שבט סופר חלק א רלו

כנים דרבינו לישב דברי הח"ס והחילוק נכון מסברא יש לישב בזה קושי' חמורה שראיתי בשו"ת ר"ע איגר ז"ל סימן ע"ו דתחילה הקשה על ר"ל דלמאי צריך לאוקמי במפרש ח"ש די"ל דנשבע סתם שלא יאכל דברים אסורים ואכל ח"ש מנבילות וטריפות יחד דלא מצרפין דלא הוי משם אחד כדאיתא ברמב"ם בפ"ד מהל' מ"א ולענין שבועה דהוי משם אחד חייב וצ"ל דמשמע ליה מתניתין דאכל נבילות וטריפות שאכל נבילות או טריפות ולא ע"י צירוף ושוב הקשה לר"י דאוקמי בכולל דברים אסורים עם דברים המותרים הא בסתם שלא אכל דברים אסורים הוי כולל מגו דחייל על צירוף נבילות וטריפות דלא אכל מכל אחד אלא ח"ש חייל נמי אם אכל כזית מנבילה לחוד ומה"ט מחדש שם כלל חדש דלא הוי כולל רק אם כולל מין אחר אבל ע"י אכילת דבר זה ובאופן אחר לא מקרי כולל יע"ש ולפי דברי כבוד זקני ח"ס ז"ל אינו מוכרח דלא הוי כולל כה"ג דהא גם על ח"ש ע"י צירוף לא חל השבועה כיון דצריך עכ"פ לאכול כזית מפני שבועתו ואין לו שיעור בפני עצמו מבלי צירוף וא"כ גם על ח"ז לחוד לא חל השבועה על הנבילות או טרפות לר"י אבל עדיין א"ל היכא דנשבע שלא יאכל ח"ש ואכל אחר כך כשיעור דחל ע"י כולל לר"י ועיין בח"ס שם שכתב על קושיתו וא"ל דאיירי כשיעור כמו דאמר אין לוקין על אכילתו הוא שיבוש דאי חייל בכה"ג על ח"ש ממילא באוכל כשיעור חייב שתים משום חלב ומשום בב"ח משמע דפשיט ליה דכה"ג חייב שתיים כיון דנתחיב כבר על איסור בב"ח ואח"כ כשגמר השיעור חייב משום חלב ג"כ וזה דלא כדמוכח מהרמב"ם שם ואני לעצמי דקדקתי ג"כ מדברי רש"י ר"פ יו"כ דמקשה על ר"ל ומיהו כשאכל לא אכל רק ח"ש והארכתי בדין זה והבאתי ראיות שונות בתשובה אחרת ואכ"מ וכתבתי זאת רק לאות לך כי עיינתי בדבריך והנני בד"ש פרעסבורג בחדש כסליו תרנ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סז

שלום וברכה לככוד ידידי הרב המאוה"ג הו"ב בע"פ ערוגת הבושם צדיק תמים כש"ת מו"ה דוד גיימאן נ"י דיין דקהלתינו המפוארה יע"א כעת בק"ק ואמבאקרעט יע"א

מכתבו קבלתי ושמחתי לדעת משלומו הטוב ואודות אשר העיר ע"ד זאדאפלאשען דשכיחי האידנא טובא ובעליהם יהודים מפני מה לא טובלין אותן כמו כל כלי סעודה של יהודים דצריכים טבילה ומע"כ מצדד ליתן טעם להמנהג והנה צלוחות אלו א"א להטביל אותן אם לא שלוקחים חלק העליונה שנקרא צאפפען שעל ידה יוצאים המים מהצלוחית והוא נעשה מבדיל ומחובר על הצלוחית של זכוכית ע"י שרויף וצריך להטביל איברים איברים ותליא לכאורה בפלוגתת ר"א ורבנן פ"ק דסוכה דף ט"ז דר"א סבר דמטה מטמאות חבילה ומטהרת חבילה וחכ"א מטהרת איברים ומטמאה איברים ואע"ג דהתם קאמר משום דחזי למסמכינהו אגודה ולמיסיב עלייהו ומשדא אשלי וי"ל דמשו"ה דוקא מטהרת איברים דאכתי חזי ויש תורת כלי על ארוכות וקצרות של המטה אבל הצאפפען של הצלוחית לא חזי לחוד ואין תורת כלי עליו מ"מ י"ל דמטהרת איברים כמו מטמאה איברים ודומה למ"ש הראב"ד בפ"י מהל' כלים בהשגה הל' ט"ו על הרמב"ם בחצוצרות שמפוצלת חליות חליות אם אין יודע להחזירה אלא אומן הרי זה מקבלת טומאה כשהיא מחוברת ואם יכולין הכל לפרקה ולהחזירה אינו מקבלת טומאה וכתב הראב"ד דהיפך הוא וכמו שאמרינן בש"ס שבת גבי ענבל וזוג הואיל והדיוט יכול להחזירם אפילו נטלו ונתפרקו מקבלים טומאה וכן נמי מטהרת אפילו נתפרקו הואיל ואין צריך מעשה דטומאתן וטהרתן שווים אם טומאתן באיברים גם טהרתן כן הוא ועיין בכ"מ שם דחצוצרות שאני משום שהוא של חוליות יע"ש וא"כ בהני צלוחית כיון שכל הדיוט יכול להחזיר הצאפפען על הצלוחית יכול לטהר בודאי איברים ועדיף מכרעי המטה

