שבט סופר חלק א רכב

וזה שנים טובא שכתבתי בגליון ש"ס שלי בע"ז דף ע"ג ע"ב בד"ה וברואין קמפלגי ברש"י שם שפירש דחזקיה סבר לא אמרינן רואין את מינו כאלו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו אלא כיון דיין כשר הוה רבה על המים כי נפל יין נסך מצא מין את מינו וניעור יע"ש וז"ל שם משמע מדברי רש"י שכתב ויין כשר הוי רבה על המים בזה דוקא אמרינן רואין אבל אם המים רבה על היין כשר לא אמרינן חוזר וניעור מוכח מזה דהיתר בהיתר בטל דאי לא בטל היתר בהיתר אף ברבה המים כיון דלא נתבטל עוד היין כשר יש לומר חוזר וניעור ועיין בתשובות ר"ן ובפר"ח או"ח סי' תמ"ז עכ"ל שם ועכשיו ראיתי בריטב"א שם שכתב בד"ה הא וכו' בתוך דבריו כשנתבטל האיסור לית ליה רואין ואע"ג דתחילה כשנתערב במים חושבו כאלו הוא בעין לפי שאין דרך היתר להתבטל זה בזה יע"ש ויש להאריך בכל זה ולא באתי רק כמעורר להמבין ולהמעיין וה' יברכו ויגדל כבודו כחפץ רבו חפץ בהצלחתו פה פ"ב יום ד' לסדר דברים תרמ"ד ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נו

שלום וכ"ט לתלמידי מחותני חביבי הרב המאור חרוץ ובקי בע"פ יפ"ת עדני העצני מו"ה יוסף בער קאהן כ"ץ נ"י מורה כהלכה בע"מ וויען הבירה יע"א

