שבט סופר חלק א רמה

הטהרות בחזקותייהו וצריך הסבר אע"ג דברה"י אפילו בחזקת טהרה טמא ואפילו בלמפרע נמי כמו דמחמירין במעת לעת שבנדה אפי' למפרע לענין קדשים ותרומה ומתניתין סתמא אפילו לענין קדשים איירי עיין במהרש"א שם דמקשה דלמא בחולין ומתרץ אבל לפי האמת אפילו בקדשים וצ"ל משום דיש לנו נמי חזקה דשעת מציאתן וא"כ כמו בר"ה דספק טהור ואפ"ה בתרתי לריעותא הוי כודאי א"כ ה"נ הוי תרתי לריעותא חזקת טהרה דטהרות וחזקת המחט שהיתה שלימה איתרע וכה"ג אף ברה"י טהור ולא צריכין לדבר שאין בו דעת לשאול משא"כ בככר על הדף ושפיר קמקשה דוקא על הככר וראיתי בסדרי טהרה על הלכות שתמה על תוס' שכתבו דה"ט משום חזקה דטהרות דהא יש חזקה כנגדה חזקת המחט שהיתה שלימה ונדחק ולפמ"ש א"ש דשאני הכי דהוי תרתי לריעותא משום דלא אמרינן כן רק במקוה דדרכו להתחסר מעט מעט משא"כ בנגע שרגילה להתחסר בב"א וא"כ גם במחט כן דדומה לנגע דרגילה לשבור בב"א וא"כ גם לתוס' צריך לומר לפי האמת משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול שוב ראיתי מה שכתב בשב שמעתתא שמעתא ג' פרק ה' ופרק ו' ועיין אריכות בספר מקור חיים סי' תרמ"ז דבר נחמד לפרש דברי הש"ס נדה דף ד' ע"א ותמצא נחת

והא דצריכין לומר גם במחט ומטלות משום דשאבד"ל היינו משום דאפילו בטומאה למפרע החמירו בקדשים ובתרומה משום חומר קדשים אף דליכא למילף מסוטה דשאני סוטה דהוי להבא עיין בתוס' ר"פ ד"ה מע"לע וכו' אבל בחולין אוקי אחזקה לחולין ולכאורה לפמ"ש המהרש"א בחולין דף נ"ט ע"ב על דברי תוס' שם הא דבספק נגע ספק לא נגע הא דבשני נזירים טהור ברה"ר אף דליכא לילף מסוטה כיון דבודאי באחד נגע היינו רק משום חזקת טהרה דגברא וא"כ ברה"י כיון דא"א למילף מסוטה יהי' נמי טהור משום חזקה ומהר"ם לובלין כתב כיון דגילתה תורה ברה"י גבי דבר שיכול להיות דלא ניזל בתר חזקה וכודאי משוינן ליה א"כ אף בדבר שלא יכול להיות אע"ג דליכא למילף מסוטה מ"מ ספיקא הוא דלא אזלינן בתר חזקה לטהר לגמרי כמ"ש בתוס' דבטומאה מעל"ע מוקמינן אחזקה ומאי שנא שני נזירים דלא אוקמינן אחזקה ומביאין אפילו קרבן וע"כ מעיקר הדין לא אזלינן בתר חזקה אפי' היכי דלא דמי לסוטה ויש לתרץ הא דכ' התוס' דלא ילפינן טומאה למפרע מסוטה לאו מצד גזה"כ הוא אלא מצד הסברא דשאני סוטה כיון דאנו דנין להבא לאחר שכבר נולד הספק א"כ כבר איתרע החזקה משא"כ למפרע דעדיין לא איתרע החזקה ומשו"ה מוקמינן אפילו ברה"י על החזקה משא"כ בספק נגע או לא נגע אע"ג דלא דמי לסוטה לגמרי מ"מ זה יכולין למילף מסוטה היכי דאנו דנין לאחר שנולד הספק לא אוקמינן אחזקה כיון שאיתרע וכן הסביר הר"ן בחידושיו דה"ט דלא ילפינן למפרע מלהבא לענין ספק ברה"י ועיין בש"ש שמעתא א' מפרק תשיעי שהאריך בזה ולא ראה את דברי הר"ן שהסביר כן

אלא שעדיין קשה לתירץ שני בתוס' דלא ילפינן מסוטה רק טומאות מגע ולא טומאות ראי' ועיין בתוס' דף י"ז ע"ב בד"ה ואין שורפין וכו' שהקשה בפירוש כיון דלא ילפינן מסוטה נוקי אשה בחזקתה ונטהר אפילו ברה"י משמע היכא דלא ילפינן מסוטה אפילו ברה"י אזלינן בתר חזקה וצ"ע

