שבט סופר חלק א רמ

ורציתי לומר דמשנה למלך לא נסתפק רק בנפסל מאכילת אדם לגמרי דבטל מתורת אוכל וא"א לעבור עוד על אכילה משא"כ בעירב בו דבר מר וכדומה דלא נפסד המאכל ויכול להשביחו אח"כ וחייב עליו גם על הנאה חייב אלא דמלשון המשנה למלך שכתב דפטור משום שלכד"ה לא משמע הכי וגם מדברי הצל"ח משמע דחידש דינו אפילו בנפסל מאוכל אדם

ויש להביא ראיה נגד המשנה למלך דהא בפסחים כ"ד פליגי תרי לשונות לר"י אי גם באיסורי הנאה אין לוקין שלכדה"נ או דוקא שלא כדרך אכילתן ומשמע ללישנא בתרא דכדרך הנאתן לוקין ורק במניח חלב חי על מכתו והא בחלב חי לא לקי על אכילתו משום שלא כדרך אכילתן ואפי"ה לוקה על הנאה למשוח עורות ודוחק לומר דבכיון נקט מה"ט ר' שימי בר אשי למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו ולא קאמר חלב חי של שור הנסקל כמו דנקט בלשון ראשון חלב חי משום דבאמת בחלב חי דפטור על אכילה גם בדרך הנאתן פטור משו"ה נקט חלב סתם דאיירי במבושל דחייב על אכילה ויש להאריך אבל המסתבר בזה מה שראיתי בחות דעת סי' ק"ג שמחלק בין דבר פגום ונסרח שממעטינן מראוי' לגר ובין שלכד"ה שממעט מלשון אכילה דבעירב דבר מר אם הדר משביח חייב עליו משא"כ בנסרח לא עובר עליו אף אם משביח בתבלין דמיעטה תורה שאינו ראוי' לגר קרוי נבילה דפקע שם האיסור לגמרי ומה"ט גם בב"ח וכ"כ דחייב שלכד"ה מ"מ נותן טעם לפגם מותר ודבריו קלורין לענים יע"ש וממילא בדבר שנפסד וכסרח לגמרי עד שאינו ראוי לגר אפילו בהנאה מותר דפקע שם האיסור מיני' ולא קרויה עוד איסור כלל משא"כ בעירב דבר מר כיון דהדר לאיסורא אם משביח גם הנאה אסור כדרך הנאה כסברת הצל"ח ודלא כמשנה למלך ועיין

והנה בדבר שבעצעותו איני ראוי' לאכילה ואפי"ה אסרה תורה כמו אבמ"ה משהו בשר גידין ועצמות וכן ג"ה למ"ד עץ הוא והתורה אסרתה אי גם שלכד"א חייב או לא כבר עמד על חקירה זו בפרמ"ג יו"ד סי' ס"ב בשפתי דעת סק"א ולא פשיט ליה רק מסברת עצמו דנהי דחייבה תורה גיד ועצמות מ"מ מדכתיב אכילה דרך אכילה בעינן יע"ש ומצאתי וראיתי בספר דרוש וחידוש מאאמ"ו ר"ע איגר זצ"ל שכתב היפך זה מדברי תוס' שהקשו על הא דאמר פרט לאוכל חלב חי מהא דאמרינן בפ' גיד הנשה אכל צפור טהורה בחייה בכ"ש במיתתה בכזית ולכאורה הא דהביאו מסיפא דמיתתה בכזית הוא מיותר דהא מזה ליכא קושי' כ"כ די"ל במבושל והיה די מרישא אלא משום די"ל הא דבחייה חייב היינו משום דבאמ"ה גם שלכד"א חייב ומשו"ה הביאו ג"כ הסיפא דמשמע דומיא דרישא דבחייה דלא אכלו מבושל ומיישב בזה ג"כ הא דתמהו על הרמב"ם דב"נ חייב גם על משהו א"כ לאיזה צורך כתב דב"נ מצווה על אבמ"ה ובשר מן החי דהא בכל אבר צריך להיות בשר גידין ועצמות ולמאי נ"מ דמצווה נמי על אבמ"ה דהא ממילא חייב על במה"ח ולפי הנ"ל ניחא דמשום אבמ"ה חייב אפילו שלכד"א ועיין גם כן בח"ס יו"ד סי' ע' תירץ על קושי' זו

