שבט סופר חלק א רי

טעם אף שהיה בהיורה בשעת שנעשה התועבה מ"מ מותר אבל הבשר אסור כיון דהבשר וגם החלב שנכנס בבשר ונפרד משאר חלב נתנו טעם זה בזה כאשר מקשה על רב חלב נבילה הוא שנכנס בבשר וקבל טעם ואח"כ יצא א"כ הוי דרך בישול שחלב ובשר שניהם קבלו טעם וכבר נאסר הבשר והחלב. כאשר היו ביחד בתוך החתיכה יע"ש וע"כ צ"ל כן דהא הרמב"ן כתב בסוגיא דנ"ט בר נ"ט דוקא טעם שלישי היינו טעם בשר שהוא מדגים לא יכול ליתן טעם בכותח דהוי טעם שלישי ואע"ג דכותח נותן טעם בדגים מ"מ כיון בבשר בחלב צריכין שניהם ליתן טעם זה בזה ודגים בכותח טעם שלישי הוא מותר וא"כ משמע דצריכין דוקא ליתן טעם בהדדי וקשה לכאורה מכזית בשר שנפל לתוך יורה גדולה וע"כ משום דחלב שנכנס בבשר קבל טעם וכבר נאסר משא"כ דגים בכותח שהטעם שלישי לא יכול לאסור כלל ומה"ט ג"כ איפכא אם בישל בשר הרבה בחלב מועטת ג"כ אסור דהא לחלוחית הבשר שנתערב עם החלב מיד נותנים טעם זב"ז ונאסרו רק אח"כ בטל אבל כבר נתנו טעם לחלוחית הבשר נכנס לחלב ונתבשל מיד וכן סבר הפלתי בפשיטות שהביא ראית דבברוע לא שייך איסור בישול דהא כתב הרמב"ם בפ"ט בלא ידע על איזה חתיכה נפל החלב נוער מיד והא עובר על איסור בישול וכתב דאף שיש ס' בבשר נגד החלב מ"מ עובר בבישול ועיין בחות דעת בסי' צ"א סק"ז ובכתב סופר סי' נ"ג רוצה לחדש דאם בישול בשר הרבה עם מעט חלב י"ל דמותר וכתב שלא מצא לו חבר ובאמת מצאתי בהיפוך והטעם כמו שכתבתי דמ"מ חלב הנכנס בבשר ולחלוחית הבשר שנכנס בחלב קבלו טעם זה מזה

ולישב קושי' תוס' לאביי דסבר דלא הוי חידוש קשה מרבנן ור"ע דילפו מגע"נ וממשרת נ"ל דיש לומר לפי מה שכתב בחדושי ר"ן חולין בסוגיא דזרוע בשלה דיש ג' נותנים טעם בב"ח דהוי טעם של ממש וגע"כ דגרוע ממנו דהוי בלוע בקדירה ומשרת דשרה ענבים דלא הוי טעם ממש כלל רק קולט טעם מן הענבים ודומה לריח ועיין בפרמ"ג בפתיחה לבשר בחלב שחקר אי לוקין על טעם שבקדירה להר"י מאורליינש דגע"נ לא הוי רק עשה א"כ אף דבבשר בחלב טעם בודאי דאורייתא מ"מ יש לומר דוקא טעם בשר או חלב שבא מממש אבל לא בלוע שבקדירה ועיין בח"ס סי' פ"ו שכתב דמוכח נגד חילוק זה מש"ס פסחים וע"כ דאין חילוק בין הטעמים יע"ש וכונתו דאי יש חילוק בין הטעמים א"כ מאי מקשה שם אמאי לא ילפו רבנן מבב"ח ולמה צריך געו"נ או לר"ע משרת למה לא מתרץ דשאני בב"ח דהוי טעם ממש משא"כ מגע"נ ילפינן אף בלוע בקדירה וכן לא קשה לר"ע דלילף מגע"נ די"ל דמשרת צריך דאף דלא קלוט רק ריח בעלמא מ"מ אמרינן טע"כ אלא שבאמת צ"ע מה מקשה הש"ס דהא מ"מ חילוק רב ביניהם ומנ"ל