שבט סופר חלק א רלא

דרב דלא בטל היניקה משום דבר שיש לו מתירין אלא דרב לטעמו משום דמין במינו לא בטל וצ"ל דהקשו לפי מה שכתב תוס' חולין דף צ"ט ע"ב שאני ציר דבאיסור דרבנן גם ר"י מודה דמב"מ בטל א"כ גם תחומין דהוא דרבנן בטל ומשו"ה תירצו משום דשיל"מ אבל באמת אינו מוכח ורש"י יבמות וכן הריטב"א חולין שם סברו דגם בדרבנן מב"מ לא בטל ושאני ציר דקיל משאר איסור דרבנן דהוי רק זיעא בעלמא יע"ש וא"כ י"ל דמשו"ה אסור לרב משום דינקי מהדדי אע"ג דהיניקה, רק מעט משום דמב"מ לא בטל ובזה י"ל הרי"ף והרמב"ם דפסקו דחביות מותרת משום דיש ברירה ובהמה אסורה משום דינקי מהדדי והקשו דהא שתיק רב על הקושי' שהקשו לו לאיסור תחומין חששו ולאיסור מוקצה לא חששו ונדחקו דסברו מדשתיק רב משמע דלא חש להו יע"ש ואינו מובן דלא אמרו לנו כלום מפני מה שתיק דהא קושי' עצומה הוא דמוקצה חמור מתחומין ולא יהיה חש רב אפילו להשיב אלא נ"ל מדשתיק רב ולא השיב משמע כשאר ראשונים דלא ודע להשיב ולחלק בין איסור מוקצה ובין תחומין וזה דוקא לרב לשיטתו דסבר מב"מ לא בטל ולא צריכין לדבר שיש לו מתירין אבל לדידן שפיר יש לחלק דבתחומין י"ל דלא בטל משום דהוי דשיל"מ וכיון דחלק של חבירו ניכר קודם התערובות כמ"ש בצל"ח לא דמי ליין שבגיגית ולא בטל אבל לענין מוקצה סברו הרי"ף והרמב"ם בפירוש רבינו. שמואל משום הוספות שמנונות ביו"ט דלא נולד האיסור רק בתערובות ומה שרצה הצל"ח לחדש משום חזקת איסור שאינו זבוח דבהמה זה דוחק דהא אנן דנין על ביטול איסור מוקצה והיתר המוקצה היה מבורר שיתבטל האיסור מוקצה של שמנונות ולא דמי להא דחו"ד דגם על החתיכת היתר היה שם האיסור ממה שנאסר אבל כאן מה שייכי אהדדי איסור אינו זבוח עם איסור מוקצה וכיון דלענין מוקצה היה ההיתר מבורר והאיסור נולד בתערובות א"כ דומה להא דיין שבגיגית שנולד האיסור בתערובות היתר וגם דשיל"מ בטל א"כ יש חילוק רב בין תחומין למוקצה ושפיר פסקו הרי"ף והרמב"ם דחששו לענין תחומין ולא קשה ממוקצה רק רב לשיטתו וא"ש נכון ע"ד פלפול וכל זה כתבתי בחפזי בין הפרקים ומע"כ ימחול לעיין בכל הדברים והנני ידידו דוש"ת פ"ב עש"ק לסדר בריתי שלום תרנ"ב לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סד

שלום וברכה לכבוד תלמידי מחותני הרב המופלג בתורה ויראה חרןץ ובקי יפ"ת כש"ת מו"ה יוסף בער כהן נ"י רב דבהמיד בע"מ וויען יע"א

קבלתי מכתבך ושמחתי לדעת משלום תורתך וראיתי שאתה עומד בתמי' על הא דש"ס זבחים דף צ"ה דהביא הש"ס על המתניתין ברייתא דת"כ אין לי אלא שבישל בתוכו עירה לתוכו רותח מנין וכו' ובתו"כ איתא מנ"ל דאף בכלי נחושת כן והוצרך ילפותא אחריתא דאף בכלי נחשת כן וכיון דאייתי ש"ס ברייתא זו על מתניתין דמנ"ל דה"ה עירה למה לא מייתי לכולהו ברייתא דמנ"ל דאף בכל"נ כן דהא מתניתין אף בכל"נ עכ"ד

