שבט סופר חלק א ריב

אף דלא אמרינן נעשה נבילה מ"מ החתיכה אסורה וכן פירש רבינו אפרים עיין ברשב"א דפלוגתא דאפשר לסוחטו מותר או אסור היינו דוקא בבשר בחלב דכל אחד היתר בפני עצמו וכשנפרדו זה מזה יש לומר דגם החתיכה מותר וא"כ אף דאפשר לסוחטו אסור מ"מ יש לומר דלא אמרינן נ"נ אלא דהש"ס מסתפק ברב אי גם באפשר לסוחטו מותר י"ל דנ"נ כמו שמפרש הר"ן וע"ז מסיק דליכא סברא לומר נ"נ רק אי אמרינן אפשר לסוחטו אסור אבל מ"מ אינו מוכח ג"כ מאפשר לסוחטו אסור דאמרינן בודאי נ"נ אלא אי אסור אפשר לסוחטו יש סברא לומר ג"כ דנ"נ משא"כ אי מותר סבר הש"ס דאין מסתבר כלל לומר דנ"נ וא"כ לא יכול להקשות רב אהדדי מהא דסבר אפשר לסוחטו אסור די"ל דהפלוגתא קאי רק על החתיכה גופה אי חוזרת להיתר או לא אבל נ"נ לא אמרינן אלא שקשה מהא דרב על מתניתין דקאמר ואוסרת כל החתיכות דסבר דאמרינן אף נ"נ ולדברינו א"ש דבאמת י"ל ג"כ באפשר לסוחטו מותר דנ"נ כמו שמסתפק במאי דקסבר רב וא"כ אי אפשר לסוחטו מותר ואעפ"כ אמרינן נ"נ זה אפשר לומר דוקא לח ביבש אבל לא לח בלח וא"כ לא קשה מרב דאמר על מתניתין דנ"נ דיש לומר דוקא לח ביבש אבל לא בחלב דהוי לח בלח ולא נעשה נבילה דהא אפשר לסוחטו מותר ולא הוי איסור מחמת עצמו אבל לאחר דמסיק דרב ע"כ סבר דאפשר לסוחטו אסור משום דלא מסתבר כלל לומר דנ"נ אי אפשר לסוחטו מותר וא"כ בבשר בחלב בודאי אמרינן גם לח בלח דנ"נ כיון דנעשה איסור בעצמותו וא"כ קשה חלב אמאי מותר דנ"נ וא"ש הכל ע"ד פלפול נכון

והנה הר"ן הביא בשם הרמב"ן אמאי מהני ששים דנימא בלע ופליט והדר בלע ופליט ותירץ משום דכבר נתבטל ולא אמרינן שוב דחוזר וניער כיון דאינו נותן טעם ובפר"ח כתב לפי מה דאמרינן דגם מב"מ דחוזר וניער קשה ומתרץ כיון דמב"מ ברוב בטל לא חיישינן לבלע והדר ובלע ודוחק ועלה בדעתי לישב לפי מה שכתב הר"ן הא דאמרינן בשאר איסורין דנ"נ הוא רק משום לתא דבב"ח דאורייתא א"כ לפי מה שהעלה הש"ך אם כבר נאסר הבשר או החלב אף שנתבשל אח"כ עם בשר או חלב לא אמרינן נ"נ מדאורייתא גם בבשר בחלב דלא שייך דשניהם היתר ופר"ח חולק יע"ש וא"כ מיד שבלע מחלב שנכנס בבשר כבר נאסר הבשר ונ"נ שוב החלב שנכנס אח"כ לא נאסר מצד בשר בחלב ולא שייך נ"נ ומה"ט לא חיישינן לבלע והדר ובלע דהבלוע שניה לא נ"נ כיון דלא שייך בבשר בחלב

