שבט סופר חלק א רלד

דאין לך מפורש בקרא רק דרוסה ושאר טרפות הל"מ א"א למעט מקרא דמן הבקר רק דרוסה ולא שאר טריפות יפה כתבת ובודאי נתכוין בח"ס לגמרא זו ולסמוך על הבקי ויודע כדרכו בקודש

אלא שיצאת לתמוה מש"ס זבחים ר"פ כל הזבחים דקמני במתניתין בכל זבחים שנתערבו טריפה ומקשה הש"ס דלבטל ברובא ומשני רב פפא משום דהוי דבר שבמנין ובדרבנן לא בטל וכ"ש בדאורייתא משמע דגם טרפה דאורייתא הוא זה אינו קושי' די"ל דרב פפא כר' ינאי דאיתערב נקיבת הקוץ בדרוסת הזאב דהוי דאורייתא ואדרבה מזה קצת ראיה לחילוק הח"ס דלכאורה יש לתמוה מפני מה לא אוקמי רב ינאי בנקובת הקוץ דלא ניקב לחלל ובין נקובת הקוץ דניקב לחלל ומצאתי אח"כ שעמד בזה בחדושי פנים מאירות על זבחים שם אלא שרצה לאוקמי בטריפה דאורייתא וגם אי אוקמי רב פפא כר' ירמיה בולד טריפה וכר"א נמי י"ל דקאמר רב פפא וכ"ש בדאורייתא די"ל דנדרסה האם ואז הולד טריפה משום דרוסת האם ומה שכתבת שזה א"א לומר משום דכתב הט"ז בסימן ע"ט דדרוסת האם לא מזיק לולד משום דיש חיות בפני עצמה לולד טעית בזה דהט"ז לא כתב רק לדידן דפסקינן דולד טריפה מותר משום דלא אמרינן לענין זה עובר ירך משום דיש לולד חיות בפני עצמו ומ"מ בדרוסה מסופק אולי טיפת הארס הולך ושורף ונכנס גם לולד ונטרף לעצמו משא"כ לר"א דסבר בכל טריפת דהולד אסור משום דעובר ירך אמו והוי כחד גוף א"כ כ"ש בדרוסה דאסור הולד לר"א וכי גרע דרוסה מניקב קרום של מוח ושאר טרפות דודאי אינו מזיק וסבר ר"א דהולד טרפה וכ"ש דרוסה די"ל דגם לדידן טרפה משום דהארס הולך ושורף ועיין בפלתי סי' ע"ט שבאמת מקשה למה לא מוקי בולד של נדרס גם לדידן אי טיפת הארס מזיק לולד יע"ש ומה שכתבת ר"ל דמוקי בנפולה ע"כ דסבר דהוי דאורייתא משום דעל הקושי' דלכבשינהו דניידי משני שמא יקח מהקבוע ואי הטרפה לקרבן רק מדרבנן הוי ליה תרתי דרבנן דהא דב"ח לא בטלי ג"כ מדרבנן והבאת דברי הט"ז סי' קי"ד ס"ק י"ד שכתב דסתם יינם כיון דהוא דרבנן לא גזרינן שמא יקח מהקבוע הנה מדברי טורי זהב נראה איפכא דגם באיסור דרבנן אמרינן שמא יקח מהקבוע אלא שכתב דבסתם יינם דהקילו יש לסמוך על הרשב"א דפירש ממילא גם באיסור מה"ת שנתערב מותר משמע דוקא בסתם יינם אבל לא בשאר איסור דרבנן ועוד בקדשים בודאי מחמירן דהא ר"ת דמתיר בככבשינהו בחולין בקדשים מודה ועיין בפרמ"ג סי' ק"י בחקירותיו בדיני קבוע בחלק ג' שכתב דאין חילוק בין איסור תורה ובין איסור דרבנן וכן כתב בשפתי דעת ס"ק ל"ג ועוד נ"ל דכל הקושיא דלבטל ברובא לא קאי אי אוקמינן טריפה דמתניתין בדרוסה או נפולה דהא כתב