שבט סופר חלק א רלט

דלפני דיבור דוחה ל"ת לאחר הדיבור וכבר הקשו האחרונים מש"ס יבמות דלא רצה ללמוד דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ממילה ותמיד שכן ישנו לפני הדיבור וכולם כאחת תירצו דשאני התם דנשנו גם אחר הדיבור ובודאי חמור משא"כ מצה דנאסרה לפה"ד לבד וקשה לך דהא בחולין דף צ' וק"ב רצה לומר דמשו"ה חייל איסור גיד על המוקדשין וטמאה משום דכן איסורו נוהג בב"נ היינו לבני יעקב ומשו"ה חמור וחייל חזינן דלפני הדיבור חמור כיון דכבר נאסר קודם מתן תורה והנה לפי מה שהסביר הפנ"י בקדושין בטוב טעם ודעת סברת הירושלמי דמשו"ה לא דחי עשה דלפני הדיבור כיון דעדיין לא נאמרה הל"ת א"א לומר שצותה התורה סתם לקיים העשה אפילו במקום ל"ת דחדש דהא לא נאמרה עדיין ולדבריו לא משום קיל וחמור אתינן עלה דהא אפילו אי חמור עשה דלפני הדבור מ"מ לא דחי וא"כ לא קשה אע"ג דלא דחי עשה דלפני הדיבור מ"מ לא קיל ואדרבה יש לומר דחמור ומ"מ אינו דוחה ל"ת לאחר הדיבור אבל איסור חל על איסור שפיר אמרינן דבאמת חמור וא"ש אלא בלא"ה אין להקשות על הירושלמי מש"ס דילן דהא באמת הובא בירושלמי פלוגתא דתנאי רב ינאי סבר דאף שאינה כתובה בצדה מ"מ דחי העשה ל"ת ור' יוסי סבר דוקא כתובה בצדה א"כ י"ל דר' יהודה דאמר דחייל בטמאה משום דאף בב"נ נאסר סבר כר' ינאי דאף שאינה כתובה בצדה דחי משום דסבר דחמור לפני הדיבור ובזה יש לישב קושיות השאגת אריה סי' צ"ו דהקשה על הש"ס בפסחים דאמר דלר"י אתי ההיקש דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות למצה בזה"ז מנ"ל לקבוע חובה אפילו בזה"ז דלמא להכי אהדרי' לקרא כדי שיהיה העשה דלאחר הדיבור וידחה ל"ת ולדברינו א"ש מדקאמר ר"י דנוהג בטמאה ע"כ דחמיר מה שנאמר לפני הדיבור וסבר כר' ינאי בירושלמי ושפיר קאמר דלקובע חובה בזמן הזה אתי ויש להאריך וה' ירים קרנך ורישך בכבוד כחפץ רבך הדש"ת ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ע

שלום וברכה מאלקי המערכה לכבוד הרבני המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ושנון הקצין היקר כש"ת מו"ה יצחק שווייגער נ"י בק"ק מאפאלטשאן יע"א

את מכתבו קבלתי בעת שטרידנא טובא ולא יכולתי להשיב מפני הכבוד עד היום שבאתי קצת לשום עיני על ד"ת קושיא אחת אשר גדולה היא בעיניו בדברי תוס' בב"ק ק"א ד"ה ולא יצבע בו שחדשו דשומר לפרי חמור לענין משקין היוצא מפרי עצמו והטפול חמור מהעיקר ותמה האיך אפשר לומר כן דהא מפורש בש"ס ע"ז דף ל"ה דגבינות עכו"ם אסרו משום דמעמידין בשרף ערלה ואפילו לר"י דפליג על ר"א בשרף העץ מ"מ בשרף קטפא דפירי מודה והביא ראיה ממשנ' פ"א דערלה חזינן דחמור קטף דפירי מקטף דגואי

ואני אומר לפי הבנתו דמדמי זה למשקין היוצאין א"כ האיך אוסר ר"א בקטף האילן דהוי רק עץ והא בערלה לא מרבינן לאסור מאת פריו רק שומר לפרי אבל העץ והקשין מותר משום ערלה ורק בכ"כ גם הקשין נאסרו כמבואר בכמה מקומות וא"כ מהיכי תיתי לאסור הקטף היוצא מעץ לר"א משום משקין היוצאין דהא עץ גופא מותר וגם לר"י רצה לומר בש"ס נדה דף י' באילן שאינו עושה פרות דאסור וא"כ צריך לומר דזה לא משום משקין היוצאין רק הקטף הנוטף מעצמו סבר ר"א דזה ג"כ פירי כמו שאר פירות האילן ואע"ג דר"י חולק בקטף העץ מ"מ בקטף הפרי מודה דזה כמו הפרי עצמו וכן מפורש בש"ס נדה דקאמר אבל בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי אבל מה שיוצא מעץ סבר ר"י דהוי רק כמו עץ דמותר בערלה ולא מקרי פרי האילן ואין לו שייכות למשקין היוצאין ותדע דאי משום משקין שיוצאין אסור אם כן ע"כ מדרבנן הוא דהא ר"י ממעט משקין היוצאין בערלה מגז"ש דפרי פרי מבכורים וממתניתין דערלה משמע דהוי דאורייתא כמו פרי עצמו וכן מוכח מש"ס ע"ז דהא אוסר גבינות משום דמעמידין בשרף הערלה ואי דינו רק כמשקין היוצאין אע"ג דאסור עכ"פ מדרבנן גם בהנאה כמו שכתב בתוס' בב"ק שם מ"מ אין לאסור גבינות דהוי רק ספק דרבנן דהא מעמידין הגבינות גם בשאר דברים בחומץ וכדומה והוי ספק דרבנן ואע"ג דערלה בחו"ל ספק מותר בלא"ה כבר עמד ע"ז בריטב"א קדושין ותירץ כיון דאסרו בארץ מחמת ספק דאורייתא וגזרו על הגבינות לא חלקו בגזירתן ואסרו אפי' בחו"ל אבל אי כל איסור של קטף הפגין יהיה רק משום משקין היוצאין גם בא"י הוא רק ספק דרבנן דהא מדאורייתא בודאי מותר

