שבט סופר חלק א רמב

כמתקן בדרבנן וכתב לחלק בין היכא שהדבר נאסר אם משתמש בכלי כמו אב הטומאה אז חיישינן לתקלה משא"כ בכלים חדשים דלא נאסר המאכל שמשתמש בתוכו ולפי מה שכתבתי בשם הראש יוסף דאף בטומאה דרבנן עובר על משמרת תרומותי וכן הוכחתי מדברי הרשב"א א"כ גם בולד הטומאה הוי לן למיחש לתקלה דאף אם הוא דרבנן מ"מ עובר על משמרת תרומותי דצריך לשרפו והוי ג"כ דאורייתא כמו אב הטומאה וע"כ דאפילו בדאורייתא לא חיישינן לתקלה רק אם יאכל דבר שאסור מדאורייתא משא"כ בנטמא בולד הטומאה אף אם יאכלנה לא עבר רק על דרבנן ואף שעבר משום משמרת תרומותי משום זה לא חיישינן לתקלה אפילו בדאורייתא כמו בכלים חדשים שצריכין טבילה מדאורייתא ונכון

והנה הגה"ה באבני מילואים שם מפקפק על סברת הא"מ מהא דזרוע בשילה דכתבו הראשונים דמשום דמבטל איסור לכתחילה א"א שם לומר דזה היתר הבא מכלל איסור כיון דכל ביטול האיסור רק דרבנן דהא בקדשים דאורייתא לכ"ע ויש לדחות קצת לפי מה שכתב הט"ז ביו"ד שכ"ד דלא נאסר הזרוע לישראל רק לאחר הבישול ואחר התנופה ולמפרע חל גם כן על הטעם שנפלט ממנו להאיל וכיון דבשעת הבישול עדיין מותר י"ל דלא הוי רק מדרבנן ודוחק

ועל מה שכתב לפרש שם דברי הירושלמי פ"ה דתרומה דאמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה שריבה עליהן בשוגג מותר ובמזיד אסור ומקשה בירושלמי והלא מתניתין הוא ומתרץ מתניתין בתרומה וקמ"ל ר"י אפילו בשאר איסורין ומפרש החילוק בין תרומה לשאר איסורים משום בתרומה הוי דאורייתא משא"כ בשאר איסורין יע"ש ואף שיש לפקפק קצת על פירוש זה דהא הירושלמי בשכבר נפל התרומה בחולין איירי אלא להוסיף עליהן מ"מ י"ל כיון דתחילת הביטול אסור מדאורייתא בתרומה משו"ה ה"א דאפילו להוסיף אסור ולדידי נראה דהא בתרומה אפילו נתבטלה מ"מ צריך להרים משום גזל השבט ולהחזיר לכהנים חלקם ואם ביטל לא אהני מעשיו ואין לחוש שיבטל לכתחילה תרומה בחולין משא"כ בשאר איסורין וזה כונת ירושלמי מתניתין בתרומה הוי אמינא דמשו"ה לא קנסו שוגג אטו מזיד כיון דאין לחוש שיבטל לכתחילה תרומ' כדי להתירה דהא צריך ליתן לכהן משא"כ בשאר איסורין יש לחוש אם יהיה מותר שיבטל ג"כ במזיד כדי להתיר האיסור קמ"ל ר"י דאפילו בשאר איסורין לא קנסינן שוגג אטו מזיד

אלא שעדיין קשה כקושי' הירושלמי אמאי לא קאמר ר"י שהלכתא כר' יוסי ור' שמעון דסברו בפ' הנזקין בנפלו ונתפצעו בשוגג מותר ולא קנסו שוגג אטו מזיד בביטול איסור וראיתי שעמד בזה אאמ"ו מאוה"ג בחדושיו ומתרץ דה"א דשאני באגוזים דלא נבטלו כלל קודם שנתפצעו וכשנפצעי מחזי כמבטל איסור משא"כ בשאר איסורין שיש להם ביטול אלא שנתערב בפחות ולא נראה לכל כי הוא גורם הביטול ה"א מותר להוסיף זה קמ"ל ר"י ולי בנו ותלמידו נראה דהרבותא דר"י על השוגג לפי מה שהביא תוס' שם הירושלמי דר"י סבר דאפילו במזיד מותר בנתפצעו והטעם דכבר יש לו קנס שפצען ויש לו הפסד ואף דש"ס דידן סבר איפכא דאפילו באגוזים קנס ר"י שוגג אטו מזיד מ"מ ה"א לומר הא דר"י ור' שמעון לא קנסו שוגג אטו מזיד היינו דוקא בכתפצעו דלא שייך שיתפצעו במזיד כיון דיש לו הפסד משא"כ בשאר איסורין והש"ס מקשה שם על ר"י מכח כ"ש דאפילו בנתפצעו קניס שוגג אטו מזיד וכן לר"י מנטיעה של ערלה אבל ר"י לא יכול לומר דהלכתא כר"י ור"ש דמשם לא ידעינן עוד שאר איסורין משום דכבר קנסו בידו דנתקלקלו פירותיו בשעת פציעה כמ"ש תוס' ונכון

