שבט סופר חלק א כב

כהרד"א ומחזקינן טיבותא שעוררת אותי לעיין בשו"ת הרמב"ם הנקרא פאר הדור ושם נאמר להשיב על שאלות השואל במי שהדליק נר חנוכה ובירך ואח"כ נזדמנה לו אחרת או שראה אחרת אם צריך לחזור ולברך והשיב הדבר הזה תלוי' בכוונת המברך אם היתה כוונתו להוציא בברכה זו בתים אחרים ברכה אחת לכולן ואם בירך להדליק ואח"כ נזדמנה לו בית אחרת יברך בכל פעם ואפילו מאה פעמים ומפורש בהדיא בהרמב"ם דאיירי בבתים אחרים דווקא ולא בנרות של הידור

אלא דלפ"ז צ"ל דהרמב"ם סבר דאפילו משום חשדא צריך לברך דהא בשאר בתים לא צריך להדליק רק משום חשדא שלא הדליק ומוכח נגד הר"ן, ויש לדחות דהרמב"ם סובר דהחיוב על כל בית ובית דהוי חובת הבית ולא חובת גברי כמו שמסופק בכל בו ועיין בפנ"י שבת דתמה על דנר איש וביתו מאי שנא משאר מצות וכתב ואולי חובת הבית הוא, או י"ל דהרמב"ם איירי דהבית הוא של אחר ומדליק בשביל אחרים יכול לברך, וע"ז כתב הרמב"ם דאם נזדמן לו אח"כ אם התכוין בברכתו תחלה לא צריך לברך אבל בבתים שלו באמת אינו מברך כיון שכבר קיים בבית ראשון חובת הדלקה שמונחת עליו מצד הדין וכיון דלפי לשון תשובת הרמב"ם אין ראי' שיברך על הידור מצוה וכן הפר"ח תרע"ב כתב דאין לברך על הידור מצוה לבד וראיתי גם כן בברכ"י שהביא בשם מהר"ם מזרחי שאין לברך על הידור מצוה לחוד וכאן דספק ברכה להקיל נראה דוודאי המקיל ולא מברך לא הפסיד והנכון שלא לברך כלל ועיין

ובשולי מכתבך שאלת כתלמיד לפני רב לדרוש לך דברי השואל בתשובת הרמב"ם שכתב ואח"כ נזדמנה לו אחרת או שראה אחרת אם צריך לברך על הדלקתה או על ראייתה מה כוונתו במש"כ או שראה אחרת ונ"ל לפרש דהשואל סבר דמברך על ראייתה בכל פעם שרואה נר חנוכה אפילו אם כבר הדליק בעצמו ובירך כל הברכות ולא היה לרחוק מדעת השואל לסבור כן כי בש"ס שבת כ"ב אמר ר' ירמיה הרואה נ"ח צריך לברך וברשי' העובר בשוק ורואה באחד החצירות נרות דולקות וכתב רש"י שם ומצאתי בשם רבינו וכו' דלא הותקנה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה משמע דיש ה"א לומר דמברך בכל פעם שרואה וצריך להודות על הנס ואף דאנן פסקינן דאפי' ידליק אח"כ לא יברך על הראי' מ"מ השואל סבר דמברך על הראי' אפילו הדליק כבר נמי ואם לא כיון בברכתו על הדלקה לפטור בשעשה נסים גם ראיית שאר נרות צריך לחזור ולברך וכעין זה מצינו באו"ח סי' רי"ח הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל מברך שכתב הראב"ד דכל פעם פעם ופעם שרואה אפי' כמה פעמים ביום יכול לברך, עיין בב"י שם החילוק בין הרא"ש והראב"ד ואע"ג שכבר נתן הודאה על הנס מ"מ בכל פעם שרואה יכול לברך כן סבר השואל בנרות חנוכה כל פעם שרואה הנרות שמדליקין לפרסומא ניסא מברך ונותן הודאה, ובפרט לפמש"כ במג"א שם סק"ה לחלק בין רעמים וזוואות דמברך בכל פעם משום דאינו רואה אותו הדבר בעצמו, א"כ בנרות חנוכה נמי כיון שרואה בכל פעם נרות אחרות מברך, ואנן דלא פסקינן כן ואינו מברך אם כבר הדליק אע"ג דרואה נרות אחרות היינו משום דלא התקינו כלל ברכה על הראיי' רק אם לא הדליק תקנו לברך על הראי' ועיין במג"א תרע"ו סק"א ובמחצית השקל שם ועוד יש לחלק ואין להאריך עוד כי די בזה להראות לך כי חביבים עלי דבריך צלח ורכב ע"ד אמת, וד' ירום ראשך וקרכך בכבוד. פרעסבורג יום עש"ק בשלח תרמ"א לפ"ק. ה"ק שמחה בונם סופר. בה"ג נהארשב"ס זצ"ל

תשובה ד

שוכ"ט לתלמידי חביבי הב' המופלג ברק השנון יראת ה' אוצרו ז"ר חתן תמים למעלות כש"ת מו"ה יוסף ליב סופר נ"י

