שבט סופר חלק א רכ

וראיתי בכ"ס יו"ד סי' ע"ו שעמד על דברי הר"ן חולין ופסחים שדייק מהאי פנכא דר"א בפ' כל הבשר שתברה מפני שמלח בו בשר דמוכח מזה דנטלפ"ג לכתחילה אסור דהא ש"ס מפורשת הוא סוף ע"ז דגזרינן אב"י אטו בת יומא ותירץ דקמ"ל אף באיסור דרבנן כמו דם שמלחו נמי גזרינן אטו בת יומא ולא הוי גזירה לגזירה יע"ש וכבר עמד על חקירה זו בנוב"י תנינא סי' נ"א ולא הביא האי דפנכא ועיין בטו"ז יו"ד שכתב בסי' קל"ז סק"ו בסתם יינם לא גזרו בכלי אטו בת יומא משום דלא הוי רק דרבנן והוי גזירה לגזירה ולא צריכין לומר כמ"ש בש"ך שם משום דביין נסך הקילו יע"ש משמע מדבריו בפשיטות דבאיסור דרבנן לא גזרו באינו בת יומא ותמוה לכאורה מהאי פנכא ונ"ל דטו"ז סבר דאין לדמות דם שמלחו ושבשלו לשאר איסור דרבנן דדם שמלחו חמור וכן כתב בת"ה במשמרת דף נ"ט דפוס וויען הובא בפרמ"ג בפתיחה להל' מליחה דאין לדמות שאר איסורי דרבנן לדם שמלחו ועיין

ולדידי נראה לישב דברי הר"ן דקמ"ל טובא דהא דאסריכן לכתחילה באב"י מבואר בש"ס ע"ז דמקשה מכאן ואילך לשתרי ומשני גזירה קדירה שאב"י אטו בת יומא והנה הר"ן בפ"ב דע"ז מוכיח מסוגיא כאן דסתם קדירה של נכרי אב"י דאי הברייתא דמתיר איירי בידעינן ששהה הקדירה א"כ אמאי צריך לתרץ השתי ברייתות הא כמ"ד נטלפ"ג מותר והא כמ"ד נותן טעם לפגם אסור לשני הא בשהה הא בלא שהה אלא ודאי משום דסתם קדירה של נכרים אב"י יע"ש וא"כ י"ל בודאי בידעינן קדירה שהוא אב"י לא גזרינן אטו בת יומא דמהיכי תיתי שיטעה להתיר גם בקדירה בת יומא משא"כ בסתם קדירות של נכרים דיכול להיות שהשתמש היום דלא ידעינן שלא השתמש אלא דמתירין מצד ס"ס א"כ בקל יש לטעות אטו בת יומא וכיון הא דמקשה מכאן ואילך לשתרי הוא רק על הברייתא דמוכח דאף למ"ד נטלפ"ג מותר מ"מ לכתחילה אסור א"כ משני שפיר אטו בת יומא אבל בקדירה שידעינן בודאי שהיא אינו בת יומא י"ל דלא גזרינן משו"ה דייק הר"ן שפיר מהאי פנכא דר"א מדתברה ולא שהה עד שיהיה אינו בן יומא משמע דגם באינו ב"י ודאי נמי גזרינן ואסור לכתחילה וא"ש

שוב ראיתי מה שכתב קדושת זקני בח"ס יו"ד סי' קי"ד ד"ה ובזה י"ל לישב קושית תוס' לחלק בין כלי לתבשיל די"ל דוקא בכלי גזרינן מדסתם כלי לא הותר רק משום ס"ס וגם בב"י יש ס"ס שמא בישל דבר המותר ושמא פוגם בעין אלא דמ"מ אסור בידעינן בת יומא משום דאין לעשות ס"ס בידים משא"כ בדלא ידעינן דיש ספק שמא אינו בת יומא משו"ה גזרינן אטו בת יומא מדלא הותר סתם כלי ג"כ רק משום ס"ס משא"כ בתבשיל דגם בידעינן שבישל הנכרי מותר אלו דבריו הקדושים ולפי דבריו לא יהיה אסור רק בסתם כלי דשייך הך גזירה משום דתרוייהו יש ס"ס אבל בודאי אינו בת יומא דלא צריכין לס"ס יהיה מותר ותמוה שלא הרגיש בזה דהא פסקינן דגם בודאי אינו בת יומא אסור לכתחילה אבל מ"מ מרוויחין אנו ליישב ג"כ דברי הר"ן לפי דבריו דהו"א דוקא בסתם כלי גזרינן משום דיחלפו הספק ספיקות משא"כ בודאי אב"י יהיה מותר משו"ה הביא הר"ן מהא פנכא דר"א על דרך שכתבתי ועיין