להש"ס להקשות וע"כ צ"ל ולתרץ דברי הש"ס דהקושיא איפכא דאי ילפינן ממשרת א"כ בב"ח למה לי דהא מעיקרא סבר הש"ס דגם תרו אסור וליכא חידוש בב"ח א"כ אמאי אפקי' רחמנא בב"ח אכילה בלשון בישול אלא לאשמעינן דנותן טעם אוסר א"כ בבשר בחלב לא תבשל למה לי אי ילפינן ממשרת וע"כ משרת לדרשא דהיתר מצטרף לאיסור קאתי וכן פירשו באחרונים ועיין בשעה"מ ג"כ הא דפריך משרת למה לי אע"ג דאין לוקין אי ילפינן מגע"נ ומשרת י"ל דאתי למלקות מ"מ הקושי' דליליף מגע"נ דלא אתי משרת לטע"כ דאל"כ קשה גע"נ למה לי עיין בחדושי ח"ס על ע"ז בסוגיא דנטל"פ ועיין בצל"ח פסחי' שכן פירש הקושיא וכן הא דקאמר דר"ע יליף מבשר בחלב היינו כיון דכתיב לא תבשל בבשר בחלב ע"כ משרת לאו לטעם כעיקר וכתב לפי האמת דאמרינן דתרו שרי ורק בישול אסור משום לשון בישול א"כ תו לא צריכין לומר דבשר בחלב חידוש הוא יע"ש לפי דרכו וא"כ לדברינו די"ל דלא ילפינן טעמים מהדדי ויש חילוק בטעמים א"כ אביי הכי קאמר טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא לאו טעמא כמו משרת ענבים או גע"נ קאמר דזה ודאי א"א לילף מבשר בחלב דבא מממש אלא דמ"מ יש למילף טעם ולא ממשו כמו בשר בחלב אע"ג דאינו ממש רק הבשר נותן טעם בחלב או חלב בבשר לפי שיטת רש"י בפסחים דגם חלב מבשר מקרי טעם לבד ולא ממש וע"ז קאמר אי חידוש הוא אפילו ליכא נ"ט נמי ולא איירי רק מטעם כמו בשר בחלב וא"כ לא קשה מרבנן ור"ע דילפי ממשרת אי גע"נ דהא צריך לטעם כמו שרה ענבים או בלוע בקדירה ואפילו לא הוי בשר בחלב חידוש מ"מ צריך משרת וגע"נ ואביי קאמר אף דלא ילפינן ממשרת ומגע"נ כמו שכתב רש"י בפסחים משום שני כתובים או דמשרת להיתר מצטרף לאיסור וגע"נ חידוש מ"מ מבשר בחלב בודאי ילפינן וא"ש

ועוד י"ל לפי מה שהעיר כבר בפנ"י ובצל"ח שם על הא דקאמר דר"ע יליף מבשר בחלב דהא א"א לילף מבב"ח דהוי איסור הנאה וגם עובר בבישול לבד משא"כ בשאר איסורים בפרט משרת דנזיר דקיל טובא ותירץ בפנ"י דסבר הש"ס דילפינן מלא תאכל כל תועבה או משאר דרשות דאכילה וכיון דאפקיה רחמנא טעם בלשון אכילה לא הוי רק גילוי מלתא לומר גם בשאר איסורים טעם כעיקר דהא התורה קראה אכילה טעם לבד וע"ז מתרץ הש"ס דליכא למילף כיון דתרו שרי אע"ג דהוי טעם ג"כ חזינן דקרא לא הקפיד על טעם לבד יע"ש וא"כ אי ילפינן איסור אכילה מג' פעמים לא תבשל א"א למילף כלל מבשר בחלב אע"ג דלא הוי חידוש וא"כ י"ל דהש"ס בפסחים רצה לישב ג"כ אי ילפינן מלשון אכילה וא"כ שפיר יש ללמוד אי לא אמרינן חידוש אע"ג דבשר בחלב חמור בשאר איסורים אבל אביי סבר דמה"ט