אלא דזה יש לדחות דהא מ"מ יש לאסור מחמת קטף שיוצא ג"כ משומר לפרי דכתב תוס' דאסור משקין היוצאין משומר לפרי וכן מקטף פירות של זיתים וענבים דלכ"ע משקין היוצא כמותן אבל מ"מ מחמת דברי הראשונים שהוכחתי דאין לדמות קטף למשקין היוצאין נדחה קושיתו על תוס' ועיין

ומה שפלפל בדברי הרמב"ם בפ"י מה' מ"א לענין משקין היוצאין אין הזמן מספיק כעת להאריך בדבר הזה ובפרט בענין אשר כבר הלכו בו גדולי אחרונים ואריכות נפלא בשו"ת באר יעקב ופנ"י בקונטרס אחרון על מס' קדושין וכמעט לא הניחו מקום להתגדר בו וכאשר יעיין היטיב בדבריהם ימצא תשובה לדבריו

ומה שרצה לתרץ קושית תוס' חולין ק"כ דלר"ז דדייק מהא דאין סופגין דשלא כדרך הנאתן מותר דא"כ למאי איצטרך גז"ש דפרי פרי וכתב די"ל דר"ז סבר כתירץ ב' של תוס' בב"ק דבשומר לפרי אמרינן משקה היוצא כמותן והוי אמרינן בכל איסורין משקין כמותן ולהכי צריך גז"ש דפרי פרי למעט שאר משקין לאשמעינן חידוש זה שכתב תוס' דטפל חמור מעיקר לא דיבר נכון בזה דהא לפי הבנת תוס' דר"ז מצד הסברא קאמר דאין משקין כמותן משום דהוי שלכדה"נ וא"כ ליכא חידוש כלל דבשומר לפרי הוי משקין כמותן דהא זה דרך הנאתן לצבוע בו ולהדליק בו משא"כ בשאר פירות ותוס' לא כתבו דהוי חידוש רק לאביי דטעמא משום זיעה בעלמא משא"כ לר"ז משום שלכדה"נ ושפיר יש לחלק וא"א למילף משומר לפרי

שוב מצאתי כן בפנ"י בפסחים דף כ"ב בפירש"י ד"ה מנין שלא יצבע דמה"ט פירש"י בשומר לפרי משום דהוי כדרך הנאתן משא"כ בשאר פרי, והנה במאי דפליגו ר"ז ואביי כבר הביא בצל"ח פסחים דר"ז סבר כיון דמתחילה היה עומד הפרי לאכילה אע"ג דעכשיו עשה ממנה משקין ואינם עומדים רק לשתייה מ"מ מיקרי שלכ"ה ואביי סבר דאנו דנין לפ"מ שהוא עתה ורק באוכל חלב חי כיון שיכול לאכול מבושל ג"כ הוי שלכדה"נ משא"כ במשקין היוצאין כיון שעכשיו עומדים לשתיה דרך הנאתן כך הוא ולא פטור רק משום זיעה בעלמא

ורציתי להביא ראיה לדברי הצל"ח מהא דקאסר ר"מ נבילה שאינה ראוי' לגר ורק ממעט סרוחא מעיקרא דלא חל עליו שם נבילה דאמאי חייב דהא הוי עכ"פ שלכד"ה ואכילתן וע"כ כיון דעכשיו כבר מוסרחת וא"א לאכלה בשבח מקרי דרך הנאתן, אלא דזה ליתא דא"כ גם בעירב דבר מר לחייב דהא א"א לאכול רק באופן זה וע"כ צ"ל כיון דעתה שלא לאכילה עומד רק לשאר הנאות גם זה הוי שלא כדרך אכילתן ועיין בצל"ח דף כ"ד בד"ה ועדיין שהאריך בזה והוכיח מזה חדשות דבאמת לאחר שנסרח או עירב דבר מר שאינו עומד לאכילה רק להנאה גם לרמב"ם לוקה לפי מ"ש ה"ה טעם הרמב"ם דאין לוקין על הנאה לפי שדבר מאכל עיקר עומד לאכילה ולא להנאה והוי שלכה"נ וא"כ לאחר שנסרח שאינו עומד לאכילה ורק להנאה לוקין על הנאה ומאי דפשיטא ליה לצל"ח נסתפק במשנה למלך בפי"ד מה' אבל דבכל איסורי אכילה והנאה בנסרח שאינו עומד לאכילה ואין לוקין משום שלא כדרך אכילתן אי גם במכר או במתנה פטור כיון דהנאה מלשון אכילה נפקא דקיי"ל כר"א דבכל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע וכיון דליכא איסור אכילה גם איסור הנאה ליתא.