שבט סופר חלק א רמו

רק על קושיא ג' אשעשע עמו קצת דבשמעתין מחלק הש"ס בבתולה שדמיה טהורין בין נשתנה מראה דמיה לאחר תשמיש או שלא בשעת תשמיש דבשעת תשמיש אמרינן דשמש עכרן והקשה מש"ס דף ס"ו דאמרינן אם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינו תולה ואמאי לא נימא דשמש עכרן בקושי' זו כבר הקדימוהו ונאמרה ונשנה בגדולי אחרונים וכבר עמד על זה בספר סדרי טהרה בסי' קפ"ז והוא מפרש הקושיא ביותר דאי אמרינן הא דקאמר ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה דאיירי בידוע שהמכה הוא במקור וא"כ אין קושיא דדוקא בדם בתולין שבא מן הצדדין במקום שהשמש דש אז י"ל דהשמש עכרן משא"כ אם דם המכה הוא ממקור אלא לפמ"ש בשו"ת שבות יעקב דהא דאם יש לה מכה באותו מקום איירי בידוע שהמכה מן הצדדין ומשו"ה לא נקט ונאמנת האשה לומר כמו דקאמר ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא משום דהצדדין כ"ע יכולין לראות אם יש לה ולא צריכין לנאמנת יע"ש וא"כ קשה נימא שמש עכרן ותירץ דדוקא בדם בתולין תולין דעדיין לא נתרפא המכה ועדיין אין פתחה פתוח ופרצה דחזקה הוא אז. לתלות דשמש עכרן משא"כ באשה דעלמא לא אמרינן דשמש עכרן והביא ראיה מדברי ח"מ בא"ע סי' ס"ג ס"ג ו' להפוסקים דאם יש דם לא יכול לטעון פ"פ מצאתי דמאי ראיה מן הדם דהא י"ל דהוי דם בתולים ותי' דכ"ז דיש דם בתולים עדיין אין פיתחה פתוח לגמרי יע"ש והתירץ נכון ובזה יש ליישב מה דלכאורה יש לדקדק הא דנקט ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה בין הא דאם יש לה מכה ובין הא דנאמנת לומר ואמאי לא נקט לבסוף דעל שני הדינים קאי ואם דם מכתה משונה והא דקאמר ואם יש לה וסת ביניהם באמת כן גרסת הראשונים מתחילה ואם יש לה וסת ואח"כ ואם יש לה מכה אבל כיון דהא דאם יש לה מכה והא דנאמנת שני דינים הם לפ"מ שפירשו רוב אחרוני' ועיין בסדרי טהרה וא"כ הוי לו למנקט בסוף ואם דם מכת' אלא דמשו"ה נקט דלא נטעה לומר הא דאם היה דם מכתה משונה קאי רק על הא דנאמנת דאיירי במכה שבמקור ומשום דל"ש שמש עכרן אבל באם יש לה מכה בהצדדין הו"א דאמרינן שמש עכרן ומשו"ה הכניס הש"ס בין הדביקי' ואחר הא דאם יש לה מכה לאשמעינן דאפי' כה"ג לא אמרינן שמש עכרן ואתי שפיר

