שבט סופר חלק א רלז

טומאה דכלי זכוכית הואיל וכי נשברו יש להם תקנה שוינהו ככלי מתכות לענין טבילה כשהן חדשים אית ליה לרב אשי האי טעמא בהדיא בע"ז ע"ה ע"ב יע"ש חזינן דלא דמי לשאר טומאת טבילת כלים חדשים ואע"פ דהפוסקים למדו קצת דיני טבילה מטומאה היינו אי אזלינן בתר המעמיד אבל לא לכל ענינים ועיין ברמ"א סעי"ז דכלי המתוקן ביתדות של ברזל ובלא היתדות א"א להשתמש והם מבפנים צריך טבילה וא"כ גם בהני צלוחית כיון שדרך תשמישו א"א אלא על ידי הצאפף והמים עוברים ג"כ על הבדיל י"ל דצריך טבילה מה"ת וצריך לומר דנהגו להקל עפ"י דברי הפר"ח שחולק על הש"ך וט"ז וכסתימת המחבר ורמ"א דלא שייך טבילה כלל וסמכו על דבריו כאשר כתבנו כי בלא"ה יש טורח גדול וחשש שישתברו וכן סיים הפר"ח לפ"ז השואל כלים מישראל חנוני לצורך סעודה יכול להשתמש בהם בלא טבילה דלא כש"ך וט"ז שחששו לסברת האו"ה דליתא וכן היקל בפירש אף לבעלים להשתמש בו עראי יע"ש וכן עמא דבר ששואלין כלים לחתונה מחנוני ישראל ואין טובלין ומה"ט נהגו ג"כ שלא לטבול אותן צלוחית של זאדאפלאשען ותנוח דעתו בזה והנח להם לישראל

ומה שתמה מע"כ נ"י לשיטות דסוברים דטבילת כלים מדאוריי' מפני מה לא נצטוו עליה במלחמת סיחן ועוג והרמב"ן בפ' מטות כתב הא דלא נצטוו בסיחן ועוג על הגעלת כלים משום דסיחון ועוג ארצם מנחלת ישראל הוא ואפילו קדלי דחזירי אשתרי להו כאשר דרשו מקרא ובתים מלאים כל טוב אבל מדין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם רק לנקום נקמתם לכן נהג איסור בכליהם יע"ש אבל עדיין קשה למה לא נצטוו על הטבילה דהא גם בכלים חדשים צריך טבילה ומצאתי הקושי' בספר גדולי טהרה ומתרץ לפי מה דאמרינן בע"ז דמשעה שנתנה הארץ לאברהם זכה בה ובכל מה שבתוכה ובכלל זה ג"כ מיני מתכות היוצאים מהקרקע א"כ כל אלו הכלים הנעשים ממתכות שהוציאו מקרקע מדינא א"צ טבילה כנותן כסף לאומן לעשות כלי ואותן שנעשו ממתכת שהיה להם קודם לכן או ממתכת דאתי מעלמא י"ל דאזלינן בתר רובא משא"כ במלחמת מדין דלא היה הארץ שלהם והוא דבר שכלי'

ולפי דעתי י"ל לפי מה שכתב הרמב"ן ג"כ שם דלא נזהרו ג"כ על הטומאה במלחמת סיחון ועוג כי מלחמת סיחון ועוג היה כל ישראל וטומאה הותרה בצבור א"כ לפי מה שיהיב בירושלמי טעם לטבילת כלים כדי שיצאו מטומאת עכו"ם לקדושת ישראל וכיון שלא נתנו טומאה במלחמת סיחון ועוג גם טבילת כלים לא היה צריכין כי עיקר הטעם טבילה להעלותן מטומאתן ולא נהג אז ולא חמור מטומאה ממש ועיין והנני ידידו הדש"ת מצפה לשמוע כל טוב ועל ביאתו לשלום לקהלתינו פה פ"ב לסדר מטות תרמ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סח

שלום להמופלא ברק השנון יפ"ת מו"ה אברהם ליב טרוטצער שי' בק"ק טאפאלשאן יע"א

אחדש"ה מכתבו קבלתי ע"נ והביא לנו מה שכתב בספר אור הגנוז מבעל שו"ת פנים מאירות לישב דברי רש"י בע"ז דף ע"ב ע"א שפסק רש"י כרב ששת דאי מוריק נכרי מכלי דאסור היין מכח נכרי דלא אסור רק מה דנפיק לבראי אבל מה בגוואי בתוך הכלי לא גזרו רבנן משום דכח נכרי לא הוי רק מדרבנן ולא החמירו במה שבתוך הכלי וכבר תמהו כל הראשונים דהא רש"י פסק כרב חסדא דניצוק חיבור א"כ גם מה שבתוך הכלי יהיה אסור דניצוק חיבור והראשונים תירצו דבכח עכו"ם דקיל לא אמרינן ניצוק חיבור אלא הב"י הקשה מהא דהביאו מעשה בא לפני רש"י בנכרי שהריק יין מקנקן לכוס ואח"כ מחביות לקנקן מותר מטעם דהוי ניצוק בר ניצוק משמע אבל ניצוק לחוד אוסר גם בכח ככרי ועיין בב"ח וט"ז שם ס"ק ג' והאור גנוז יצא לחדש דסבר רש"י דלא נאסר מה שיצא לחוץ מכח עכו"ם עד שירד לכלי והא דרב ששת איירי במקטף קטופי דהא תחילה רצה לדייק מה דקילוח שיורד משפת הכלי ולמטה אסור דניצוק חיבור וע"כ צריך לאוקמי ג"כ במקטף קטופי דאל"כ קשה דאי הוי חיבור אף מה שבחוץ הכלי יהיה אסור ע"כ במקטף קטופי א"כ גם רב ששת דאוקי בכח גברא איירי ג"כ במקטף קטופי ומשו"ה פסק רש"י כרב ששת במקטף קטופי דלא שייך ניצוק חיבור אבל מעשה דרש"י איירי בלא נפסק קילוח ע"כ לא התיר רק משום דהוי ניצוק בר ניצוק אלו דבריו. וע"ז מתמה מלבד דדבר חדש הוא שלא יהיה נאסר מה דנפיק לבראי מכח עכו"ם עד שיגיע לתוך הכלי גם מש"ס לא משמע כן דהא קתני דקילוח היוצא משפת הכלי אסור משמע דמיד נאסר כמו אי אמרינן ניצוק חיבור דנאסר מיד הקילוח כמ"ש רש"י בד"ה דמקטף קטופי דביני וביני דמחובר ע"י ניצוק אסור לקלטו מן האויר לשתותו אלו דבריו

