שבט סופר חלק א רכו

מערב איסור כדי לאכול ממנו כמו בזרוע בשלה שודאי יאכל האיסור אז סבר תוס' דגם בטעם הוי מה"ת אבל במקום שאין מכריזין ובגד שאבד דלא מבטל לאכול האיסור בודאי דילמא לא יקח מהגוי הטריפה וגם לא ימכור לו בגד הכלאים דרוב אינו כלאים זה ודאי רק דרבנן ודלמא לא ימכור לישראל כלל אבל מ"מ כיון דיכול לבוא ישראל לידי איסור תקנתא דרבנן הוא שלא יכשול בו ישראל כמ"ש הר"ן בסוגיא דמכריזין ומהא דלא אמרה תורה שלח לתקלה לא קשה לתוס' שכתבו כה"ג תקנתא בעלמא אע"ג דהתם נמי יכול להיות דלא יבוא לידי ישראל י"ל כמו שתירץ בשעה"מ שם דיש לחוש שיצוד אחד קודם שיבוטל בשאר עופות או כמ"ש במקנה קידושין דף ל"ט דמי שמשלח מכיר הצפור ואע"ג שבטל למי שאינו מכיר אבל מ"מ לבטל לכתחילה כה"ג דאורייתא הוא יע"ש ויש ראיה לדברי נוב"י וח"ס ביבש ביבש אין מבטלין לכתחילה מה"ת מש"ס נזיר דהקשה לר"ל דאב מחנך מדרבנן והא קאכיל כהן מליקה והקשה בפלתי סי' ק"י דהא יכול לבטל בשאר קיני עופות שהקריבו לאלפים וכתב דתרתי דרבנן לא התירו ואי אמרינן ביבש אין מבטלין מה"ת א"ש ולא צריכין לדחוק ובלא"ה דבריו שם קשים להבין ואין מקום להאריך

ולאמת מוכרח תירץ של השעה"מ או המקנה דאף אי אמרינן דמה"ת אין מבטלין זה דוקא במכוין לבטל אבל באין מכוין מותר ומוכח מדברי הר"ן פ' אין מעמידין ועיין בפר"ח ס"ד שהביאו בשם הריב"ש הא דהתירה התורה להגעיל כלים אע"ג דחזר ונבלע בכלי והוי מבטל איסור ולמ"ד מה"ת יהיה אסור ותירץ משום דאינו מכוין וא"כ גם בהא דשלח לתקלה אינו מכוין לבטל האיסור רק לקיים העשה וקרוב לודאי שלא יבוא לידו ואין בודאי שיתפוס אחד את המשולחת וכ"ש דמותר משום דאינו מכוין ואין לנו תירוץ רק כמ"ש בשעה"מ ומקנה וראיתי אח"כ בפלתי שנזהר בזה בתוך קושייתו בסי' ק' שהקשה ג"כ ממה דשלח לתקלה וכתב דאפי' למ"ד אין מבטלין מה"ת מ"מ הא לא נתכוין לבטל ותירוצו שם שכתב משום דכל זמן שאדם אחד רואה אע"ג דכבר מעורב לא חל עליו שם ביטול אף לאחר דלא ידע דבר זה צ"ע ועיין בחוות דעת סי' ק"י ומקנה לא כתב רק דאז אין לבטל לכתחילה מה"ת אבל לא שלא שייך ביטול וצ"ע בכל זה

ורציתי לומר לפי מה שהעלה החוות דעת סי' צ"ט סק"ח לחלק בין איסור הנאה לאיסור אכילה דאף להוסיף באיסור הנאה דרבנן אסור משום דכשנוטלו ומבטל הרי נהנה במה שנוטל ומבטלו ואין לך יותר הנאה שמרבה ומשביח ההיתר א"כ מה"ט אסור לבטלו באיסור הנאה מה"ת לכתחילה דהא נהנה בתחילת ביטול לבטל איסור וצפורי מצורע אסור בהנאה השחוטה ושפיר אמר רבא דע"כ המשולחת מותר משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה ואין מבטלין באיסור הנאה וכן בצפורי עיר הנדחת חולין ק"מ ע"א

