שבט סופר חלק א רלח

איירי שם גם ביין של נכרי ועוד דכתב הר"ן שם מהא דאמר רב פפי ש"מ מדרב זביד נכרי דשדי חמרא לבי מילחא דישראל שרי משמע יותר כרש"י אבל בגוף הדין היכי דהלך הניצוק לאיבוד י"ל דרש"י נמי סבר כהפוסקים אף דלא מוכרח לפירושו

ובזה א"ש לנו לפרש דברי רש"י במתניתין בד"ה המערה דגמרא מפרש בנכרי שמערה וכו' ומשמע לרש"י דתירוצא דרב ששת קאי גם אמתניתין והקשה בספר לחם סתרים דהא לרב ששת נמי קשיא דיוקא דרישא דמשמע מה שביני וביני אסור ומסיפא משמע מה דביני וביני מותר ותירץ כיון דהאיסר משום כח נכרי דנפיק אבראי כך הוי מה דביני וביני דכבר נפק כמו שהגיע למטה בכלי ופשיטא דאמרינן הא דביני וביני נעשה כמי שעירה לתוכו כיון דליכא חילוק בין דביני וביני ובין מה שבתוך הכלי כיון דאין בכלי תחתון יין איסור ונאסר הכל רק מכח הנכרי דנפיק לאבראי משא"כ גבי ניצוק א"א לומר דנעשה כמו היין שבכלי משום דלא דמי הגיע למטה דיש בתוכו יין נסך מעיקרא לניצוק שעדיין באויר אלו דבריו

אלא דעדיין צריכין תבלין כיון דבאמת ליכא חילוק בכח נכרי בין מה שהוא באויר ובין מה שבתוך הכלי לאיזה צורך נקט המתניתין כלל דנעשה כמו שהגיע לכלי כיון דאין בכלי פשיטות יותר ממה שהוא באויר דהא הכל מכח נכרי הוא אבל בדברי האור הגנוז ולפי מה שפרשתי דבריו א"ש דבאמת גם מכח נכרי לא אסור מה דנפיק לאבראי עד שהגיע לכלי ואז גם כן מה שהוא באויר ונוגע ליין שבכלי נאסר אף אם לא ניצוק חיבור משא"כ אם הקילוח עדיין לא הגיע לכלי לא נאסר כלל משום כח נכרי ומשו"ה נקט שפיר דהא דביני וביני נעשה כמו שהגיע לכלי התחתון כיון דלא נאסר מאי דנפיק לאבראי אם לא שיגיע לכלי ג"כ וא"ש ואסתגר בזה והנני בברכה פה פ"ב תרמ"א לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סט

שלום וברכה לכבוד תלמידי חביב נפשי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון יפ"ת הקצין מוכתר במעלות כש"ת מו"ה יקותיאל ווייס שי'

אחדש"ה את מכתבך קבלתי ע"נ ושמחתי לראות כי שוקד אתה על התורה בעיון וטוב תורה עם דרך ארץ ומפני טרדות בפרט בתחילת הזמן כידוע לך לא יכולתי להשיבך עד היום ואין הזמן מספיק להשיב על הפלפול רק על הקושיות אשר נפלאים בעיניך ולא מצאת מענה והא' בסוגיא דנפש דילפינן בחלב וחמץ ונבילת עוף טהור מנפש לרבות את השותה דאל"ה היה פטור בהמחה חלב וחמץ מדכתיב אכילה וא"כ מנ"ל לאביי בפסחים לילף מדלא כתיב אכילה בכ"כ ובב"ח דאף שלא כדרך הנאתן אסור דלמא משו"ה לא כתיב אכילה דיהיה חייב על השותה כגון המחה כ"כ או בב"ח אלו דבריך מלבד שיש לדחות כיון דעכ"פ לא כתיב אכילה בכ"כ ובב"ח מנ"ל לפטור שלכד"ה כיון דכל מיעוט שלכד"ה דפטור הוא מדכתיב לשון אכילה והי מינייהו מפקת וקישיית כאלו תמצא בהרבה אחרונים והמה לחדודי בעלמא

ונראה דאשתמיט מינך הסוגיא במקומה דמקשה עליו מהברייתא דהטבל והקדש וכו' דמשקין היוצאין כמותן מנ"ל באיסור דלא בא מאליו וכתבו התוס' דהקושיא מכלאים אע"ג דלא כתיב אכילה בכלאים מ"מ סברא הוא דלא אסרה תורה אלא כשהאיסור בעין ובחלב וחמץ בלא"ה הוי מצי למפרך אלא משום דכתיב אכילה בהדיא פריך מינה וא"כ חזינן אע"ג דלא כתיב אכילה בכלאים מ"מ ממעטינן משקין היוצאין אי לאו דילפינן מבכורים ותרומה לר"א ושפיר דייק דכ"כ שלא כדרך הנאתן אסור מדלא כתיב אכילה ואי משום משקין היוצאין בלא אכילה נמי ממעטינן מצד הסברא וא"א לחייב

