שבט סופר חלק א רכג

מידתו אף בטעם אסור אף שהוא לפגם א"כ בחמץ שאסור בעין לפגם מכ"ש שיאסור טעם לפגם ומשו"ה צריך הר"ן לתרץ דשאני חמץ בעין משום דראוי לחמע בו עיסות אחרת

אבל שבתי וראיתי כעת דקושי' המקור חיים א"ש גם להר"ן דהא להר"ן לסברתו באמת גם במשרת היה לנו לאסור טעם לפגם דהא לא ניחא ליה בסברת הרשב"א דטעם לפגם איני טעם דנהי דסברה אמתית ויש לומר כן מ"מ איך נילף זה מנבילה שאינו ראוי לגר דביה מיירי קרא ומשו"ה מחדש בהגדיל מידתו באמת אסור ולפי"ז גם במשרת אסור בהגדיל מידתו אבל כיון דעכ"פ במשרת בלא הגדיל מידתו נטלפ"ג מותר שפיר הקשה מקור חיים כיון דבמשרת כן הוא וכל טע"כ ילפינן ממשרת אמרינן דיו לבוא מן הדין להיות כנדון דאף בחמץ בפסח אע"ג דבעין אסור מ"מ א"א לאסור הטעם בלא הגדיל מידתו כיון דלא ניחא ליה אע"ג דבעין התורה אסרה אף בלא ניחא מ"מ בטעם חמץ א"א לאסור בלא ניחא כיון דעיקר טע"כ ממשרת ילפינן

בהא נחתינן דעכ"פ יש חומרא בחמץ לענין שלכד"א יותר משאר איסורים ועוד י"ל לפי מה שכבר העיר בצל"ח בסוגיא דשלכד"א די"ל דשלכד"א הוא היינו כמו שהאיסור הוא עתה לפנינו צריך שיהנה כדרך הנאתן כמו אכל חלב חי שיכול לאכלו מבושל וכן במניח חלב חי על מכתו שיכול למשוח בו עורות אבל משקין היוצאין או עירב דבר מר או שהסריח אם נהנה כדרך הנאתן כאשר הוא עתה אסור אף דמעיקרא לא לכך היה עומד והא דפטור באוכל שהבאיש או עירב דבר מר היינו משום דכאשר הוא עתה אינו עומד לאכילה עוד אבל אם נהנה כדרך הנאה שעומד עתה חייב ע"ש וביותר באריכות שם דף כ"ד ע"א בד"ה ומה מעשר הקל אריכות יותר ויש להאריך בדבר זה וא"כ באותו ציגאריע שנעשה מן התאנים לאחר שנקלו ואינו כדרך הנאתן באכילה ממש מ"מ עומדים עכשיו לעשות מהם ציגאריע ולטחנו ובשביל כך נקלו על האש ודרך הנאתן כך הוא ואסור ולאחר שהארכתי שאין לצדד להקל בשביל שלכד"א נעמוד על המחקור בעיקר איסורין של פירות יבשים עיין בטו"ז שכתב בתאנים יש חשש שמפזרים עליו קמח היינו משום דגם מטבעו יש מראה לובן על התאנים כי המתיקות היוצא מתאנים נעשה לבן ומשום זה יש חשש שמפזרים ג"כ עליו קמח כדי שיהיה נראה יותר לובן ומתוקים ובמג"א משום דמיבשים בתנור שאופין בו לחם ויקבלם טעם ועיין בנוב"י תנינא סימן ע"א משום שרגילות לפזר בתחתית הלחם קמח הרבה ואולי נשאר מהם בעין בתנור ועל התאנים ובשערי תשובה שם מצדד להקל משום די"ל דהקמח מעט בעין מקלי קלי ליה חום התנור ונעשה אפר ועכ"פ חרוך מאד עד שלא נשאר בו טעם בעת שנותנין בתנור יעיין שם וא"כ אם רוצים לעשות מתאנים אלו ציגאריע שצריכין לקלותן בכלי על גחלים ממש בודאי יש לתלות שפרורי קמח נקלו לגמרי עד שיופסל ג"כ מאכילת כלב ובחרכו קודם זמנו מותר אבל אי אמרינן הטעם משום דהתאנים קבלו טעם מהתנור שאופין בו הלחם לא מהני כמובן וגם יש לחוש שמא לא נקלה יפה באור עד שאינו ראוי לכלב ועיין בפרמ"ג סי' תס"ז במשבצות בשאלה אם יש ליקח מעכו"ם קאפפע שקולין קאפפע בכלי שנקרא ברעננער ומצדד שם להחמיר שמא לא נקלה החטים לפעמים בתוכו יפה ולא מקרי לח בלח וחוזר וניער בפסח גם הציגאריע לא מקרי לח בלח אף לאחר שטוחנין אותן ואף שבפרורי קמח שנדבקו בתאנים אין לחוש כ"כ שמא לא נקלו יפה כמו בחטים ושעורים שחקר הפרמ"ג שם מ"מ כבר כתבתי אי מיבשים אותן בתנור ובולעים מחמץ לא מהני כל זאת ומאחר שנוהגים איסור בכל מקומות בפירות יבשים לא נראה לי להתיר לעשות מהם ציגאריע לצורך פסח ויש לחוש שנפיק מיניה חורבא ג"כ ויזלזלו באיסור זה ועיין בנוב"י תנינא שם שכמה זהיר להקל אף בפירות יבשים שידוע שנעשים בצינה ואין להתיר רק בתאנים שמשמרים מעיקרא לשם פסח וכן במקומנו פה אין להם ציגאריע רק מה שנעשה מציגאריע וואורצעל ועיין בתשובה מאהבה או"ח קצ"ה שגם בשרשי ציגאריע לא מתיר אם לא נשמרו מתחילה לשם פסח משום החשש ג"כ שמיבשין בתנור טרם ששורפין שטוחנים אות ברחיים וכ"ש דאין להתיר כלל בתאנים יבשים ושומר נפשו ירחק ואין להקל אם לא שנשמרו מתחילה קודם שנתיבשו לשם פסח והמדקדקים וכן בביתי אין לוקחים ציגאריע כלל כל ימי פסח ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים הכ"ד רבך החפץ בהרמת קרנך בכבוד פה פ"ב חודש ניסן תרמ"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מדראשב"ס זצ"ל

