שבט סופר חלק א רמג

והנה בקושיתך הראשונה כבר קדמך התורת חיים שהקש' ג"כ קושי' מהרש"א ודחה תירץ מהרש"א משום דא"כ מאי שנקראת על שמו וע"כ משום איסור שבת ומשום חשדא ונ"ל ליישב דבריו לפי מה שמבואר בריטב"א דף ט"ו דמקשה הש"ס דאי שכירות קני' ממתניתין דהכא הא כי קמעייל בביתו דנפשיה קמעייל ומתרץ שאני ע"ז דחמיר וכתב הוא דקושית הש"ס כיון הא דלא תביא תועבה רק אסמכתא הוא דעיקר הקרא אתיא שלא יביא ישראל בעצמו הע"ז בביתו להנות בו ורק אסמכוה אקרא ואסרו גם אם מביא הגוי ע"ז בביתו של ישראל ואי שכירות קניא לא אתיא אסמכתא שפיר דהא לאו ביתו דישראל הוא ועל זה מתרץ דע"ז חמור ואסרו אף שכורה ושאולה משום דמ"מ נקראת על שמו של ישראל יע"ש וא"כ כי אמרינן שכירות קניא בודאי א"ש הא דקתני במתניתין מפני שנקראת על שמו דבלא"ה לא היה אסור מצד הדין ואפילו אי שכירות לא קניא כדמסיק הש"ס שם מ"מ יש לומר יען כי בלא"ה לא אסור מצד הדין רק אסמכתא לא החמירו רק משום דעוד שם של ישראל על הבית ונקרא ביתו אבל בלא"ה לא החמירו להשכיר וכ"ש דא"ש לפמ"ש התוס' דף כ"א בד"ה אף במקום וכו' דלא אסור מה"ת רק אם הישראל דר בו ורק מדרבנן אסרו אבל מ"מ לא החמירו רק אם נקרא שם של ישראל ג"כ עליו אלא דבאמת מלשון המשנה דמחלק ולא כלל יחד בית ומרחץ משמע דבמרחץ טעם אחר הוא כאשר כתבתי וגם זה יש ליישב לפי מה שהביא הר"ן במתני' ראיה דבחוצה לארץ מותר להשכיר לנכרי בית דירה כמש"כ תוס' ושאר ראשונים דלא החמירו בחו"ל משום דגם בא"י להשכיר הוא רק מדרבנן דאי איתא דאסור להשכיר בית דירה גם בחו"ל הוה ליה למתני ולא ישכיר לו את המרחץ דרישא נמי בכ"מ הוא אלא ע"כ דבית דירה לא אסור רק בא"י אבל מרחץ דאסור משום איסור שבת גם בחו"ל אסור ומשו"ה תני' בסיפא בכל מקום ולפי דברי מהרש"א דס"ל גם במרחץ משום איסור ע"ז בודאי קשה מאי בכל מקום ונ"ל לפי מה שבארתי דברי מהרש"א דגם משום ע"ז י"ל דעיקר האיסור משום דנקראת על שמו וכתב בתוס' שבת סי' רמ"ג דאף להפוסקים דאוסרים לבנות כותל בביתו של ישראל או ליקצר שדהו בקבלנות משום מראית עין דלא כר"ת ומ"מ חוץ לתחום מותר כמבואר החילוק בש"ס מ"ק מ"מ במרחץ אסור משום דמרחץ יותר נקראת שמו של ישראל עליו מבית ושדה יעיי"ש וא"כ י"ל הא דהתירו לשכור בית לדירה בחו"ל משום דגם בא"י אינו רק אסמכת' היינו דוקא בבית דלא נקראת שמו של ישראל עליו כ"כ משא"כ במרחץ י"ל דגם בחו"ל אסרו דיותר שם ישראל נקראת עליו וא"כ א"ש דקאמר במתניתין ובכל מקום לא ישכיר לו מרחץ היינו בבית רק בא"י אסור אבל במרחץ בכל מקום אסור משום דנקראת על שמו בודאי וא"ש בביאור דברי מהרש"א ויש להאריך ע"ד פלפול בסוגי' ואין הזמן מספיק הכ"ד רבך חפץ בהצלחתך פ"ב ב' דר"ח תמוז זמרת לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

, תשובה עג

שלום לך אהובי תלמידי הרבני המופלג מורג חרוץ יפ"ת וותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה אברהם אריה קורצווייל שי' מורה כהלכה בעיר מאדליגג יע"א

אחדש"ה שמחתי במכתבך לדעת שאתה שוקד על התורה וגם עלתה בידך ליסד חברא ללמוד תורה ברבים וגם להורות להעם להקהיל קהילות בשבת לדרוש לפניהם דברי מוסר ותוכחה ונהניתי מאד בהודעה זו שזכית לכך ויה' דבריך נשמעים ומתקבלים על לב שומעיהם

ובשולי מכתבו ראיתי דברי פלפולך בסוגיא דשלכד"ה פסחים כ"ד ע"ב וכאשר נראה מדבריך לא ראית הדק היטב בדברי מל"מ שהאריך בהא דאביי ורבא בלא אפשר וקמכוין ובהא דר"י בן זכאי שהיה יושב בצלו של היכל וגם אריכת בשעה"מ שם לישב ולתרץ דברי רבא לכל השיטות אי גם שלא כדרך הנאתן אסור מה"ת עכ"פ לשיטת הרמב"ם לפי הבנת מל"מ דליכא חילוק לענין הנאה בין כדרך או שלא כדרך הנאתן יע"ש הכל מבואר