עוד רגע אדבר במה שכ' בח"ס באותו תשובה דאפילו אי מדאורייתא אסור לבטל איסור מ"מ הקושי' דלפרוש ולבטל התרומה כיון דלחולה מותר האיסור בעצמותיו ואנו מקילין להחולה ע"י ביטול בודאי מחוייבים לעשות כן ולא שיהיה מותר לאדם אחר אלא לפקוח נפש של חולה זה יע"ש ומדבריו הקדושים למדתי דאין איסור לבטל אלא א"כ רצה לאכול האיסור ולהפכו להיתר משא"כ אם אין בדעתו לאכלו מותר לבטל איסור אפילו אי מדאורייתא אסור לבטל ובאמת זה איזה שנים עמדתי על חקירה זו אי כה"ג כשאין רוצה לאכול מותר לבטל או דוקא אי רוצה לאכול האיסור ולכאורה יש להביא ראיה דאפילו באינו רוצה לאכול אח"כ האיסור אסור מדברי הר"ן ע"ז שהביא ראיה באין כונתו לבטל האיסור מותר מה"ת דאל"כ האיך צותה התורה להגעיל כלי דהא מבטל איסור וע"כ באין כונתו לבטל מותר ומאי ראיה דהא בהגעלה לא נהנה מן האיסור וע"כ דאפילו כה"ג נמי אסור דהתורה הקפידה שלא לבטל איסור כיון דנהפך להיתר

שבתי וראיתי דברי הריב"ש שהביא הפר"ח ריש הל' חלב והוכיח ג"כ באין כונתו לבטל מותר מדצותה תורה להגעיל כלי הא מבטל איסור ושוב נכנס לתוך הכלי מה שפלט ומדהוסיף הריב"ש על דבריו משום נכנס מה שפלט בתוך הכלי משמע באמת דוקא היכי שנהנה אח"כ מהאיסור אבל בלא"ה לא ובזה יש לדחות נמי דברי הפר"ח שם שרוצה להוציא מדברי הריב"ש דאפילו בדיעבד אסור מדאוריית' מדכתב ושוב נכנס אל הכלי ולדידי ליכא ראיה דהריב"ש סבר דאין איסור רק אם רוצה ליהנות אח"כ מן האיסור ולאכלו אבל באין כונתו לאכול מותר לבטל ומשו"ה הוסיף דנכנס אח"כ הבלוע בכלי ויאכל האיסור אבל מדברי הר"ן שלא הביא והוסיף הא דנכנס אח"כ הבלוע בכלי מוכח דס"ל להר"ן דאפילו באין כונתו לאכול נמי אסור

ועכשיו מצאתי מה שאהבה נפשי בפרי תואר סי' צ"ט שחקר אי אסור לבטל איסור להאכילו לגוי כגון שיש לו ב' חתיכות של היתר ורוצה לשלוח לגוי ג' אם מותר לערב חתיכה של נבילה עמהם וכתב דמסתבר דאסור לשדורי לגוי דהא סוף סוף שרי איסור והא מילתא עצמה אסור לן רחמנא להתיר איסור ולהפכו להיתר וממילא דאסור מדאוריית' ג"כ לבטל לחולה אף שאין כוונתו לאכול מ"מ שייך בו איסור ביטול מדאורייתא ועיין

ולאחר החיפוש באמתחת גדולי אחרונים מצאתי בשו"ת מהרי"א סי' כ"ג שהאריך שם בישוב קושי' זו שהקש' לו המחבר יריעת שלמה ז"ל והביא שם קצת מדברינו וגם סברתו נזכר שם אבל הוא בעוצם בקיאתו הביא כמה ראיות מש"ס והרבה תירוצים נאמרו ונשנו שם ויען כי כבר עבר חצות לילה אסתגר בזה כעת וד' ישפות שלומו וטובו ידידו הדש"ת פ"ב יע"א אור ליום עש"ק לס' ויגש תרמ"א ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה עב

שלום וברכה לכבוד אהובי תלמידי הרבני המופלג חו"ש מוכתר במעלות כש"ת מו"ה אברהם פראנקל נ"י בפעסט

אחדש"ה ידעת כי טרידנא טובא בלימוד השיעורין ואהבה דוחקת אותי להשיבך והנה במה ששאלת הלכה למעשה אין מן הצורך להאריך כי הדין מבואר ומפורש יוצא בש"ע ואם יש חשש איחר זמן הרבה כאשר כתבת בודאי אין לחוש כלל להחמיר באלו שאמרו היתר גמור ותעשה כרצון המשפחה

ומה שתמהת על דברי מהרש"א בע"ז כ"א ע"ב הא דלא דייק על מתניתין גופא מאי שנא שדה ממרחץ משום דבמתניתין אפשר לומר איסור מרחץ משום הכנסת ע"ז שהיו מעמידין בכיפה כדקתני במתניתין ט"ז ע"א הגיע לכיפה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנותו יע"ש וקשה לך א"כ מאי משום שנקראת על שמו דקתני דהא מצד הדין אסור משום לא תביא וכו' וגם למה לא כללו ביחד במתניתין בתים ומרחץ כיון דהכל משום חדא טעמא הוא.