל במעשה כזו בשעת מעשה ששואף הרוח לא נעשה במים דבר רק לאחר כך המים נדחקים למעלה דלא הוי רק גרמא בעלמא זה בודאי לא מקרי ע"י אדם ועדיף עוד מכח כוחו עיין בשו"ת זכרון יוסף סי' י"ג ואף דהג"ט חולק בתשובה י"ד על הזכרון יוסף כה"ג כמעשה שלנו בודאי הוי רק גרמא בעלמא וראיתי במכתבו שהביא מנוב"י קמא יו"ד סי' ל"ט שדן לענין יין נסך בשפחה שהעלה יין ע"י מינקת שקורין ,,היבר'' שאינו נאסר היין אם לא בנגיעה לפיו משום שזה המושך הרוח אינו עושה פעולה ביין רק מוציא האויר מן הכלי וע"י שאין ריקות בעולם אי אפשר לחלל המינקת להשאר ריקם ומוכרח היין מעצמו להמשך למעלה וא"כ היין אינו נמשך מכח האדם המוציק רק מרוח היוצא מכחו ויש לחשבו לכח כוחו וכתב דאולי גרוע אפילו מכח כחו יע"ש ויפה העיר וידוע כי יין נסך חמור דאף בנצוק וקטפרס דליכא חיבור מ"מ לענין יין נסך פסקו רוב הפוסקים דהוי חיבור וכן החמירו כמה שיטות אפילו בכח כוחו ביין נסך אבל לענין מקוה בודאי לא מקרי כזה כח אדם רק גרמא בעלמא כאשר כתבתי ועדיף הרבה יותר מנענע במים עצמן וכ"ש בנדון דידן דממשיך אח"כ על הקרקע ואפילו בתפיסת ידי אדם ממש מתיר הט"ז

וראיתי בתשובות זקני ר"ע איגר זצ"ל הנספחים לספר דרוש וחידוש שנשאל לעשות מקוה ע"י אוהר- ווערק להגביה מים ע"י נענוע שלשלת דבשעת נענוע אין המים באים ממקומם עד לאחר פיסוק הנענוע של השלשלת וכתב להתיר אף אם קשה לתקן שיעברו מים ע"ג קרקע ממש וגם ע"י צינור של עץ בסופו כשר יע"ש שהביא צדדי ההיתר שכתבתי בנדון דידן ע"כ לדעתי המקוה כשירה לעשות כך והנני ידידו חותם בברכה פה פ"ב לסדר ויקרא תרמ"ו לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה עח

שוכ"ט לכבוד הרב המופלג בתורה מורג חרוץ ברק השנון בע"פ כש"ת מו"ה יוסף ליב שרייבער נ"י רב דקהל ווינקאווצע במדינת סלאוואנינן

אחדש"ה זה שבועות ארבע שקבלתי מכתבך ומפני טרדות לא באתי לעיין בשאלתך אפילו בעיון מעט עד עתה ע"ד מקוה שיש בעירך שיש ב' מקואות סמוכות זו לזו וביניהם נקב כשפופרת הנאד להשיק השאובים אם מנקין המקוה במקוה האחרת אבל עכשיו מפני הקור הגלידו המים ונעשו כקרח אי מותר להשיק השאובים וכתבת משום דאולי י"ל כל הראויה לבילה אין בילה מעכבת בו

בתחילה נדבר אם המקוה כשרה בהגלידו המים והנה אנן נקטינן לחומרא דאין טובלין אפילו בשלג כשיטת הראב"ד דדוקא כשנתפשרו אבל בעודם שלג לא דלא כשיטת הטור ור"ש וכן מסקנת הש"ך ומג"א סי' קס"א וביאור שיטות אלו עיין בח"ס סי' ר' באריכות, ונקיטנא בסוף דבריו אשר גם אני עמדתי על הברייתא מקוה שהגליד כשר אם נמוח דמשמע לכאורה דלא כרא"ש ור"ש וכשיטת הראב"ד ודחה משום דלא שייך טבילה משום דמסתמא הגליד כולו משא"כ במעלין שיש ג"כ מים לטבול ובאמת יש בו קצת מן הדוחק דדוקא בהגליד

ולולי דבריו הקדושים נ"ל דלרבותא נקט בברייתא בנימוח לפי מה שהביא הרא"ש בתשובה ראיה דמים שאובים שנטהרו ע"י השקה כשרין אפילו נפסקו מחבורן ונסתם הנקב נשארו בכשרותן כמו במים שנטמאו וזרעו ע"י השקה במקוה שאין חוזרין לטומאתן כן ג"כ מקוה שאובה שנטהר ע"י השקה שהוא ג"כ מטעם זריעה והביא ראי' דהשקה קילא מברייתא זו דהא מים שאובים שנקרשו ונימוחו כשרין ולא חזרו להיות שאובים ובטומאה חזרו לטומאתן א"כ זה הרבותא שנקט הברייתא דאפילו נמוחו לגמרי ה"א שחזרו להיות שאובים כמו בתחלתן קמ"ל דלא ולא צ"ל משום דמסתמא הגליד כולו דהא עדיין יכול לכתתן עד שנעשה ככפור או ברד ולחלק לחתיכות ולאשמעינן דטובלין אפילו בלא נימוח בזה סמך הברייתא על מתניתין ממעשה דאנשי מידבא ועיין

, ועיין בח"ס סי' רי"ג שיצא לתרץ הני שיטות דסוברים דמותר לטבול בשלג ואפי"ה אין נפסל ע"י שאוב בכלי או ע"י תפיסת בני אדם ויצא לתרץ באריכות משום דבאמת טהרת אדם לא כתיב בקרא דאך מעין ובור מקוה דהקרא לא איירי רק לענין טומאת מים שאין מקבלין טומאה אלא שהביא בשם קדמון דמצד הסברא ילפינן דצריך להטביל בדבר שאינו מקבל טומאה דאל"כ הוי חוקה טפי מפרה אדומה שיטמא המים והמים יטהרו אותו אלו דבריו הקדושים ושפתים יושק אלא שעדיין צריך לפרש דבריו דא"כ דכל הטעם ששאוב כשר בשלג משום דאינו מקבל טומאה וגם תפיסת ידי אדם כשר אמאי אין טובלין בכלי שהוא מלא שלג דהא אפילו למ"ד שאוב מדרבנן מ"מ בכלי הוי דאורייתא כמ"ש בב"י דילפינן מה מעין מחובר אף בור מחובר לאפוקי כלי וזה דוקא אי הקרא בטבילת אדם אבל אי כל הילפותא משום דמקבלין טומאה המים ע"י השאיבה משא"כ שלג גם בכלי יהיה מותר לטבול בשלג וזה לא שמענו אפילו לשיטות הסוברים דשאוב כשר בשלג ויש לחלק קצת וצ"ע

ולפי דברי הח"ס אלו יש להסביר קצת דברי הרא"ש בב"ק ובתשובה שכתב דטעמא דהשקה משום זריעה כמו מים טמאים וכמה ראשונים שסוברים דלא מטעם זריעה דזה דוקא בנטמאה מים שאין פסול מצד גוף משא"כ שאוב או תפיסת אדם ועיין בס' מעט הכמות ורב האיכות גדולי טהרה סי' י' שעמד בזה ולפי הסבר הח"ס דכל הטעם משום דמקבלין המים טומאה אם לא נעשה כמו שכתיב בקרא שהמים לא יהיו מקבלין טומאה א"כ העיקר מצד קבלת טומאה ומשו"ה