שבט סופר חלק א כד

ועל השאלה הב' אם מותר להדליק כדרך שעושין בחול לחזור הפתילה להמשיכו למטה ואח"ה להוציאו, לכאורה זה דומה למש"כ הט"ז סי' תקי"ד סק"ד דווקא להרחיק השמן שישאר כך אסור אבל מותר להמשיך השמן מן הפתילה כדי שיכול לאחוז בה ולהוציאה קצת טפי ממה שהי' מתחילה חוץ לשמן ואח"כ יחזור ויטה השמן כדי שתדלק יפה ולא דמי למה שכתב הרא"ש דאסור ליטול הפתילין מהנר ליתנו בנר אחר יע"ש

ובהשקפה הראשונה אמרתי שדבר זה דומה להא דבשרא אגומרי שכתב הרי"ף דליכא כיבוי ועיין בר"ן ובמלחמות דכיבוי ליכא שסופו מבעיר, ועיין במג"א סי' תקי"א, ומצאתי אחר כך בפרמ"ג במשבצות שכתב אפשר דומה להא דתקי"א, ולדעתי אינו דומה כלל ולא אפשר לדמות דדווקא בשרא אגומרא דממילא מבעיר אח"כ אף בלא עושה מעשה ממילא ליכא מכבה מעיקרא כיון שסופו להבעיר ממילא, משא"כ בנדון הט"ז אם לא יחזור ויטה השמן רק שיהי' נשאר איכא כיבוי ורק ע"י מעשה מחזיר השמן בוודאי חייב משום מכבה ולא דמי לבשרא אגומרא דגם שם אינו מכבה לגמרי רק על ידי הבשר נכבה קצת אבל מ"מ לא שרי רק אם מבעיר ממילא והט"ז לא אתי עלה רק משום דסופו מבעיר והבערה מותר ביו"ט ואע"ג דהרא"ש אוסר דווקא היכא שתכבה לגמרי משא"כ רק במכבה קצת, ועיין בטו"ז סי' רע"ה שטעמא דלא חיישינן לשמא ימחוט הפתילה גם ביו"ט משום דסופו להבעיר ומותר ביו"ט אבל לדמות לבשרא אגומרא דמותר לר"ן ולרמב"ן אע"ג דאינו לצורך או"נ משום דכיבוי שסופו להבעיר לא שמי' כיבוי זה דווקא בנעשה ממילא וברור, ועל גוף דינו של הט"ז חולק החמד משה דהא גם הרא"ש שכתב דמיד שנוטל הפתילה הוי מכבה ומה יועיל אם חזר אחר כך והדליק ע"כ אין הפתילה נכבה מיד דבכבה מיד לא הי' לאשמעינן דזה לא הי' צריך לכתוב כלל וגם לא תלוי' במה שכ' מקודם אלא וודאי דהרא"ש רצה לאשמעינן אע"ג דלא מכבה מיד מ"מ כיון דחייב משום דגורם כיבוי לאחר זמן אע"ג דחזר ונותן אותו לתוך שמן מאי מהני עוד כיון דכבר כיבה ועתה מבעיר מחדש והוי מעוות שלא יכול לתקן יע"ש וכ"ש לשיטת תוס' משום דמכבה מיד בוודאי לא מהני אם חוזר ונותנו בנר אחר ואפילו להרא"ש לטעמא משום גורם נמי אסור כיון דהוי כיבוי בשעה שנוטלו ולא הבנתי דברי הכ"ס שם שהעלה דגם לשיטת תוס' לפי מה שהעלה דעיקר טעמא דתוס' גם כן כיון שממהר לכבות וממילא אם יתן הוא או אח"כ כשמן שהיה בו מתחילה ליכא חיוב ואפילו איסור י"ל דליכא דהא הרא"ש כתב מפורש בנוטל הפתילה לא מהני אם נותן אחר כך לנר כיון שכבר נעשה הגרמא לכיבוי ומה לי שנוטל הפתילה או השמן מהנר

