שבט סופר חלק א ריז

מותר לבשל משום דא"א לבוא לידי נתינת טעם ועיין בפרישה בסי' קכ"ב די"ל דטעמא דרשב"א משום דכל הטעם דאין מבטלין איסור הוא משום גזירה דלמא יבטל בדבר מועט או דבלא"ה לא שייך בקדירה משום מבטל איסור דאינו מכוין לבטל רק אסור לבשל בקדירה משום דלמא יבשל דבר מועט משא"כ בדרכו להשתמש בשפע וכתב שם דנראה מדברי הרשב"א בת"ה הארוך דזה עיקר הטעם דאין מבטלין איסור שמא יבוא בדבר מועט לידי נתינת טעם יע"ש ולהאי טעמא גם בב"ח אסור לבטל ואפילו חלב במים לערב אח"כ בבשר כדברי הגה' ברמ"א ועיין במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה שהביא דברי הצ"צ ובט"ז שם ס"ק ה' מתיר להתערב ולהוסיף קודם פסח משום דעדיין היתר ובדג"מ מחלק בין חמץ דשמו עליו אסור לבטל אבל חולק על הצ"צ משום דעדיין הכל היתר וכמו דאמרינן בסכך פסולה דמותר להתערב בסכך כשר כמובא באו"ח סי' תרכ"ו וכבר האריך בתשובת זקני ר"ע איגר ז"ל לחלק דאף אי אמרינן דחמץ קודם פסח מותר היינו משום דלא שייך איסור כלל קודם פסח וכמו שיכול לאוכלו בתערובת כן יכול לאכלו בעין ועכשיו קודם פסח האיסור לא שייך עוד משא"כ חלב במים דגם עכשיו אסור לאכול החלב עם בשר והוא רוצה לאכול חלב ובשר ע"י תערובות מים שפיר מקרי מבטל איסור והארכתי במק"א בזה ומה"ט גם לערב סכך פסול מותר דלא שייך האיסור כלל קודם זמנו משא"כ בחלב דשם איסור עליו לאכלו עם בשר וגרע עוד מחמץ דבחלב בודאי שם איסור עליו לאכלו עם בשר ונ"ל ראיה ברורה לזה מדברי הירושלמי שהבאתי שמקשה לא כן אמר ר"י כל איסורין שריבה עליהן במזיד אסור ומאי קושי' דהא בשעה שמבטלו עדיין היתר הוא רק לזרוע אח"כ התערובות איסור אבל בשעה שבטלו בתלוש אין שום איסור והוי דומיא דחלב במים דאין איסור רק לאחר שיתנו לבשר משא"כ במוסיף על איסור דמיד מבטל איסור ובש"ס ירושלמי שם אית תניי תנא שנפל לתוכה ואנן תנינן שיש בה ואמר אח"כ מאי כדין מאן דאמר שיש בה בתלוש מ"ד שנפל לתוכה במחובר וא"כ למ"ד במחובר שכבר נצמח הכלאים והוא' בא למעט שפיר מקשה הירושלמי ודומה לשאר איסורין ממש משא"כ בתלוש דליכא עוד איסור כלל להתערב תבואה בתלוש ועדיין היתר ודוחק לומר דקושי' הירושלמי אזיל למ"ד בנפל במחובר דוקא ועוד דקודם זה אמר בירושלמי באיזה צד הוא ממעט או פוחת מרובע או מוסיף על הסאה ומקשה לא כן אמר ר"י כל איסורין שריבה עליהן

והנה תקנתא דממעט או מוסיף הוא דוקא בתלוש דליכא עוד מראית עין בפחות מכ"ד משא"כ בשכבר נזרע ומחזי כאלו זרע כלאים וצריך לבטלו משום חשדא א"כ תינח ממעט אבל להוסיף לא מהני דהא התבואה כבר נצמח ועד שיצמח מה שזרע והוסיף איכא חשדא שמקיים כלאים ועיין בש"ע יו"ד רצ"ט דבסעיף ה' בזרע שנתערב בזרע אחר נקט התקנה למעט או להוסיף ובסעיף ח' בזרע שכבר נצמח לא קאמר רק תקנתא דממעט ואע"ג דאפשר להביא ממקום אחר ממה שכבר נצמח ולתוסיף ממין האחר ולהשרישו במקום זה גם זה ניכר ועוד דצריך למעט מיד דעד שיביא ממק"א איכא גם כן חשדא וכיון דאפשר למעט מיד לא יוסיף וכיון דירושלמי קאמר דימעט או יוסיף וזה למ"ד דנתערב בתלוש דוקא ועל זה מקשה מיד לא כן אמר ר"י בודאי דוחק לומר דקושית הירושלמי הוא למ"ד שנפל לתוכו שתני בירושלמי מיד על המתניתין ולא על מה דסמוך ליה ומוכח מזה ראיה ברורה לדברי הרמ"א שאסור לבטל חלב במים כדי לאכלו עם בשר ומה"ט גם למעט ולבטל בתלוש היה אסור לזרוע אח"כ אם לא שמשום מראית עין כל האיסור ומותר לבטל ועיין

והנה בירושלמי דתרומות פרק ה' שהביא הא דר"י הקשה ולא מתניתין הוא שוגג מותר מזיד אסור ומשני מתניתא בתרומה אנא מימר לך אפילו שאר כל הדברים ועיין בפרמ"ג בש"ד סק"ט שמפרש וקוצר דבריו דה"א תרומה שאין בנו"ט קמ"ל ש"א אפילו הכי בדיעבד מותר יע"ש