תוס' ד"ה טרפה מה"ט לא הוי פודין קדשים להאכילן לכלבים משום דאפשר לברר אח"כ הטריפה ומ"מ אסור להקריב משום דאתחזיק ריעותא בתערובות וצריך כל אחד בדיקה ואסור משום הקרבהו לפתחך כמו שפירש רש"י שם ומה"ט כתב הש"ך בסימן ק"י בכללי ס"ס אות ל"ו דאף לר"ת דמהני ספק אחד בגופו וספק שני בתערובות מ"מ כיון דצריך לברר שייך הקריבהו לפחתך או אף דאין צריך לברר בס"ס מ"מ דלמא ימצא ריעותא באיברים הפנימים יע"ש וא"כ בודאי לא שייך ביטול ברוב כיון דאפשר להכיר האיסור ע"י בדיקה לא בטל דהוי כניכר האיסור ואף אי בס"ס לא צריך לברר מ"מ ביטול ברוב לא שייך היכי דיכול להכיר ועיין ביו"ד סי' ברמ"א סעיף ד' בחלב שנפל לתבשיל ונתבטל בששים צריך ליתן מים צוננים משום דטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה ומשום דאפשר להסירו הוי כאלו מכירו וצריך להסירו ולא שייך ביטול ועיין בסי' ק"ב בש"ך ס"ק בשם הרא"ה דמה"ט לא אמרינן דהכלי בטל וצריך להגעילו כיון דאפשר להוציא בהגעלה הוי כניכר האיסור וא"כ בנפולה או דרוסה שנתערב אף שבטל ברוב מ"מ צריך לבדוק אח"כ כיון דאפשר להכיר האיסור ושייך הקרבהו לפחתך וע"כ קושי' הש"ס דלבטל ברובא לא קאי רק אשאר דתנן במתניתין ולא על הטרפה או למ"ד בולד טרפה דא"א לברר גם על טרפה קאי ועכ"פ לכל האוקימתות שפיר קאמר רב פפא וכ"ש בדאורייתא דאי לולד טריפה י"ל בדרוסה ואי בנפולה בלא"ה לא הוי קושית הש"ס על טריפה ג"כ רק אשארא ושפיר קאמר דהוי דאורייתא

ועוד י"ל לפי מה שכתב התשב"ץ ח"ר סי' ס"ז דבקרבנות שיש בהן אכילת כהנים לא צריכין לרבוי דמן הבקר להוציא את הטרפה דהא משום חלק הכהנים דצריכין לאכול אסור להקריב טרפה ולא צריך למילף רק בעולה שכולו לגבוה וא"כ כיון דכל הזבחים שנתערבו בכל קרבנות איירי נקט רב פפא וכ"ש הני דדאורייתא משום דגם בזבחים דיש לכהנים חלק שייך עכ"פ דאורייתא והנה גם התשב"ץ באותו תשובה כתב וא"ת שאין נוהג בקדשים אלא טרפות של דרוסת זאב אבל הטרפות מחמת חולי לא אסרה התורה בקדשים והביא ראיה מסוגיא דרוב דקאמר וניחוש שמא ניקב קרום של מוח משמע דגם שאר טרפות דאורייתא בקדשים יע"ש ראינו שגם התשב"ץ נחית לחלוקו של הח"ס בין דרוסה ושאר טרפות אלא דהביא ראיה דגם שאר טרפות דאורייתא מהא דקאמר דלמא ניקב קרום של מוח והא דלא ניחא ליה לתשב"ץ לומר כמ"ש בח"ס דגם שם הילפותא מחמת דרוסה דצריכה בדיקה מכפא דמוחא עד אטמא י"ל לפי מה שכתב תוס' במתניתין דאלו טרפות בד"ה דרוסת הנץ דטעמא דדרוסה לא משום דסופו לנקוב דא"כ בכלל נקובה הוא ומה"ט לא תני במתניתין דמיא לדיותא ולבשרא