, קבלתי מכתבך ואודות שאלתך אודות הפאבריק שבקשו ממך שרוצים לעשות ציגאריע מפייגען שנקרא פייגענקאפע ועושים אותה מתאנים יבישים וקולין אותן בכלי על האש או בתנור עד שנקלו כ"כ שראוין לכותשן דק דק אם יש למצוא היתר מאחר שמבואר בש"ע סי' תס"ז בהגהת רמ"א סעיף ח' שנוהגין שלא לאכול תאנים יבשים וראיתי שאתה מצדד להקל משום שלכד"א שמאחר שהתאינים, קלין בגחלי אש ואכילתן שלכד"א וכתבת שיש לומר דבחצי שיעור כמו חשש פירורי קמח שיש על התאנים יבשים יש להקל בשלכד"א והנה בענין שלכד"א אי אסור מה"ת אלא שאין לוקין או שמותר לגמרי כבר האריך בו במשנה למלך בה' יסודי תורה ומבאר הכל באריכות דלרמב"ם לפי דברי הה"מ שלכד"א מה"ת אסור ולרוב השיטות רק מדרבנן ומשמעות התוס' מכמה מקומות דאף איסור דרבנן ליתא וכן הוא שיטת הראב"י הובא במרדכי שמותר לגמרי ופטור וגם אינו אסור יע"ש וראיתי במחנה לוי בחדושיו שנספחים לספר המקנה במס' שבועות כתב והעלה דבחצי שיעור שלא כדרך הנאתן יש להקל אבל הוא לא כתב רק להרמב"ם ולשיטת תוס' בע"ז דמשמע דמדאורייתא אסור רק מלקות ליכא שפיר כתב לפי הסברא דחצי שיעור רק משום חזי לאצטרופי אסור א"כ בשלכד"א דלא שייך חזי לאצטרופי להתחייב מלקות א"כ ח"ש ושלכד"א מותר אלא שזה דוקא לשיטת תוס' ורמב"ם דבחצי שיעור יש להקל דאינו מה"ת שלכד"א אבל לדידן להלכתא דשלכ"א רק מדרבנן א"כ גם בח"ש שהוא אסור מה"ת בודאי גם שלא כדרך הנאתן אסור מדרבנן ורק בדרבנן מצדד בעה"מ שם להקל בשלכד"א אבל בח"ש בודאי אסור ועוד אני אומר לרמב"ם חמץ שאני דאפילו בח"ש אסור מה"ת שלכד"א דהא הרמב"ם כתב בפי" מה' חמץ דמה"ט ח"ש אסור בחמץ משום דכתיב לא יאכל ועיין במשנה למלך שם דלמה לא יליף גם חמץ כמו שאר איסורים מכל חלב והצל"ח וכמה אחרונים גדולים כתבו דאפילו בסוף ימי פסח דלא שייך עוד חזי לאצטרופי כגון דאכל סוף יום שביעי של פסח דליכא עוד זמן לאכול כזית אפילו הכי בחמץ אסור משום לא יאכל וא"כ כיון דלא צריכין לטעמא דחזי לאצטרופי בחמץ בפסח אף שלכד"א אסור בחצי זית חמץ מה"ת לשיטת הרמב"ם דכל שלכד"א אסור מה"ת וכאשר הוא שיטת תוס' כן בע"ז דף י"ב ע"ב בד"ה בורד והדס יע"ש ועוד י"ל דחמץ שאני דחמור כמו שהעלה השעה"מ שם דצ"ל לתוס' דמשמע מדבריהם דאפילו איסור דרבנן ליכא א"כ האיך תנן ולא יסיק בו תנור וכיריים דהא שלכד"א הוא להנות מחמץ בשעת שריפה וע"כ דחומרא דחמץ שאני דהחמירו אפילו שלכד"א א"כ גם בדרבנן יש להחמיר וכ"ש בח"ש ויש לכאורה להביא ראיה דאי בח"ש מותר שלכד"א א"כ אמאי לא יסיק בו תנור וכיריים דמשמע דאסור להנות כלל מחמץ והא יכול לשרפו פחות מכשיעור ולהנות בו אלא ודאי דגם ח"ש נמי אסור בשלכד"א אלא דיש לדחות לפי מה שכתבו תוס' פסחים דף כ"ח ע"ב בד"ה ר"ש למה שורפין בשש לר"ש יסיקנו עד הלילה מעט מעט תחת תבשילו ותירצו דגזרינן שמא יאכלנו וכן לר"י הגלילי דשרי חמץ להסיקו תחת תבשילו היינו הכל ביחד אבל מעט מעט לא שמא יאכלנו דמסתמא אית ליה אור לארבעה עשר בודקין יע"ש וא"כ מה"ט אסור לשרפו ג"כ פחות מכשיעור משום שמא יאכלנו וצריך לשרוף הכל בבת אחת ועיין

ועוד י"ל דחמץ שאני דהנה רבא אמר דף כ"א דחרכה קודם זמנו מותר בהנאה אחר זמנו וכתבו בתוס' דהיינו דוקא בשנפסל מלאכול לכלב דבענין אחר לא הוי שרי דומיא דפת שעיפשה שצריך לבער בשנפסלה מלאכול לאדם דוקא וראוי עוד לכלב וכן מבואר בש"ע סי' תמ"ב סעיף ט' ואע"ג דבשאר איסורין כל שאינו ראוי למאכל אדם מותר שאני חמץ משום דראי לחמע בו עיסות אחרות ובפרמ"ג בפתיחה כוללת לה' פסח מתמה כיון דחמץ בפסח אסור אף שנפסל מאוכל אדם א"כ למה לא אמר אביי הכל מודים שלוקין שלכד"א גם על חמץ בפסח וגם הרמב"ם בה' מאכלות אסורות לא אמר חוץ רק בב"ח וכלאי כרם והא גם חמץ בפסח בנפסל מאוכל אדם שלכד"א הוא וכתב די"ל דנהי דלא חזי לאכילה ונשתנה חמץ מכל שאר איסורין מ"מ יש לומר דרך אכילה עכ"פ בעינן כמו גיד הנשה למ"ד עץ הוא מ"מ אם עירב בו דבר מר אינו לוקה דאכילה כתיב ביה יע"ש

