שבט סופר חלק א רכה

חוץ לרוטב ורק בחתיכות אפשר להיות כן אבל לא בירך כולו כן הוא פשטות התוס' ויש ראיה לדברי הנוב"י אם לא שנאמר דלרש"י הכל מודים דנאסר כל החתיכה אף בדבר גוש ולח אבל יען כי מש"ך ופוסקים לא נראה כן אין לנו פשט נכון יותר מדברי נוב"י ועיין

והנה הפלת"י שם רצה להוכיח דיש חילוק בין מפעפע קצת מהבל הקדירה לשאר צלי מהא דמשמע מטור ומחבר דאם יש ס' בחתיכה לא צריך נטילת מקום ובס' ק"ה פסק המחבר כרשב"א דבשמן דמפעפע בצלי צריך עכ"פ נ"מ וע"כ דחום הקדירה מבליע ומפעפע יותר יעיין שם וכן משמע מדברי נוב"י שם בנדון דידי' דמשערין בס' וא"צ נ"מ אבל מדברי מנ"י שם בנדון דידיה משמע דצריך נ"מ כמו בשאר צלי שהוא בס' וצריך נמי נ"מ והנה עיקר הדין שצריך אף נ"מ הוא מדברי הרשב"א והוכיח דינו ממתניתין פסחים דנטף מרוטבו על החרס יטול את מקומו דאיירי ברוטב שמן אלא דבטל במיעוטו בס' וקמ"ל מתניתין דעכ"פ יטול את מקומו אבל מתוס' שכתבו דצ"ל דרוטב לא הוי רק כציר בעלמא משו"ה סגי בנ"מ ולא צריך ששים כחלב דמפעפע ע"כ לית להו כרשב"א ונראה לי ראיה לרשב"א דלכאורה קשה מאי קמ"ל שמואל בצלי קולף ואוכל וקליפה לאו דוקא רק נ"מ כמ"ש תוס' דאף דבמתניתין יש לומר דבישול היינו צלי כמ"ש תוס' אבל עכ"פ ממתניתין דפסחים מוכח דבצלי לא צריך ששים ויותר קשה לפ"ד המקשה דהקשה והאמר ר"ה ורצה להוכיח דכל צלי מפעפע והא מוכח דמנטף מרוטבו דסגי עכ"פ בנטילה

וראיתי בהגה' ר"ע איגר ז"ל על הש"ס שהקשה כן להמקשן ובאמת גם לשמואל קשה מאי קמ"ל ולדברי רשב"א ניחא די"ל דבאמת י"ל כל צלי אוסר בס' ונ"מ דנקט בנטף ברוטבו היינו מלבד ס' צריך ג"כ נ"מ וקמ"ל שמואל דקולף ואוכל וגם להמקשן לא קשה אלא די"ל הא דסבר הרשב"א דצריך נמי נטילה היינו דוקא אי צלי באמת לא מפעפע בכחוש רק בשמן וא"כ כיון דבכחוש לא אזיל הפליטה יותר מכדי נטילה גם בשמן עכ"פ מבליע האיסור יותר בכדי נטילה אבל אי אמרינן דצלי הוי כמבושל ואוסר גם בכחוש א"כ דומה למבושל ממש ולא צריך נטילה ביש ששים וא"כ הדרי הקושי' אלא שראיתי שמר"ן וריטב"א לא משמע כן שכתבו לרא"ה דסבר דלא מהני ששים במליחה וצלי משום דלא מתפשט בשוה אף וא דרבינא דאסור היינו אפילו ביש ששים משום דלא מהני ששים במליח ור"א דשרי היינו בנטילת מקום או קליפה משמע מדבריהם דאף לרבינא דסבר בכל מקום מליח כמבושל מ"מ אינו דומה למבושל ממש ואינו מתפשט בשוה ולא מהני הה"ד די"ל נמי סברת הרשב"א אף דמהני ששים בצלי ומליחה מ"מ אינו מתפשט בשוה ובולע יותר בכדי נטילה ולא קשה על המקשן ושמואל ולשיטת תוס' י"ל לפי מה שהעיר בפלתי סי' צ"ח אי חלב ובשר מקרי מין במינו בשמא ומישב הא דלא פריך על ר"ה מיד מר"י ופריך תחילה על מלתא דשמואל משום די"ל דטעמא דר"ה בצלי דאוסר משום דסבר כרבו רב דמב"מ במשהו וצלי אף דאינו נותן טעם יותר מכ"נ מ"מ משהו מיהא מתפשט ולא קשה מר"י דסבר מב"מ בטל ומשו"ה מקשה תחילה על שמואל דסבר ג"כ מב"מ לא בטל וכדמסיק שאני חלב דמפעפע מקשה שפיר מר"י יע"ש בסק"א ובסק"ד ובמח"כ נעלם ממנו לפי שעה שהגהת מיימוני הובא במג"א סי' תמ"ז סק"ט סבר באמת כן בצלי דמשהו מיהא הולך בכולו ומה"ט בחמץ בפסח לא מהני קליפה ואסור כולו יע"ש וצ"ל באמת להגהת מיימוני דלא שוה בשמא או כמו שכתב הרשב"א בסוגיא דזרוע בשלה די"ל דוקא אם מעורב גופו של איסור סבר ר"י מב"מ לא בטל דומיא דדם הפר ודם השעיר אבל לא בפליטתו של איסור וזה מוכרח מהא דשמואל דאמר בנצלה קולף ואוכל ואף אי אמרינן בגיד ובשר הוי מבשא"מ מ"מ יאסור משום שומן הגיד דשוה בטעמא ובשמא כמו שהוכיחו הראשונים דחלב ובשר הוי מב"מ מהא דתלש חלב מה"ח ומן הטריפה דחיוב שלש וא"כ י"ל דהמקשה סבר דטעמא דר"ה באמת משום מב"מ ומתניתין דפסחים בכטף מרוטבו אתיא כמ"ד מב"מ בטל וכן שמואל קמ"ל דלא אסרינן בצלי משום מב"מ ומיושב שפיר קושי' דמאי קמ"ל שמואל דמליח הרי הוא כרותח דצלי ולמה נקט מתניתין ירך שנתבשל דכבר נאסר משעת מליחה די"ל דהו"א באמת בצלי במב"מ נאסר כולו משום דמשהו עכ"פ הולך בכולו אבל מתניתין סבר מב"מ בטל משו"ה דוקא נתבשל אבל נצלה לא וקמ"ל שמואל לא אף דקאי על מתניתין מ"מ משמע דאמר כן לדינא אע"ג דהוא סבר מב"מ לא בטל וקמ"ל או דלא הלך אף משהו בכולו או לדברי הגהות מיימני טעמים אחרים מפני מה דלא נאסר משום מב"מ ולא קשה על המקשין דפריך מר"ה די"ל דסבר דטעמא דר"ה באמת משום מב"מ ומקשה על שמואל דסבר נמי מב"מ לא בטל אף דמתניתין דפסחים סבר דמב"מ בטל וא"ש גם לשיטת תוס'