אלא שבתי וראיתי שזה ליתא דוקא אם מבטל איסור שבודאי יהנה ממנו ומרבה ומשביח ההיתר עי"ז אז יש סברה לומר דבאיסור הנאה אין מבטלין מה"ת לכ"ע אבל בשלח לתקלה דלא משלח ע"מ להנות ולא יודע אם יבוא ליד ישראל ולא מכוין כלל לבטל בודאי אין לומר שנהנה בשעת ביטולו ולהחמיר יותר באיסור הנאה מאיסור אכילה ועוד דעדיין קשה מהאי דחולין קט"ו שילוח הקן ליתסר לא אמרה תורה שלח לתקלה ודוחק לומר דתירץ הש"ס קאי לר' אבהו דמלא תאכל כל תועבה גם איסור הנאה במשמע ולא לחזקיה ג"כ ונ"ל ליישב קושי' מהא דשלח לתקלה לפי מה שכתבו הראשונים בסוגי' דזרוע בשלה הא דקאמר הש"ס דחידוש הוא היינו אע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה דרבנן מ"מ זה חידוש שציותה התורה לעשות מצוה ע"י ביטול איסור יע"ש וא"כ גם בשלח לתקלה כן הוא שיצוה התורה לשלוח מצפורי מצורע לעשות מצוה ולשלחו שיכול להכשל בו בני אדם אע"ג דאינו דומה ממש לזרוע בשלה דהתם צותה התורה לאכול ע"י ביטול משא"כ במשולחת שרחוק שיתפוס ישראל את המשולשת דכל דפריש מרובא פריש מ"מ חידוש הוא שיצוה התורה מצוה שיכול להכשל בו ישראל ולאכול ע"י ביטול דוקא וכן בשילוח הקן לפי פירוש שני של רש"י שם דכל שילוח הקן ליתסר לעולם אפילו שלחה מעיקרא נמי כן הוא דאיך צותה התורה לקיים מצוה ולבטל איסור אלא מהא דאמר חולין ק"מ למעוטי צפורי עיר הנדחת דקאמר אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה וכן ללשון ראשון בשילוח הקן דלא תאכל כל תועבה דוקא אם כבר נטל האב דוקא לא א"ש כ"כ דהא לא דמי לזרוע בשלה דהמצוה ניתנה מעיקרא כך וע"י ביטול איסור אבל בשילוח הקן אדרבה עשה עבירה תחילה שלקח האם וכן בצפורי עיר הנדחת לא צותה התורה שיקח מעיר הנדחת רק מקרה הוא שאין לו צפרים אחרים רק מעיר הנדחת ולא שייך לומר שהתורה ציותה לבטל איסור דהא המצוה לא ניתנה על זה האופן מ"מ אף שיש לחלק בין הני לזרוע בשלה ואין לדמות ממש מ"מ יש לנו לומר מעצמינו וללמוד משם דגם כה"ג לא היה אמרה התורה שלח לתקלה ולקיים עשה לאחר שכבר נטל או אם אין לו צפורי מצורע שיקח לטהר מציפורי עיר הנדחת ועיין ומפני הכנסת כלה צריך אני לקצר ולא כתבתי רק לשעשע קצת בד"ת ידידו כותב וחותם בחפזון יום א' לס' בחוקותי שנת תרמ"ט ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ס

שלום וברכה לכבוד תלמידי המופלג בתורה ויראה וותיק מלא עתיק בע"פ יפ"ת כש"ת מי"ה ישראל חיים ברוין נ"י רב ומ"מ דיראים בקהל האללע במדינת אשכנז יע"א

אחדש"ה מכתבך קבלתי בעת שטרידנא טובא עם הנסיון הגדול של בני הישיבה הע"י ולאחר זה רגיל אני לילך למרחץ למצוא מרגוע לנפשי ורוחי מכל הטרחות והטרדות שעמוסים עלי כל השנה אבל לא אוכל מלהשיב לך תחילה על שאלתך שנדרשת להורות אם מותר לעשות סחורה עם הקונסטבוטטער ומעשיהו ע"י שמערבין חלב וחמאה ושאר דברים ע"י דאמפף ומצדד אתה להקל ואשיב לך על ראשון ראשון

בתחילה אתה דן אם חלב בחלב אסור בהנאה או לא ועיניך שפיר חזו בכל מקומות שצריכין לזה ודג"מ בסי' פ"ז כתב המיקל כפירש משניות להרמב"ם שמותר בהנאה מטעם אין איסור חל על איסור אין מזניחין אותו ובח"ס יו"ד סי' צ"ב חקר למצוא טעם לכנפי יונה בעובדא שהאומנין עירבו חמאה בחלב לעשות מהם נרות ופשוט ליה לאסרו בהנאה והוכיח דס"ל אע"ג דאיסור אכילה לא חל מ"מ אסור בהנאה דלא כהרמב"ם בנקודה נפלאה דאיסור אכילה והנאה תלי' בבב"ח זה בזה ואנכי תמהתי מאד כאשר ראיתי כל זה דהא מוכח מש"ס יבמות ל"ב אע"ג דאין איסור חל על איסור דוקא לענין חטאת או מלקות אבל תרי איסורי מיהא איכא למנ"מ לקוברו בין רשעים גמורים וכתבו תוס' שם שר"ש סבר דאע"פ שיש בעבירה זו שני איסורין כיון דלא מחייב אלא חדא אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים משמע מדבריהם דליכא פלוגתא בזה דשני איסורים יש א"כ חלב בחלב נמי אע"ג דאין לוקין מ"מ איכא נמי על החלב איסור אכילה מצד בב"ח וכ"ש שיש איסור הנאה ועיין באבני מלואים בתשובותיו שהאריך בזה ונצטערתי על זה הרבה עד שמצאתי בפרמ"ג בפתיחה להל' בב"ח כשחקר בד"ה ועוד אדבר אי חלב בחלב אסור בהנאה וכתב בסוף דבריו ועוד ביבמות איכא תרי שינויי ולחד תירץ אין אחע"א למלקות ולחטאת דוקא אבל ודאי דעבר ב' איסורים ה"ה דודאי אסור בהנאה באופן שמבשל בשר נבילה וחלב בחלב אסור בהנאה מה"ת ושקטה ונחה דעתי שראיתי שכבר עורר ע"ז פוסק וגדול כמוהו וצריך לומר דלרמב"ם בפירוש המשניות דכתב בפירש שמותר בהנאה ס"ל כתירץ א' בש"ס יבמות וביד החזקה פ"ט מהל' מ"א הל' ו' כתב אבל המבשל בשר מתה או חלב לוקה על בשולו ואינו לוקה על אכילתו משום בב"ח ומהנאה לא דיבר שם כלום ועיין באחרונים ובזה א"ש דבאמת על הנאה לא צ"ל הרמב"ם דאסור בהנאה דהוי כמו בכל איסורים אע"ג דאין אחע"א