שבט סופר חלק א כ

שרא המייני' אבל אם התחיל כבר לאכול ל"צ להפסיק משום חשש שכרות או יפשע, א"כ הרמב"ם שכ' היה עוסק באכילה או במרחץ משמע שכבר התחיל לאכול א"כ שפיר כתב הרמב"ם דלא צריך להפסיק דכולי האי לא מחמרינן בשביל חששות אלו כמ"ש הרשב"א וא"ש

והנה הרי"ף בסוכה כתב המתני' דמי שבא בדרך וכו' ולא הביא הא דמחלק בש"ס בין יש שהות לאין שהות, ומתני' דסוכה מיירי באין שהות דווקא, והרא"ש תמה על הרי"ף שלא ידע מפני מה לא הביא דמתני' דווקא באין שהות, ובשעה"מ בה' לולב מיישב דברי הרי"ף דזה תלי' בשתי לשונות בשבת שם מפני מה צריך להפסיק בערבית ודוחק הוא ליישב כן דברי הרי"ף כמובן. ולענ"ד נראה לפ"מ שהביא המג"א סי' תל"א בשם הב"ח לחלק בין תפלת מנחה לבדיקת חמץ דבדיק חמץ אפילו התחיל בהיתר מפסיקים משום דלא שכיח ואינו תדיר וחשינן שמא ישכח משא"כ בתפלת מנחה שמתפלל בכל יום אין לחוש כ"כ שישכח, ובמג"א שם תמה עליו מש"ס סוכה מאי מקשה שם ממתני' שבת דהא לולב נמי לא שכיח רק פעם א' בשנה א"כ חמיר יותר ורגיל שישכח אפילו התחיל מפסיק יע"ש, וחלוקו של הב"ח נכון מסברא, וי"ל הא דלא מחלק בש"ס סוכה כן י"ל דתוס' מקשה מקידוש דסבר ר' יוסי דאינו מפסיק אם התחיל לאכול בהיתר ומחלק תוס' שם בין קידוש ללולב, ואף דבאמת פסקינן כשמואל דפורס מפה ומקדש מ"מ מקשה תוס' מרבי יוסי דמשום דחד מ"ד פוסק כר"י וגם דוחק לומר דר"י פליג על מתני' דסוכה, ועיין בר"ן שם שמקשה כן דא"ל דר"י פליג על סתם מתני' וי"ל דגם קידוש אינו רגיל כמו תפלת מנחה דהוי בכל יום וקידוש רק פעם א' בשבוע ויש לחוש יותר שישכח, ועיין בס' שאגת ארי' סי' י"ח שעמד על המחקר שם אם רשאי לאכול קודם תפלת מוסף ובתוך התשובה יצא ג"כ לחלק בין תפלת מוסף דלא הוי רק בשבת יו"ט ור"ח, ובין תפלת מנחה דהוי בכל יום אלא שסתר זה מכח ש"ס סוכה כקושי' מג"א, ועיין בח"ס בחידושים בח"ש שרצה להצדיק הב"ח בחילוקו של התוס' בין לולב דמאגבי' נפק בי' ולא חשינן לעצלות ובין תפלה, וש"א במתק דבריו כתב דלענין חשש שמא ישכח לא שייך חילוקו של התוס' ועיין שם. ולפ"ז יש לומר דהיינו טעמא דשמואל באמת שסבר דפורס מפה ומקדש אע"ג דהתחיל בהיתר, עיין בר"ן שהסביר טעמא דשמואל, ודוחק קצת לומר דפליגי בזה ר"י ושמואל אי מקרי קידוש במקום סעודה או לא, ולפמ"ש י"ל דר"י סבר אף בקידוש אע"ג דלא הוי רק פעם א' בשבוע ולא שכיח כתפלה מ"מ אינו מפסיק, ושמואל סבר דפורס מפה ומקדש משום דאינו רגיל ויש לחוש שישכח וי"ל הא דלא רצה הש"ס בסוכה לחלק חילוקו של הב"ח משום דלולב איכו רגיל כ"כ היינו משום דר"י דסבר אף בקידוש אינו מפסיק, ואף שי"ל דקידוש רגיל יותר מלולב מלבד דדוחק לחלק בין רגיל קצת ולא רגיל כלל. עוד י"ל דהא בלולב גם כן לפי המסקנא דמתני' בשאר ימי יו"ט מיירי ולא בי"ר א"כ כבר הוא רגיל קצת, ועיין בח"ס שכתב דעיקר קושי' מג"א הוא למסקנא דמשני ביט"ש ולא בהס"ד די"ל דבאמת הומ"ל הכי אלא דעדיפא משני, א"כ לולב בשאר ימים דומה וודאי לקידוש ולא יכול לחלק בין לולב דלא הוי תדיר כחלוקו של הב"ח דאם כן קשה מדר"י, ומשו"ה מוקי מתני' באין שהות אבל לדידן דפסקינן כשמואל דפורס מפה ומקדש י"ל באמת דבלולב פוסק אפילו ביש שהות משום דלא הוי תדיר, ומשו"ה כ' הרי"ף המתני' סתם ולא הביא חילוקו של הש"ס ואפילו ביש שהות צריך להפסיק, אלא שעדיין היה קשה על זה מהבדלה דפסקינן נמי דאם התחיל בהיתר א"צ להפסיק והא הבדלה נמי אינו תדיר כקידוש אלא שמלבד שיש לחלק י"ל שהרי"ף אזיל לשיטתו שפסק הא דהבדלה אינה קובעת זה דווקא לענין ספק חשיכה, אבל בוודאי חשיכה צריך להפסיק להבדלה ג"כ, ועיין בש"ע או"ח רצ"ט סעיף א' ומיושבים דברי הרי"ף על נכון. פרעסבורג אור ליום א' לס' לך לך תרל"ו לפ"ק הכ"ד החותם בברכה ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ג

