שבט סופר חלק א רטז

דברים ודוקא בע"ח לא בטל גם לרבנן כדאמר רב אשי בזבחים אפילו תימא רבנן בע"ח לא בטל וכן כתב הר"ן בע"ז מדתני במתניתין חולין שנשחטה בעזרה ובב"ח דטעמא משום דראוי להתכבד ע"כ מתניתין כר"מ ולא כרבנן אבל הרמב"ם ותוס' סברו דחתיכה י"ל גם לרבנן לא בטל דחשוב כששה דברים ומה"ט אע"ג דהרמב"ם פסק כרבנן דלא מקדש רק ששה דברים מ"מ גם חהר"ל לא בטל וטעמא כיון דאמר רב אשי דגם לרבנן בע"ח חשיבי ולא בטל כן י"ל נמי לענין שאר דברים חשובים ותוס' הביאו ראיה דחשובה כששה דברים מדפריך בע"ז ולתני אגוזי פרך ורמוני באדן ולא פריך מחבילי תלתן משמע דגם כרבנן אתיא מתניתין ונ"ל דהרי"ף הכריח מכח סתירת המתניתין דע"ז ודחולין דודאי באיסורי הנאה ודבר שבמנין דאיכא תרתי לחשיבותיה וחשוב איסור דידהו ביותר כמ"ש רש"י בע"ז לא בטל גם לרבנן דחשוב מכח דאית ביה תרתי כששה דברים משא"כ באיסור אכילה לחוד דאיכא רק חדא לחשיבותיה לא חשוב כששה דברים אבל חשוב עכ"פ לר"מ כאת שדרכו למנות וא"ש יותר הא דפריך דוקא ולתני אגוזי פרך לרבנן ולא פריך וחבילי תלתין ומנ"ל למקשן באמת דמתניתין זו פליג על מתניתין דחולין ובמאי פליגי ובאיזה סברא אלא ע"כ דמתניתין זו דבעי תרתי כרבנן דששה דברים מקדש ומתניתין דחולין כר"מ ודי באיסור אכילה לחוד ועיין בר"ש בערלה פ"ג שמיישב בחד תירץ קושי' תוס' על הא דאמר ר"ל שאני שונה עיגול בעגולין עולה דתרומה בזה"ז דרבנן דהא אי בטלה קדושת הארץ גם חבילי תלתן כ"כ דרבנן וכתב דכ"כ דאסירי בהנאה חמירי שיקדש בהן כל שדרכו אע"פ שהוא דרבנן משא"כ בתרומה יע"ש וא"כ גם לענין חהר"ל י"ל ג"כ דוקא באיסורי הנאה וחהר"ל סברו רבנן דחשוב כששה דברים משא"כ בחתיכת נבילה באיסור אכילה לחוד דוקא לר"מ לא בטל וכיון דהלכתא כרבנן נגד ר"מ כמו שפסק הרמב"ם משו"ה פסק כמתניתין דע"ז דאתיא כרבנן ולא כמתניתין דחולין דאתיא כר"מ דוקא וא"ש והנני רבך חותם בברכה פה פ"ב יום ד' לסדר שמות תרמ"ח לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נא

שלום וברכה לתלמידי חביבי הרבני המופלג מורג חרוץ וותיק מלא עתיק מוכתר במעלות ומדעות הקצין כש"ת מו"ה אברהם פראנק שי' בעיר פעסט יע"א

קבלתי מכתבך עם מעות כסף קדשים ובקרוב יקוים מצות שילוח לתמן וגדול העושה ומעשה וראיתי מעט צרי ששדר לן ועמדת על דברי תפארת ישראל במשניות בפ' ב' דכלאים מ"א כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט ומפלפל שם למה לא יהיה אסור למעט או להוסיף משום אין מבטלין איסור לכתחילה ורצית לחלק דאינו דומה למבטל איסור דאף אם יוסיף עד אלף מ"מ איסור בתוכו רק שנתבטל משא"כ כלאים דכל אחד היתר רק דהאיסור בא אם נזרע רובע בסאה משא"כ אם ממעט או מוסף עד שאינו רובע אינו נעשה כלאים כלל וחזר להיות היתר כך הבנתי מקצורי דבריך

