שבט סופר חלק א רכח

משמע ובזה נ"ל לישב דברי הת"כ דאמר מניין אף בכלי נחושת כן ת"ל אשר תבושל בו ישבר ומפרש הקרבן אהרן מדסמיך ליה ואם בכלי נחושת ואלעיל קאי וזה דוחק דעיקר הילפותא חסר מן הספר ולדידי א"ש דעיקר הילפותא הוא מדקרי לבלוע בישול דכתיב אשר תבושל בו וכיון דמוכח מקרא דעירוי מבשל ילפינן דכלי נחושת נמי בולע ע"י עירוי כיון דמבשל וא"ש

ובאמת צ"ע על ר"ת דמפרש דבלוע בלא בישול הכונה אף דמבשל עירוי ג"כ מ"מ כיון דלא נתבשל באותו כלי קרי ליה בלוע בלא בישל א"כ מאי פשיט רבא לרב"ח מהא דעירוי דבישול בלא בלוע קפיד רחמנא וברש"י כיון דבלוע בלא בישול נמי קפיד אלמא אחדא קפיד קרא דהא לר"ת בעירוי נמי תרתי נינהו בישול ובלוע ויש לפרש לפי מה שתמה בטהרת קודש למאי צריך ריבוי בכלי חרס דצריך שבירה דכיון דבולע עכ"פ אע"ג דלא מבשל למה צריך קראי לרבות בלוע דהא סכ"ס נותר בתוכו ותירץ כיון דגלי לן קרא בהא דצריך שבירה משום דכלי חרס אינו יוצא מידי דפיו לעולם וא"כ הו"א דוקא בלוע ע"י בישול לא מהני הגעלה דאינו יוצא מידי דופיו אבל בלוע שנבלע ע"י עירוי הו"א דמהני בכלי חרס הגעלה דשאני בלוע שנתקשה בכלי ובין לא נתקשה כדאיתא סוף ע"ז קמ"ל קרא דאף בעירוי צריך שבירה דוקא ולא מהני הגעלה יע"ש וא"כ לר"ת אף דעירוי ג"כ מבשל מ"מ אינו מתקשה הבלוע בתוכו דהא באמת אינו מבשל ובולע רק אדמיקר ליה בולע דהא תתאי גבר משא"כ באותו כלי שנתבשל בו מתחילתו עד גמר בישולו דבלע כל הכלי ומתקשה הבלוע בתוכו ושפיר פשט רבא מהא דגם על העירוי לחוד קפיד רחמנא אף דג"כ מתבשל מ"מ לענין בלוע לא מתקשה בתוכו כבישול ממש ורצה לפשוט נמי בישול בלא בלוע דלא הוי רק חדא כן נ"ל לישב דברי ר"ת מ"מ פשטות לשון הש"ס משמע כדברי רבינו שמואל דעירוי אינו מבשל דקרי ליה בלוע בלא בישול וא"כ אף דמירושלמי משמע דעירוי הוי כמבשל ובכלי נחושת נמי בולע מכל מקום מש"ס דילן דקרי עירוי בלוע בלא בישול וזה מוכח מירושלמי דבכלי נחושת אם אינו מבשל אינו בולע וגם מדלא הביא הש"ס דילן כל הברייתא דת"כ מנין דאף בכלי נחושת כן מכל זה משמע דש"ס דילן חולק על הירושלמי וסבר באמת דבכלי נחושת לא צריך בעירוי מריקה ושטיפה דלא בולע אלא בבישול דאור מהלך תחתיו וכיון דמש"ס דילן מוכח איפכא מירושלמי ובכל מקום נקטינן להלכתא כש"ס דילן נגד הירושלמי ומשו"ה פסק הרי"ו ובעה"ט דלא כדמשמע מירושלמי וכמשמעות ש"ס דילן דכלי נחושת אינו בולע אלא כשהאור מהלך תחתיו שהוא בישול ממש אבל לא עירוי שאינו מבשל רק מבליע בכלי חרס או בכלי עץ שממהרים לבלוע ולא בכלי מתכות ועיין

וראיתי בסי' ק"ה בט"ז סק"א שהביא דברי או"ה דכבוש בכלי אינו אוסר אלא בכלי חרס או עץ אבל לא בכלי מתכות וכתב עליו הט"ז דאינו מכיר חילוק זה בין כלי חרס ומתכות דלא מצינו בשום מקום דמתכות יהיה לו קולא יותר ובפלתי שם כתב נראה די"ל כרי"ו דאין כלי נחושת בולע אא"כ האור מהלך תחתיו וע"י כבישה אינו אוסר יע"ש וא"כ חוט המשולש הוא שסברו דאין כלי נחושת בולע אלא אם האור מהלך תחתיו ויש לומר מדברי או"ה אין ראיה דוקא לענין כבוש דלא הוי כמבושל ממש רק לענין להפליט ולהבליע בזה סבר האו"ה דוקא בכלי חרס אבל לא בכלי מתכות דמה שאינו מבשל אינו מפליט ומבליע נמי אבל לענין עירוי י"ל כירושלמי דמבשל נמי וה"ה נמי דכלי מתכות בולע ועיין פרמ"ג סי' ק"ה סק"ב דרצה לדייק גם מדברי או"ה דכבוש אינו כבישול ממש ונ"מ לדם שכבשו ולהלכה אף שאין לסמוך על מהרי"ו ובעה"ט להקל כמ"ש המנחת יעקב אבל בכבוש כשעמד איסור לח בכלי מעל"ע ואח"כ בישל בו היתר דיש לצרף ג"כ סברת האו"ה דאין כבוש בכלי מתכות מי שרוצה לסמוך במקום הפסד על ג' אלו הרי"ו ובעה"ט ואו"ה אין מזניחין אותו ועיין בפרמ"ג סוף הל' דם במשבצות שהאריך בדיני כ"ר בעירוי וכ"ש ומברר הכל באריכות ובסופו מה שכ' בכלי מתכות ומה שנ"ל כתבתי פ"ב לסדר שמיני תרנ"ה ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה סב