לא יליף ר"ע וחכמים משום דסברו דילפינן מג' פעמים לא תבשל וא"כ א"א למילף מבשר בחלב בלא חידוש משום חומר האיסור אבל רבא סבר דילפינן מדרשא דלא תאכל כל תועבה כרב אשי או מלא תאכלנה כרבי וא"כ שפיר יש למילף מבשר בחלב כיון דגלי קרא דטע"כ בלשון אכילה וביותר יש לומר דזה טעמא דאביי דסבר דלאו חידוש ומה היה מסופק אי חידוש או לא ועוד דהא באמת חידוש דתרו שרי וצ"ל ע"כ דאביי סבר דתרו ג"כ אסור וי"ל דתליא ג"כ אי ילפינן משאר דרשות או מג' לא תבשל דאי ילפינן מלא תבשל א"כ מדאפקי גם אכילה בלשון בישול ש"מ דתרו ליה שרי באכילה אבל אי מדרשות דאכילה י"ל באמת דתרו אסור וכן משמע מלשון הטור שכתב מדאפקיה בלשון לא תבשל דוקא בבישול אסור וא"כ אביי דאסיק דלאו חידוש ואף תרו אסור באכילה וע"כ ילפינן מלשון אכילה ויש לילף ג"כ מבשר בחלב אע"ג דחמיר איסוריה משאר איסורים ואע"ג דלענין איסור בישול י"ל דאביי מודה דמנ"ל לומר דתרו אסור דהא בישול כתיב מכח זה אינו חידוש כמו שכתב ג"כ הפנ"י דאי ילפינן מאכילה צ"ל הא דקאמר חידוש הוא היינו כיון דתרו מותר באכילה אע"ג דהוי נמי טעמא משו"ה א"א למילף מלשון אכילה אבל איסור בישול דחמור מתרו לא הוי פירפא וא"ש דברינו אבל לאיסור אכילה שפיר י"ל דתליא אי תרו שרי מהיכא דילפינן איסור אכילה וא"כ אביי דסבר דר"ע וחכמים ילפו מג' פעמים לא תבשל משרו טעמא א"א למילף מבשר בחלב או משום דהוי חידוש דתרו ליה שרי אף באכילה או משום דשאני בשר בחלב דאסור בהנאה ועיין

והנה רש"י כתב בפסחים דהחידוש דמותר לשרות ואסור לבשל ובאמת אין זה חידוש כאשר כתב בכ"ס הא לענין שבת ג"כ מצינו כן דאסור לבשל ומותר לשרות וכמו דלא הוי חידוש דבהדדי אסור משום כלאים כן לא הוי חידוש דתרו מותר משום דבשבת נמי כן הוא וי"ל לפי מה שכתב הפלתי והוכיח דבבשר בחלב יש בישול אחר בישול משא"כ בשבת משום מלאכת מחשבת וא"כ שפיר חידושו דבב"ח דתרו ליה שרי ובישול אסור אע"ג דכן הוא בשבת מ"מ הא חזינן דבשר בחלב לא הקפידה תורה על בישול גמור דהא בכבר נתבשל ג"כ אסור ויש בישול אחר בישול ואפי"ה תרו שרי ואף אי אמרינן דגם בבשר בחלב אין בישול אחר בישול מ"מ כבר כתב בח"ס ס' פ"ב בפשיטות דאם בישל חלב ובשר בפני עצמו ואח"כ נתבשלו ביחד בודאי חייב ובשבת מבואר דגם אם מערב שני תבשילין שכבר מבושלים ומבשלים עכשיו ביחד מ"מ פטור וא"כ שפיר הוי חידוש בבשר בחלב דהא חזינן מה דלא מקרי בישול במקום אחר מ"מ בבשר בחלב הוי בישול ואסור בשביל נתינת הטעם א"כ תרו נמי יהיה אסור דהא מקבל טעם ג"כ על ידי תרו ומדויק שפיר לשון הש"ס דקאמר בשיב