] והנה משניות עם הפירוש הזה אינו בביתי אבל תמה אני עליך על מה שעמדת תמיהתך על התפארת ישראל הלא הקושי' מקשה בירושלמי שם לא כן אמר ר' אבהו בשם ר"י כל האיסורים שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור תמן את מרבה לבטל איסור תורה וכה את מרבה לבטל מפני מראית עין והובא ג"כ בתוס' יו"ט שם וכונת הירושלמי בתירוצו כיון שאין באמת איסור תורה אף ברובע קב ומותר לזרוע כיון דלא היה מערב לכתחילה כדי לזרוע ולא מכוין לזריעת כלאים משא"כ אם מערב לכתחילה אז אפילו חטה אחת לא בטל אם מערב כדי לזרוע כלאים כמבואר בירושלמי ועיין בכ"מ בפ"ב מהל' כלאים ה"א ואם לא היה מפני מראית עין לחוד שפיר מקשה בירושלמי כיון דאסור לזרוע בא' מכ"ד בסאה האיך יכולין למעט כדי לזרוע אח"כ אבל יען כי בלא"ה רק מפני מראית עין כיון דלא נתכוין לזרוע כלאים ולא ניחא ליה בתערובות השאר כלל רק מראית עין הוא שיאמרו שזרע כלאים ע"כ יכול למעט דיותר מכ"ד ליכא מראית עין ומתחילת דברי הירושלמי שכתב תמן איסור תורה משמע דבאיסור דרבנן מותר לבטל או עכ"פ להוסיף באיסור דר"י איירי בריבה עליהן במזיד וכשיטת המחבר סי' צ"ט דבדרבנן מותר להוסיף ואח"כ קאמר כה את מרבה לבטל מראית עין משמע דוקא משום דהוא רק מראית עין בעלמא דקיל מותר להוסיף אבל איסור דרבנן לא ודיוקים סתרי אהדדי לכאורה וצ"ע. ותמיהתך דאם ימעט או יוסיף מעיקרא לא יהיה איסור כלל כמו כן יש לחקור בבשר בחלב דנמי שניהם היתר ורק ע"י בישול אסור וכתב הרא"ש הא דבגד שאבד בו כלאים לא בטל כמ"ש תוס' משום דכיון שניהם היתר וע"י תערובתן נאסר לא שייך ביטול ובב"ח אע"ג דנאסר נמי ע"י חיבורן ואפ"ה בטל המתיק הרא"ש והובא ג"כ בט"ז רצ"ט דשאני התם דדרך בשול אסרה תורה ולא מקרי בב"ח בלא נתינת טעם ושניהם היתר אם אין בנו"ט א"כ נמי יהיה מותר לבטל לכתחילה בשר בחלב ביותר מששים דהא ליכא נותן טעם ולא היה למפרע איסור כלל וזה דומה ממש לביטול כלאים אם ממעט שיהיה פחות מרובע הקב או מוסיף דאז נשארו שניהם היתר והא דכלאי זרעים בטל בפחות מרובע ומאי שנא מכלאי בגדים כתב הרשב"א בתשובה סי' רנ"ט הטעם מסתברא משום דלא אפשר דאי אפשר שלא יצא פרידא אחת ממין אחר ותאסר את הכל ולא ניתנה תורה למלאכי שרת והלכך כל שנתערב בטל ומותר לזרוע לכתחילה ואינו אסור משום כלאים ולפיכך דוקא שנתערב אבל לערב לכתחילה אפילו חטה אחת אסור כדאתמר בירושלמי מה אנן קיימין אם במתכוין אפילו חטה אחת אסור אבל כלאי בגדים אין מין אחר מתערב בו אלא במקרה לעתים רחוקות לפיכך לא ניתן להתבטל יע"ש וכונתו משום דלא אסור אם כבר נתערב רק משום מראית עין דהא דאמר ר' יוסי שיבור לא אמר אלא בשמין אחר ניכר בו ולא שייך ביטול כלל וע"כ רק משום דהוי כמחזי כזורע או מקיים כלאים אם כבר נזרע וכן הוא בש"ס ב"ב צ"ד דאין צריך למעט רק משום דמחזי ככלאים ועיין בתוס' יו"ט שם שהקשה ג"כ מהא דלא שייך ביטול בשניכר ומתרץ ג"כ משום דלא אסרו רק משום מראית עין ולא ראה במח"כ דברי הרשב"א בתשובה שם ובב"ח דמהני ביטול ע"כ כמ"ש הרא"ש דכל זמן שלא נתן טעם אינו משום ביטול דלא שייך ביטול כמו בכלאי בגדים אלא משום דאיסור אינו מתחיל אלא בנ"ט א"כ גם בבשר בחלב צ"ע למה יהיה אסור לבטל ביותר בנ"ט דהא ליכא איסור כלל ובאמת מדברי רמ"א בסי' צ"ט שכתב כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' מותר ליתן המים לבשר כיון שנתבטל החלב והוא משו"ת צמח צדק משמע דלכתחילה אפילו לבטל חלב בתוך מים אסור ליתן אח"כ לבשר וכ"ש לבטל חלב בבשר ועיין ברמב"ם בפט"ו מה' מ"א הל' ט"ז ובלחם משנה שהרגיש בחילוק זה בין בב"ח ושאר איסורים

וראיתי אח"כ בשו"ת ר"ע איגר ז"ל סי' ר"ז שעמד על חקירה זו וכתב מלתא בטעמא לפי מה דמבואר בסוגיא דטיפת חלב דפרכינן מכזית בשר שנפל ליורה חלב אמאי מותר חלב נבילה היינו משום דהחלב נכנס לבשר נפרד משאר חלב ומקבלת טעם בשר ונאסר החלב והוי מב"מ לרב א"כ לדידן אף דמב"מ בטל מ"מ הוי ביטול איסור חלב לכתחילה דהא הבשר והחלב שנכנס בבשר קבלו טעם ונאסר עכ"פ החלב בתוך הבשר וממילא שייך ביטול איסור יע"ש וצ"ל דמה"ט אסרו אף לבטל חלב במים לבשל אח"כ בבשר אע"ג דלא שייך זה מ"מ אסרו כיון דשייך עכ"פ בבישול בשר בחלב או משום דלא פלוג דשאר איסורים גזרו ג"כ משום בב"ח דמחזי כמבטל איסור ובקונטרס אבא מאוה"ג ראיתי די"ל אי הטעם משום גנאי לבטל ולאכול איסור כמ"ש הרשב"א בסוגי' דזרוע בשלה דגנאי הוא לבטל איסור א"כ בב"ח בליכא טעמא דלא חל עליו שם איסור כלל י"ל דמותר משא"כ להטעם משום דיש לחוש שמא יבטל פחות משיעור ביטול ויאכל איסור כמו שמשמע מרשב"א דמשו"ה בקדירה שדרכו להשתמש בשפוע