שבט סופר חלק א רלג

ידע עוד דמהני היסק דא"כ עדיין קשה ליעבד של חרס וכדפריך הש"ס אח"כ וצריך לאסוקי דאין עושין כלי שרת מחרס ומוכח דאכתי לא ידע דמהני היסק בכ"ח וממילא שפיר משני הש"ס משום דאיכא שירי מנחות דכיון דלא מהני היסק בכ"ח אמרינן דאינו יוצא מידי דופיו כלל וצריך ג"כ שבירה בשאר קדשים ולפי האמת דמהני היסק גם בכ"ח לא קשה על הרמב"ם כדמשני הש"ס משום דאין עושין כלי שרת מחרס ואתי שפיר

ובזה מיושב נמי הא דהקשו לרמב"ם מאי מקשה על רב דקדירות בפסח ישברו מהברייתא דאין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור ולהרמב"ם דלמא גם היסק לא מהני להוציא הבלוע לגמרי ונשאר משהו ובבשר בחלב מותר אבל בקדירות בפסח משום גזירה דאתי למיעבד במינו דהוי במשהו לרב ומשו"ה ישברו ועיין בכ"ס ולדברינו א"ש דהא אי גם היסק לא מהני להוציא הבלוע לגמרי בהו"א זו בודאי אין אנו מוכרחים לומר דנשאר בכ"ח רק משהו ומהיכי תיתי לנו לחדש כן רק לפי האמת דמהני היסק בכ"ח מסתבר דגם ע"י הגעלה יוצא הרוב ונשאר רק משהו אבל אי היסק לא מהני ג"כ בודאי יותר מסתבר לומר דלא יצא הבלוע כלל ונכון

ובזה עלה בידינו לישב השגת הראב"ד על הרמב"ם מהתוספתא דאמר ר"ש קדשים קלים אינם טעונים מריקה ושטיפה וכו' כלי חרס אין טעונין אלא שבירה והכ"מ נדחק דמילתא באפי נפשיה הוא ולא קאי אדלעיל יע"ש ולפי דברינו י"ל דר"ש לשיטתו שפיר צריך שבירה בשנקדים דהבה"ז הקשה אמאי לא משני הש"ס מיד דכלי שרת דחרס לא עבדינן ולמה צריך לשנויי משום דאיכא שירי מנחות ובצאן קדשים תירץ משום דאיכא בזה פלוגתא דר"י ור"ש במנחות דף צ"ה ע"ב אי התנור כלי שרת הוא או לא והגמרא רצה לתרץ אף לר"ש דסבר דתנור לאו כלי שרת הוא ומשו"ה משני דאיכי שירי מנחות ולרב דסבר דמהני היסק ע"כ כר"י סבירא ליה דתנור כלי שרת וכלי שרת דחרס לא עבדינן יע"ש ומוכח דלית לנו לומר פלוגתא בזה אי הוי התנור מכלי חרס או לא רק דכ"ע מודו דממתכות הוי וא"כ אי אמרינן דהיסק מהני גם לכ"ח קשה ניעבד של חרס דהיסקו מבפנים ולר"ש ליכא לתרץ דכלי שרת דחרס לא עבדינן דהא לדידיה לא הוי התנור כלי שרת וע"כ צריכין אנו לומר לר"ש דסבר דהיסק לא מהני בכלי חרס כשנויי קמא על רב דברייתא עד שיוסק התנור במתכת איירי וא"כ ל"ש דבאמת לא מהני היסק אף בכ"ח לא מוכרחים אנו לומר דיוצא הבלוע ולא נשאר רק משהו דאדרבה כיון דהיסק ג"כ לא מהני בודאי אינו יוצא מידי דופיו מכל וכל ומשו"ה שפיר קאמר התוספתא לר"ש דכ"ח אין טעונין אלא שבירה ומיושב הרמב"ם על נכון

ועוד יש לומר ע"ד פלפול דכבר כתבו הראשונים הא דצריך מו"שט וגם שבירה בכ"ח לא משום דאם יבשל אח"כ יהיה נאסר מהבלוע של נותר רק גם בלא בישול אח"כ צריך שבירה ומו"שט משום נותר הבלוע בכלי דהקפידה התורה לבער מהכלי כמו נותר בעין שצריך לבער. והנה כמה הוא שיעור הנותר לבער כבר דברו בזה האחרונים אי צריך כזית דוקא או גם בפחות משיעור החיוב בבל תותירו ולבער ומסתברא כמו האיסור האכילה של נותר הוא בכזית ג"כ האיסור דלא תותירו ולבער הוא כאכילתו ומוכח כן מהא דיליף ר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה מנותר ואי נותר גם בפחות משיעור כזית א"כ איכא למיפרך מה לנותר שחמור דאף בכ"ש חייב משא"כ חמץ דילפינן שאור דראיי' משאור דאכילה דהוי בכזית וע"כ דגם בנותר הוי בכזית וא"כ לדידן דהשיעור בכזית שפיר י"ל דוקא בחטאת הקפידה התורה לבער אף המשהו בקדירה משא"כ בשאר קדשים אבל לר"ש דסבר דכ"ש למכות וגם שיעור נותר י"ל דצריך לבער בכ"ש דדינו כמו כזית לרבנן וא"כ לר"ש בודאי ליכא לחלק בין חטאת לשאר קדשים דהא לדידיה בכל הקדשים השיעור בכ"ש והבלוע דינו כמו בעין ומשו"ה סבר ר"ש דכל כלי חרס טעון שבירה משא"כ לדידן שפיר י"ל דלא הקפידה התורה רק בחטאת ולא בשאר קדשים ועיין