וראיתי בקונטרס אבא מאוה"ג זצ"ל שכבר עמד בזה ומתרץ זאת בדבריו אשר נאמרים ונשנו בכ"ס יו"ד סי' ע"ט דאי מריקה ושטיפה בצונן כרבי וכסתם מתניתין אז בודאי אין צריך לימוד דאף בכל"נ כן לפי טעמא דרא"ש בע"ז דמריקה ושטיפה משום הבעין הנדבק בכלים דלענין נקיון הכלי מהבעין הנדבק בודאי אין חילוק בין כ"ח לכנ"ח והברייתא דת"כ סבר מריקה בחמין ע"כ הוצרך לימוד גם לכלי נחשת אבל סתם מתניתין לפי גרסא שלפנינו דמריקה ושטיפה בצונן לא הביא רק תחילת הברייתא דגם לענין עירה כן אבל לכלי נחשת לא צריך ילפותא יע"ש ועיקר דברי אבא שם כבר נאמרים בספר טהרת הקדש וכיוונו שניהם לדבר אחד ליישב דברי ר"י יע"ש ולשיטת הרמב"ם דסבר דאיבעי דרמב"ח הוא דוקא בכלי חרס דצריך שבירה ולא לענין מריקה ושטיפה יש ליישב קצת דמשו"ה לא הביא גם סיפא דברייתא דאף בכלי נחשת כן דהוי משמע דרמב"ח מסופק נמי בכלי נחשת וכדי שלא נטעה בזה לא הביא רק רישא דברייתא דאיירי בחטאת ובכלי חרס דישבר ועל זה בעי רמי ב"ח בישול בלא בלוע מהו ויש קצת ראיה מזה לרמב"ם והנה הרמב"ם הנ"ל שהבאתי מקומו בהל' מעשה קרבנות הל' י"ד וז"ל צלה הבשר באויר תנור של חרס יש בדבר ספק אם יושבר הואיל ונתבשלה בו או לא ישבר הואיל ולא נגעה בו ובהלכה זו בסופו כתב דרק חטאת אם נתבשל בכלי חרס צריך שבירה אבל שאר קדשים אף בכ"ח סגי במריקה ושטיפה, ומוכח מדבריו מדנקט הספק דוקא לענין שבירה משמע דאיבעי דרמי ב"ח ג"כ רק בכ"ח ולא בשאר כלים איירי ותמה הלחם משנה מנ"ל לרמב"ם זאת דהא איבעי דרב"ח סתמא קתני ומשמע דאף בכלי נחשת מסופק אם צריך באופן זה מוש"ט וביותר קשה לדבריו דדוקא בחטאת טוען שבירה וטעמא בעי ועיין בטהרת הקדש מה שמיישב ועיין ג"כ בפלתי סימן ק"ה

ונלפע"ד דלכאורה יש להקשות מאי עלה על דעת רמי בר חמא להסתפק שאף בישול בלא בלוע יהי' אסור מהיכי תיתי לומר כן כיון דמקרא דוקא בישול במשמע וגם לענין עירוי צריך ריבוי מבו מנ"ל לומר דאף בישול בלא בלוע יהא אסור ונ"ל דספיקת רמי ב"ח הוי לפי מה שכבר העיר בתוס' ע"ז דף ע"ו ד"ה בת יומא דאי אמרינן דלינת לילה פוגמת כדברי רש"י שם א"כ אמאי צריך קרא שבירה בכ"ח ומוש"ט בכ"נח למ"ד נ"ט לפגם מותר דהא קודם שנעשה נותר נפגם הטעם ותירץ הרא"ש בחד תירץ שם דאע"פ שכשנפגם הותר מה"ת אם נעשה נותר מ"מ גזה"כ הוא שבירה בכ"ח ומוש"ט בכ"נח מידי דהוה אמריקה ושטיפה שהיא גזה"כ אפילו כשהוא בת יומא שהרי אחר הגעלה שכבר נפלט כל האיסור וטעון מריקה ושטיפה לר' בצונן ולרבנן שטיפה יתירתא וה"נ אע"פ שאין בכלי אלא בליעת טעם פגום גזה"כ הוא וא"כ כיון דחזינן דהתורה אסרה והחמירה אף בנטלפ"ג אף דהבלוע בתוכו כבר הותרה וכאלו לא הוי מעולם כמו כן יש סברה לומר דלמא החמירה התורה אף בבישול בלא בלוע ג"כ דמאי נ"מ בין טעם שנפגם ונעשה היתר דזה הוי כאלו לא נבלע בו כלל מעולם ולבין תלאו באויר תנור סוף כל סוף בין בזה ובין בזה לא הוי הטעם אסור ואפי"ה אסרו התורה וזה היה ספיקת רמי בר חמא דילמא גם כאן אסרה התורה דלאו בטעמא תליא

והנה מלשון הרמב"ם שם בהל' י"ד משמע דאע"ג דמריקה ושטיפה בכלי נחשת צריך שיהיה עקב אכילה אבל שבירה בחטאת שנתבשל בכלי חרס לא צריך עקב אכילה דכתב שם ק"ק וקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה עקב אכילה ואינו מניחן עד זמן אכילה שנייה אלא כשישלים לאכול יגעיל וכו' וימרק וישטף הכלי בין כלי מתכות ובין כל"ח חוץ מן החטאת ששובר בה כ"ח יעוי"ש והא לעיל בהל' י"א כתב הרמב"ם דבחטאת כלי חרס צריך שבירה ומאי חידש כאן ואי גם חטאת בכלי חרס צריך שבירה ועקב אכילה כמו מריקה ושטיפה הול"ל ובחטאת שובר הכלי חרס ומדנקט לשון חוץ משמע מדיוק לשונו דרצה לאשמעינן דחוץ מחטאת דצריך שבירה לא בעי עקב אכילה ועוד מוכח דהא דצריך עקב אכילה ילפינן מדכתיב ומורק ושוטף וכתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה ולרמב"ם דלא צריך שבירה רק בחטאת היינו מטעם דלא דרשינן הא דקדש קדשים הוא רק על מה דכתיב לפניו אמורק ושוטף במים ולא על ישבר דלפני לפניו וא"כ גם הא כל זכר בכהנים יאכל אותה דמינה ילפינן עקב אכילה נמי ולא קאי רק על מורק ושוטף ולא על ישבר דחטאת ומזה נמי מוכח דלא צריך לשבור עקב אכילה

ויש ליתן טעם לשבח בזה דבשלמא בשאר כלים דיש להם תקנה במריקה ושטיפה ואם ירצה לבשל בו פעם אחרת יוכל לבשל לאחר מרו"שט גזרה התורה שצריך ביהא עקב אכילה קודם שיעשה נותר כדי שלא יבוא לידי נותר אבל