אלא דצ"ע לפי"ז אמאי לוקה על חצי זית בשר וחצי זית חלב לרב בבא מיורה גדולה דהא בודאי לא נכנס כל החלב בבשר מיד וגם לא נותן הבשר מיד טעם לכל החלב רק שפלט הבשר וחזר ופלט א"כ כיון דמיד נאסר הבשר ע"י החלב שנכנס בתוכו מיד קודם שקבל שאר החלב טעם אמאי לוקה כיון דאח"כ לא נאסר החלב וא"כ דלמא אכל מהחלב שקבל טעם מהבשר לאחר שכבר קבל הבשר טעם חלב ולא נאסר כל החלב מחמת עצמו ובודאי לר"ת דלוקה על טע"כ בשאר איסורין א"ש אבל אי אינו לוקה על טע"כ בפרט אי אמרינן דטע"כ לאו דאורייתא אמאי לוקה על חצי זית בשר וחצי זית חלב לפי שיטת הש"ך ומזה יהיה ראיה מוכרחת דלא כש"ך וכדברי פר"ח וצ"ע

והנה אי אמרינן כש"ך דכה"ג לא אמרינן נ"נ אף בבשר בחלב אם הבשר או החלב כבר נאסרה א"ש הא דכ' הרמב"ם אם לא ידע באיזה חתיכה נפל נוער הקדירה וכבר הבאתי מה שעמד הפלתי הא בלוע בחלב חוזר להתבשל ע"י שאר חתיכות ואיך יגרום בישול חדש וי"ל דהרמב"ם סבר דגם דרך טיגון וצלי חייב משום בישול דלא כר"ן א"כ כיון שכבר נתבשלה בחתיכה ראשונה שוב לא מחייב משום בישול בחלב בשאר חתיכות או כמ"ש בח"ס סי' צ"ז אף דצלי מותר להר"ן זה דוקא אם אינו מבליע רק כדי קליפה אז מקרי צלי ולא בישול אבל חם לתוך חם בהבל קדירה דמתפשט בכולו כמו בבישול מודה הר"ן דאסור מדאורייתא א"כ לא מחייב אם מבשל בשאר חתיכות וי"ל הא דכתב הרמב"ם וכן וכבר עמד על זה הש"ך וט"ז מאי וכן וי"ל דהרמב"ם אתי לאשמעינן דאפילו לכתחילה יכול לנער ואין לחוש משום בישול בב"ח או משום ביטול איסור לכתחילה עיין בכ"מ והנה גם לפי דברי הש"ך לא א"ש לשון וכן כיון דדין חדש הוא מאי וכן ולא הול"ל רק אם נפל וכו' ונ"ל לישב דשני ההלכות שייכות אהדדי ומחד טעמא הוא ואקדים דה"ה וכן הש"ך הסכים לזה הא דלא אמרינן דנ"נ אף דהרמב"ם בנוער לבסוף איירי משום דספק הוא לא אמרינן דנ"נ ועיין בפלתי שהביא בשם פ"ת דספק הוא אם נפל לתוך הרוטב או חוץ לרוטב וגם אי נפל לחתיכה שיש ס' או לא ואוקמינן החתיכות על חזקת היתר יע"ש ומקשה שם הפלתי אי ניעור בתחילה חששו בגמרא להחמיר אולי לא ניער יפה ובלא ניעור כלל נתיר לנער לבסוף ע"ש