תשובה נז

שלום לך תלמידי חביבי הרבני המופלג מורג חרוץ וותיק מלא עתיק מו"ה מתתי' דושינסקי נ"י יושב על התורה בפעסט יע"א

קבלתי מכתבך ע"נ עם ד"ת שהצעת לפני בסוגי' דירך לתרץ קושי' תוס' הא דאמר רבא על הברייתא קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנו"ט מאן טעים ולא מקשה על מתניתין דט"ח ואין פנאי עכשיו להאריך בפלפול כי מוכן אני לנסוע למרחץ ואשיב רק על מה שרצית לומר לפי מה שכתב הפלתי בסי' צ"ח הא דנשפך מותר באיסור דרבנן ובדאורייתא אסור היינו משום דנגד חזקת היתר דמאכל או קדירה שנפל ונתערב איסור יש ג"כ חזקת איסור ולפי"ז בבשר בחלב דשניהם היתר יהיה מותר לטעום מצד ספק ומשום חזקת היתר ועפ"ז יצאת לתרץ קושי' תוס' זה ליתא דא"כ יהיה תערובות בב"ח עדיף בנשפך וספק שיש ס' מותר וזה א"א לומר ולא לשתמט מן הפוסקים לומר כן ואדרבה בט"ז שם סק"ה רצה לומר דבשר בחלב חמור יותר ואף בבשר עוף בחלב אע"ג דהוא דרבנן אסור בנשפך מצד גזירה דבשר בהמה ואף דהש"ך ופר"ח חולק מ"מ משמע דבבשר בהמה בנשפך בודאי אסור והנה הפלתי כתב דמשו"ה לא אמרינן בספק דרבנן דנוקמי אחזקת איסור משום דיש לנו חזקת היתר כנגדה ואדרבה אפילו במבשא"מ יש לדקדק דלמה נחמיר ולא נימא העמיד הקדירה על חזקת היתר וצ"ל דאיתרע הואיל וראינו דנפל שם איסור יע"ש ולמאי צריך הפלתי לזה דאיתרע דהא אפילו חזקה ממש חזקת איסור יש לנו נגד חזקת היתר אלא משום דאי מצד חזקת איסור ממש מחמירך בא"מ היה לנו להקל בבשר בחלב ומשו"ה כתב דאיתרע וכן צ"ל ע"כ בסי' קי"א דלא אמרינן שאני אומר באיסור דאורייתא אע"ג דיש לאוקמי הקדירה בחזקתה והיתר לתוך היתר ואיסור לתוך איסור נפל וע"כ משום דאיתרע דנפל עכ"פ איסור להקדירות ועיין בתוס' יבמות דף פ"ב ע"א ועיין בסי' ק"ה בספק כבוש דהקשה הט"ז אמאי יהיה אסור בספק כבוש דאורייתא דהא ק"ו הוא ממקוה דאוקמינן אחזקת' אע"ג דהי' טמא בודאי א"כ כאן בכבוש יש לומר דלא נכבש יום שלם ובנק"כ ופר"ח תירצו דחילוק גדול יש משום דהמקוה לא איתרע אבל כאן איתרע החזקה דנכבש בו איסור עם היתר ועיין בפלת"י שהקשה דהא בחולין לא אמרינן כשעת מציאתן רק אזלינן בתר חזקה דמעיקרא כמו בגבינות ונמצא הבהמה אח"כ טריפה אמרינן השתא הוא דנטרפה וכתב הא דספק כבוש אסור הוא בשני חתיכות באחד נכבש יום שלם ומסופקים אנחנו איזה חתיכה או באיזה כלים ועדיין קשה דהוי לן לאוקמי בחזקת היתר וע"כ כיון דאיתרע לא אמרינן חזקת היתר והא דאמרינן להקל בחזקה דמעיקרא אע"ג דאיתרע השתא יש לחלק דודאי בחזקה דמעיקרא אמרינן דהשתא איתרע וקודם לא היה ריעותא כלל אבל אם אנו דנין בשעת ריעותא לאוקמי אחזקה אז שפיר יש לנו לומר דלא ניזל עוד בתר חזקה ועכ"פ מדרבנן יש להחמיר ויש אריכות בזה בפר"ח ושאר אחרונים אי אזלינן בתר חזקה במקום ריעותא

שוב ראיתי בפמ"ג סי' ק"ה במשבצות שהרגיש קצת בזה יע"ש ומאז ראיתי בש"ש שמעתא ג' פרק ז' דיצא לחדש דלא שייך בתערובות לאוקמי אחזקת היתר דלא שייך חזקת היתר אלא בשאיסור בגופו כמו בבהמה דהיתה בחזקת כשרות ובספק טריפה אוקמי אחזקה דעדיין היתר הוא אבל בתערובות שאין האיסור בגופו אלא האיסור שבתוכו אסור ולא אמרינן