שבט סופר חלק א ריט

לקנות רק החתוכים בסכין נוהגין לקנותו ולהתיר ע"י נטילת מקום וכתב בט"ז וש"ך אבל במקום שנמצא לקנות אחרים הוי כלכתחילה דאסור כולו יע"ש וראיתי אח"כ במנחת יעקב כלל ה' שעמד על הרמ"א בזה והקשה מסי' ק"ח על סימן קכ"ב וכן מש"ס ע"ז דף ל"ט ומיו"ד סי' קי"ד דמשמע דאף בכל מקום מותר לקנות אף דיכול לקנות מישראל ומחלק דפת שאני כיון דשכיח דעל הלחם, יחיה אדם יותר החמירו לאסור לכתחילה במקום שיש לקנות במק"א עיין בפרמ"ג סי' ק"ח בשפ"ד סק"ה שהביא הא דמנ"י ולפי שהבאתי מהא דסי' צ"ו עדיין לא הועיל דהא התם בצנון איירי וכן הא דסי' פ"ג שהביא מע"כ וראיתי ברדב"ז חלק ג' סי' תקפ"ז שכתב בפשיטות דאם ביטל גוי איסור אסור לישראל לקנות ממנו דזה הוי כמבטל איסור לכתחילה אע"פ שכבר נעשה ביד גוי מ"מ הקניה מגוי מקרי לכתחילה ולאחר שחתם התשובה כתב דמצא להרשב"א דמתיר לקנות מעכו"ם בנותן טעם לפגם אע"ג דלכתחילה אסור משמע דלקיחה מן העכו"ם לא הוי לכתחילה וכתב לחלק בין נטלפ"ג דכיון שהוא פגום לא חיישינן שמא יאמר לעכו"ם אבל הנך שנתבטל בששים חיישינן שמא יאמר לעכו"ם לבטלה יע"ש ועיין בכ"ס או"ח סי' פ"ז שכתב ונוראות נפלאתי על דברי הרדב"ז וכי גרע תערובות של נכרי מתערובות של ישראל שבטלו באיסור שמותר לאחר שלא נתבטל בשבילו ונכנס בדוחק לחלק בין מתנה למכירה יע"ש ולפי טעם שכתב הרדב"ז לחלק בין נטלפ"ג ובין ביטול איסור דהחשש שיאמר לעכו"ם לבטל א"כ לא קשה מישראל דיכול לקנות דהא הישראל אסור לבטל לכתחילה ומי פתי ישמע לו לבטל מאחר שצריך למכור לו בזול חוץ מדמי האיסור כמש"כ הש"ך סי' צ"ט משא"כ הנכרי דליכא איסור לו בודאי שיבטל אם יכולין ליקח ממנו ובתשובה אחרת הארכתי הרבה בדברי הרדב"ז אלו

