שבט סופר חלק א רכז

מ"מ תרי איסורא מה"ת הוי ויען כי הרמב"ם סבר דאין לוקין על שום הנאת בב"ח כמ"ש הלח"מ שם לא היה צ"ל דאין לוקין על הנאה משום דאין אחע"א דבלא"ה נמי אינו לוקין ומשו"ה לא קאמר רק דאין לוקין על אכילה אבל בהנאה אע"ג דאין לוקין מ"מ איסור מה"ת הוי וא"ש

ובח"ס שם כתב דמי שמורה ובא כדגול מרבבה דמותר בהנאה אין מזחיחין אבל הוא לא היה מורה כן מ"מ בנדון זה מעורר כבוד תלמידי שיש עוד לצדד להקל לפי מה דמבואר בסי' פ"ז דמעושן ומבושל בחמי טברי אין לוקין עליו ומשמע דרק מדרבנן אסור אבל לפי מה שכתב ה"ה דספק הוא כדאיבעי בירושלמי א"כ ספק מה"ת הוא ובפר"ח האריך ומסיק דמעושן מה"ת אסור דהוי כבישול מכל הני טעמא לא נ"ל להקל מחמת איסור הנאה ובנדון דידן יש לחקור נמי אף בלא איסור הנאה משום איסור סחורה דאסור אף בדברים שאסורים באכילה לבד ולכאורה יש לצדד ג"כ בזה מהטעם שאין בו רק חלב והרמב"ם והש"ע בסי' קי"ז כתב חוץ מחלב דהתירה התורה מקרא דיעשה לכל מלאכה והתוס' בב"ק פ"ב חולקים על הרמב"ם שכתבו בסוף דבריהם וכן כל חלב מותר למכור היכי דלא קאי לאכילה רצה תוס' בזה לאפוקי מהרמב"ם דכתב דחלב מותר לגמרי אף אם עומד לאכילה ומתחילה כתב תוס' דבחלב חזיר מותר היה מה"ת היכי דקאי למשוח עורות בשומנן אבל בעומד לאכילה אסור מה"ת לסחור בהם והו"א דוקא חלב של טמאים דלא שרי' התורה בפירש רק בחלב נבילה וטריפה אבל בטמאים לא כמש"כ בב"י סי' קי"ז דחולק על הא"ח דלא מחלק בין חלב טמאים לשאר חלב ומשו"ה מוסיף בתוס' דאף בחלב מבהמות טהורות הדין כן וא"כ כיון דלהתוס' כל חלב אסור בסחורה ויש לחוש ג"כ על חלב של טמאים אין לסמוך על היתר זה כלל ועוד אני אומר לפי מה שראיתי בח"ס סי' צ"ב בד"ה אמנם בתוך דבריו דאיכא נמי למיחש לתערובות שאר מינים שומן אלא דנהי משום תרבא ליכא מ"מ משום נבילה איכא דהא רוב בהמות של גוים אינם נשחטים והו"ל איסור נבילה ואם כן בקונסטבוטטער שמערבם בו ג"כ שומן ולא תרבא לבד אם כן השומן הוי כמו שאר בשר נבילה דאסור לסחור בהן דמאי שנא בשר נבילה ומאי שנא שומן ועיין

והנה באיסור סחורה אי הוי מה"ת או דרבנן כבר הלכו בו נמושות ורוב הפוסקים דהוי מה"ת וכבר כתב בנוב"י דאי מה"ת אין להקל רק בדבר ברור משא"כ בדרבנן שומעין להקל וא"כ בנדון דידן אי הוי מדרבנן יש לצדד להקל אבל יען כי רוב הפוסקים נקטו לאיסור מה"ת וגם אי הוי רק מדרבנן מ"מ בנדון זה שיש לחוש ג"כ מלבד איסור סחורה לאיסור הנאה של בב"ח שג"כ רוב פוסקים מחמירין לאסור בהנאה אף תרבא ובשר מת בחלב ע"כ אין להקל כלל ואם יש בכחו למחות בסוחרים אלו בודאי טוב אבל אם לא ישמעו בקולו מוטב שיהיה שוגגין וכו' והנני רבו כותב וחותם בחפזון פה פ"ב יום א' לסדר דברים תרנ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סא

