שבט סופר חלק א רלה

כה"ג ולא ניכר והניח בצ"ע ולפמ"ש א"ש דבודאי לא מהני שיהוי י"ב חודש משום דעכ"פ צריך לברר משום דמיעוט חיות וממילא לא יכול לאוקמי בנתערב בשאר דרוסות שכבר שהו י"ב חודש דהא גם המה פסולין לקרבן משום דצריכין בדיקה אע"ג דכבר שהו י"ב חודש וע"כ בנתערב בנקיבת הקוץ דידעינן שלא ניקב לחלל ונתערב דרוסה ומצד שנתערב בו דרוסה ירעה עד שיסתעב דלא מהני י"ב חודש וכמה גדול הדוחק של השעה"מ לומר דירעה עד שיסתעב על שאר קאי ולא על טריפה ולפי דברינו א"ש

ומה שהקשית מש"ס קדושין דף נ"ז ע"א דפליגו ר"י ור"ל אי צפורי מצורע מחיים או לאחר שחיטה נאסרו והקשה ר"י מהא דאם נמצאת טריפה יקח זוג לשניה והראשונה מותרת בהנאה ומשני ר"ל בנמצאת טריפה בבני מעיים דלא חל עליה קדושה כלל וכתב התוס' שם דע"כ ביתרת דידעינן דנטרפה קודם ההקדש ואי אמרינן דטרפה פסול לקרבן רק מדרבנן א"כ האיך באו חכמים להקל על דין תורה שחל ההקדש ואסור בהנאה כמ"ש הר"ן פסחים בסוגי' דחמץ בזמנו דחמץ מקרי דשיל"מ אע"ג דקנסו לא באו להקל על ד"ת אלו דבריך ואינם נכונים דלא דמי כלל דוקא גבי חמץ פסח דקנסו חכמים על שעבר על בל יראה ורק מצד קנס אסרו אם כן מצד הסברה היכי מצד קנס שלהם יצמח קולא לא באו להקל על ד"ת דהא לקנס התכונו ולא להקל עליו עי"ז אבל טריפה דאמרו דפסול לקרבן וכי מצד קנס אמרו אלא דאסמכוה על קרא דהקרבהו לפחתיך וכיון דלא חל ההקדש כלל כיון דאינו ראוי מדרבנן הוי כאינו מדאורייתא כמו שמצינו כמה פעמים ואין להאריך וכ"ש בקרבן כיון דאמרו חכמים דטריפה לא יקריב ולא יכול להקריב הוי כמקדיש בעל מום ולא חל ההקדש ומותר בהנאה ג"כ ולא דמי לחמץ דמצד קנס הוא

אלא שיש להקשות מש"ס חולין ק"מ ע"א דרצה למעט משתי צפרים חיות טריפה ומקשה הש"ס הניחא למ"ד טרפה אינו חיה ועוד בין למ"ד טריפה חיה ובין למ"ד דאינו חיה נפקא מתנא דבי ר' ישמאל דנאמר מכשיר ומכפר מבפנים ונאמר מכשיר ומכפר מבחוץ מה מכשיר ומכפר מבפנים עשה בו מכשיר כמכפר אף מכשיר ומכפר מבחוץ כן ועיין ברש"י שם וכיון דגם מכפר מבפנים טריפה אינו פסול אלא מאסמכתא לפי הבנת כ"מ ברמב"ם א"כ שפיר יש ללמוד מצפרים חיות פרט לטריפות דהא מקרא זה מדאורייתא פסול בצפורי מצורע דחיות כתיב בהדיא בקרא למעוטי טריפה דאינו חיה וגם להח"ס דדרוסה עכ"פ דאורייתא מ"מ מחיות אימעטו גם שאר טריפות אע"ג דהל"מ המה מ"מ אינו חיות וצע"ג לרמב"ם

ונ"ל ליישב דהרמב"ם יליף בה' עבודת יו"כ דהא דשעיר המשתלח צריך להיות כשירה ולא טריפה מיעמד חי חי למעוטי טריפה דאינו חיה וא"כ הא דילפינן מכשיר ממכפר מבחוץ היינו משעיר משתלח וכיון דלרמב"ם שעיר משתלח ילפינן מיעמד חי ומדאורייתא פסול וגם שאר טריפות בכלל שפיר קאמר הש"ס דאף למ"ד טריפה אינו חיה לא צריך חיות בצפורי מצורע מחיות רק מתנא דבי ר' ישמאל מכשיר ממכפר מבחוץ דלהרמב"ם לשיטתו א"ש דלדידי' לא צריך להא דכתב רש"י דשעיר משתלח טריפה משום דצריכים דיהיה שני השעירים שווים ראוים לה' אלא דפסול טריפה משום יעמד חי ולא צריך למעוטי לחיות במצורע פרט לטריפה דהא יש למילף מכשיר ממכפר מבחוץ משעיר המשתלח דכתיב בו ג"כ יעמד חי וא"ש הא דעמד שם במשנה למלך למה נקט הרמב"ם דרשא דיעמד חי ולא דרשת הש"ס דאין הגורל קובע אלא בדבר ראוי לשם ג"כ ועיין בראש יוסף ולזה א"ש דמשום דמהיקש דראוי לשם בעינן לא הוי רק דרבנן בשאר טרפות משא"כ משום יעמד חי והא דלא נקט בש"ס דרשת הרמב"ם י"ל כמ"ש בראש יוסף שם דאזיל לרב אחא בר יעקב דיליף משעיר המשתלח והוא סבר טרפה יולדת ומשבחת יע"ש ומרוב טרדות אסיים רבך דוש"ת פ"ב עש"ק לסדר וישב תרמ"ד לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