אתמול לעת ערב הגיעני מכתבך לשמחת לבבי בהודעתני כי נתקשרת בקשר עליון לאורייתא עם בת קצין ונדיב ויהי' רצון שיהיה זוובך עולה יפה לתורה ולעבודה לישב בהשקט ושאננן באוהל התורה כחפץ ואהבת נפשך היפה ויען כי כבר כתבת כמה פעמים חידושי תורה ולא הי' הפנאי משכים להשיב, ע"כ דחקתי א"ע לעשות לך נחת רוח לשעשע קצת במעט צרי ששדרת לן בשולי מכתבך וא"א לילך בארוכה כי מרוב טרדות לא נשאר לי זמן להעלות אף החדושים של שיעורין כסדרן בכתב, ויהי' דברי מועטים של קושיתך בדברי תוס' שבועות דף כ' דאמר ר"א בר אהבה נשים חייבות בקידוש היום ד"ת דאמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והקשה בתוס' למה לא מקשינן בהיפך כל שאינו בזכירה אינו בשמירה, וע"ז תמוה לך טובא מש"ס שבת צ"ו דיליף ר"י הוצאה דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה וקאמר דבשבת קאי דילפינן העברה העברה וא"כ התם מפו' בקרא כתיב איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת קודש ויכלא העם מהביא, ואם כן מפורש בקרא דגם נשים חייבות בשמירת שבת, ולדידי לא קשה דהא כתבו בתוס' ד"ה וממאי דבשבת וכו' דר"ח לא גרס כל זה דאף דאי בחול קאי הקרא מ"מ נפקא ליה שפיר דהוצאה אסורה משום דקרי להוצאה מלאכה, ואם כן הא דצוה משה גם על הנשים היינו משום דשלימא לה מלאכה כדמקשה באמת ולא משום איסור שבת כלל, ואף דנשים פטורות משמירת שבת מ"מ גם אצלם מלאכה מקרי רק דאינם מצווים כמו שאר מלאכות שבת ולא קשה על התוס' דרוב ראשונים לא גרסו כל זה ואפילו לפי גרסא שלנו נמי י"ל דהא אף למאי דמתרץ מה להלן ביום אסור אף כאן ביום אסור כבר הביא בפנ"י דמקשין העולם דאף אם בשבת קאי מ"מ דילמא דשלימא לה מלאכה כדכתיב והמלאכה היתה דיים יע"ש דבר נאה ומתקבל, וכבר הקשה בריטב"א שבת כן ומתרץ כיון דיש ג"ש דהעברה העברה ומדלא הכריז רק בשבת ולא בחול אמרינן מסתמא משום איסור שבת ולא משום דשלימא לה מלאכה, ואם כן זה א"ש לפי האמת דאמרינן נשים חייבות בשמירת שבת אבל אי יש לנו היקש נגד זה ודרשינן כל דליתא בזכירה ליתא בשמירה נשים פטורות בוודאי אמרינן אף אי בשבת קאי משום דשלימא מלאכה כקושי' הריטב"א באמת ועיין

והנה אף דאין להקשות מ"מ בדבריך יש מקום לקיים דברי הפנ"י בפסחים דף מ"ג על קושי' התוס' שם דנשים יהי' חייבות בציצית או פטורות מכלאים מהיקש כל שישנו בציצית ישנו בכלאים כמו דדרשינן שם לענין חיוב מצה והעלה דבר חדש דלא ילפינן מהיקש או בגז"ש רק היכא שמפורש באחד מהם שייך למילף אידך בהיקש או בגז"ש אבל היכא דלא מפו' במקום א' רק ילפינן מכללא או מסברא תו לא שייך אידך למילף מיני' כיון דלא שייך הך סברא או כללא באידך אוקמינן כל אחד בדוכתי' וכיון דלא ידעינן כלאים רק מכללא דנשים מחוייבים בכל מצות ל"ת וגם פטורא דציצית רק מכללא דפטורות במצות עשה שהזמן גרמא לא שייך היקש ומצה שאני דמפורש הפטור בקרא דאזרח וכן חיוב דחמץ בנשים מכל לרבות הנשים ע"כ יליף מהיקש משא"כ בכלאים וציצית והדברי' נכונים, אלא שכתב מכמה מקומות מתוס' מוכח דלית להו האי כללא יע"ש, ולכאורה קשה על דבריו דהא ילפינן נמי מהיקש דנשים חייבות בקידוש היום והתם נמי לא ידעינן דחייבות בשמירה רק מכללא דכל מצות ל"ת כמו שפירש רש"י דהקשו איש ואשה לכל עונשין שבתורה עיין ברש"י ברכות דף כ' ואפ"ה לא אמרינן דאוקמינן כל חד אדוכתא וע"כ גם כה"ג למידן מהיקש או גז"ש ולפי דבריך יש לקיים דברי הפנ"י וכלל שלו שלא יקשה עליו מזכור ושמור דבאמת יש לומר דמפורש בשבת השמירה בנשים מכל איש ואשה אל יעשו שום מלאכה, אבל מ"מ מדברי רש"י דכתב רק משום דהשוו איש ואשה לכל ענושין שבתורה מוכח דלא כהכלל שהניח הפנ"י

שבתי וראיתי שיש לומר שאין קושי נחה על דברי פניי דיש לומר דזכור ושמור עדיף מהיקש דהא אמרו רש"י שבועות דבדבור אחד נאמרו מנה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האתן יכול לשמוע וכיון דאחת דיביר אלקים שתים זה שטענו עדיף מהיקש וילפינן חד מאידך דשניהם דבר אחד הם