שוכ"ט ושפעת ברכות לאהובי תלמידי מחמדי הרבני המופלג מלא פלג בתורה מורג חרוץ ובקי כש"ת מו"ה ישעי' פירסט נ"י יושב על התורה בשבת תחכמני ק"ק א"ש יע"א (כעת היא הגאב"ד דקהלה שיפשוהל בויען הבירה

) שבוע זו קבלתי מכתב מאת כבוד חתנך הרב המאוה"ג נ"י ומה שנוגע לעניני כלל ישראל ועי"ז נתעוררתי ועלה בזכרוני שזה שבועות שתים שהן הרבה קבלתי ממך מכתב עם ד"ת ומפני רוב הטרדות הנחתי אותו מן הצד באמתחת מכתבים ונשכח מזכרוני, וכעת שבא לידי לא אחמילנה להשיב לך על שאלתך מי שיש לו שני פתחים בחצר שמדליק בשתיהן, וכתב הר"ן בשבת שאין מברך עליו כיון שאין מדליק רק משום חשדא וכן פסק הרמ"א סס"י תרע"א האיך יהי' להדין אם הדליק בפתח הראשון ושכח לברך עליו אם יכול לברך אי מדליק על פתחא אחרינא ופשוט לך דאינו דומה למ"ש בשו"ת כ"ס או"ח סי' קל"ה דאם לא יברך בנר הראשון שיכול לברך בשאר הנרות דאינו מדליק רק משום הידור דהא בחצר א' כבר הדליק החיוב וההידור ואזלי מצותה, ושאר דבריך בואו בתוך דברינו, ולדידי פשיטא לי איפכא מדבריך אפילו אי אינו מברך קודם שמדליק הנרות משום הידור מ"מ בשני פתחים בוודאי יכול לברך דהא באמת כתב הפר"ח ביו"ד סי' י"ג דהרשב"א בתשו' שפסק שיכול לברך על שחיטת בן פקועה דהוי נמי רק משום מראית עין חולק על הר"ן והרשב"א בתשובה תקכ"ה יהיב טעמא יהי' מאיזה טעם שאמרו מ"מ מצוה דרבנן הוא כמו שאר מצות ומש"ה מברך אלא שהר"ן סובר כיון שאינו רק משום חשדא אינו מברך אבל בוודאי מ"מ המשך מצו' ראשונה הוא יותר מנרות של הידור כיון שזה מדליק משום חשדא נמי מצוה דרבנן הוא ולהרשב"א מברכין עליו אם הפסיק בין שתי הדלקות ולית דין צריך בשש ובוודאי מקרי עכ"פ משך זמן המצות שמברך עליו אלא אפילו מה שאינו רק משום הידור כתב בכ"ס דמברך וזה לא נסתפק בו בפרמ"ג, ועיין בבה"ט סי' תרע"ו סק"ה שכ' כן בפרטיות בשם הלקט, ועיין בשערי תשובה שם שהביא כל דברי הלקט, ועוד לפמש"כ במג"א הלכות לולב תרמ"ט ס"ק ח' הא דמשמע מרמ"א שלא יאגד עכו"ם לכתחילה לולב אע"ג דקיי"ל דלולב א"צ אגד היינו משום דהוא לנוי מצוה חשוב כמצוה עצמו א"כ גם בהידור מצוה י"ל כן דלא גרע מנוי מצוה דחשוב כמצוה עצמו, ויש לחלק לנוי מצוה ילפינן מזה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וכל אחד מחוייב משא"כ הכא דלא הוי רק למהדרין, ועיין בספר חמד משה עיין דברי מ"א סי' תרע"א סקי"א

ויפה כתבת גם כן לפמש"כ הפלתי בסי' י"ג להשוות דברי הר"ן והרשב"א בתשובה דהר"ן לא כתב רק בשני פתחים כיון שכבר בירך עליו משא"כ בבן פקועה שלא בירך עוד על עיקר המצוה וכן העמיס ג"כ הפרמ"ג בסי' תרע"ז דברי המג"א סק"ד דאם יש לאכסניא פתח מיוחד שצריך להדליק וכתב דאולי צריך לברך ויש לחלק בין דין דשני פתחים ועיין במחצית השקל במה יש לחלק ובפרמ"ג הוסיף לפי דברי הפלתי מפני שלא בירך האכסנאי עוד, וכן כתב בברכי יוסף דלא דמי לשני פתחים מה"ט והסכים לחילוקו של הפלתי, ואתה הבאת מש"כ בכ"ס סי' כ"א דיש לחלק דהרשב"א דווקא בבן פקועה הקל לברך משום דמברך בעל, לפמש"כ הדרכי משה וטו"ז סי"ח דברכת על קאי על כללות המצוה וליכא חשש ברכה לבטלה כ"כ משא"כ בהדלקת נ"ח שמברך להדליק ותמהת שפיר דהרשב"א באותו תשובה אפי' בעיסת ארנינא דאמרי' בש"ס פסחים דלא הוי נמי רק משום דלית לי' קלא ומש"ה חייב בחלה והתם מברך להפריש ואפ"ה כתב הרשב"א דצריך לברך וכתמיהתך כתב ג"כ בס' ברכ"י על הפלתי שכתב לחלק תחילה בין חשדא למ"ע והרשב"א ס' ש"ס כתב דעיסת ארנונא הוא משום חשדא, ובאמת אין עיקר וכוונת אאמוה"ג ז"ל רק