שלום וברכה לתלמידי ידידי הרב המופלג חרוץ ברק השנון בע"פ יפ"ת כש"ת מו"ה נח ברוך פישער נ"י רב דקהל מילכדארף יע"א

אחדש"ה בשולי מכתבך ראיתי שהבאת לנו קושי' בשם זקני קדוש ר"ע איגר זצ"ל בהגהות על משניות במכות פ"ג משנה ה' על התוס' שכתבו בחולין דלר"ש דאף חטה חשוב ברי' א"כ תרומה לא לבטיל בק"א ואין לומר משום שאינו נוצר באיסור דלא נאסר קודם מירוח אכתי קשה מערלה וכ"כ יע"ש דהא ר"ש ע"כ לא סבר דתליא בנוצר באיסור דהא גם טבל אינו נוצר באיסור ואינו חייב עד שרואה פני הבית ואפי"ה סבר ר"ש דחייב על חטה אחת משום בריה והניח בצע"ג ותרצת לחלק בין בריה ללקות עליו אז לא צריך להיות נוצר באיסור דוקא דכיון דהוי בריה מנ"ל לחלק לענין איסור תורה לומר שאין לוקין אם לא נוצר באיסור משא"כ לענין ביטול דהוי רק דרבנן דתלי' בחשיבות י"ל שפיר שצריך דוקא להיות נוצר באיסור אלו דבריך ותמהתי עליך שלא ראית שכן כתב בפלתי בסי' ק' בסוף סק"ד בד"ה שוב ראיתי וכו' ובאמת לא הבנתי החילוק דהא תרי טעמא יש מפני מה בריה לא בטלה המרדכי ואו"ה וכן כתב הט"ז סי' ק' דהטעם כיון דאחשביה התורה הבריה ולוקין עליה בכ"ש משו"ה אמרו שלא יתבטל בריה או דהטעם משום דבריה חשוב מצד עצמותה ואינו בטל כמו שאר דברים חשובים ולר"ש דסבר דגם חטה הוי בריה וע"כ סבר דגם בלא נוצר בתחילת ברייתה באיסור נמי חשוב דלחייב בכ"ש א"כ גם לענין ביטול כן הוא ואין סברא לחלק בין ללקות או שלא יתבטל ועוד דע"כ לר"ש טעמא דבריה חייב בכ"ש הוא משום חשיבות דתוס' כתבו דטעמא דג"ה ואבמ"ה דהוי בריה היינו משום דהוי כמפורש בתורה דלא תאכל בין גדול ובין קטן כיון דאם יתחלק אין שמו עליו משא"כ בנבילה וחטה וכדומה כן דלא אמרה התורה לא תאכל חטה של טבל א"כ כיון דאם יתחלק שמו עליו אין לחייב משום בריה ובתנאי זה לבד מהני ולא צריכין לשאר תנאים שכתבו הראשונים דבתנאי זה לבד א"ש הא דלא הוי נבילה וחלב וחטה וכדומה בריה לרבנן וא"כ לר"ש דסבר דטעמא דבריה משום חשיבות שאחשביה התורה לחייב עליו אף בכ"ש וכיון דסבר דגם בלא נוצר באיסורא יש חשיבות לבריה א"כ גם לענין ביטול יהיה חשיבות שלא לבטל כשאר דברים חשובים וישבתי בזה קושי' תוס' שהקשו קושי' חמורה על הא דהשיבו רבנן לר"ש דנמלה שאני דברית נשמה חשיבה משא"כ חטה דהא היכן מצינו שישיבו תשובה מה שהמה בעצמם אינם סוברים דהא אבמ"ה וגיד הוי בריה לרבנן אע"ג דליכא ברית נשמה ונדחקו ולפי מה שכתבנו יש לומר דודאי אי אמרינן דטעמא דבריה דחייב בכ"ש לאו משום חשיבות הוא רק דהוי כאלו פרשה התורה לא תאכל בין קטן ובין גדול א"כ מנ"ל לומר דהטעם משום חשיבות ולא צריך לדיני תנאים כלל בבריה והכל תליא רק אם יחלק שמו עליו או לא דאי אם גם יחלק שמו עליו אז א"א לומר דהתורה אמרה לא תאכל בין קטן ובין גדול דהא גם אם יחלק שמו ואז א"א לחייב רק בכזית דהא אכילה כתיב ביה אבל אי אמרינן דטעמא דבריה משום חשיבות הוא וכמו שכתב רש"י בשבועות דמפרש נמי כבריה דמי היינו משום דאחשביה אז שפיר יש לנו להתנות תנאים דלא חשיב רק אם נוצר באיסור וגם דוקא ברית נשמה חשיבה דהא כל הטעם דלוקין בבריה הוא מצד חשיבות וא"כ לר"ש לשיטתו שפיר השיבו רבנן אע"ג דהם לא סברו דצריך ברית נשמה דוקא היינו משום דסברו דהכל תליא אי מפורש בתורה בין קטן ובין גדול ולא צריך לחשיבות כלל אבל לדידך דאמרת דגם חטה של טבל הוי בריה אע"ג דהתורה אמרה רק לא תאכל טבל וגם קמח נקרא טבל וא"א לומר דהתורה אמרה בין קטן ובין גדול ע"כ צ"ל דטעמא