ולדידי נראה דהרבותא הוא בין לענין שוגג ובין לענין מזיד דהו"א דהא דקנסו במזיד אע"ג דהוא לא רוצה לאכול האיסור רק רוצה לתקן ההיתר שנאסר לו והוא בא רק להוסיף להציל הפסדו זה דוקא בתרומה כיון דאין אסור לכל ויכול ליתנו לכהן אין לו הפסד כ"כ משו"ה קנסו במזיד ועיין בסוגיא דהשא"נ גיטין נ"ג דעשה ג"כ צריכותא בין מטמא ובין מדמע משא"כ בשאר איסורים דאסור ולא חזי כלל הו"א דלא קנסו למזיד משום הפסד היתר שלו קמ"ל ר"י דאף בשאר איסורים במזיד אסור וכן י"ל לענין שוגג דהא מתניתין סבר כר"י דלא קנסו שוגג אטו מזיד ובגיטין שם מקשה מהברייתא דנפלו ונתפצעו דגזר ר"י אף בדרבנן שוגג אטו מזיד אע"ג דלא הוי רק דרבנן ומתרץ דטעמא דר"י משום דאתי לאיערומי ומתניתין דתרומות כר"י ור"ש דלא גזרו שוגג אטו מזיד והו"א דוקא בתרומה כיון דיכול ליתנו לכהן ולא הוי רק הפסד מועט לא חיישינן שיעשה איסור ואתי לאיערומי בשביל הפסד מועט משא"כ בביטול איסור דמפסיד ליה ההיתר לגמרי חיישינן דאתי לאיערומי וקנסינן שוגג אטו מזיד קמ"ל ר' יוחנן דאף מבשאר איסורין כן הוא דלא קנסינן שוגג אטו מזיד וא"ש

ומצאתי וראיתי באבני מלואים בתשובותיו בסוף הספר שהעלה שם על הקושי' פרשת דרכים בסוגיא דמאכילין קל קל ויצא לחדש בתרומה לכ"ע אסור לבטל בחולין מדאורייתא דכתיב משמרת תרומתי ואי מערב תרומה בחולין כאלו מטמא התרומה ומאבדו בידים כיון דנעשה חולין ובהג"ה שם הוסיף דבזה א"ש הא דתירץ הירושלמי דממתניתין הו"א דוקא תרומה משום שמירת תרומה ובודאי אסור לבטל מדאו' קמ"ל ר"י אף בשאר איסורין כן והוא דבר נכון לכאורה אלא דנראה לי היפך מירושלמי דאינו דומה למטמא או מפסיד כמו שפקפק שם בהג"ה ג"כ דהא ודאי אי אמרינן דתרומה אסור לבטל בחולין משום משמרת תרומותי אז גם כהן אסור לבטלו משא"כ אי בתרומה הוא ג"כ כמו בשאר ביטול איסור שלא יהנה מהאיסור אז לכהן שרי ביטול תרומה דהא אצלו היתר גמור הוא והנה בירושלמי אמרו שם על המתניתין תני אף טוחן הוא בתחילה ומתיר מתניתין דרבי יוסי דר"י אמר אף מתכוין לילקוט בא' ומאתים אמר ר' זעירא שכן דרך הכהנים להיות טוחנן מדומע בבתיהן מה נפיק מבניהון כלאי הכרם על דעתיה דר"י טוחן ומתיר על דעתיהן דרבנן אינו טוחן ומתיר יע"ש ואי אמרינן כדברי האבני מלואים דשאני תרומה משום משמרת תרומותי א"כ אף הכהן לא יכול לכתחילה לטוחנו ולבטל התרומה וי"ל כיון דכבר הוא מדומע ונתבטל ברוב אלא שבא להוסיף משום שצריך ק"א לא שייך עוד משמרת תרומותי ומשו"ה יכולין הכהנים לטחון המדומע אבל לערב תרומה לכתחילה ולהוציאה ע"י ביטול לחולין בודאי אסור מ"מ א"ש פירש הג"ה דשאני תרומה כיון דעכ"פ לכתחילה אסור לבטל מה"ת משום משמרת תרומותי גם להוסיף אסרו חכמים משום ביטול איסור משא"כ בשאר איסורין ועיין

והך דאמר הירושלמי דר' יוסי לשיטתו דמתיר אף ללקוט לכתחילה נטיעה של ערלה וכ"כ ולפי ש"ס דילן דקאמר דטעמא דר"י משום דחזקה דאין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת א"כ אינו דומה לתרומה וכי לירושלמי מתיר ר"י לבטל לכתחילה אלא דירושלמי בפ"א דערלה קאמר מ"ט דרבי יוסי שכן דרך בני אדם להיות מידל בגפנים וגם שם קאמר דמתניתין דתרומה שאסטחנו והותירו וחולין יפות משל תרומה מותר אתיא כר"י דכלאים ולפי טעם דירושלמי משום דדרך בני אדם להיות מידל בגפנים ולא מקרי מכוין לבטל א"כ מה"ט גם בתרומה מותר דלא מכוין לבטל התרומה רק לטחון אותה כמו שמותר לטחון חטים שהתליעו משום דאינו מכוין לבטל וכן להתיר דבש שנפלו בו נמלים כמבואר בש"ע פ"ד

והריב"ש בתשובה הובא בפר"ח סי' ס"ד כתב ראיה מהגעלה דבאינו מתכוין לבטל מותר דאל"כ האיך צותה תורה להגעיל כלים דהא מבטל האיסור הבלוע בכלי ובריב"ש כתב דהמים נאסרים וחוזרים ואוסרים הכלים וע"כ דבאינו מתכוין לבטל מותר ובפר"ח הוכיח מדברי הריב"ש דסבר דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא דאורייתא ואפילו בדיעבד אסור דלא כראב"ד שהובא בר"ן ורשב"א בזרוע בשלה