הש"ך בסי' ס"ח הביא דברי הרי"ו שאין כלי נחושת בולע אלא כשהאור מהלך תחתיו ועיין בב"י סי' צ"ג ורשב"א בת"ה הביא ג"כ בשם בעה"ט כן וכתב במנחת יעקב דאם בשלו בו קודם הגעלה יש לסמוך על הב"י ובעה"ט ופר"ח ס"ח כתב שאין לסמוך על דברי הרי"ו כלל שנדחה דבריו לגמרי מראיות שהביא הש"ך ונחזי מה דקמן קושי' הש"ך על הרי"ו וראשית דבר אני אומר על הא דפריך הש"ך ממתניתין דקתני אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח ומתניתין בכלי נחושת איירי דהא קתני אחד ק"ק וכו' טעונים מריקה ושטיפה דמלבד מה שרוצה הש"ך לדחות די"ל דאיירי בכלי עץ ולרמב"ם בלא"ה י"ל דאיירי מתניתין בכלי חרס כמ"ש הפלתי סי' ק"ה ג"כ יש לדחות דאחד שבישל ואחד שעירה לתוכו לא קאי על סיפא דמתניתין דטעונין מריקה ושטיפה אלא דרישא איירי לענין שבירה בכלי חרס וכן מוכח מש"ס דהביא לפרש המתנית' דמנ"ל דעירה לתוכו רותח אסור ת"ל ואשר תבושל בו ישבר ולמה לא הביא ג"כ סיפא דברייתא דת"כ שהביא הירושלמי דמנ"ל דאף בכלי נחושת כן כיון דקאי על מתניתין דאיירי ע"כ בכלי נחושת אלא ודאי משום דרישא דמתניתין לא איירי רק בכלי חרס אבל סיפא דאחד ק"ק מלתא באפי' נפשיה הוא ומזה ג"כ ראיה לדברי הרי"ו מדלא הביא ש"ס דילן כולו ברייתא דת"כ דאף בכלי נחושת כן משמע דבאמת לא אסור בכלי נחושת עירה לתוכו כיון דאינו מבשל אינו בולע ועיין במפרש ירושלמי שכתב ג"כ הא דאמר חיילי' דר' יונה מן הדא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח דמתניתין הוא בזבחים ומדחה תמן בכלי חרס מוכח דגם הירושלמי סבר דיש לאוקמי רישא דמתניתין בכלי חרס וראיתי בכ"ס יו"ד ע"ט שמדחה קושי' הש"ך ג"כ ממתניתין די"ל לרבי דמריקה ושטיפה בצונן ולפמ"ש הרא"ש דהחמירה תורה בקדשים משום בעין הנדבק בדופני הכלי ומסברא ליכא חילוק בזה בין חרס לנחושת וכבר קדמו בזה בספר טהרות קודש בסוגי' שם ואין לנו נגד רי"ו רק ראיות הש"ך מהירושלמי דאמר ר' יוסי בן בון דאף בכלי נחושת כן ופירושו דאי לאו מבשל אינו בולע ואף לפימ"ש הר"ן בשבת וע"ז דלא חש להשיב משום די"ל דאף בכלי נחושת י"ל דבולע אף דאינו מבשל מ"מ מוכח מירושלמי דעירה אוסר גם בכלי נחושת ובפלתי סי' ק"ה תמה על הש"ך דלא מקשה ג"כ על הרמב"ן שהביא בת"ה שמציין עליו הש"ך ובאמת דברי הרמב"ן הביא ג"כ הר"ן בע"ז ואני ראיתי דברי הרמב"ן בחדושיו לע"ז וכאשר יראה הרואה מסידור דבריו לא קשה כלום מה שמתמה הפלתי