ומה שנ"ל ליתן טעם ולישב דברי האור גנוז דלא נאסר מיד מה שנפיק לבראי עד שנכנס לכלי לפי מה שמבואר בסי' קכ"ו בטור וש"ע בשם הראב"ד ושאר ראשונים דאם שפך עכו"ם יין לטיט או לשאר מקום מאוס לא נאסר היין כלל משום דכה"ג לא גזרו כח עכו"ם משום דאין דרך לנסך כך והוי כזורק מים לטיט ועיין בש"ך ס"ק ז' דאם נגע הנכרי ששופכו ג"כ מותר דבטליה מחשבתו רק אם נגע נכרי אחר אסור וא"כ י"ל כיון דע"י כח עכו"ם לא נאסר אם הולך הניצוק לאיבוד וצריך להיות דוקא על קרקע בלי לכלוך או בכלי מה"ט י"ל דלא גזרו כל זמן שהוא באויר דהא כח עכו"ם רק מדרבנן הוא ואסרו משום דקרוב לנגיעה. וכיון דלאו בכל מקום ששופך הניצוק נאסר דהא במקום לכלוך לא נאסר מה שיצא לחוץ מה"ט אף אם שופך לכלי נמי לא נאסר עד שמגיע לתוך כלי דוקא וממילא במקטף קטופי דפסק קילוח העליון עד שלא נגע בתחתון מותר אע"ג דנגע מה שבתוך הכלי במה שיצא לחוץ דלא נאסר עד שירד לתוך הכלי אבל אם כבר ירד הקילוח לכלי אף שלא ירד לתוך הכלי כל הקילוח ועדיין באויר מ"מ כיון דמקצת מאותו קילוח כבר הוא בכלי גם מה שבאויר אסור משום דסופו לירד ג"כ ואותו קילוח מחובר למה שבכלי כבר והוי כאלו כבר הוא בכלי וא"כ שפיר הא דקאמר גם לרב ששת קילוח היורד למטה אסור דהא גם למאי דבעי לדייק מברייתא זו דניצוק חיבור ע"כ הקילוח כבר נגע ביין שבכלי וכה"ג גם בכח דנכרי אסור משא"כ במקטף קטופי ועדיין הקילוח באויר לא נאסר הקילוח עוד עד שירד לכלי ואז כיון דכבר פסק הקילוח מכלי מותר מה דגואי וא"ש

ובזה יש לישב דברי הלבוש שהביא בש"ך סק"ו דכתב אם שופך יין ע"ג קרקע ונגע עכו"ם באותו קילוח נאסר הקילוח מהנגיעה ונאסר מה שבפנים ע"י ניצוק וכתב הש"ך הא דלא פירש כפשוטו דנאסר מה שבחוץ משום כחו משום דלא נאסר משום כחו רק בשתיה ולא נאסר מה שבפנים משום ניצוק דאינו אוסר ניצוק רק ביין שאסור בהנאה יע"ש ובאמת לא פשיטא ללבוש כן דבסי' קכ"ה כתב דוקא בהפסד מרובה יש להקל בניצוק הבא מכח נכרי ולפי דברי אור הגנוז שפיר יש נפקותא אי נאסר ע"י כח נכרי או ע"י מגע דאם נגע בקילוח דאז אי מקטף קטופי קודם שירד הקילוח לכלי מותר מצד ניצוק משא"כ אי נגע בקילוח נאסר הקילוח מיד וגם מה דגואי אסור משום ניצוק ומשו"ה נקט הלבוש במגע עכו"ם דאז אסור אף במקטף קטופי וא"ש

והנה דין דאם שפך הגוי היין ע"ג מקום לכלוך דלא נאסר מכחו יצא להראשונים מש"ס פ' אין מעמידין דף ל"ג ע"א דמפרשי הא דרב זביד דאמר דנעשה כזורק מים לטיט ביין של ישראל ושפך הנכרי בזפת ע"כ שרי דאין דרך לנסך על הזפת וכדומה אבל רש"י, פירש שם משום דהולך יין לאיבוד לגמרי בזפת א"כ לא מוכח דלא נאסר היין מכח נכרי אם שופך לאיבוד ודברינו אמורים לישב דברי רש"י מ"מ יש לומר דרש"י נמי מודה לשיטות הפוסקים אלו מצד הסברה משום דאין דרך לנסך ולא גזרו בכח נכרי כה"ג והא דלא פירש רש"י כן דברי רב זביד משום דמשמע לרש"י דהסוגיא