ולדידי נראה בפשוט לחלק בשנדקדק עוד בסי' ק"ח וסי' צ"ו שהביא הרמ"א חילוק בין אם אפשר לקנות אז הוי לכתחילה ולא מקרי דיעבד רק באין יכול לקנות ממקום אחר ולא כ"כ ג"כ בסי' פ"ג רק כתב סתם דאסור לכתחילה לקנות ורק אם קנה מתיר וע"כ דאין הענינים שווים והכל תליא לפי הדין ושיטות הפוסקים בנטלפ"ג דלכ"ע שרי ואין מי שפוסק לחומרא שיאסור נטלפ"ג בדיעבד וכל הפוסקים מודים בזה ע"כ התיר לקנות מה שנעשה בידי גוי דהוי דיעבד ומה"ט מקילין ג"כ במרדה של נכרי דיכול ג"כ להשתמש בו ישראל גם לכתחילה ועיין בסי' ק"ח סעיף ג' ובט"ז וש"ך שם אבל בריחא מילתא דיש פוסקים כרב דאף בדיעבד אסור לא מקילין רק בא"א לקנות במקום אחר אבל במקום שיכול לקנות ואפשר בלא"ה אין להקל נגד הפוסקים דאסיר אף בדיעבד דהא לכמה דברים אמרינן ג"כ להלכתא ריחא מלתא ומה"ט גם בסי' צ"ו לא התיר הרמ"א רק בא"א לקנות כיון דשיטות סוברים דצנון שנחתך בסכין של גוי נאסר כולו ועכ"פ צריך כדי נטילה אבל בסי' פ"ג ראה לפי שיטות הפוסקים דשם להחמיר עוד יותר דאין לסמוך להקל כלל לקנות לכתחילה מגוי אף בא"א ממקום אחר אבל בדיעבד אם כבר קנה מותר משום דיש ג"כ הפסד ולא בחדא מחתא מחתינהו תמיד מה שנקרא לכתחילה ודיעבד וכן מצינו בכמה דברים וכן בגט פעמים כשר הגט אם כבר נכתב ומקרי דיעבד ולפעמים לא כשר בדיעבד רק אם כבר ניתן ליד אשה ולכמה דברים לא מיקרי דיעבד רק אם ניסת כבר ונתתי טעם והסבר מה ראה הרמ"א על ככה להקל ביותר בנטלפ"ג משאר מקומות ולאו כל אנפין שווין והנני ידידו הדש"ת חותם בברכה פ"ב יום ג' לסדר ויקהל תרמ"ט ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נד

שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המופלג המאה"ג חריף ובקי בע"פ כש"ת מוה מרדכי פריעד נ"י רב דקהל מארטינסבערג והגליל יע"א

מכתבו קבלתי ע"נ ואני טרוד כרגיל ולא אבוא בארוכה רק להשיב במה שעמד על דברי תוס' בע"ז דף ס"ו ע"ב ד"ה וכן חומץ דקמ"ל אע"ג דכי נפל לתוך גריסין צוננין משביח אפי"ה לתוך גריסין רותחין שרי דלא גזרינן אטו צוננין יע"ש ובזה ניחא לגרסת תוס' אבל לגרסא שלנו במתניתין כגון חומץ קשה אמאי נקט כגון ונראה לי דיש לומר לפי מה שמחלק תוס' דתנא דמתניתין דאוסר בשמן מחמת זליפתן של כלים ומתיר בדבש ע"כ דסבר מתניתין חילוק בין פוגם בעין ובין פוגם ע"י כלי וכשהוא בעין הוי לשבח כמו בשמן וא"כ י"ל דהא קמ"ל מתניתין דוקא פוגם בעין שרי אבל לא מה שבעין לשבח ומרישא ליכא ראיה דדוקא פוגם בעין דהו"א דאף בעין לשבח ואח"כ נפגם ע"י כלי אב"י נמי מותר אלא משום דאיירי ביין נסך שנפל ע"ג ענבים ומשו"ה מחלק אבל אם לפגם מותר ומעשה בביתוס נמי בעין הוי אבל י"ל דגם בעין לשבח מותר אם נפגם בבלוע בכלי קמ"ל כגון חומץ שנפל לתוך גריסין דוקא נפגם בעין ולתירץ שני של תוס' דף ל"ו ע"א דמשו"ה אסרו שמן במתניתין משום דשייך נמי חתנות וגם בשבח בעין מותר א"א לומר כן אבל תוס' לשיטתו דגרסו וכן לאשמעינן רבותא בחומץ של גריסין שפיר תירצו די"ל נמי דתנא דמתניתין סבר דגם פגם בכלי מותר וא"ש