והא דכ' הסדרי טהרה דאם המכה במקור לא שייך לומר שמש עכרן יש לפקפק כיון דהדם יצא בשעת תשמיש מהמקור ופרוזדור וכיון דהדם עובר דרך שם במקום שהשמש דש אמאי לא נימא דשמש עכרן שוב מצאתי בשו"ת אאזמ"ו ח"ס יו"ד סי' קמ"ד בד"ה ומיהו וכו' שכבר עמד בזה ולפי דבריו שם שהעלה דבמכה שידוע שמוציא דם באמת אמרינן דשמש עכרן כמו בדם בתולין משא"כ במכה שאינה ידוע שמוציאה דם לא תלינן להקל דשמש עכרן דלא דמי לדם בתולין דידעינן בודאי שמוציאה דם ומשו"ה מקילין טפי מיושב נמי הדקדוק הא דלא נקט בהדי הדדי ומפסיק בהא דדם מכתה משונה יע"ש וגם בס' חו"ד בסי' קפ"ז ראיתי שעמד בקושי' זו ותירץ ג"כ דשאני דם בתולים דעדיף יותר ממכה שמוציאה דם רק לפעמים שבודאי ממכת בתולים הדם שותת ויורד תמיד ובזה חולק ולא התיר הוא רק אם ידוע בודאי דבשעת ראיית הדם יצא הדם מן המכה אז דוקא תולין דשמש עכרן וזה דמי לדם בתולים אבל לא במכה אף דלפעמים מוציא דם יע"ש ולדברי חו"ד דלא אמרינן אף במכה שמוציא דם שמש עכרן וגם לפי המפרשים דהכל איירי במכה במקור א"כ עדיין קשה אמאי חלקו ומפסיק בהא דאם דם מכתה משונה ונ"ל לפמ"ש בש"ך דרישא איירי לאוסרה ברואה מחמת תשמיש דוקא לבעלה וכיון דהוי רק מדרבנן וגם שלא תתעגן ולא תאסור לעולם משו"ה הקילו בסתם מכה אף שלא ידוע שמוציא' דם משא"כ הא דנאמנת איירי לענין לישב שבעה נקיים ולטהר לבעלה כיון דהוי חששא דאורייתא ויש לה היתר דאינה רואה לעולם ומשו"ה נקט דוקא דממנה דם יוצא ולפי דברי הש"ך גם ברואה מחמת תשמיש דאף דמותרת לבעלה מ"מ מחמרינן לענין ז' נקיים ולא אמרינן כיון דתולין בראיי' זו לענין היתר לבעלה תולין לענין ז' נקיים ועיין בסדרי טהרה אריכות בזה וא"כ אף לדברי הש"ך דקאי הא דנאמנת לומר מכה יש במקור שממנה דם יוצא גם ברואה מחמת תשמיש דאז לענין שבעה נקיים צריכה לומר דוקא שיש לה מכה שמוציאה דם י"ל דאי הוי נקט אח"כ דאם דם מכתה וכו' הו"א דוקא לענין ז' נקיים לא תלינן משום דיש לחוש לאיסור תורה משא"כ לענין בעלה שלא לאוסרה לעולם וגם דהוי רק איסור דרבנן משום דוסתת מחמת תשמיש דרבנן תלינן דשמש עכרן ומשו"ה נקט מיד בסמיך על האי דאם יש מכה דאפי"ה לא תלינן לקולא דשמש עכרן וכ"ש להני דחולקים על הש"ך וסברו ברואה מחמת תשמיש דגם לענין ז' נקיים תולין דאין טהרה לחצאין והא דנאמנת לא איירי כלל ברואה מחמת תשמיש בודאי א"ש ואני באתי לישב אפילו לדברי הש"ך ועיין

ועוי"ל לפימ"ש הרא"ש וחולק על רמב"ן דלא צריכה לברר אי דם מכתה משונה מדם ראייתה רק מסתמא תולין דלא משונה וברשב"א בת"ה דייק כן מדלא קאמר אם יש לה מכה רואין אם דם מכתה אינו משונה מדם ראייתה תולין ואם לאו אינו חולה משמע דוקא ביודעת שהוא משונה אז אין תולין אבל מן הסתם תולין והו"א דוקא בידעינן שמכה מוציאה דם תולין להקל אבל בדלא ידוע שמוציאה דם צריך לברר דוקא אם אינו משונה כשיטת הרמב"ן קמ"ל דגם בסתם מכה נמי תולין להקל מן הסתם דאינו משונה