ונ"ל לישב הכל הב"י כתב דצריך ניעור תחילה וסוף דוקא דחיישינן שמא לא ניעור מתחילה יפה וגם רבי מודה בניער מתחילה ומשו"ה צריך גם ניער לבסוף ודבריו תמוהים כיון דלא ניער יפה תחילה א"כ כבר נעשה נבילה ומה מועיל ניער לבסוף ומה"ט באמת אוסר ר"י כמו שכתב בב"ח ולח"מ משום דחיישינן שמא לא ניער יפה תחילה וניער לבסוף ועיין בכ"ס סי' נ"ג ויש לומר דבאמת בהא פליגו ר"י ורבי אם גם בספק אמרינן נ"נ או לא דר"י סבר דגם בספק אמרינן נ"נ א"כ אף דניער תחילה מיד מ"מ יש לחוש שמא לא ניער יפה ואע"ג דמ"מ ספיקא הוא גם בספק סבר דאמרינן דנ"נ אבל רבי סבר דלא חיישינן לזה כיון דניער מתחילה מיד כל החתיכות בספק ולא אמרינן דנ"נ בספק ומשו"ה כשניער בסוף דיצא הבלוע החתיכה שנפל החלב ג"כ מותר ולא קשה מה שמתמה הפלתי דהא אפילו ניער בתחילה חיישינן דאדרבה דזה גופה טעמא דהרמב"ם כיון דרבי בעי תחילה וסוף משום דחיישינן שמא לא ניער יפה מתחילה ואפי"ה מתיר בניער לבסוף וע"כ משום דבספק לא אמרינן דנ"נ משא"כ ר"י שפיר חייש בניער מתחילה משום דקסבר אף בספק אמרינן דנ"נ ויש לישב בזה ג"כ מה שמקשה בראש יוסף מה שייך בזה נראין ואין נראין כיון דגם חכמים אי הוי סברו חנ"נ אולי היו חוששין שמא לא ניער יפה ולדברינו א"ש דחכמים סברי אף בלא ניער מתחילה כלל לא אמרינן דנ"נ ור"י סבר אף בניער מתחילה ולא נשאר רק ספק ג"כ אמרינן דנ"נ ורבי מכריע דבלא ניער כלל אמרינן כר"י ובניער מתחילה ועד סוף כרבנן דלא אמרינן דנ"נ וא"כ יש לדברי הרמב"ם ראיה לדינו מסוגיא הש"ס וכולם תמהו מנ"ל להרמב"ם לחדש דין מעצמו מה שאין לו מקור בש"ס ואדרבה הדין בעצמותו חידוש הוא ולפמ"ש הראיתי פנים מסבירות לדברי הרמב"ם מש"ס דילן והוציא דינו מרבי וא"כ מיושב שפיר הא דכתב הרמב"ם וכן דשני הלכות שייכי אהדדי וכולם מטעם אחד הוא דלעיל כתב דמהני אם ניער מתחילה ועד סוף דוקא וע"כ מדמהני ניער לבסוף אף דחיישינן שמא לא ניער יפה מתחילה הוא משום דבספק לא אמרינן נ"נ א"כ אם בלא ניער כלל יש ספק דלא ידעינן באיזה חתיכה נפל נוער ג"כ אח"כ דלא אמרינן בספק נ"נ וא"ש

לאחר סיום המכתב מצאתי בריטב"א שכתב על הא דאביי אי חידוש הוא כי ליכא נ"ט נמי ואי משום דכתיב ל"ת סבר אביי דלא מוכח דבעינן טעמא אדרבה אבישול כל דהו קפיד רחמנא ואפילו בישל חלב מועט ביורה גדולה של בשר דליכא טעמא כלל ורבא סבר דסתם בישול אסרה וסתם בישול יש בו טעם נראה בעליל מדברי ריטב"א שנקט בשר הרבה בחלב מועט שכיון לזה דמכזית בשר ביורה גדולה דנקט רב אין ראיה כ"כ די"ל כמ"ש בכ"ס משום דעיקר הגדי ומשו"ה נקט הריטב"א בשר הרבה ומעט חלב דאף זה אסור לכ"ע וצ"ל באמת לרבא דהטעם משום דגם לחלוחית הבשר שיוצא מהבשר מקבלת טעם מהחלב ונאסר החלב יע"ש ואסתגר בזה וה' ישפות שלומו וטובו פה פ"ב לסדר וישב תרמ"ח לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה מט

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ובקי המאוה"ג זקן שקנה חכמה ודעת