על הש"ך ודברי הרמב"ן ורי"ו רחוקים זה מזה דתחילה הביא דברי ר"ת שיש להכשיר כלים ע"י עירוי דמבשל בכלי ראשון וכתב דר"ת הביא ראיה מדברי הירושלמי דעירוי מבשל וע"ז מדחה וקאמר דזה דקאמר ועירוי ככלי ראשון הוא לאו דברי ר' ינאי הם אלא דמתמיה עליו ועירוי ככלי ראשון הוא דקאסר לערות על תבלין וע"ז פריך דחיילי' דר' יונה מן הדא דאחד שבישל ואחד שעירה לתוכו רותח ואי לאו דמבשל עכ"פ קצת לא היה מצריך התורה מריקה ושטיפה וע"כ שבלע טפי מפני שמבשל קצת ע"כ אסור לערות על התבשיל בשבת מפני הרחקה דמבשל עכ"פ קצת וע"ז מדחה ר' יוסי תמן כלי חרס בולע אע"ג דאינו מבשל קצת מ"מ כלי חרס בולע יותר וע"ז מדחה דתני אף בכלי נחושת כן דא"א לומר דבולע הרבה אם אינו מבשל קצת והביא אח"כ הא דאמר דאין חייבין עליו משום מבשל רק באור מהלך תחתיו וכן לענין בשר בחלב וע"כ דטעמא דמתני' דאין נותנין תבלין באלפס הוא רק משום הרחקה והביא ג"כ אידך הירושלמי מה בין כלי ראשון לכלי שני אמר ר' יונה כאן וכאן אין היד סולדות בו אלא עשו הרחקה לכלי ראשון ולא מבשל גמור אלא בשאור מהלך תחתיו הוי בישול גמור ומסיים דאין צריך מריקה ושטיפה אלא אם מ"מ מבשל קצת אבל הגעלה לחוד בבלוע בלא בישול כלל כמו כלי שני דלכ"ע אינו מבשל כלל נמי צריך הגעלה מפני שעכ"פ מפליט ומבליע כשיטת הרשב"א וליתא נמי לדברי ר"ת דיכול להגעיל ע"י עירוי משום דעירוי נמי מבשל דירושלמי לא איירי אלא בבישול קצת כיון דהחמירו התורה במריקה ושטיפה ע"כ צריך לבלוע הרבה אבל לא מבשל לגמרי כדי להכשיר הגעלה ע"י עירוי זה תוכן דברי הרמב"ן שם לכן לא הקשה הש"ך מירושלמי על דברי הרמב"ן כמובן

והנה ר"ת הביא עוד ראיה דעירוי מבשל מהא דקאמר עירה לתוכו רותח מניין ת"ל אשר תבושל בו ישבר ומישב הא דקאמר בלוע בלא בישול אלמא דלא בעי לעירוי אלא בלוע בלא בישול היינו משום דלא נתבשל מחמת כלי זו אלא בכלי אחר וראיתי בטהרת הקודש שעמד בזה דנהי די"ל כן מ"מ אינו ראיה לדברי ר"ת דעירוי מבשל וכתב דמסברת חוץ סבר ר"ת דאם אינו מבשל אינו בולע ג"כ וכיון די"ל דקרי ליה בלוע בלא בישול משום דלא נתבשל באותו כלי שוב נשאר סברת חוץ בלי בישול ליכא בלוע ודוחק ונ"ל דהוכחת ר"ת לאו מסברת חוץ אלא דמדייק מקרא מדכתיב אשר תבושל בו ובו ע"כ הוא עירוי ואם עירוי אינו מבשל למה כתוב אשר תבושל ולא קאמר נבלע בו וע"כ דעירוי נמי מבשל וקרי לעירוי בישול וזו ראיה ברורה ופשטות דקרא הכי