ומוכח מתוס' דברה"ר דספק טהור שפיר ילפינן מסוטה אפילו למפרע כיון דכל ברה"י לא ילפינן משום דלא איתרע החזקה קודם שנולד הספק א"כ ברה"ר ילפינן מסוטה לטהר מק"ו מסוטה ומשו"ה הוצרך התוס' לחדש דגרע במעל"ע שבנדה משום דמגופה קחזי וגם עכשיו ודאי טמאה הא דצריך להאי טעמא דאיכא ריעותא מגופה צ"ל דאל"ה הוי מוקמינן אחזקה כמו בנגע באחד בלילה דמטהרין רבנן בראוה חי מבערב אע"ג דהתם דוקא ברה"ר כמ"ש בתוספתא הא תוס' לשיטתו במעל"ע בנדה אף ברה"ר טמא אבל ברה"י בלא"ה טמא כמו בראוה חי דלענין קדשים ותרומה החמירו שלא לילך בתר חזקה כלל כמו בשאר טומאות והשוו מדותיהם לעשות גם למפרע כמו להבא בסוטה משום חומר קדשים משא"כ ברה"ר דגם בלהבא טהור לא החמירו למפרע ג"כ רק היכא דהוי תרתי לריעותא ריעותה מגופה וגם שטמא עכשיו ודאי ועיין בר"ש בפ"ו דטהרות שכתב דמתוספת' משמע דגם בטומאה למפרע יש לחלק בין רה"י לרה"ר ובועל"ע דנדה קשה דלא מחלקינן כן ולמה שכתבתי לא קשה כלום על תוס' רק על שאר הראשונים רמב"ן ורשב"א שכתבו דאין לחלק בין רה"י לרה"ר בטומאה למפרע קשה קושי' הר"ש

והנה הרשב"א כתב הא דהחמירו חכמים במעל"ע שבנדה לתלות אף ברה"ר דלא להוי מילי דרבנן כחוכא כיון דהאשה זו ודאי נגעה בין בטהרות דרה"י ובין דרה"ר וכשכגעה מעיקרא בטהרות דרה"י טמאתה אלמא בטומאה מוחזקת וא"כ כשחזרה ונגעה בטהרות ברה"ר האיך אתם מטהרים אמש טמאה ועכשיו טהורה יע"ש ותמוהין לי דבריו ממתניתין מפורשת זו דטהרות דאפליגו תנאי בכגון זה המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר והחזירו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקא טמא וכשהוא ברה"ר ספיקא טהור ור"ש סבר רה"ר מפסקת ועיין מה שכתב הר"מ בפירושו שם דטעמא דר"ש כיון דאח"כ מחזקינן אותו ברה"ר בחזקת שהוא חי האיך אפשר לומר זה ברה"י הי' מת דזה שקר ואפי"ה הלכה כחכמים ובודאי יותר זה דומה לחוכא לומר דמעיקרא כבר היה מת ועכשיו הוא חי' ואפי"ה לא חשו לזה ומאי שנא במעל"ע שבנדה לטעמא דרשב"א ולא ידעתי פתר לסברת הרשב"א רק לדחוק ולומר כיון דטומאות האשה שכיח חשו לחוכא משא"כ במסוכן ועיין

ופה תהיה שביתת קולמסי כעת מפני הכנות שבת והוצרכתי לקצר במקום שיש להאריך עוד והנני חותם בברכה מרובה חיים ברכה ושלום ע"ע ידידו הדש"ת טרוד מאד פ"ב עש"ק לסדר צו תרמ"א לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה עה

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב בע"פ מופלג בתורה הישיש כש"ת מהו' שרגא צבי נ"י וויענער מלפנים רב דק"ק פראדען יע"א

אחדש"ה עוררני בלוחות שניות לעיין על ג' הערות שהציע לפני זה שבועות בנדה דף י"א ע"ב ואף שגם עתה אני עמוס הטרדות בכ"ז לעשות רצונו פניתי מעט לראות דבריו ותחילה זה שתמה על הא דקאמר הש"ס מי קתני מבקשת לישב יושבת קתני דמאי מקשה הא מצינו כמה פעמים בש"ס דהוסיף או מחסר ולא פריך מי קתני תמהתי על דבריו מה ראה על ככה לכתוב כן דהא הש"ס לא מקשה רק מתרץ כן על לוי דסבר דשתי מעינות הם וקס"ד דמבקש לישב וקשיא ללוי ע"ז מתרץ הש"ס מי קתני מבקשת לישב יושבת קתני ואין קושי' ללוי והוכחה בודאי יש עוד ללוי כיון דקתני באמת יושבת וכן מצינו כמה פעמים בש"ס דהתרצן הוכיח ג"כ מלשון המשנה דכן הוא ואלו היה מקשה על רב היה יכול לתמוה מאי מקשה אבל הש"ס מתרץ ללוי כבאמת כתב תוס' בד"ה אלא לרב וכו' דהיה יכול לתרץ דמבקשת לישב אע"ג דקתני יושבת יע"ש והדברים פשוטים והא דבאמת ס"ד למימר מבקשת לישב אע"ג דקתני יושבת ולהקשות ללוי צ"ל משום דקסמיך על הא דמקשה אח"כ דאי ביושבת פשיטא וע"כ דמתניתין דמבקשת לישב ומעין אחד הוא וכן מצינו כמה פעמים בש"ס אין מספר וכן מה דמקשה דהא ע"כ משמשת בעדים ביושבת הוא וא"כ קשה מאי קמ"ל דהא דאינה קובע וסת כבר ידעינן מרישא ורצה לישב בזה ע"ד פלפול קושי' תוס' דהוי מצי למימר לרב מבקשת לישב לא הבנתי את שיחו דגם משמשת בעדים י"ל ברוצה לישב דהא מתניתין כמה בדיקות רוצה לאשמעינן לטהרות שחרית וערבית וגם בשעת תשמיש וגם זה במבקשת לישב והא דנקט גם במשמשת בעדים חוץ מימי טוהר אע"ג דכבר קתני ברישא כיון דמשמשת בעדים אף לבעלה איירי בעד קודם בדיקה משו"ה נקט כמו ברישא ואין להאריך.