שבט סופר חלק א ריד

יכול לילך לשם כיון דלא נפלט גם האיסור ולא נתערב בהיתר קצת מהאיסור שוב הוי כנסחט לגמרי האיסור מההיתר וחוזרת להיתירה ולפי דבריהם א"ש דשאני איסור ממים טמאים אבל לפ"מ שסבר רש"י בסוגיא דט"ח והר"ן שם האריך לחלוק על סברא דאין הנאסר יכול לאסור יותר מהאוסר משום דחתיכה גופא נ"נ ממש ואפילו נסחט האיסור לגמרי נמי אסור ולשיטות אלו קשה מהא דבכורות דלא אמרינן סליק והכא אמרינן סליק דהא אף חתיכה זו נ"נ ממש ולשיטת דלא אמרינן במשהו חתיכה נ"נ רק בשנתן טעם כאשר כתב תוס' דף ק' דמשו"ה אמר כיון שנתן טעם בחתיכה אע"ג דמשהו נמי אוסר משום דלא אמרינן נ"נ רק בנתינת טעם נמי א"ש דהא כיון דשאר חתיכות לא נאסרו רק משום מינה במשהו ולא נ"נ א"כ אם יש ברוטב ששים אמרינן סליק ולא נאסרו שאר חתיכות כיון דלא נבלע בהם רק משהו איסור אבל יש כמה שיטות מראשונים דגם במשהו אמרינן נ"נ ורב לאו דוקא נקט נותן טעם וקשה מש"ס בכורות דלא אמרינן סליק ונ"ל לפמ"ש הרשב"א בסוגיא הא דצריך להביא כאן הא דרבא דהא כה"ג כ"ע מודה דאמרינן סליק דא"א לאיסור הבלוע לצאת אלא ע"י רוטב וכיון דנתערב ברוטב תחילה כבר נתבטל האיסור דהוי אינו מינו ושוב אינו חוזר וניער לאסור את מינו ולא דמי לסליק דמנחות וש"ס ע"ז ותירץ משום מיחל היוצא מהחתיכה של איסור נתערב במיחל של חתיכות היתר ושוב נאסרין החתיכות עצמן משום דנבלע בהן המיחל יע"ש וכתב בראש יוסף שם דלפי"ז יכולין לומר דמיחל הבשר עם הבשר הוי מין בשאינו מינו כמו שחקר הרשב"א בסוגיא דזרוע בשלה ואפי"ה אסור כל הקדירה דמוהל של חתיכות איסור נתערב עם מוהל של חתיכות היתר דהוי מב"מ ואח"כ נבלע בחתיכות ואין ששים נגד מוהל של היתר דלא ידעינן כמה נפיק מן החתיכות והדברים נכונים וישרים יע"ש

וא"כ כיון דכל האיסור הוא משום מוהל היוצא מהחתיכות וצריכין אנו לומר סליק נגד מוהל של איסור שלא יאסור משום מינו מוהל של היתר בזה י"ל שפיר סליק לפ"מ שפסקו כמה ראשונים וכן הביא הרמ"א בסי' צ"ב להלכה דלא אמרינן בלח בלח נ"נ אבל מ"מ נאסרו החתיכות משום מוהל כיון דליכא ששים נגד גוף האיסור שנתערב ואף דלא אמרינן נ"נ מ"מ האיסור שכבר נאסר אינו חוזר להיתר וכיון דנכנס המוהל בחתיכות צריך ששים ואנן לא ידעינן כמה נפיק ועיין בתוס' דף ק' ומה דהקשו מש"ס ע"ז האיך חוזר היין להיתר אע"ג דלא אמרינן נ"נ מוכח כן ואם כן שפיר יש לומר סליק

אלא דזה א"ש לרבא דאזיל בתר שמא ולא נאסרו החתיכות משום מב"מ מהמוהל היוצא מהחתיכות רק משום מוהל ההיתר שנתערב עם מוהל האיסור שפיר מקשה דלימא סליק אבל לאביי דאזיל בתר טעמא א"כ המוהל עם בשר הוי מב"מ ומיד שנכנס המוהל של איסור בחתיכה הוי מב"מ ואמרינן נ"נ דהוי לח בג"ש נכון דנ"נ ולא אמרינן סליק כמו בש"ס בכורות בציר כסברת תוס' ומשו"ה לא משני אביי לשיטתו סליק דלדידיה לא שייך אי אמרינן חתיכה נ"נ אבל במנחות שם מודה לתירץ רבא דאמרינן סליק לר"י אבל מרבא מקשה שפיר דהא משני על רב לעיל סליק א"כ גם כאן למה לא אמרינן סליק וא"ש דפירש"י דכל הקושיא מרבא דלעיל אבל ממנחות לא קשיא דיש לחלק כמו שכתבתי היכי דאמרינן נ"נ לא שייך סליק ומשו"ה מקשה מרבא דלעיל דמוכח דאפילו היכי דאמרינן נ"נ נמי אמרינן סליק וע"כ כמו שכתבתי משום דלא נאסרי החתיכות רק משום מיחל של איסור והיתר ומתורץ נמי קושי' תוס' דלא יכול להקשות מר"י על ר"י גופא די"ל דשאני בחתיכה של איסור משום דנ"נ משא"כ במנחות ולא מקשה רק מרבא דאפילו בכה"ג סבר סליק וא"ש