והנה על דברי הרא"ש כבר עמדו דהא בכל מקום אמרינן כל היכי דאיכא לברורי מבררינן ואמאי לא צריכה לברר אי משונה או לא וט"ז בס"ק ט' הביא בשם פרישה דאם שניהם לפנינו לא ניזל לקולא כיון דאיכא לברורי ומדברי ש"ך ס"ק י"ט משמע דאף בשניהם לפנינו לא צריכין לברר ובדגול מרבבה שם מציין על הא דסי' א' בשוחט דלא סמכינן על חזקה ורוב מצוין אצל שחיטה בהיכא דאיכא לברורי והא דסמכינן כאן ציין על דברי מג"א בסי' תל"ז ס"ק ד' שמחלק דוקא ברוב מצויין אצל שחיטה דיש נגד הרוב חזקת איסור דבהמה משא"כ בחזקה או רוב דלא מתנגד חזקת איסור לא צריך לברר וכן כתב בספר נוב"י ח"א סי' נ"ה ושם מסיים שדברי מג"א סותרים את דברי עצמם ממה שכ' בסי' ח' ס"ק י"א וכבר עמד ע"ז בספר מחצית השקל שם ומחלק דוקא ברוב דעדיף מחזקה כתב המג"א דלא צריך לברר רק אם יש חזקת איסור נגד הרוב משא"כ חזקה דגרוע מרוב לא עדיף חזקה מרובא שה"ל חזקת איסור נגדו דצריך בדיקה יע"ש וא"כ י"ל בחזקת טהרה דאשה נמי כיון דרוב נשים אינם רואים מחמת תשמיש כמ"ש ב"י שפיר כתב הרא"ש דלא צריכה לברורי אי דם המכה משונה ואף באינו רואה מחמת תשמיש דמשמע נמי דאינה צריכה לברורי י"ל כיון דרוב נשים אינם רואות תמיד הוי חזקה דאתיא מכח רובא אלא באין לה וסת וביותר לפשטות דברי הרשב"א בת"ה דגם בשעת וסת כיון דוסתות דרבנן תלינן במכה ולא צריכין לברר אם משונה מדם מכה בודאי צ"ע כיון דבשעת וסתה עלולה לראות ואפילו אוקמינן בחזקת טהרה כמ"ש רשב"א מכל מקום רוב לא הוי דהא אדרבה רוב רואות בשעת וסתה וכה"ג בודאי היה מצד הדין לומר דצריך לברר אם אינו משונה מ"מ נ"ל דעכשיו בודאי לא צריכה לברר לפמ"ש בב"ח סי' קפ"ו על דברי הרא"ש שכ' דזה כל אדם יכול לידע אם דומין זה לזה אע"ג דאי לא ידעינן נמי תולין במכה עד שידוע לנו שהוא משונה וכתב דהרא"ש כתב זאת להחמיר דאם החכם אומר שהוא משונה לא אמרינן דחכם לא יכול לידע שהוא משונה ולא מטמאינן לה אלא דאמרינן דודאי אי שניהם לפנינו יכול לידע שפיר דהוא משונה ואע"ג דבסי' ל"ו אמרינן דאין מקיפין בריאה ולא במעיים כדפסקו הגאונים משום דבזה"ז אין אנו בקיאים אפילו בשניהם לפנינו זה דוקא לחומרא אבל לא להקל ובודאי יש להחמיר אי אומר דמשונה ע"י ששניהם לפנינו יע"ש וא"כ כיון דעכשיו בזה"ז אין אנו בקיאין אפילו בשניהם לפנינו להקל רק להחמיר אמרינן כן אבל לא דבר ברור הוא שודאי משונה כיון דאין סומכין להקל ג"כ וא"כ תו לא מקרי לדידן איכא לברורי לפמ"ש בנוב"י ח"א סי' נ"ז לענין ס"ס אף לשיטת הרשב"א דצריך לברר ג"כ ס"ס ע"י בדיקה זה דוקא אם לא יהיה נשאר עוד ע"י בדיקה ובירור שום ספק כלל אבל אם