שבט סופר חלק א כא

לומר דאפילו מברך על בן פקועה מ"מ בהדלקת נר אינו מברך, ועיקר כוונתו דכל היכא דטופס הברכה הוא בעל בוודאי יכול לברך, ולדידך שיצקת מים ע"י קדושת אאמ"ו מאוה"ג בוודאי לא יהי' הדבר תמוה לך כ"כ כי כמה פעמים אמר כי מרוב הטרדות אין לו פנאי לחפש בספרים ולעיין הכל בפנים, והפר"ח לא הביא מתשובת הרשב"א רק הא דבן פקועה וע"ז יצא לדון ולחלק, ולדידי הי' נראה פשוט לחלק בין הא דתשובת הרשב"א דאיירי בחשדא דאורייתא שאינו שוחט ואינו מפריש חלה משא"כ בנר חנוכה דהוי רק חשדא דרבנן וחפשתי ומצאתי שכן חולק בח"ש סי' י"ג אלא שהדרנא בי דהא בחלת ארנונא משמע מהרשב"א דאפילו בחלת ח"ל נמי מברך ובפרט חלה אפי' בא"י בימי עזרא נמי לא הוי רק דרבנן כמש"כ ביו"ד שכ"ב סעיף ב' דביאת כולכם בעינן, ועיין שכ"ט בש"ך סק"ו ובט"ז סק"ה הביאו בשם הב"ח שצריך לברך משום החשש שמא ימלך ויאפה והב"ח מדמה זה להא דתשו' הרשב"א וחלת ארנינא שכתב שצריך לברך חזינן דאפילו בחשדא דרבנן מברך ויש לחלק ולומר דהרשב"א מודה לדברי הר"ן דאינו מברך בשני פתחים לפ"מ שנקטינן לעיקר דדווקא לכתחילה המצוה להדליק משקיעת החמה אבל אם שכח או הזיד ולא הדליק יכול להדליק כל הלילה ואפילו בברכה כמש"כ הרמ"א תרע"ב סק"ו דהכי משמע מדסתם בב"י א"כ י"ל דווקא היכא דהחשד הוא שלא עשה המצוה כלל אז יברך משא"כ בשני פתחים אע"ג דכל החשש הוא בשביל בני המתא מ"מ לא שכיח שיעברו עוברין ושבין כל הלילה לפני פתחי' של החצר הזה ומי שעבר בתחילת הלילה יעבור ג"כ כל הלילה ואף אם רואין שאין מדליק בזמנו יאמינו שלא רוצה לבטל מצות הדלקה לגמרי רק ששכח או שמתרשל להדליק כעיקר מצותו משקיעת החמה ואפי' משום חשש זה חייבו חכמים להדליק בשני פתחי' משום דכל מקום עיקר מצותו להדליק מתחילת השקיעה בשעה שלא תכלה רגל מן השוק ואז הוי עיקר פרסומי ניסא אבל מ"מ אין מברך עליו משום חשדא זוא, והא דהביא ראי' מפאה דש"ס שבת דחיישינן לחשדא היינו ע"כ על גוף החשש אבל לא דדמיא דאפי' בכה"ג חיישינן דהא בלא"ה נמי אין ראיה מפאה דהתם החשד על דאורייתא דלא הניח פאה משא"כ בנר חנוכה וע"כ דעיקר הראי' דמצינן חשש חשד אבל לא דדמי אהדדי החששות לגמרי ועיין