והנה הרמב"ם דסבר דלא צריך שבירה רק בכלי חרס ובחטאת דוקא כבר כתב בתוס' יו"ט להביא ראיה לשיטתו ממתניתין כאן ועיין בטהרת הקדש ואני ג"כ הבאתי ראיה לרמב"ם מירושלמי שבת דאמר מנין שאף בכלי נחשת אמרינן דעירוי ככלי ראשון ומביא מברייתא דתו"כ דאף בכלי נחשת צריך מרו"שט בערוי מדכתיב ואם בכל"נ בושלה וקאי בו גם אכלי נחשת ולמה לא מביא ממתניתין דכאן דקתני ואחד שעירה לתוכו רותח צריך מרוש"ט אלא שאתניתין יש לאוקמי באמת בכ"ח ומהני הגעלה כשיטת הרמב"ם ומשו"ה מביא מברייתא דתו"כ דמוכח בפירוש אף בכלי נחושת וראיתי אח"כ שכבר נכתב בפלתי ראיה זו אלא שבארתי יותר דלכאורה י"ל משו"ה לא מביא ממתניתין משום די"ל דמתניתין בכלי עץ ועיין בש"ך סי' ס"ח מ"ש על שיטת רבינו ירוחם דסבר דכל"נ אינו בולע אלא באור מהלך תחתיו דלא קשה עליו כ"כ ממתניתין דכאן דקתני דצריך מריקה ושטיפה וחזינן דבולע די"ל דמתניתין איירי בכלי עץ וא"כ ה"נ י"ל דמשו"ה לא מביא הירושלמי ראיה ממתניתין משום דמתניתין איירי בכלי עץ אלא די"ל שהש"ך כתב שזה דוחק לאוקמי בכלי עץ דוקא א) דסתם כלים של מקדש של מתכת היו ב) דהא סתמא קתני ג) אחד שבישל בו קתני משמע דאיירי בכל הכלים אפי"ה לא הוי ראיה לרמב"ם דרק אז הוא דוחק לאוקמי בכלי עץ אם נוכל לומר דמתניתין בכל הכלים דמהני בהו מריקה ושטיפה איירי אבל אי אמרינן דמשו"ה אין יכול הירושלמי להביא ראיה ממתניתין משום דיש לאוקמי בכ"ח א"כ ה"נ יש לאוקמי בכלי עץ דמה לי כל"ח או כלי עץ כיון דע"כ מתניתין לאו בכל כלים דמהני מרו"ישט איירי וליכא ראיה מירושלמי לרמב"ם אבל אעפ"כ יש לקיים ראיה זו לפי מש"כ הרמב"ם בפ"ח מהל' מע"ק דכלי אבנים וכלי אדמה מדיחים ועיין בכ"מ דהרמב"ם סובר דלא צריך מרו"שט רק בכל"נ או בכ"ח דאיירי בהו קרא אבל בשאר כלים מהני בחמין לחוד ועיין בשעה"מ בהלכות חו"מ דהא דמדיחין בחמין הגעלה הוא וא"כ בודאי ליכא לאוקמי מתניתין בכלי עץ וכדומה דהא לא צריך מריקה בחמין ולא שטיפה והשתא קשה למה לא מביא הירושלמי ראיה ממתניתין דעירוי בכלי נחשת דהוי ככלי ראשון וכי תימא דממתניתין ליכא ראיה דיש לאוקמי בכלי עץ או כלי אבן וכדומה הא ליכא למימר דתנן מריקה ושטיפה ולהני כלים בהגעלה לחוד נמי סגי וע"כ צ"ל דיש לאוקמי בכלי חרס וא"ש ראיית הרמב"ם ועיין והנני רבך חפץ בהרמת קרנך בכבוד פה פרעסבורג ביומי דניסן תרמ"ח לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סה

שלום לתלמידי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון יפ"ת מו"ה משה דוד ראטה נ"י מתושבי קהלתינו יע"א

ראיתי דבריך בדין בע"ח חשיבא דלא בטלה ובסוגיא דכל הזבחים שנתערבו וראשית דבריך נאמרים על דברי הח"ס יו"ד סי' ע"ב שמחדש בדברי הרמב"ם שכתב בפ"ב מאיסורי מזבח דטריפה פסול משום הקרבהו לפחתך וכתב הכ"מ דסבר הרמב"ם דקרא דמן הבקר אסמכתא הוא והקשה השעה"מ מסוגיא דרוב דרצה למילף מרישא של עולה דלמא ניקב קרום דאזלינן בתר רוב והא לרמב"ם לאו דאורייתא הוא וכתב בח"ס שם בדרוסה הרמב"ם מודה דממעטינן מקרא דמן הבקר ורק בשאר טריפות סבר הרמב"ם דאסמכתא הוא יע"ש והבאת סמוכים לדבריו תקדושים מש"ס נזיר ס"א ע"ב דממעטיכן בנזיר בני ישראל ולא כותים שאין נודרין בנזירות ומקשה שם הש"ס דלמא אתי למעוטי לענין מדיר בנו בנזיר ומשני דזה הלכה מסיני הוא ופירש"י ותוס' דלא שייך דאתי קרא למעט מה שהוא הלכה מסיני וא"כ הרמב"ם שכתב בהל' שחיטה