ויש לדון אי צלוחית אלו צריכין טבילה מה"ת מפני הבדיל שיש בו או דלא צריך טבילה רק מדרבנן כשאר כלי זכוכית והשב יעקב מדמי טבילה לטומאה לפי טעם הירושלמי דטבילה הוא כדי שיצאו מטומאתן של עכו"ם לקדושתן של ישראל וכל שאינו מקבל טומאה אינו צריך טבילה, וא"כ גם צאפפען זה כיון שלא נעשה אלא להשתמש לצלוחית של הזכוכית אינו צריך טבילה מה"ת כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' כלים כל שנעשה להשתמש לקרקע או לשמש את העץ אינו מקבל טומאה וגם אין לבדיל של הצאפפען שם בפני עצמו שכתב ג"כ הרמב"ם שם דאינו מקבל טומאה כי מחובר בו שפופרת של קנה זכוכית ובלא שפופרת של זכוכית זה הבדיל לבד לא הוי כלי כלל וא"כ בודאי אינו מקבל טומאה משום הבדיל וממילא לדברי השב יעקב אינו צריך טבילה מה"ת עכ"פ רק מדרבנן שכתב הפר"ח דבכלי זכוכית גם לשיטות הסוברים דטבילת כלים מה"ת אבל בזכוכית רק מדרבנן דהא רב אשי יהיב טעמא משום דכי נשתברו אית להו תקנה שווינהו רבנן ככלי מתכת ובפ"ק דשבת דף ט"ז ע"א מוכח דמה"ט כלי זכוכית אינם מקבלים טומאה רק מדרבנן ומה"ט לא חזרו ג"כ לטומאה ישנה דדוקא בטומאה דאורייתא אחיתו בה רבנן טומאה ולא בטומאה דרבנן וי"ל ג"כ דמה"ט לא כתב הרמב"ם בהל' מ"א דכלי זכוכית צריכין טבילה ועיין בכ"מ שתמה על זה אלא משום דהרמב"ם פסק דכל הטבילה הוא רק מדרבנן דדרשה דטהר' רק מפי שמועה הוא כמ"ש הר"ן דהרמב"ם סבר דטבילה מדרבנן הוא וא"כ מה"ט סברו נמי דכלי זכוכית לא צריך טבילה כמו שאינו מקבל טומאה דרבנן וטבילה וטומאה כהדדי נינהו

אלא דא"כ קשה כיון דרב אשי אמר דכלי זכוכית בעי טבילה יהיה מוכח דרב אשי סבר דטבילה מה"ת הוא וקשה למה פסק דטבילה מדרבנן ואפשר דהרמב"ם ממשמעות הסוגיא הוציא דכל הטבילה רק מדרבנן ואם כנים דבריני דכל הטבילה של אותם צלוחית אינו רק מדרבנן א"כ יש לצדד וליתן טעם להמנהג שלא טובלין אותן לפמ"ש הב"י בסי' ק"כ ולמד מהנה"ה דאם לקחו ישראל לסחורה ולא להשתמש בו אם השאיל לישראל אחר לא צריך טבילה דלא נתחייב עוד בידי ישראל הראשון כמו שקונה לחתוך קלפים דא"צ להטבילו ואף שאו"ה מחמיר וכתבו הט"ז וש"ך דיש להטבילו בלא ברכה י"ל דלא החמירו אלא בכלי מתכות דצריך טבילה מה"ת אבל בכלי זכוכית דהוי רק מדרבנן יש לסמוך על המחבר והרמ"א דלא צריך טבילה כלל ואף שבעליהם של הצלוחית משתמשים בצלוחית אלו וכה"ג החמיר רמ"א דאסור להשתמש דרך עראי בלא טבילה י"ל ג"כ כיון שבעלים הראשונים לוקחים לסחורה להשאילם לאחרים ורק בעראי משתמשים לא החמירו בכלי זכוכית דהוי טבילה מדרבנן ורק בכלי מתכות יש להחמיר

ושוב מצאתי וראיתי בבינת אדם סימן ס"ה דיהיב טעמא להמנהג ששואלים בסעודות גדולות כלי חרס מצופין וכלי זכוכית מחנוני ישראל וכתב כיון דהרמ"א לא הביא כלל דעת האו"ה וגם הפר"ח חלק עליו אף שהט"ז והש"ך חוששין לסברת האו"ה לטבול בלא ברכה לצורך שבת או אורחים וסעודה גדולה יש לסמוך להשתמש בלא ברכה ואפשר דאו"ה גם כן לא כתב רק בכלי מתכות ולא זכוכית דלכ"ע טבילתן אינו אלא מדרבנן יע"ש וא"כ באלו צלוחית זאדאפלאשען שיש טורח גדול לטבול כל אחת בפרט שצריך לפרקן איברים ויש לחוש שישתברו מה"ט נהגו להקל שלא לטבול אותן ולסמוך על סתימת הרמ"א והמחבר ואף בעליהם של צלוחית משתמשים ע"ד עראי מה"ט

אלא שגוף דברי השב יעקב סי' ל"א שמדמי טומאת כלים לטבילה זו כבר השיג על זה בספר גדולי טהרה בשו"ת סי' י"ז דאין לדמות טבילה לטומאה ואין לזה שורש בש"ס ואדרבה דהא כיסוי של כלי קי"ל סי' ק"כ דצריך טבילה ואלו לענין טומאה משנה שלימה שנינו דכל הכיסוין טהורים והביא עוד ראיות יע"ש ועוד יש להביא ראיה דלא דמי דהא לענין טהרת כלים מטומאתם סגי ברביעית ובטהרה זו דוקא במ' סאה עיין בתוס' סוף ע"ז ובטור וכן כתב תוס' בשבת דף ט"ז ע"ב בד"ה רב אשי אע"ג דלית ליה לרב אשי לענין