והנה ראיתי בח"ס בחדושיו שכתב לגרסא דגרסינן במתניתין נפל ע"ג תמרים ותאנים אם יש בהן בנותן טעם אסור ומעשה בביתוס שהביא גרוגרת ופריך מעשה לסתור מתאנים לגרוגרת עיין בתוס' דף ס"ה ע"ב בד"ה ה"ג וכו' א"כ קשה מאי וכן דהא רבותא זו ידעינן גם מרישא דלא גזרינן גרוגרת אטו תאנים יבשים אטו לחים ונראה לי דלגירסא זו יש לומר רבותא אחרת דהנה הש"ך בסי' ק"ג סק"ז כתב הא דכתב בטור וש"ע דפגום ולבסוף השביח אסור היינו דוקא אם כבר השביח אבל בעודו לפגם מותר וכן כתב הטו"ז בסק"ה דאל"כ לא משכחת דיהיה מותר בגריסין דהא גם בנפל ברותחין אסור משום דהשביח אח"כ אם יצטנן ומטור משמע דהא דפגום ולבסוף השביח אסור גם על גריסין קאי כמו השביח ולבסוף פגום וא"כ היכי משכחת נטלפ"ג דיהא מותר אצל גריסין וא"כ רבותא רבתי אשמעינן מתניתין דגריסין בנפל לתוך רותחין מותר אע"ג דממילא משביח אח"כ כשיצטנן מ"מ בעודו לפגם מותר והפר"ח חולק על הש"ך והוכיח מירושלמי בפגום ולבסוף השביח אף בעודו פגם אסור משום דסופו להשביח אבל מ"מ לגירסא דמתניתין נפל ע"ג תאנים דליכא למימר רבותא דתוס' דכבר אשמעינן מרישא שפיר י"ל ולישב גירסא זו לשיטת הש"ך דהרבותא אע"ג דהשביח לבסוף מותר בעודו רותח ועיין בזה

והנה כבר כתבתי לגירסא כמו חומץ וכו' מוכרח החילוק בין פוגם בעין או שבח ואח"כ נפגם כמו שכתב תוס' ג"כ בתירץ ראשון אבל תוס' לגרסא וכן כתבו ג"כ בתירץ שני דליכא חילוק וכן כתבו בדף ס"ז ע"ב בד"ה ואידך וכו' די"ל דרק שתי מחלוקת ורבנן דפסחים כר"ש ס"ל דג"נ חידוש ור"ע סבר דלאו חידוש ומחלק מצד הסברא בין פגם רבה לפגם זוטא ובמהרש"א ומהר"ם בפסחים הקשו מנ"ל דר"ע סבר דנטלפ"ג מותר דלמא סבר כר"מ דנטלפ"ג אסור וג"כ לאו חידוש ושפיר יליף טע"כ מג"נ ומה שתירץ המהר"ם כיון דהלכתא כר"ש רצה לתרץ ר"ע כר"ש כבר הקשה בכ"ס יו"ד סי' ס"ט לתירץ ב' של תוס' בע"ז דרבנן דר"ע כר"ש ס"ל וחידוש הוא היינו משום דלא הוי ידעינן לחלק בין פגם רבה לזוטא ור"ע צ"ל דסבר דמסברא ידעינן לחלק בין פגם רבה לזוטא וליכא חידוש ובהא פליגו ר"ש ורבנן ור"ע ביותר הו"ל לש"ס לומר דר"ע כר"מ מלומר דר"ע ורבנן פליגו בסברא בעלמא יע"ש דבר נכון וחריף ומאז אמרתי לפי מה שהקשה הרשב"א בתשובה מנ"ל דנטלפ"ג אסור מכלי מדין דלמא צותה תורה להגעיל משום שמא יבשל דבר חריף דמחליף לשבח וכתב דלמיעוט לא חיישינן ועדיין קשה דהא ר"מ חייש למיעוטא והאיך יליף מג"נ וצ"ל דר"מ חייש למיעוטא רק מדרבנן כמ"ש תוס' חולין דף ט' אבל ר"ע חייש למיעוטא מה"ת כדאמר דלא היה נהרג אדם מעולם וא"כ א"א למילף מג"כ דנטלפ"ג אסור די"ל משום דבר חריף ולא מוכח לר"ע דנטלפ"ג אסור וא"ש.