שבט סופר חלק א ריג

כש"ת מו"ה שרגא צבי המכונה פייש וויענער נ"י מלפנים רב דק"ק פראדען יע"א

אחדש"ה את מכתבו עם מעט צרי היה לי לנחת רוח ומפני חביבותי' לקחתי פנאי לעיין בהם כפי הספקת הזמן לרוב טרדות והדברים נאמרים על קושי' ח"ס יו"ד סי' א' דאביי דלית ליה סליק מדלא משני בדף ק' חולין כרבא א"כ מאי יענה מהאי דמנחות דהא התם ליכא תירוצא אחרינא כמ"ש תוס' בסוגיא דטיפת חלב בד"ה ואמר רבא רק תירץ של רבא שם במנחות משום סליק וכתב מעלתו דמשו"ה לא מתרץ אביי משום סליק לפמ"ש תוס' שם דמשו"ה לא פריך מדר' יודא גופיה משום דאמרו רבנן עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכה משמע דליכא ס' ברוטב משא"כ על רב שפיר מקשה א"כ גם רבב"ח דאמר דחתיכה של נבילה ודג טמא אינו אוסר עד שתתן טעם ברוטב בקיפה ובחתיכות משמע דליכא ברוטב לחוד ס' משו"ה לא תירץ סליק ורבא נדחק דע"כ דיש ברוטב ס' נגד חתיכה של נבילה לחוד אבל מאביי ליכא להוכיח דלית ליה סליק משום דלא מתרץ כרבא דמשמע ליה מדברי רבה בב"ח דליכא ברוטב ס' אלו דבריו ויפה כתב

ואני אפרש עוד דמהא יש להביא ראיה לשיטת ר"א בתוס' שם דלית ליה חתיכה נ"נ בשאר איסורים רק בב"ח וכתב תוס' שם הא דאמר כיון שנתן טעם בחתיכה אע"ג דלא נ"נ היינו משום דאיירי שנתמעטה הנבילה הרבה מכמות שהיה ואי לא נתנה טעם היה ששים נגד הנבילה אבל כיון שנתנה טעם בחתיכה שבצדה צריך ס' נגד הנבילה ונגד הטעם שבחתיכה ולפי דבריו שפיר מתרץ רבא סליק אע"ג דלענין זה אין נפקותא בין רבב"ח ורב דהא לשניהם אין אנו אומרים חתיכה נ"נ ולרבב"ח ע"כ דאין ס' ברוטב נגד הנבילה מ"מ קאמר שפיר סליק דאי לא נתנה טעם בחתיכה הוי ששים נגד הנבילה כיון שנתמעטה אבל כיון שנתנה טעם אין ס' נגד שניהם והא דאמר רבב"ח עד שנתנה טעם ברוטב ובקיפה היינו נמי משום דאין ברוטב ס' נגד החתיכה שנתמעטה ונגד הטעם שבחתיכה אחרת דהא לרבב"ח גם טעם שבחתיכה אחרת אוסר דבזה ליכא פלוגתא וממילא שפיר קאמר רבא סליק דנגד החתיכה שנתמעטה יש ששים אי לא היה נותנת טעם אבל כיון שנתנה טעם ליכא ס' נגד שניהם כמו לרבב"ח אבל לר"ת דבלא נתמעטה החתיכה איירי ולרבב"ח ליכא ששים נגד הנבילה ברוטב לחוד א"כ גם לרבא קשה אמאי אמרינן סליק נגד הנבילה לחוד כיון דלרבב"ח מוכח דע"כ ליכא ששים נגד הנבילה לחוד ולמאי צריך רב לומר חתיכה נ"נ דהא גם נגד הנבילה ליכא ששים ברוטב כדמוכח מדברי רבב"ח וזו ראיה נכונה לדברי ר"א

ובח"ס סי' פ"ה כתב די"ל דמשו"ה לא משני אביי סליק משום דאזיל בתר טעמא והוי ליה רוטב עם בשר ולא שייך סליק משא"כ רבא דאזיל בתר שמא הוי רוטב עם בשר מין בשאינו מינו וציין על דברי הרשבא בסוגי' דזרוע בשילה אבל לעולם אביי אית ליה סליק ודבריו הקדושים קשים להבין למעיין ברשב"א שם שכתב דמים של רוטב בודאי גם לאביי הוי מין בשאינו מינו רק מיחל היוצא מהבשר הוי מינו עם בשר וע"ז כתב דזה לכאורה דוקא לאביי דאזיל בתר טעמא אבל לרבא דאזיל בתר שמא לכאורה לא הוי מב"מ דזה רוטב וזה בשר מקרי ואפילו ברוטב עבה לא יהיה מב"מ אלא מסוגיא דטיפת חלב משמע מדתירץן לרבא ברוטב עבה משמע דגם לרבא הוי מב"מ ולא אמרינן סליק אבל מ"מ המים של רוטב בודאי גם לאביי הוי מין בא"מ והוי יכול לשנויי סליק אם לא דאוקי אביי ברוטב עבה וזה דוחק מנ"ל הא עד דנדחק ומשני בשקדם וסלקו ועיין

