שבט סופר חלק א רמח

תשובה עז

שלום להרב המופלג מורג חרוץ בע"פ הותיק כש"ת מו"ה אלכסנדר אדלער בק"ק פאקש יע"א

אחדש"ה מכתבו קבלתי ואודות המקוה שנשאל עליו שרוצים לעשות במחוז באטשקא על דרך זה שאצל באר מים יעמדו ארגז אשר נתבטל כדינו בתוך הקרקע וע"י צוגהעבער יומשכו המים ע"י אדם הממציא הרוח מהצוג- העבער ומשם ילכו ע"י המשכה להארגז ע"ג קרקע ודעתו נוטה להתיר ומפלפל בדברי הש"ך בס"ק קכ"ג ובט"ז ע"ג שכתבו דמה"ט בכלי המונח בצד המקוה לנענע בידו המקוה כדי שיעשה גל במים ויעבור על גבי כלי כהובא ברמ"א סימן ר"א סעי' נ"ז אע"ג דהוי ע"י דבר מקבל טומאה ידי האדם ולרשב"א שסבר דגם בממשיך ממקוה או מעיין פסול על ידי דבר המקבל טומאה מ"מ כה"ג כשר משום דלא פסול הרשב"א אלא א"כ ממשיך למקום שלא היה מים כלל ועושה מלאכה במקום ההוא משא"כ בגל שמשים ידו במקוה עצמה וממילא הולכים המים חוץ למקומם לא הוי ממשיך ע"י דבר מקבל טומאה א"כ ה"נ כן דרק ע"י כחו במי הבאר יצאו המים וכה"ג כשר ומוכח מזה דע"י כח אדם כשר והביא לנו דברי האחרונים אשר אין לי פנאי לעיין בהם

ואען ואומר לפי המבואר בשו"ע ופוסקים דהנה מה שנוגע משום הווייתן ע"י דבר המקבל טומאה אין לחקור כאן משום דהרי המים נמשכים למקוה ע"ג קרקע ולכ"ע כשר ואף בסילון של עץ בסוף סילון של מתכות נמי כשר ולא צריך דוקא ע"ג קרקע משום ממשיך בדבר המקבל טומאה דזה דוקא בשאובים בכלי ממש אז כתב הרמ"א להחמיר ע"ג קרקע הראוי לבלוע דוקא משא"כ משום פסול מהוה ע"י דבר המקבל טומאה די בכלי עץ פשוט או סילון המחובר לקרקע דמש"ס זבחים ס"ה מוכח דאי אויר כלי לא הוי ככלי אף על האויר כשר כמבואר הכל אלא מה שיש לעיין בנדון דידן הוא אע"ג דלא הוי הווייתן ע"י טומאה מ"מ כל המקוה נעשה ע"י אדם ולא נעשה בידי שמים כמו שהקשה הראב"ד הובא בט"ז ס"ק מ"ז ולא הוי דומיא דמעיין. דנעשה בידי שמים וכתב הראב"ד דבזה מהני המשכה אף דשאובים שהומשכו כולו פסול מ"מ בזה מהני המשכה והסכים לזה הט"ז. וכן נראה מדברי הרמ"א סעי' ט"ו שכתב די"א דרגלי בהמה כרגלי אדם ולא נטהרו אלא בהמשכה וכתב בט"ז דלא על ג' לוגין לבד קאי דאז לכל השיטות כשר רק אם כל המקוה נעשה מתחילה לכך אז צריך המשכה גם ברגלי בהמה לשיטות דלא מחלקין בין רגלי אדם ובין רגלי בהמה ובמעדני מלך כתב דחילוק הרא"ש הוא דרגלי אדם פסול משום דמנהווה ע"י דבר מקבל טומאה משא"כ בבהמה ובאמת נראה דהעיקר טעם של הרא"ש לפי מה שכתב הראב"ד בספר בעל הנפש הובא בט"ז ס"ק כ"ז דיש מחלקים בין מזלף מים בכונה או שלא בכונה ומתרצים בזה סתירת התוספתא שם וי"ל דהרא"ש סבר אע"ג דגבי אדם אף שלא בכונה פסול עיין בט"ז בס"ק כ"ו שהאריך דאף שלא בכונה פסול מ"מ דוקא באדם דמ"מ בני כונה המה משא"כ בבהמה דלא שייך כונה כלל אז אף לכתחילה מותר לעשות כל המקוה ע"י רגלי בהמה דהוי בידי שמים כיון דלא שייך כונה בבהמה כלל ועיין חילוק כזה בנוב"י תנינא שהעלה דאף לשיטת הר"ש דמכשיר שאובים מה"ת בכלי אבנים וכלי גללים משום דלאו בר קבולי טומאה נינהו מ"מ בכלי עץ מודה הר"ש דפסול משום שאובין מן התורה כיון דעכ"פ שייך טומאה בכלי עץ ולפי הסברת המעדני מלך להרא"ש מותר גם במזלף ע"י נכרי מה"ת דלאו בר קבולי טומאה הוא ורק מדרבנן גזרו טומאה ולדידי בנכרי דבר כונה הוא לא מקרי בידי שמים גם מה"ת פסול במזלף על ידו ולפי"ז בנדון דידן כיון דיש המשכה ע"ג קרקע להט"ז שתפס כשיטת הראב"ד כשר ולא מקרי ע"י אדם אלא שהב"ח כתב דהראב"ד לא הכשיר ג"כ רק אם מזלף למקוה שלא בכונה דוקא אבל בכונה הוי כשאובים ממש דלא מהני המשכה והסכים עמו בגדולי טהרה והאריך בתשובה סי' י"ד שח"ו להקל בזה ע"כ נלך מדרך זה למצוא היתר אחר לפי דברי הש"ך וט"ז שהביא דאם אינו עושה מעשה רק במקום המקוה ולא במקום שהמים הולכים שם לא מקרי הווייה ע"י אדם כלל וא"כ ה"נ כיון שאינו עושה מעשה בצוגהעבער רק שמנענע המים בהבאר כשר לפי דבריהם אלא שראיתי דגם בזה לאו לכ"ע כשר דלפי מה שהביא הט"ז שם דברי הפרישה דאם עקר מהגל מ' סאה פסול לטבול בתוכו משום דהוה הווייתו ע"י אדם משמע דגם אם מנענע במים עצמם ג"כ פסול אלא שהט"ז חולק עליו בזה ועיין בש"ך שהביא ג"כ כסברת הפרישה ראייה מדברי התוס' יו"ט בפ"ז משנה ה' שכתב דמה"ט כשר במנענע המקוה ולא הוי כמהוה ע"י דבר המקבל טומאה משום דהגל עצמו אינו שיעור מקוה ועיקר המקוה במקומו וכתב דגם במ' סאה צריך שיהיה מחובר למקוה משמע מדבריו דוקא מה"ט כשר משום דעיקר המקוה במקומו ולא נעשה בו דבר אבל אם מנענע המקוה ונעשה מקוה אחרת פסול משום דמהוה ע"י אדם

אלא דצ"ע לדבריו מהא דג' גממיות בפ"ג מקואות וירדו ג' וטבלו ונתערבו שטהורין והא הווייתן ע"י אדם ומע"כ הביא לנו מה שכתב הגדולי טהרה אע"ג דהשקה זו נעשה ע"י אדם מ"מ י"ל דלא פסלינן אלא אם עוברין המים על דבר המקבל טומאה קודם שנעשה השקה אבל בשביל השקה עצמה אין קפידא אלו דבריו ולא הבנתי דהא בג' גממיות אחד מהם שאובין גמורים אף שנשאב בכלים טמאים וע"י אדם מ"מ נטהרו השאובין ועירוב מקואות כשפוררת הנאד הוא אפילו בשאובים והרשב"א דסבר דגם אם ממשיך המים ממקוה או מעיין פסול אע"ג דהוי השקה למקוה מ"מ פסול א"כ צ"ל ע"כ דמשום דהמשכה נעשה ע"י דבר המקבל טומאה לא מהני וראיה לרשב"א מהא דהעביר מעיין בשוקת אף דיצאו לחוץ לא מהני המשכה ע"כ משום דעוברין ע"י כלי ועיין בב"י ובט"ז ס"ק נ"ט דלרא"ש יש חילוק בין עוברין ע"י כלים משום גזירה דלמא אתי לטבולי בכלי אבל לרשב"א קשה מג' גממיות דהא גם שם יש שאובין תחילה ואח"כ נעשה השקה ג"כ ע"י דבר המקבל טומאה ולמה מהני שם ע"י אדם אף שבאו המים תחילה אפילו בכלי ולא תהני באם ממשיך מים על ידי דבר המק"ט ממעיין או מקוה והרא"ש באמת כתב דמה"ט כשר בממשיך ממקוה משום השקה כמו דמהני השקה בשאובין גמורים ולרשב"א צ"ל משום דפסול לעשות השקה עצמה ע"י דבר המקבל טומאה כמו בשוקת דלא מהני השקה ע"י הכלי אבל לפי דברי גדולי טהרה אינו יודע חילוק כיון לדידיה אין קפידא בהשקה עצמה ע"י אדם והטעם דרשב"א בממשיך ממעיין משום דעוברין המים על דבר המקבל טומאה קודם שנעשה השקה לא ידעתי נכון לחלק בין אם המקוה נעשה תחילה שאוב ע"י דבר המק"ט ואח"כ ממשיך ע"י אדם או שממשיך ממקוה שנעשה הכל בבת אחת וע"כ צ"ל הא דכשר בג' גממיות אף דהוה ע"י אדם ולרשב"א כה"ג פסול מ"מ שאני כמו שכתב הט"ז דאינו עושה מעשה חוץ למקוה רק במקוה עצמה כמו בגל שנתלש דמוכח נמי מהא דפ"ו משנה ח' דאם היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום דממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה והא נעשה ע"י אדם ולרשב"א יהיה פסול כיון דהוכחנו דעיקר קפידא דהרשב"א שלא יהיה השקה ע"י דבר המקבל טומאה וגם לדברי תוס' יו"ט קשה דהא עושה מקוה אחרת וע"כ כיון דאינו עושה מעשה רק במקוה עצמו ולא במקום שהמים הולכים לא מקרי ע"י אדם כדברי הט"ז ועוד קשה לדברי הגדולי טהרה דהא הרשב"א כתב הא דתנן במשנה שם מטהרים את המקואות העליון מן התחתון מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שמתמלא מים ומושכו ומשיקו דאיירי במחובר לקרקע דוקא דאל"ה הווייתו ע"י דבמק"ט והא שם במים שאובין איירי ולא נעשה רק השקה ע"י הסילון ואפי"ה כתב הרשב"א דלא כשר רק במחובר לקרקע חזינן דגם השקה בעצמה אסור בדבר המק"ט ומאי שנא מג' גממיות לפי דברי הגד"ט וע"כ כדברי הט"ז ובתוס' יו"ט הקשה באמת שם על הרשב"א גם מהא דתנן במשנה שם ומניח ידיו תחתיו דהא לר' יוסי פסול בסומך את ידו תחת