ובט"ז בסק"ה הקשה מאי שנא מהא דסימן תק"ב דמותר ליקח מן המדורה עץ הדולק מצד זה ולהניחו לצד אחר, וחמד משה מחלק ובא"ר כ' דמשום דבנטילת פתילה א"א שלא ילך לאיבוד טפה שיטיף מהפתילה משא"כ בעץ הדולקת ועיין גם כן בנתיב חיים ובקרבן נתנאל שמחלק דשאני התם במדורה שעושה לצורך או"נ או שלא יקדיח הקדירה בצד הזה או שבצד אחר ליכא עצים שיבשל כדי צרכו משא"כ בפתילה דולקת ליכא או"נ, א"כ לפי טעם א"ר הי' שרי בנדון שלנו דהא אינו מאבד בשעת כיבוי כדי שיבעיר אח"כ יותר אבל לטעמא דח"מ וקרבן נתנאל אסור אבל לפמ"ש דהוי מכבה ממש מקצת הפתילה בשמישך אותו למטה ומה לי שמכבה מקצת פתילה או כולו א"כ לכ"ע אסור לכבות ממש כדי שיבעיר אח"כ יותר ועיין במג"א סס"י תקי"ד ס"ק דאף שהרא"ש כתב שמותר לכבותו מה שמונע הדלקת הנר מ"מ בידים אסור והכי מסתבר דכיבוי לא שרי אלא לצורך או"נ ולא שייך בי' מתוך ואם כן ה"נ מכבה בידים ולא הותר בשביל הבערה ועיין

תבנא לדינא להגדיל השלהבת ולהוציא הפתילה יותר כשעוש' להרבות האור לכ"ע מותר אף ע"ג דממהר הכיבוי עי"ז אבל בעושה כדי שיכבה מהר יש להחמיר דמספר עבודת הקודש ומר"ן משמע דווקא לצורך הבערה מותר ולמשוך למטה הפתילה שלא יאיר כ"כ וממעט השלהבת לכ"ע אסור, אף הרא"ש י"ל דמודה לסברת התוס' רק מוסיף דאף בלא מכהה נמי אסור, ולפי מה שכתבתי הוי זה כיבוי ממש ומדאורייתא למ"ד משאצל"ג חייב. ולכבות קצת כדי להגדיל השלהבת אח"כ כמו שאנו רגילין לעשות בחול גם כן אסור כמו שהוכתי מ"מ ביוט"ש יש להקל לפי מה שמבואר בסי' תצ"ו דלמכחול עין שרי ביו"ט שני ועיין בר"ן ביצה שהביא הרמב"ן הא דאין מכבין את הנר משום דבר אחר וכן אין מכבין הבקעת משום דהלכה כר"י ולפי מה דמסיק שם דמכחול עיני שרי ביו"ט שני גם כיבוי מותר כיון דלא הוי רק דרבנן דהוי משאצל"ג משא"כ מלאכה דאורייתא אסורה כמבואר שם דף כ"ב בר"ן וראשונים אבל כבר כתב הב"י דלא משמע כן מדברי שאר פוסקים ודווקא לכחול עין ועיין בפר"ח ואם כן גם ביו"ט שני אם אפשר ע"י נכרי טוב יותר להדליק כן על ידי נכרי וגם ביו"ט ראשון אין מזניחין מי שמיקל ע"י נכרי אבל ישראל בוודאי אסור לעשות כן וטוב לזהור מאוד על זה כי העולם נוהגים בו שמדליקים כדרכם בחול, ולדעתי יש חשש איסור גמור וטוב משניהם שיצמצם שלא יוציא את הפתילה ביותר שלא יצטרך אח"כ לחזרה ולמעט השלהבת, כנ"ל להלכה וה' יאר עינינו וירבה מאור תורתו ויראנו נפלאות הכ"ד ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ו

שלום וברכה לכבוד הרב המופלג מורג חרוץ ברק השנון יפ"ת כש"ת מו"ה אברהם צבי קליין נ"י רב דקהל סילאש באל האש יע"א