וראיתי דבר נכון בספר מקור חיים בסי' תמ"ב שכתב דמה"ט שלא כדרך הנאתן אסור בחמץ בפסח אף מה"ת משום עשה דתשביתו לפי מה שכתב תוס' בפסחים כ"ח דמה"ט לר"ש חמץ בפסח אסור באכילה לאחר שש מה"ת אע"ג דמותר בהנאה משום דתשביתו משמע שלא כדרך אכילה דוקא וכיון דאיסור אכילה מתשביתו נפקא דלא כתיב ביה אכילה ודאי אסור אפילו שלא כדרך אכילתו כמו בב"ח וכלאי כרם ומשום דתשביתו רק עשה משו"ה לא לקי עליה ומה"ט לא יכול אביי לומר הכל מודים בחמץ בפסח משום דאין לוקין עליו יע"ש אבל מדברי הרמב"ם בפ' ה' מהל' יסודי תורה ה' ח' משמע מדבריו דאף בחמץ בפסח אף עירב בו דבר מר מותר לשתותו להתרפאות בו יע"ש ואף דלשיטת הרמב"ם גם שלא כדרך הנאתן אסור מה"ת לשיטת הרמב"ם, ואפי"ה מותר להתרפאות בו לפי הבנת המ"מ ברמב"ם מ"מ מה דאסור מעשה דתשביתו בודאי אסור להתרפאות בו ועיין במשנה למלך שמתמה מאד אמאי יהיה שרי להתרפאות באין סכנה בדבר שיש איסור מה"ת אף דלא הוי איסור עשה רק כמו ח"ש מ"מ לא מצינו שיהיה מותר להתרפאות בחצי שיעור אבל מ"מ היכי דעשה מפורש דעדיף מח"ש כמו שכתב תוס' בשבועות ג"כ אע"ג דאמרינן דשבועה חל על ח"ש מ"מ בעשה אינו חל כן הוא לשיטת הה"מ אע"ג דמתרפאין באיסור דאורייתא מ"מ בעשה בודאי אסור להתרפאות ומוכח דרמב"ם סבר דגם בחמץ בפסח שלכד"א אינו איסור עשה ולא חמור משאר איסורין ואגב אומר דתמוה לי מה שמתמה שם במקור חיים על הר"ן שהקשה כיון דפת שעיפשה שאינו ראוי לגר אסור מה"ת א"כ גם נותן טעם לפגם יהיה אסור בחמץ וכתב דהא טעם כעיקר ילפינן ממשרת ושאר איסורין קו"ח ממשרת א"כ דיו לבוא מן הדין להיות כנדון וכיון דבנזיר גופא נותן טעם לפגם מותר משו"ה גם בשאר איסורין מותר משום דיו לבוא מן הדין יע"ש ובמח"כ הר"ן לשיטתו אזיל שכתב בע"ז בסוגיא דנו"ט הא דילפינן נוטלפ"ג מסרוח בעין היינו דאמרינן כמו נבילה בעינא אם אין הנאה באכילתה מותר ה"ה הטעם שהוא לפגם אין לו הנאה ממנו ויותר היה רוצה שלא יהיה מעורב בתבשיל כלל ומטעם זה כתב דאם הוסיף במידתו הרי יש לו שום הנאה ובאמת אסור דשוב אינו דומה לנבילה ואינו ראוי לגר ואסור יע"ש והרשב"א באמת כתב סברא זו כיון דנתבטל ברוב ולא אסור רק משום טע"כ טעם משובח דוקא ואפילו הגדיל מידתו מותר אבל הר"ן דלית ליה סברת הרשב"א ובהגדיל