אלא טעמא דדרוסה משום שהארס שורף וסיפו למות וש"ס דקאמר דלמא ניקב קרום של מוח משמע ע"כ משום ניקב מחמת חולי ולא משום דרוסה דלא משום ניקב הוא ועוד י"ל לפי מה שכתב הב"י בסי' נ"ז דמשמע מדברי רש"י והר"ן הא דאמר מכפא דמוחא לא בא להוסיף אלא הסימנים ולא המוח משום דהוא לפנים מהעצם לא חיישינן שניכנס הארס לפנים ושאר ראשונים כתבו דגם משום מוח צריך בדיקה וי"ל דהתשב"ץ סבר ג"כ דעצם המוח מגין בעד דרוסה וליכא חשש ניקב קרום של מוח בשביל דרוסה ובתשובה אחרת כתבתי עוד טעמים דקשה לומר דכונת הש"ס על דרוסה

והנה הפלתי וכן במהר"ם שיף בסוגיא דדרוסה הקשו אמאי ירעו עד שיסתעבו בנתערב טרפה דדרוסה או נפולה לשהינהו עד י"ב חודש ובפלתי נ"ז נדחק ונ"ל לפי מה שכבר העלה ביש"ש דאף דטריפה אינו חיה י"ב חודש דוקא על רוב נאמר אבל מיעוט חיות ומה"ט ודאי טריפה לא מהני י"ב חודש דע"כ מהמיעוט וא"כ בודאי בספק טריפה אע"ג דחי י"ב חודש מ"מ צריך בדיקה דאמרינן כל היכי דאיכא לברורי מבררינן ואף אי אמרינן דס"ס לא צריך לברר ה"ט משום דס"ס עדיף מרוב כמו שהוכיח הרשב"א מסוגיא דאלמנת עיסה אבל ברוב בודאי צריך לברר וא"כ ליכא תקנתא בשיהוי י"ב חודש דהא צריך לברר ולבדוק ושייך הקריבהו לפחתך כמו שכתב הש"ך לר"ת דמהני ספק אחד בגופו ובתערובות וראיתי בראש יוסף בסוגיא דדרוסה דתמה למה צריך לברר בדרוסה אף בס"ס דמה"ט כתב הרשב"א דחוששין לספק דרוסה והא לא בדקינן אחר י"ח טריפות משום דטרחה הוי א"כ גם בדרוסה או נפולה הוי טרחה ותירץ ברוב בהמות כשרות דלא איתרע כלל וכל בהמה שבאה לפנינו אמרינן דהו מן הרוב לא צריך לברר היכא דאיכא טרחה אבל ביש ריעותא כמו דרוסה שהדורס לפנינו או בנפולה וכדומה ואנו רוצים להתיר התערובת מצד הס"ס או הרוב אז גם בטרחה צריך לברר ועיין במג"א תל"ז דמחלק בין רוב בהמות כשרות ובין רוב מצוין מומחין דצריך לברר משום דבהמה בחזקת איסור עומדת וע"י הרוב מצוין אצל שחיטה מומחין רוצה להוציא מחזקה צריך לברר יע"ש וכן הוא גבי ריעותא דאנו רוצים להתיר הריעותא מצד ס"ס או רוב צריך לברר לכ"ע ולא מהני שיהוי י"ב חודש וכיון דצריך לברר שייך הקריבהו לפחתך ובזה מיושב נמי מה שהקשה השעה"מ בהל' מקואות כלל ג' לשיטות דגם ודאי דרוסה מהני בדיקה וכתב הש"ך דמהני ג"כ כל ששהה י"ב חודש א"כ אמאי לא מוקי לה בששניהם היו דרוסת הזאב אלא שכבר שהתה י"ב חודש ולא ניכר וכ"ת משום דיש תקנה לשהות י"ב ואמאי ירעו עד שיסתעבו דהא אי אוקמינן בנקובת הקוץ ג"כ קשה דישהו י"ב חודש וע"כ הא דירעו עד שיסתעבו אשארא קאי ולא אטריפה א"כ ה"נ יכול לאוקמי