ובאמת מאביי לא מוכח דלית ליה סליק די"ל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגו כדמצינו כמה פעמים שלא לעשות פלוגתא מה שאין מן ההכרח אלא שמצאתי בריטב"א ע"ז דף ע"ג ע"ב בפלוגתא דחזקיה ור"י אי אמרינן רואין לאחר שהוכיח כדברי תוס' דבנפל מים בתחילה כ"ע סברו רואין את מינו כמי שאינו הקשה מהא דאביי גבי חמרא חדתא בעינבי דסבר אביי במשהו דאזלינן בתר טעמא ואמאי נימא שהחרצנים וזגים שאינו מינו רבה עליו ומבטלו ותירץ דילמא אביי לית ליה סליק ואין הלכתא כוותיה או משום דעיקר היין והפסולת של ענבים טפלים להם וכיון שהיין הכנוס אינו מבטל אף הן אינן מבטלין כל זמן שהן ענבים ומיהו אם נדרכו ופרשו לעצמן מבטלין וזה יותר נכון יע"ש ומשמע דתפס לעיקר דגם אביי אית ליה סליק אע"ג דלא משני הא דרב בסליק ולפי תירץ הראשון דרצה לומר דלית ליה סליק כלל מוכרחים לתירץ של הח"ס דהתם במנחות אין לו ענין לסליק ואין תירץ מעכ"ת עולה להריטב"א בתירוצו הראשון ועיין בתוס' ע"ז כ"ו ע"ב בד"ה אבל וכו' שכתבו ג"כ דלית ליה לאביי סליק ועיין

ומע"כ במכתבו יצא לתרץ הא דפריך מרבא על רב דלימא סליק דילמא בדליכא ס' ברוטב וראיתי במהר"ם שיף שכתב הא דלא ניחא לש"ס דליכא ברוטב ששים נגד החתיכה מדאמר רב ואוסרת כל החתיכה כולן ולא אמר אוסרת חתיכות ורוטב ע"כ דיש ברוטב ס' יע"ש וצריך להבין דאי לא אמרינן סליק א"כ נאסרו גם שאר החתיכות מפני שהן מינה ושוב נאסרה הרוטב ג"כ דהא ליכא ס' נגד כל החתיכות ועדיין הול"ל דאוסרת גם הרוטב ולשיטת רבינו אפרים דלית ליה חתיכה נ"נ בשאר איסורים א"כ שאר חתיכות לא נעשו נבילה משום מינה ולא נאסרת הרוטב אבל לשאר שיטות קשה וצ"ל כמ"ש תוס' דף ק' והראשונים דחתיכה שנאסרת במשהו לא אמרינן נ"נ והרי אמר ואוסרת כל החתיכות כולן במשהו ואין הרוטב נאסרת מפליטת שאר חתיכות דלא נ"נ במשהו

ושוב ראיתי דלא אתי שפיר לפי דברי הרשב"א בסוגיא דמשמע ליה דגם הרוטב נאסר והקשה לפמ"ש בשם בעלי תוספות שאין מחמירין לומר חתיכה נ"נ אם לא קבלה טעם גמור א"כ האיך יצטרפו שאר חתיכות לאסור הרוטב כיון שיש ברוטב ששים נגד חתיכות איסור ותירץ משום מיחל של חתיכות היתר שיש ברוטב וכשפלטה החתיכה של איסור מיחל שלה מוצא מין את מינו ולפי שאין ברוטב לבטל מיחל כל החתיכות כל הרוטב נאסר דהא גוף האיסור נתערב ברוטב וגם החתיכות נאסרו לפי שכל המיחל שנאסר נבלע בחתיכות יע"ש ומוכח מדבריו דלא כמהר"ם שיף דגם הרוטב אע"ג דאיכא ששים נאסר משום המיחל שנתערב ברוטב והמיחל שנאסר שוב לא חזר להיתר לעולם אם אין ששים נגד הכל ולא דמי לחתיכה שנאסרת במשהו שאינו אוסרת לאחר שהוציא החתיכה של איסור משם כמובן

וע"ד פלפול התלמידים אמרתי הא דלא משני אביי סליק כרבא דהא ע"כ מוכח מר"י במנחות דאמרינן סליק ולתרץ ג"כ קושית תוס' דלא מקשה מר"י גופיה דאמר נמי כרב ור"י סבר סליק ותירץ התוס' דחוק ונ"ל בשנבין הא דלא פירש"י דהקושיא מרבא דמנחות דמשני סליק אליבא דר"י ופירש דהקושיא מרבא דמשני בדף ק' סליק לרב דלכאורה צריך להבין לפ"מ שהקשה תוס' דף ק' ד"ה סליק מהא דבכורות בלוקח ציר מע"ה משיקו במים והוא טהור וקאמר לא שנו אלא לטבל פתו אבל לקדירה לא משום דמצא מין את מינו וניער לימא סליק ותירצו דלא דמי דהתם מינו עצמו מטמא מחמת מגע מים טמאים לא שייך לומר סליק משא"כ הכא אין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו ובכל מקום שישנו היתר הוא רק דא"א להבדיל ולפיכך שייך לומר סליק יע"ש לפי"ז למאי דאמרינן אפשר לסוחטו אסור וחתיכה עצמה נ"נ ואוסרת אחרת משום מינו דהוי כגוף האיסור וכ"ש בב"ח דהוי כגוף האיסור ממש דבהדי הדדי אסור הוי כמו מגע במים טמאה דמאי שנא ואמאי אמרינן סליק כיון שבלוע מאיסור נעשה החתיכה נבילה ממש ולפמ"ש תוס' דף קי"ב ע"א ד"ה תרי גללי וכו' דאף דאמרינן אפשר לסוחטו אסור וחתיכה נ"נ זה דוקא משום דלא יצא האיסור לגמרי מהחתיכה ועדיין נשאר משהו בתוכו משא"כ אם ידעינן דיצא לגמרי חוזרת להיתר וזה הוא ג"כ סברת הראשונים דאמרינן אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו