שבט סופר חלק א כג

הם, ועיין בצל"ח ברכות שם כתב דאביי דאמר חייבות בקידוש היום מדרבנן לא אסיק אדעתי' הך היקש דהא לא כתובים יחד כמו שאר היקש ורחוקים הם זה מזה דזכור נאמר בדברות הראשונות ושמור במשנה תורה, ורבא יליף משום אפי' הכא בדיבור אחד נאמרו יע"ש, ולפמ"ש באמת לרבא עדיף אפילו משאר היקש ובצל"ח שם נדחק ליישב בזה קושיתו למאי צריך לומר ר"א בר אהבה דחייבות ד"ת דממילא ידעינן דאי מדרבנן א"כ קשה כל מ"ע נחייבינהו מדרבנן, ולפמ"ש בפנ"י שם די"ל דרק בשבת החמירו וחייבוה גם לנשים ולא בשאר מצות דקילא והא דתקשה רבא היינו על אביי לשיטתי' דווקא דגם שלא בזמנו עובר על בל תוסיף יע"ש, וא"כ לרבא לא קשה די"ל באמת רק בשבת חייבו משום דחמיר משאר מצות אלא דגוף דברי פ"י א"א להלמן לכל המעיין בסוגי' דבל תוסיף ואין להם הבנה, ואין להאריך ולא באתי רק לרמז דוק ותשכח חותם בנחיצה בברכה מרובה וכל טוב כחפץ רבך חפץ בהצלחתך. פרעסבורג יום ד' לסדר כולם קדושים תרמ"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ה שלום וכ"ט להרבני המופלג בתורה ויראה חו"ב ותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה פנחס הלוי הורוויץ נ"י בקהל לזענסק בגאליציען

קבלתי מכתבו ונפשו בשאלתו בשתיים אודות הפמוטות של נפט ושמן שקורין לאמפען אשר רגילים בהם אם השלהבת עולה יותר מדי שממשיכין אותו לאחור על ידי הברזא שקורין שרויף שקבוע בו להקטין השלהבת אי אין בו חשש כיבוי ומותר גם ביו"ט לעשות כן, וגם זה דרכי בשעת הדלקה שמוציאין הפתילה ומושכין למעלה כדי שיהיה נקל להדליקו וקודם שנותניי עליו הזכוכית שקורין צילינדער מחזירין ומושכין לאחור הפתילה שלא ישתבר הזכוכית וגם שלא יעשון שלהבת אי מותר להדליק הפמוט באופן זה ביו"ט, ואען ואמר להגדיל השלהבת ביו"ט פשיטא דמותר כמ"ש במכתבו גם כן דלא גרע ממוסיף פתילות בנר שכתב הר"ן בפ"ב דביצה והובא בהגהת רמ"א דמותר אע"ג דע"י כן יכבה מהרה וברמ"א משמע דאף אם עושה כן כדי לכבות ולא כדי שיבער ולכבות אורה רק כוונתו כדי שיתכבה מהר נמי מותר, ומה"ט מתיר בטו"ז סי' תקי"ד ס"ק וי"ו להטות נר של שעוה אצל האש למטה קצת כדי שיתוך השעוה ויחזירנה למעלה וכן יעשה פעמים הרבה כדי שבמהרה ישרף כל הנר כיון שע"י הטיה זו מבעיר טעי ודמי למרבה פתילות יע"ש, ובא"ר חולק והביא בשם עבודת קודש שכתב בפירוש לרבות פתילות אם לרבות אורה מותר ואם לקרב כיבוי אסור שזה גורם כיבוי שלא לצורך או"נ וכן מר"ן משמע דווקא להרבות אורה דהא מדמי לבישרא אגומרא דהוי לצורך ואינו מכוין לכיבוי, ובדינו של הט"ז חולק גם החמד משה וכתב דווקא במרבה בפתילות דלא מגרע לא את שמן ולא את הפתילה משא"כ היכי שמתוך החלב או השעוה אצל האור דממעט השעוה והחלב אסור לדעת הרא"ש, וא"כ בפמוט שמגדיל השלהבת ע"י שמושך הפתילה לחוץ ורוצה להרבות אורה לכ"ע מותר אבל להמשיך הפתילה כדי למעט השלהבת אי הוי כיבוי' זה תלי' בשיטת התוס' והרא"ש בביצה דף כ"ב ע"א שכתבו בתוס' בעלמא בנותן שמן שבנר דחייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה לא משום גרם כיבוי דלרבנן גרם כיבוי מותר וביו"ט שרי לגמרי ובשבת אינו חייב אלא טעמא משום דבשעה שהוא מסתפק מכבה קצת ומכבה אורו דלא יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט בנר ונראה ככיבוי, וברא"ש כתב דטעמא משום כיבוי דגרם כיבוי כהאי אסור גם לרבנן כיון שעל ידי השמן דולק הפתילה ושתיהם גורמים הדלקה ונוגע בגוף דבר הדולק וא"כ לתוס' כה"ג שממעט השלהבת דמכהה ומכבה אורה קצת אסור משא"כ להרא"ש מצד גורם מותר דהא נשאר כל השמן בתוכו אלא די"ל דגם הרא"ש מודה לטעמא דתוס' אלא שצריך לחדש דמצד טעמא דגרמא נמי אסור משום קושיא מהא דשפופרת של ביצה דמוכח דאסור דמסתפק אע"ג דליכא שם חשש דמכהה אורה ומדברי תוס' משמע דרק מדרבנן אסור משום דלא הוי רק כיבוי במקצת ולא מכבה לגמרי, וכן כתב בפנ"י בפשיטות אבל הרמב"ם בפי"ב כתב דחייב משמע דחייב חטאת וכפשטות לשון הברייתא דחייב והוכיח הפנ"י דרמב"ם סבר כתוס' דלרא"ש דטעמא משום גרמא דכיבוי בוודאי לא מחייב מדאורייתא כיון דלא עשה מעשה כיבוי מיד רק ממילא אח"כ ולא בידים יע"ש

ולכאורה דברי הרמב"ם מוכרחים דהא בהבערה בוודאי רק אם מרבה אורה שידלק יותר יפה מדאוריי' יהא אסור ולא מדרבנן דהא מפורש בש"ס שבת דר' ישמעאל כתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה מוכח דהטי' דאורייתא וחייב חטאת אע"ג בהטיה אינו רק מוסיף אור ע"י שמקרב השמן אל הפתילה מ"מ גם מוסיף אור ולא מבעיר ממש חייב חטאת ואמאי לא יהי' חייב גם כן מה"ת על ידי כיבוי במקצת אם מכהה מאי שנא כיבוי במקצת מהבערה במקצת, ובירושלמי פרק כל כתבי הובא ברא"ש שם בנר שהי' מונח ע"ג טבלא מסלק את הטבלא והוא נופל אמר רבי יוחנן קרוב לבוא לידי חיוב חטאת לפניו משום מבעיר לאחוריו משום מכבה מוכח דגם בכיבוי ע"י שיחזיר לאחוריו השמן ולא דולק יפה הוא חיוב חטאת, והש"ס מדמה הא דעולא דקם שמעי' הקף לי' לשרגא שיסתלק השמן לאחוריו להא דנותן שמן שבנר ומסתפק דמה"ט הוא ולפנ"י להרא"ש ליכא חיוב חטאת כלל במסתפק ומבעיר, ועוד דהא ש"ס מפו' הוא ג"כ בכריתות דף כ' ע"א החותה גחלי' בשבת חייב חטאת ורשב"א מחייב שתיים מפני שמכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות והתם נמי לא מיד ע"י שחותה הוא מכבה ממש רק אח"כ ע"י שחותה מגחלים אחרים יהי' נכבה שנעשים עכשיו תחתונים אע"ג דלא נעשה הכיבוי מיד דהא לוחשות המה רק שיכבו אח"כ וכן במבעיר אינו רק ע"י האויר יבערו יותר מ"מ חייב חטאת משום מכבה ומבעיר אף על גב דאין הגחלים מכבים מיד רק אחר כך וע"כ דגרמא בעושה בנר עצמו חייב מדאורייתא וגם משום מבעיר חייב כיון שדולק יותר ע"י האויר, ועיין במג"א סי' רנ"ט סק"י דתנור שיש בו גחלים בוערות הפותחו חייב משום מבעיר והסותמו חייב משום מכבה ועיין, ובפנ"י הקשה מאי מקשה לעולא מברייתא דלמא הברייתא כר"י דמחייב בכיבוי אע"פ שאינו צריך לגופה ועולא כר"ש דפטור בכיבוי שאינה צל"ג, ומתרץ אע"פ דפטור מ"מ מדרבנן אסור אלא דלפי דבריו דלתוס' ורא"ש לא הוי רק מדרבנן עדיין קשה דלמא לא חשש משום גרם כיבוי כזה רק לר"י דכיבוי גמור מדאוריי' ומש"ה גזרו אף בכיבוי דמכהה אותו או לגרום כיבוי משא"כ לר"ש דכל הכיבוי רק מדרבנן דמלאכה שאינה צריכה פטור לא גזרו כה"ג, והקשיתי גם כן בשבת דף ק"כ דמקשה רבנן אדרבנן דקסברו גרם כיבוי מותר ובמחיקת השם סברו דאסור דלמא שאני כיבוי דאף אם יכבה ממש ליכא דאורייתא למה דקיימ"ל כר"ש דפטור משאצל"ג ולא גזרו שמא יכבה אבל במחיקת השם גזרו גרמא אטו מחיקה ויש להאריך

הראינו לדעת מכמה מקומות כשיטת הרמב"ם דמוסיף הדלקה או מגרע הדלקה הוי דאורייתא לר"י דמשאצל"ג חייב ולר"ש מדרבנן דהוי כיבוי ממש, וראיתי בכ"ס או"ח סי' נ"ה שרצה להסביר סברת תוס' גם כן משום גרמא אע"ג דגרמא מותר מ"מ היכא שניכרת הפעולה מיד הוי כמכבה ממש ולא גרמא לבד, וא"כ באותן פמוטות להמשיך הפתילה לאחור להקטין הלהב גם לתוס' ליכא איסור דהא השמן נשאר בתוכו, ולמש"כ יש חשש דאורייתא אף אם השמן נשאר בתוכו ולא נסתפק ממנו כלום, ועוד נ"ל בנידון כדידן כ"ע מודה דהוי כיבוי ממש בידים דהא ע"י שמושך הפתילה לתוך הקנה של מתכות שהפתילה ניתן בתוכו להמשיכו ממנו למעלה או למטה מכבה ממש אותו מקצת פתילה שמושך לתוך הקנה והוי כיבוי בידים ממש ולא דמי למסתפק שמן שהפתילה דולקת כמקדם רק שמכהה האור ע"י ששמן מעט בתוכו, או לרא"ש משום שיכבה אח"כ אבל בפמוטות מיד מכבה כאשר מקטין השלהבת ע"י שמכבה המקצת פתילה לגמרי ועיין.