ועוד נ"ל לומר דאפילו לא מברך על שאר חשדא ואפילו בעיסת ארנינא נמי לא מ"מ בבן פקועה מברך לפמ"ש בפרשת דרכים דרוש א' אע"ג דבן פקועה לא טעין שחיטה רק מפני מ"ע מ"מ לא יכול לחתוך חתיכת בשר ממנו ולאכול דלא גרע ממפרכסת דאסור לאכול ממנה קודם שתצא נפשה לרש"י רק משום אסמכתא דרבנן דלא תאכלו על דם, ולרמב"ם הוא דאורייתא וא"כ בן פקועה קודם שתצא נפשה אסורה לאכול ממנה או מדאורייתא או מדרבנן אלא שמצד הדין בנחירה נמי מותר אבל חכמים אמרו שצריך ג"כ בבן פקועה שתהי' מתה ע"י שחיטה דווקא כמו בשאר בהמה וכיון שעכ"פ כאשר הוא עכשיו לא הותר לאכול, וחכמים אמרו שהיתר אכילה ע"י שחיטה אם כן מעלה השחיטה לאו משום חשדא לחוד דהא גם משום איסור אחר צריך להמיתה וחכמי' אמרו שיהיה זאת דווקא על ידי שחיטה ומש"ה שפיר מברך משא"כ בעיסת ארנונא והדלקת נ"ח שכל עיקר הדלקה אין לו תכלית אחר רק חשדא אז לא מברך והבן

בהא נחתינן בשני פתחים אם לא הדליק בפתח הראשון בברכה אז בוודאי יכול לברך או מטעם הפלתי דפשיטא לי' אם לא בירך עוד אז יכול לברך על החשדא או מטעם דדידי דהמצוה ראשונה יש לה משך זמן דהא המצוה עליו מצד החיוב דחכמים להדליק בשני פתחים ועוסק עדיין במצות הדלקת נ"ח ועדיף יותר מהידור מצוה דמקרי נמי לפי הסכמת רוב אחרונים משך זמן עיקר המצוה