אלא דיש מקום לקושי' לפי מה שהביא תוס' שם בשם ה"ר שמואל דוקא במשקין היוצאין דלא הוי גוף הפרי לא צריכין למעט מאכילה משא"כ בהמחה חלב דהוי גוף החלב אלא שנמחה צריך למעט מאכילה דוקא וא"כ י"ל דלמא משו"ה לא כתב אכילה בכ"כ ובב"ח משום דאם המחה הכ"כ או בב"ח דלחייב ויש ליישב בדרך הפלפול לפי מה שכתב הת"ח על קושית תוס' הא דלא אמרינן שתיה בכלל אכילה והא דלא ממעט נמי דלא יצא ידי מצה משום דכתיב אכילה דעיקר קושית הש"ס משום כיון דהמחה החלב הוי שלא כדרך הנאתן דפטור כי דרך הנאתו הוא לאכלו כמו שהוא בעין וע"י שנמחה גרועי ואע"ג דשתיה בכלל אכילה מ"מ הוי שלא כדרך הנאתן וכן גבי מצה צריך למעט מלחם עוני דמצות לאו להנות ניתנו ויצא אף שלכד"ה כהאי גוונא אבל שאר שלכד"ה מותר אף בחלב וחמץ כמבואר בפסחים דהא עכ"פ כתיב אכילה וא"כ זה דוקא בחלב וחמץ כיון דכתיב נפש וכתיב ג"כ אכילה ע"כ דלא חייבה תורה רק שלכד"ה בשותה חלב אבל בכלאים אי אמרינן דחייב בכ"כ במשקין היוצאין או בהמחה משום דלא כתיב אכילה וע"כ הטעם משום דאף שלכד"ה אסור וא"כ ממילא מוכח כיון דחייב בהמחה אף כל שלכד"ה אסור והא דפריך מנ"ל בכלאים משקין היוצאין היינו משום דאין זה גוף הפרי וזיע בעלמא כמ"ש הרי"ף וא"ש לשני התירוצים

ועוד יש לתרץ באופן אחר ואין הזמן מספיק ומלתא דתמי' מדכר דכירא שכתב הת"ח שם דלפי דבריו שכתב משום שלכד"ה בא למעט המחה חלב ומשקין היוצאין א"ש הא דבעי בסמוך בכלאים מנ"ל אע"ג דלא כתיב אכילה משום דלא אסרה תורה אלא כדרך הנאה יע"ש ואין לדבריו מובן כלל דהא בכלאי כרם מדלא כתיב אכילה אפילו שלכד"ה אסור כאביי בפחים, ומאי מקשה בכלאים מנ"ל וא"א לעמוד על דבריו והארכתי בשאר דבריו במקום אחר

ובעוד שיצקת מים על ידינו בישיבה העליתי בדברי תוס' שהבאתי יישוב לקושית הגהות משנה למלך פי"ג משגגות שהקשה על התוס' בפסחים כ"א וא"ת יהיה נהנה בחמץ בפסח בכרת דהא כתב תוס' כאן הא דמקשה על חמץ אכילה כתיב ביה אע"ג דנהנה מחמץ בפסח מ"מ אינו בכרת וא"כ מורח דאין נהנה מחמץ בפסח בכרת דא"כ נפש לרבות השותה ל"ל יע"ש ולדידי לא קשה בשנדקדק ג"כ הא דלא הקשו תוס' על הקרא ל"ל נפש לרבות השותה בחמץ דהא נהנה והקשו על הא דמקשה אכילה כתיב ביה וכמו שהקש' בד"ה לרבות את השותה ל"ל קרא ולא הקשו על המקשין

אלא באמת בודאי נפש צריך לרבות השותה אע"ג דלא כתיב אכילה כמו שהקשה הש"ס בכלאים וע"כ צ"ל מצד הסברא א"א לחייב כיון דאין הדבר בעין או לפי הר' שמואל עכ"פ במשקין היוצאין צריך נפש ואע"ג דנהנה עכ"פ מחמץ וא"א למעט מאכילה הנאה מ"מ אף בלא אכילה מצד הסברא א"א לחייב הנאה כיון דאין האיסור בעין וכלאים אסור בהנאה ואפי"ה פריך בכלאים מנ"ל אלא על המקשין הקשה תוס' שפיר דהא עכ"פ הוא הקשה מדכתיב אכילה ולפי תירץ הראשון של תוס' משום דכתיב בהדיא אכילה פריך מיניה אע"ג דלא צריך וע"ז שפיר הקשה בתוס' דהא מאכילה אין פירכא כלום דהא מ"מ אף נהנה חייב ולפירש הר' שמואל בודאי הקשה שפיר דהא בהמחה הגוף חלב באמת צריך למעט מאכילה ולא מסברא ומאי מקשה דהא עכ"פ נהנה וזה דוקא על המקשין אבל נפש עכ"פ צריך לרבות את השותה כיון דמצד הסברא ממעטינן המחה ולהר' שמואל נמי כתב המהרש"א על דברי תוס' דצ"ל הא דרצה למילף במשקין היוצאין באיסור הבא מאליו מחמץ וחלב כיון דכתיב נפש מרבינן נמי אף משקין היוצאין וא"כ צריך עכ"פ נפש לרבות השותה במשקין היוצאין ולא קשה קושית הגהות מל"מ דאע"ג דנהנה בכרת מ"מ צריך נפש לרבות השות דהא אף בלאו לשון אכילה ממעטינן משקין היוצאין כמו בכלאים וא"ש וזה ברור

ועוד הקשית על דברי הירושלמי שהביא תוס' בסוגיא דחדש דמשו"ה לא דחי מצה ל"ת דחדש משום דאין עשה