והנה מתוס' שכתבו דמה"ט אין קליפה אוסרת משום דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואין הנאסר יכול לאסור וזה לכאורה דלא כהגהת מיימוני דסבר דעכ"פ משהו הולך וראיתי בחות דעת ק"ה סק"י דמחלק די"ל דאין הנאסר יכול לאסור רק במקום שהולך עמו איסור שיכול להטעים עכ"פ שום דבר אפילו היא מיעוטא דמיעוטא ובמשהו שיוצא בצלי אין כח להטעים כלל משא"כ בחמץ שאיסור משהו אוסר אפילו במשהו שאין כח להטעים שום דבר יע"ש

אלא מדברי הפלתי בסוגי' דירך שהקשה דמשמע דשמואל אית ליה ג"כ הא דר"י והא שמואל סבר מב"מ לא בטל והוכיח מזה ע"כ כפירוש דהאי כחוש הוי היינו דבטל בס' אלא דאינו מפעפע ואי כהגהת מיימוני דמשהו הולך לכולו גם לפירוש זה קשה וגם משמואל קשה דאי חלב ובשר הוי מב"מ גם שומן הגיד הוי מב"מ וע"כ דלא כמיימוני דאפי' משהו אינו מתפשט בכולו וכאן פשיטא ליה לרשב"א בפליטה לא אמרינן מב"מ לא בטל ועיין בנוב"י תנינא סי' ל"ה שרצה לחדש מדעת עצמו חילוק בין פליטה ובין גוף איסור במב"מ ולא הביא דכבר קדמו הרשב"א בזה ויש להאריך עוד אבל יען כי טרוד אני בנסיעה למרחץ לטובה וה' יחזקני וישמרני למען שמו ותורתו ע"כ אסיים ואסתגר בזה ידידו הדש"ת פה פ"ב בחדש תמוז תרנ"א לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נט

שלום וכ"ט לכבוד הרב המופלג המאוה"ג בע"פ חו"ב כש"ת מו"ה נתן נטע קעל הלוי נ"י אבדק"ק שארבאגארד יע"א

אחדש"ה מכתבו קבלתי ע"נ ואודות הנסיעה באחוזת מרעים לארץ הקדושה בודאי מצוה גדולה הוא ומי לא ישתוקק לחבק ולנשק עפר ארץ הקדושה אבל כבר אמרו ת"ת כנגד כולם ובפרט ת"ת דרבים ישיבה גדולה לאלקים והתלמידים מבקשים תפקידם ולהטריפם לחם חוקם לחמו של תורה ע"כ לא אוכל כעת ונקוה כשיבוא משיח צדקנו לשוב לציון ברנה במהרה

ומה שעמד בדברי תוס' בסוגי' דמכריזין צ"ה בד"ה ובנמצא שכתבו דתקנתא בעלמא שלא לקנות במקום שאין מכריזין דילמא אתי לזבוני לישראל אע"ג דבטל ברוב כמו בגד שאבד בו כלאים דלא ימכרנו לנכרי יע"ש והקשה מע"כ דהא מהא דאמרו בש"ס חולין קמ"א ובכמה מקומות דלא אמרה תורה שלח לתקלה ע"כ מוכח דכה"ג דאורייתא הוא ואין מבטלין מה"ת כמ"ש בשעה"מ הל' מ"א פרק ט"ו הל' כ"ה ובנוב"י תנינא ביו"ד מ"ה כתב דביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין דאוריית' וכן כתב בח"ס יו"ד שי"ט וזה דלא כדברי תוס' אלו, אלו דבריו. כבר עמדתי על זה זה כמה שנים דמדברי תוס' מוכח דלא כנוב"י וח"ס דביבש ביבש לכ"ע מדאורייתא אין מבטלין מדכתבו דתקנתא בעלמא הוא יעיין במקור חיים סי' תס"ז שכתב טעמא דתקנתא משום דהוי כמבטל איסור לכתחילה אלא בלא"ה קשה מדברי תוס' בסוגיא דזרוע בשלה צ"ח ע"ב בד"ה לאו למעוטי שהקשה דילמא היינו לענין שאין מבטלין איסור לכתחילה משמע דסברי דאין מבטלין לכתחילה מה"ת אף בטעם א"כ לכאורה סתרו דברים מהא דכתבו באין מכריזין ובבגד שאבד דהוי רק תקנתא אלא דיש לחלק בודאי אם