ובזה מורווח לן לישב דקדוק עצום בסוגיא דט"ח דמקשה ומאי קסבר רב לאחר שמקשה ומתרץ מאי קסבר לענין סליק תחילה היה לו לברר טעמא דרב אי משום דסבירא ליה אפשר לסוחטו אסור ואח"כ להקשות מסליק לימא פליג אדרבא וכ"ש לרש"י דכל הקושי' רק לרבא דלעיל וכן משמע מלשון דקאמר ומאי ולא אמר מאי קסבר וזה משמע דרק עכשיו לאחר שקאמר דסבר סליק ומשני ברוטב עבה נולד הספק אי קסבר אפשר לסוחטו אסור או מותר ולפמ"ש יש לתרץ כל זה לפמ"ש הר"ן דספיקת הש"ס משום די"ל אע"ג דרב סבר אפשר לסוחטו מותר זה דוקא אם נסחט לגמרי אבל מ"מ בעוד האיסור בתוכו החתיכה אסורה ואוסרת ג"כ משום מינו אלא שמסיק שאין זה סברא לומר דאוסר משום מינו אם לא אסור החתיכה רק בעודו האיסור בתוכו משו"ה קאמר דע"כ סבר אפשר לסוחטו אסור יע"ש ואי אמרינן כסברת הר"ן דאפשר לסוחטו מותר ואפי"ה אוסרת החתיכה בודאי לא קשה מציר כלל דהא החתיכה לא נ"נ וגם אפשר לסוחטו מותר ורק משום דהאיסור בתוכו וא"כ קשה מר' יהודא במנחות אמאי לא אמרינן גם כאן סליק וגם אביי מודה לפי הו"א זו וגם קשה מר"י אדר"י וע"כ דאמרינן אפשר לסוחטו אסור ונ"נ ומשו"ה לא אמרינן סליק כמו בציר אבל לאחר דמקשה מרבא דאפילו אי אמרינן נ"נ נמי אמרינן סליק וע"כ רב ברוטב עבה שפיר שואל ומאי קסבר רב עכשיו לאחר דמשני ברוטב עבה ואמרינן סליק ברוטב רכה יש מקום ספק אולי ס"ל אפשר לסוחטו מותר וכפירש הר"ן וא"ש ע"ד פלפלא חריפתא ועיין

ומה שרצה עוד לומר ולדחוק בקושית הח"ס ימחול לעיין בתוס' חולין דף צ"ט ע"ב בד"ה והאמר ר"י וכו' וכן בשו"ת ח"ס סי' פ"ה בד"ה ותו הקשה וכו' ופה תהיה שביתת קולמסי כעת כותב וחותם בברכה באישון לילה הכ"ד דש"ת פרעסבורג עש"ק לס' ויחי תרמ"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

, תשובה נ

שלום וכ"ט לתלמידי המופלג חרוץ ברק השנון מו"ה זנוויל שי'

ראיתי דבריך שהצעת לפני ותמיהתך רבה על דברי כ"ס ביו"ד סי' ס"ג שכתב די"ל הא דאזלינן בחתיכה ר"ל אף לאחר שיתבטל זה דוקא בב"ח או בחטאת טמאה שהוא אסור בהנאה ג"כ ומשום דתרתי אית ביה י"ל דאף אם לא יהיה ראוי להתכבד רק לאחר שיתבטל ג"כ לא בטל משא"כ בחתיכה של נבילה דלא אסור רק באכילה אזלינן דוקא בתר השתא ויצא לישב שם בטוב טעם ודעת דברי הרי"ף דפסק כמתניתין דע"ז דבעי תרתי ותמהת דהא כתב תוס' דמשו"ה חתיכה של חטאת טהורה אינו בטל בחולין משום דאם יתבטל יהיה ר"ל והא דחטאת טהורה נמי רק איסור אכילה הוא ותשובתך כתבת בצדו די"ל דכ"ס לא כתב כן לשיטת תוס' ולא בא רק לישב דברי הרי"ף וי"ל דהרי"ף לא סבר כטעמא דתוס' דחטאת טהורה לא בטלה משום ר"ל רק כמ"ש רש"י ביבמות דטעמא דטמאה בטל הוא משום הפסד משא"כ בטהורה דליכא הפסד ועיין בכ"מ בפ"ו מהל' פ"מ שכתב ג"כ בטעמא דהרמב"ם כמ"ש רש"י ודלא כלחם משנה שכתב דהרמב"ם מפרש ג"כ כתוס' ועיין בראש יוסף שכ' דלפירש הכ"מ צ"ל דאיירי בחתיכה חיה שאינו מבושלת דלא הוי חה"ל או חתיכה קטנה והא דנדחק הכ"מ כן לפרש משום הפסד ולאוקמי בחיה להרמב"ם י"ל משום דקתני נמי בברייתא פרוסה של לחם הפנים וזה ודאי לא הוי ראוי להתכבד ורק כל שדרכו למנות הוא כמ"ש רש"י ביבמות דף פ"א ע"ב בד"ה ד"ה לא תעלה וחתיכה ופרוסה דרכן למנות הוא ואף לפי מה שכתב תוס' שם בד"ה ככרות של ב"ב אבל של נחתם שהם קטנות אפילו לר"מ בטל דתנן במס' ערלה דתעלה בא' ומאתים וצ"ל ע"כ דשאני לחם הפנים דחמיר טפי וראוי להתכבד מ"מ הרמב"ם ורש"י לא סברו כן דמשום דחמור לחם הפנים יהיה חשוב כ"כ כחה"ל ודי אי אמרינן מחמת חומרא דלחם הפנים דחשוב ככל שדרכו למנות ומשו"ה גם חטאת דנקט באותו ברייתא הוי נמי רק כל שדרכו בחיה או בקטנה שאינו רל"ה אבל מ"מ דרכו למנות ומשו"ה כתב רש"י והכ"מ