והנה מזה דמקשה על הברייתא מכאן ואילך לשתרי היינו אף לכתחילה יש להוכיח דהגעלת כלים לא הוי דבר שיש לו מתירין כשיטת הרשב"א הובא בסי' ק"ב ומהרי"ל חולק משום דהוצאה מועטת הוא הוי דבר שיש לו מתירין דוקא בהפסד וטורח מרובה לא מקרי דשיל"מ משא"כ בהוצאות הגעלת ואי כמהרי"ל קשה מאי פריך מכאן ואילך לשתרי דהא יש לו היתר ע"י הגעלה וליבון והברייתא ע"כ בכלי מתכות איירי דקתני עד שלא יטביל ולא יגעיל ואי ס"ס לכתחילה אסור בדשיל"מ מאי מקשה וע"כ דזה לא מקרי דשיל"מ או דס"ס שרי בס"ס בגופו בדשיל"מ וראיתי בפלת"י סי' ק"ב סק"ה שכתב לדעת ר' שמחה דלא מהני ס"ס בדשיל"מ למה קיי"ל סתם כלי של נכרי אב"י מטעם ס"ס וע"כ צ"ל דהגעלה לא הוי דשיל"מ יע"ש ובפרמ"ג שפתי דעת סק"ח הרבה לתמוה עליו דהא הכלי בודאי אסור משום גזירה ורק התבשיל שרינן וזה אין לו מתירין ולפי דברינו יש לקיים דברי הפלת"י דהראי' מהא דפריך הש"ס מכאן ואילך לשתרי אף לכתחילה דהא הוי דשיל"מ ולא צריך משום גזירה דהא על הברייתא קאי דאיירי דלא ידעינן בודאי שהוא בת יומא ואף דאין משמעות לשונו של פלת"י משמע דראיתו כן הוא מ"מ גברא רבה אמר מילתא ומצוה לקיים עכ"פ ראיתו ועיין

ומה שעמד בסוגיא דעכבר' בשיכרי בפירש רש"י ותוס' דשרצים חידוש הוא ועמד ג"כ על דברי ח"ס יו"ד סי' ק"ח בסופו יעיין בחדושי ח"ס בחלק ששי בחדושיו על ע"ז שם שהאריך בזה יותר ממה שכתב בתשובה שם וימצא שם מרגוע לנפשו ודברי תורה עניים במקום אחד וכו' והנני חותם בברכה מרובה ידידו פה פ"ב יום ה' לסדר שלח תרנ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נה

שלום וברכה לכבוד תלמידי ידידי המופלג בהפלגת חכמים חרוץ ובקי מו"ה דוד פראנקפורטער נ"י דיין בסאכאטיש יע"א

מכתבו קבלתי ע"נ וראיתי פלפולו בדבר שיש לו מתירין ורוב ככל דבריו כבר נאמרו ונשנו בצל"ח וגם בשאר אחרונים אשר דשו הרבה בסוגיא וקשה לחדש עוד ורק אעורר מה שלא ראיתי עוד כי לדעתי בקונמות דהוי דשיל"מ ולא בטל משום דמצוה לאתשולי עליה א"כ אם נדר מדבר אחד ונתערב אח"כ ולא נשאר כלום מאותו דבר שאסר על עצמו בקונם לא יהיה דבשיל"מ דהא אף להלכתא דאמרינן כאמימר שבועות דף כ"ז דאכלה כולו נשאלין עליה היינו במזיד משום מלקות ובשוגג משום קרבן ולפמ"ש הרא"ש שם דאף בזה"ז דליכא קרבן ומלקות מ"מ נשאלין משום איסור וחיוב קרבן ומלקות אבל אם נתערב כל אותו דבר שאסר על עצמו ונתבטל לגמרי ולא נשתייר שום איסור ונהפך להיות היתר בודאי אין נשאלין עליה ולא מקרי דבר שיש לו מתירין ולא מצאתי באחד מהפוסקים שיאמר דבר זה אדרבה מסתימת לשון הפוסקים משמע דאף כה"ג לא בטל

והנה בנדר שאין לו התרה כמו נדר שהודר עד"ר וכדומה בודאי לא מקרי דבר שיש לו מתירין ולא אזלינן בתר רוב נדרים דהא כתבו תוס' בטבל לא הוי דשיל"מ בשאין הבעלים בעיר וכן בתוס' בב"מ בפ' הזהב היכי דיש טירחא והוצאות להעלות לירושלים לא הוי דשיל"מ וכן כתב הרשב"א דמה"ט הגעלת כלים לא הוי דשיל"מ משום הפסד חזינן דלא אמרינן לא פלוג ועיין ברמב"ן פסחים שכתב דמה"ט לא בטל חמץ של ישראל משום דשיל"מ אע"ג דחמץ של ישראל גם אחר הפסח אסור משום קנסא משום דכיון חמץ של נכרי שנתערב הוי דשיל"מ גם חמץ של ישראל לא בטל נראה לכאורה דאמרינן לא פלוג אע"ג דלא שכיח שיתערב בחמץ של ישראל אבל כאשר נדייק בדבריו לאו עיקר טעם של הרמב"ן הוא רק כתב לסניף כי כתב אע"ג דצריך לבער חמץ בעינו מ"מ כיון דזה רק אגברא אבל היתרא דחמץ אתי ממילא וגם אע"ג דקנסו אחר הפסח מ"מ לא להקל עליו באו וע"ז כתב כיון דבחמץ של נכרי לא שייך כל זה בודאי יש לומר מהני טעמא דחמץ של ישראל הוי דשיל"מ והר"ן דלא רצה בזה וסבר דלא רצה בזה וסבר דלא הוי דבשיל"מ אע"ג דחמץ של נכרי בודאי הוי דבשיל"מ חזינן ויש ראיה דלא אמרינן לא פלוג אע"ג דמחזי כחוכא דחמץ של ישראל יתבטל וחמץ של נכרי יהיה חמור יותר ולא יתבטל וגם בחמץ בלא"ה יש להחמיר ולומר לא פלוג כמו דגזרו בשלא מינו אטו מינו אע"ג דבכל מקום דשיל"מ בטל שלא במינו מ"מ משום חומרא דחמץ אמרינן אף שלא בעינו ואפ"ה לא סבר הר"ן דאמרינן לא פלוג בשביל חמץ של נכרי ואף אם נאמר דזה עיקר הטעם מה שכתב הרמב"ן דבשביל חמץ של נכרי אסרו גם חמץ ישראל מ"מ לפמ"ש