ומה שכתבת על תוס' בד"ה מה לכלאי כרם עיין בפנ"י שם שהעיר על זה ואני כבר העליתי בתשובה אחת דע"כ הא הוכחה דאביי דמשו"ה לא כתיב אכילה בגופו לומר שלוקין עליו אפילו שלכד"א לא עדיף כ"כ להוציא קרא מהגזירה שוה או היקש כמו קל וחומר וישבתי שם דברי הרמב"ם שלא קשה לשיטתו דלא נקט אביי ג"כ בב"ח כקושי' תוס' ועכשיו נפל בדעתי שיש להביא ג"כ ראיה לזה מדברי רבא דמשני שאני היכל דלתוכו עשוי ושלכד"א מותר וכתבו תוס' דילפינן חטא חטא מתרומה ועיין במהרש"א דמוכח דרבא חולק על אביי על זה וסבר דלא עדיף האי הוכחה מדלא כתיב אכילה בגופו מהגזירה שוה לומר למחצה והא דאיסי צ"ל לרבא דבאמת אין לוקין גם בכלאים שלכדה"נ דאיכא ביה שום דרשא או גז"ש כאלו כתיב ביה אכילה יע"ש וא"כ לרבא דאמרינן אין גז"ש למחצה אף דלא כתיב אכילה בגופו ואפי"ה סבר איסי מק"ו דבשר בחלב אסור בהנאה אע"ג דיש גז"ש מטריפה דלא אסור רק באכילה ואפי"ה לענין הנאה דאתיא בק"ו מערלה אמרינן גז"ש למחצה ואמרינן דאהני גז"ש ואהני ק"ו כמ"ש תוס' חולין כל הבשר ומדלא כתיב אכילה במעילה דאסור אפילו שלכד"א לא אמרינן גז"ש למחצה וע"כ ק"ו עדיף ומה"ט העליתי דאין לומר לר"ש דסבר דבשר בחלב מותר בהנאה ולית ליה ק"ו דערלה וכתב תוס' בחולין משום דקסבר דלא עדיף ק"ו לומר גז"ש למחצה מכ"ש דסבר דגם אכילת בב"ח אסור דוקא כדרך אכילתן מהיקש דטריפה ולית ליה מדלא כתיב אכילה דיהיה אסור שלכד"א ולא דמי לטריפה דמותר שלכד"א ואביי רק לאיסי דסבר ק"ו סבר ג"כ דהוכחה מדלא כתיב אכילה נמי אהני לומר גז"ש למחצה

ובפשוט דמוכח דע"כ ר"ש סבר דלא אמרינן מדלא כתיב אכילה לומר גז"ש למחצה דא"כ בודאי גם ק"ו אמרינן דוקא אי לא אמרינן מצד אחר גז"ש למחצה רק מכח ק"ו יש לנו לומר כן שפיר סבר ר"ש דבשר בחלב מותר בהנאה ולא סבר דאהני ק"ו להוציא מגז"ש אבל אי גם ר"ש סבר דאכילת בשר בחלב אסור שלכד"א מדלא כתיב אכילה וכבר אמרינן גז"ש למחצה אז בודאי אלים ק"ו לאפוקי גם כן מגז"ש לומר דאסור בב"ח בהנאה ולומר גם בזה גז"ש למחצה כיון דכבר אפקינן הגז"ש ואמרינן למחצה לענין שלא כדרך אכילתן ועיין והנה ובשעה"מ מתרץ קושית מהרש"א דלרבא דלא סבר כאביי מדלא כתיב אכילה א"כ קשה הק"ו דאיסי די"ל דרבא סבר דאיסי כר"ש דכ"ש למלקות ולפי דברי תוס' ומהרש"א בשבועות דלר"ש דכ"ש אסור גם שלכד"א אסור יע"ש

ואני הוכחתי מדברי הרמב"ם בפי"ד מהל' מ"א הל' י"א דעירב דבר מר ביין נסך פטור משום שלכד"א דע"כ דהרמב"ם לית ליה סברה זו דהא פסק בפי"א שם דיין נסך שנתנסך לפני ע"ז וכן שאר הקרובות ע"ז אסור ולוקה בכ"ש משום לא ידבק בידך מאומה ועיין בלחם משנה שם ובשעה"מ בהל' אישות בפ"ה דהרמב"ם סבר הא דילפינן בע"ז מויאכלו זבחי מתים מהיקש למת דאינו אלא גלוי מלתא בעלמא דקרא דלא ידבק בידך איירי נמי בתקרובות ע"ז ולאו בע"ז ממש דוקא וא"כ קשה כיון דרמב"ם סבר דחייב גם בתקרובות בכ"ש ע"כ צ"ל דלא דרשינן לשון אכילה דיאכלו זבחי מתים דלא יתחייב אלא בכזית בתקרובות משום דלא הוי רק גלוי מלתא בעלמא א"כ אמאי פסק דשלא כדרך הנאתן פטור ביין נסך דהא לא אכילה כתיב בלאו דלא ידבק בידך מאומה ולהוי דומיא דכלאים ובב"ח דלוקין שלכד"א וצ"ע ונפל בדעתי שי"ל דאף הרמב"ם סבר כתוס' ומהרש"ל שבועות דלר"ש דסבר בכל מקום חייב בכ"ש גם שלא כדרך הנאתן משא"כ לדידן באיסורי כ"ש כמו ע"ז לפי מה שכתב הריטב"א במכות דר"ש דס"ל כ"ש למכות לא מקרא אומר כן או מהל"מ אלא מסברא דשיעורים לא נאמרו אלא לקרבן דמייתי אשוגג דלא אחשביה משא"כ מלקות במזיד דאיהו אחשביה חייב אפילו בכ"ש ולפי"ז י"ל