אחדש"ה זה איזה שבועות קבלתי מכתבו עם צרור כסף קדשים ובלתי ספק כבר קבל כתב קבלה על זה, וראיתי שעמד במכתבו על כמה דברים שנאמרו ונשנו בשו"ת כ"ס אשר קשים בעיניו, ולא באתי עד עתה לקיים מילי דאבוהון כי בעל מלאכות הרבה אני כידוע, וראשית דבריו על מה שנאמר באו"ח סי' ע"א די"ל דיוצא ידי אכילת יו"ט ושבת בכזית יותר מכדא"פ דלאו מעונה הוא עוד, והק' מש"ס ברכות מ"ט דמחזירין בבהמ"ז של שבת ויום טוב משום דלא סגי דלא אכל פת ואם כן לפמ"ש מג"א סי' ר"י דגם בבהמ"ז צריך כדא"פ דווקא האיך מחזירין דהא מצד מצות אכילת יו"ט יכול לאכול יותר מכדא"פ ובהמ"ז מחוייב אינו רק כדא"פ לא ראיתי בזה תפיסה על דבריו הקדושים דגם הדין שכתב המג"א לא ברור כ"כ וכבר הביא המג"א דברי הכנה"ג שכתב היפך זה, וגם הפנים מאירות חלק ב' סי' כ"ז משיג על המג"א וכתב בפשיטת דגם יותר מכדא"פ חייב בבהמ"ז דמג"א מדמה אכילה דכתיב גבי בהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת לשאר אכילת איסורים שנאמרו בתורה ושם צריך כדא"פ א"כ גם אכילה דבהמ"ז הוא בכדא"פ אבל הפמ"א כתב דע"כ לא דמי דהא בבהמ"ז צריך הנאת מעיו כמו שכתב הרא"ש בפ"ב דברכות גבי מטעמת וכן בסימן ר"י ובשאר אכילת איסורים הוא בהנאת גרונו כר"י בס"פ גיד הנשה וע"כ דלא דמי וכמו אם אכל ושבע דלא צריך כדי א"פ מצד דין התורה דחייב בבהמ"ז כיון דאכל כדי שביעה ממש כן אסמכוה רבנן על קרא דחייבו בכזית שחייב אף שלא כדא"פ דאין משמעות לשון אכילה דבהמ"ז דומה לשאר לשון אכילה שבתורה, והפרמ"ג סי' ר"י כתב גם כן בשביעה ממש מסתבר דל"צ כדא"פ אבל אי אכל רק כזית צריך כדא"פ דווקא כמו שאר שיעורי תורה, ולכאורה הכרעתו נכונה, וא"כ גם בדברי אבא ז"ל י"ל דוודאי אם אוכל כדי שביעה ביו"ט מסתבר דקיים המצוה דהא לאו מעונה הוא ועונג הוא לו דאכל כדי שביעה אבל אם אכל רק כזית כעיקר המצוה אז צריך כדא"פ דווקא וממילא ממ"כ צריך להחזיר ביו"ט בבהמ"ז דאי אכל כדי שביעה גם לענין בהמ"ז ל"צ כדא"פ ואי רק כזית גם לענין יו"ט כן ומע"כ כתב דבזה מיושב גם כן קושי' הר"ן בסוכה למאי צריך קרא בערב תאכלו מצות וכן גז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות דחייב בסוכה לילה ראשונה דהא מחויב לאכול פת משום יום טוב ולדברי כ"ס א"ש דיכול לאכול משום יו"ט יותר מכדא"פ אבל משום מצות מצה וסוכה צריך כדא"פ יפה כתב, אבל משום דלא ברירא לכ"ס כן כנראה מדבריו ע"כ לא מיישב בזה קושי' הר"ן והבאתי ראי' דלא כפ"מ ופרמ"ג דאף אם אכל כדי שביעה לא מחייב בבהמ"ז מה"ת מש"ס יומא דף ע"ט דאמר ר"י