החשובה סו

שלום וברכה מאלקי המערכה לתלמידי חתן אחי הרבני המופלג מורג חרוץ ובקי קולע על השערה בע"פ יפ"ת כש"ת מו"ה אלי' הכהן נ"י יושב על התורה בק"ק בערעגסאז יע"א. (כעת אבדק"ק נאמעני יצ"ו

) מכתבך קבלתי מגילה עפה מזה ומזה כתובה בסוגיא דח"ש והבאת לנו בראשית דבריך מה שכתב כבוד זקני בעל ח"ס יו"ד סי' צ"ב לישב שם קושיתו על הא דחולין קי"ב חלב בחלב איכא מ"ד דסבר דלוקין על בישולו ואין לוקין על אכילתו וכן פוסק הרמב"ם בה' מ"א פ"ט הל' ו' והטעם משום דאין איסור חל על איסור לפי דמוכח מכמה ראיות מסוגי' הש"ס וראשונים דשבועה ואיסור חל על ח"ש א"כ ללוי דמחייב בחצי זית תרבא וח"ז חלב ואפילו לרב עכ"פ בבא מיורה גדולה ואמאי לא יחול איסור בב"ח על איסור חלב דהוי רק ח"ש ואם יאכל ח"ז חלב וח"ז חלב יהיה לוקין על אכילתו ג"כ וכבר קדמו בקושי' זו בפלתי סי' פ"ז והעלה בח"ס שם מכח קושי' זו דהא דחל שבועה או איסור אחר על ח"ש ה"ט משום דח"ש לא נאסר אלא משום דחזי לאצטרופי עם חתיכה אחרת והשתא על ידי איסור חדש נאסר בלי צירוף אבל אם גם ע"י איסור השני לא נאסר אלא ע"י צירוף כמו בח"ז חלב וח"ז חלב לא חל דב"כ וב"כ אין לו שיעור בפני עצמו יע"ש והבאתי ראיה לזה כאשר העליתי מאז בתשובה אחת דביה מתורץ קושי' הראש יוסף בתוס' חולין ק"ב ע"ב ד"ה שאין בו וכו' שכתבו בתוך דבריהם ועוד אמאי לא חייל איסור אבמ"ה כיון דליכא מטרפה אלא ח"ש ובשבועות מוכח דר"ל סבר דשבועות חל על ח"ש יע"ש והרגישו כל המפרשים אמאי כתבו דוקא לר"ל והא גם ר"י סבר כן כדהוכיח התוס' בשבועות בסוגיא דח"ש ולפי דברי קדושת זקני ח"ס ניחא דאבמ"ה דנמי צריך צירוף משהו גידין ועצמות וצריך לאכול אבר שלם דוקא לא חל לר"י על ח"ש כן כתבתי מאז ועכשיו שיצא לאור עולם חלק שני מכבוד זקני שו"ת ר"ע איגר מצאתי שכבר עמד בזה השואל בתשובה קי"ט ורצה לחלק כי התוס' לא כתבו דשבועה חל על ח"ש אלא בשבועה דוקא מפני שלא מושבע ועומד על ח"ש אבל שאר איסור דטעמא משום דאין איסור חל על איסור על ח"ש דאסור נמי מה"ת לר"י לא חל ומשו"ה לא כתב תוס' שם בחולין אלא לר"ל דוקא חייל על ח"ש ודחה שם בתשובה זאת מתוס' שם דהכריחו לחלק מהא דכהן טמא שאכל תרומה טמאה דפטור בין איסור עשה ובין ח"ש ש"מ דלית להו החילוק בין שבועה דוקא דחל על ח"ש ובין שאר איסורים דאינם חלים אף בח"ש והנה מתוס' שבועות דף כ"ט ע"א בד"ה שבועה שלא אוכל וכו' דכתבו על פירוש רש"י ומיהו ה"מ לפרושי בנשבע על חצי שיעור מזה וח"ש מזה וכן כתבו אח"כ לגרסתם דאיירי דתחילה נשבע על תאנים ואח"כ על ענבים ותאנים ביחד דאיירי נמי בנשבע שלא יאכל מכל אחד שיעור שלם דמפרש טעמא מגו דחיילי שבועה אענבים חיילי נמי אתאנים ואי בח"ש אין שייך כלל מגו דלא הוי כלל מושבע ועומד יע"ש מוכח לכאורה דלא כח"ס דהא נשבע שלא יאכל יחד תאנים וענבים ולא חייב בח"ש לחוד מבלי צירוף תאנים ג"כ והאיך כתבו בפשיטות דחייל אף אם נשבע על התאנים תחילה משום דלא אכל רק ח"ש מתאנים וכזית שלם מתאנים וענבים והא לא חייל כה"ג שבועה דהא אין לו שיעור בפני עצמו מבלי צירוף עמו עוד דבר אחר אלא ודאי דתוס' סברו בפשיטות דאף כה"ג חייל על ח"ש א"כ אבמ"ה וכן ח"ז חלב וח"ז חלב יהיה חלים על ח"ש דטריפה ועל ח"ש דחלב

ושבתי וראיתי דלא מוכח מדברי תוס' אלו די"ל דתוס' סברו כשיטות ראשונים דלא אמרינן ח"ש אסור אלא משום חזי לאצטרופי ובשבועה דכונתו אלא לכזית ממילא ח"ש מותר מטעם איסור שבועה וא"כ שפיר כתב תוס' דרבה בשבועה איירי דנשבע על תאנים וא"כ ח"ש מותר לגמרי והוי כמו לר"ל בכל איסורים דח"ש מותר דחייל גם כה"ג ואם