ולכאורה בזה הוי א"ש ג"כ מה שמתמה בנוב"י קמא יו"ד סי' ל"ה על דברי ת"ח בחולין שרצה להוכיח דמצוה יוצא גם שלכד"א מהא דבלע מצה ובולע מאכל חשוב שלכד"א דהא בחולין ס"פ גיד הנשה לא משכחת לר"ל שלוקה על אבמ"ה רק שבלע גרומתא זעירתא והרי אינו לוקה באיסורין שלכד"א וע"כ בולע חשוב ד"א ואי באמ"ה שלכד"א חייב לא קשה כלום על הת"ח ומשמע מדברי נוב"י דסבר בפשיטות ג"כ באבמ"ה דאינו לוקה שלכד"א כפרמ"ג ואני מתמה על גדולים אלו דלא פשטו דבר זה מתוס' שבועות דף כ"ב על הא דבעי רב אשי שבועה שלא אוכל חרצן וכ' תוס' דגם לר"י מיבעי רב אשי ומפרש אהיתרא קמשתבע על שלכד"א והא חרצן דבר שלא ראויה לאכילה כמו אבמ"ה וגיד ואפי"ה כ' תוס' דמותר שלכד"א וע"כ דסבר תוס' דאפילו דבר שאינו בעצמותו דבר אכילה אפי"ה בעינן ד"א ובזה הוי א"ש נמי הא דנקט רב אשי אבעי שלו בחרצן ולא בכל איסורים ונדחק בתוס' ולפי דברינו י"ל דרצה רב אשי לאשמעינן ג"כ דאפילו בחרצן לא חייב שלכד"א ואע"ג דהיה יכול לנקוט ג"כ אבמ"ה וגיד מ"מ על זה כבר מורווח יותר תירץ תוס' כיון דקאי בחרצן נקט חרצן משא"כ אי היה יכול למבעי ג"כ בכל איסורין דחוק תירץ התוס' ועיין

ועוד נ"ל ראייה מדברי תוס' חולין דף ל"ג שכתבו על הא דפליגו על אבמ"ה אם נוהג בטמאה דדוקא בישראל אבל בב"נ ד"ה מוזהרין ולא אמרינן מי איכא מידי משום דעכ"פ גם לישראל אסור משום טמא ואע"ג דכותי חייב במשהו בשר גידין ועצמות מ"מ אסור גם לישראל ח"ש דאסור מה"ת ור"ל באמת ליה האי כללא ואי אמרינן באבמ"ה גם שלכד"ה חייב א"כ גם לר"י לא א"ש דהא נכרי מצד אבמ"ה חייב אף שלכד"א משא"כ משום טמא ישראל פטור שלכד"א וע"כ תוס' סברו דגם באבמ"ה פטור שלכדה"נ וגם מה שרצה קדוש זקני ז"ל לתרץ דברי הרמב"ם בזה לא א"ש לפ"מ שהעלה מהרש"ל ומהרימב"ל דלר"ש דכ"ש למכות גם שלכד"א חייב א"כ לרמב"ם דלא נאמרו שיעורין לב"נ גם שלכדה"נ חייב ועדיין אין נ"מ בין בשר מה"ח או אבמ"ה אלא דלכאורה מן הרמב"ם מוכרח דלית ליה כמהרש"ל דא"כ קשה מי איכא מידי כיון דלנכרי במשהו גם שלכד"א אסור ולישראל מותר וע"כ דסבר הרמב"ם דלא כמהרש"ל אלא דזה ליתא דהא הרמב"ם בהל' מלכים לית ליה האי כללא דאוסר מפרכסת לנכרי וא"כ שפיר י"ל דגם הרמב"ם סבר כשיטת מהרש"ל וכותי חייב וישראל פטור שלכד"א אלא ממקום אחר הוכחתי מדברי הרמב"ם דלא כמהרש"ל דהא הרמב"ם בפ' י"ד מהל' מ"א נקט ג"כ בין דברים שפטור עליהן שלכד"א יין נסך דהוי תקרובת ע"ז ובה' עכו"ם פ"ו הל' ט"ו כתב הרמב"ם והאוכל כ"ש לוקה וע"כ גם היכי דחייב בכ"ש פטור שלכד"א והנאתן ושפיר קאתי ישוב של קדוש זקני ז"ל על הרמב"ם