ועכשיו אבא אל שאר דברים אשר ציינת במכתבך על דברי כ"ס באותו תשובה במי שבירך כבר על נר ראשון ואח"כ נזדמנה לו שאר נרות לקיים מצות הידור אי יכול לברך על ההידור לחוד וכתב דמדברי או"ח שהביא ב"י תרע"ב במי שלא הדליק בליל ג' אלא ב' נרות או בליל ד' ג' נרות זה הי' מעשה בלוניל והחמירו שידליק מה שחיסר להדליק וא"צ לברך פעם אחרת כי הברכה שעשה תחלה על חיוב כל הנרות עשה משמע שאם לא התכוין תחילה צריך לברך ומדמה בכ"ס בטוב טעם שיש לומר דווקא כה"ג משום דעשה שלא כהוגן להדליק ב' בליל ג' וע"י הוספה שלא כיון הימים הי' גורע עיקר המצוה ומשו"ה יכול לברך משא"כ אם לא הדליק אלא נר אחד יע"ש, והבאתי לכאורה ראי' לדבריו מדברי או"ח גופה דיש לדקדק דנקט דווקא שהדליק בליל ג' ב' או בליל ד' ג' ולא שהדליק ביום ב' נר א' אלא באמת משום דבכה"ג שעשה עיקר מצוה כהוגן באמת אינו מברך אפילו לא כיון בברכה ראשונה אלא דיש לדחות דנקט משום דמעשה שהי' כך הי' דהא כתב זה הי' מעשה בלוניל אבל לפי הדין אפילו בליל ב' נמי, וכאשר כתב המג"א בסי' תרנ"א בשם אבודרהם שכתב בשם הרמב"ם שאם בשעה שהדליק נר הראשון הי' כוונתו להדליק נרות אחרות לא צריך לברך משמע באם לא כוון צריך לברך ובאמת תמהו בזה המחצית השקל ובפרמ"ג כיון דלא הוי אלא משום הידור למה יברך דהא כבר עשה עיקר המצוה והאיך שייך לברך על הידור מצוה לבד, ולפום רהיטא תמהתי על תמיהתם דהא מצד הדין נר איש וביתו ואפי' אם כל יחיד מדליק מברך בפני עצמו ואפילו בחינוך קטן נמי וכן עמא דבר והא זה נמי רק משום הידור הוא ומה"ט באמת פסק בתה"ד באכסנאי אע"ג דמדליקין עליו בביתו אם רוצה להחמיר להדליק יכול לברך הובא ברמ"א תרע"ז וכתב התה"ד שם כמו בנר איש וביתו אם מדליק כל יחיד מברך כמו כן שהידור באכסנאי להדליק בשני מקומות, ויש לחלק ג"כ כאן כמו בחשדא בנר איש וביתו לא בירך עוד משא"כ אם מדליק שאר נירות משום הידור שכבר בירך פעם א' על נר של עיקר המצוה וביותר לפי מש"כ מהרי"ך בתשובה הובא בט"ז שם ס"ק א' כיון כיון דאינו רוצה לצאת בברכת חבירו אם כן החיוב עליו לברך ולא הוי ברכה לבטלה וזה דווקא בנר איש וביתו משא"כ בהוספת שאר נרות שכבר בירך הוא בעצמו אלא דהפר"ח כתב וחולק ע"ז דאפי' אם רוצה שלא לצאת בהדלקת ביתו נמי אינו א"כ מאי שנא מאיש וביתו וצריך לחלק כיון דאשתו כגופו ובביתו היא מדלקת לא יכול לברך עוד משא"כ באיש אחר עיין במג"א תרע"ו ס"ק ב' וכל זה בנר איש וביתו או באכסנאי אבל לברך על הידור שאר נרות היכי שכבר בירך על עיקר נר של מצוה בוודאי התמיה קיימת למה יברך וראיתי בכ"ס שכתב דאם כן מי שבירך על אתרוג שאינו מן המובחר ושוב נזדמן לו מן המובחר יהי' צריך לברך שנית ונדחק לחלק ובמח"כ דבריו הקדושים לא הבנתי דלא דמי באתרוג כיון שכבר יצא בהגבה' ראשונה א"כ כבר עבר זמן מצות לולב ואפי' בל תוסיף עובר כיון שכבר יצא לגמרי והלקיחה שניה אין לה המשך ללקיחה ראשונה כלל ולא מהדר בזה עיקר המצוה אשר כבר יצא בלקיחה ראשונה משא"כ בנר חנוכה אם מדליק אח"כ אחרות יש הידור המצוה המשך ושייכות לנר ראשונה ומהדר בזה גוף המצוה כי כך הוא המצוה שידליק ויוסיף בכל יום ומשום יכול לברך

אלא שמע"כ תלמידי שיחי' ראה וכן תמה על אלו האחרוני' שהביאו דברי הרד"א בשם הרמב"ם דאין לשונו כאשר הובא בקיצור במג"א ואתה כותב כי באבודרהם הלשון כאשר הובא במג"א ועיינתי שם וגם אין הלשון באבודרהם כאשר הובא במג"א ולא הזכיר מהדלקת נר ראשון כאשר כ' במג"א רק כתב נשאל הרמב"ם מי שהדליק נר חנוכה ובירך עליו ואח"כ הדליק נירות אחרות אם צריך לברך או לא השיב שהכל תלוי' בכוונת המברך אם התכוין בתחילה לכך או לא ואין זכר שם מנר ראשון, ובאמת כאשר ראיתי דברי האחרונים תמהתי מנא להו דאיירי הרמב"ם מהידור מצוה דלמא בהדליק שאר נרות חנוכה שיש לו כמה בתים וצריך לילך לכל בית להדליק אבל לא איירי כלל בנרות אחרות של הידור מצוה אלא מלשון המג"א שכתב בשעה שהדליק נר הראשון משמע דאיירי בנרות אחרות שמוסיף על הראשון בשביל הידור אבל כאשר הוא הלשון בהרד"א י"ל דאיירי דווקא אם צריך להדליק נרות אחרות בשאר בתים וכן בס' ע"ש הביא תשובת הרמב"ם