ובזה נלענ"ד ליישב דברי הרמב"ם שפסק דאין לוקין על הנאה והקשה במשנה למלך בפ"ה מיסודי התורה דא"כ הדרי קושי' תוס' אמאי לא נקט אביי ג"כ בבב"ח ותירץ תוס' דאין מזהירין מן הדין לא שייך לרמב"ם דהא לרמב"ם ע"כ אביי על אכילה ולא על הנאה קאי א"כ גם בבב"ח לוקה שלכד"א והניח בצ"ע ולע"ד לכאורה י"ל לר"ש דיליף בב"ק דאסר באכילה מגז"ש דאנשי קודש מטריפה והקשה התוס' חולין קט"ז אע"ג דאיכא למילף איסור הנאה מק"ו כמו דיליף איסי בן יהודא ותירצו דר"ש לא אלים ליה ק"ו להוציא מהגז"ש דאין גז"ש למחצה ואיסי סבר דאהני גז"ש ואהני ק"ו וא"כ י"ל הא דאמר אביי דמשו"ה לא כתיב אכילה בבב"ח לחייב אף שלכדה"נ זה דוקא לאיסי דסבר דאלים ג"כ ק"ו להוציא מגז"ש דטריפה לאוסרה אף בהנאה ואמרינן מכח ק"ו גז"ש למחצה ה"נ עדיף האי הוכחה דלא כתיב אכילה בגופי' לאוסרה שלכד"א ואמרינן גז"ש למחצה משא"כ לר"ש דלא אלים הק"ו להוציא מגז"ש גם מדלא כתיב אכילה בגופיה לא מהני ואמרינן אין גז"ש למחצה ותדע דעדיף ק"ו מהוכחה זו מדלא כתיב אכילה דהא האי דמותיב על אביי קאמר להכי קגמיר מנבילה מה נבילה דרך הנאתה אף בשר בחלב דרך הנאתה ואמרינן גז"ש לענין דרך הנאתה נגד הוכחת אביי אע"ג דמהני ק"ו לאסור בהנאה ולא אמרינן להכי קגמר מנבילה. ע"כ דעדיף הק"ו ואע"ג דלאביי מהני ג"כ הסברא דמשום הכי לא כתיב אכילה נגד הגז"ש מ"מ לא עדיף מק"ו וכיון דלר"ש לא אמרינן ק"ו נגד גז"ש כ"ש דלא אמרינן לדידיה מדלא כתיב אכילה בגופיה וא"כ קשה מאי מקשה תוס' על אביי דלימא גם כן בבב"ח דהא לר"ש עכ"פ פטור שלא כד"א ולא כ"ע הוא אלא דתוס' שפיר מקשה לשיטתן לר"ש דכ"ש למכות גם שלכד"א אסור וא"כ לר"ש בלא"ה חייב משא"כ לפ"מ שהוכחנו מרמב"ם דלית ליה כסברת מהרש"ל לא קשה קושית תוס' משום דלר"ש בבב"ח שלכד"א פטור וא"ש נכון ותו אין פנאי להאריך ורק שלא להשיב פניו ריקם לקחתי פנאי לשעשע עמו ידידו הדוש"ת פרעסבורג יום ה' תזריע תרמ"ד לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.