שבט סופר חלק א רח

בריטב"א בע"ז דף ל"ה שהשיג על תירץ הראב"ד דמה"ט אמרו משום עור נבילה משום דכשירה הוי ספק דרבנן כמו שתירץ בתוס' וכתב ואין זה מספיק לפי מה ששמענו שהמעמידו בעור הקיבה מרתיחו בתחילה ואח"כ מעמידו יע"ש ואם כן לריטב"א דמרתיחו תחילה באש הוי בשר בחלב גמור מה"ת ומה"ט גם ספיקו אסור וא"כ בודאי קשה למה תנן במתניתין בנו"ט ולא אסור משום מעמיד דנאסר העור תחילה מהחלב שנכנס בתוכו ומימים רבים היו לי לפלא דברי הריטב"א אלו ולא ידעתי פשר לישב אם לא שנאמר דהריטב"א סבר דקודם שנותן החלב טעם בעור הקיבה כבר התחיל להעמיד ונגמר ההעמדה אח"כ וא"כ הוי זוז"ג דהא התחילה ההעמדה כאשר עדיין לא נעשה העור נבילה ומצד בב"ח לא נאסר החלב דהא הוא בנו"ט ודוחק דהא הריטב"א כתב דמרתיחין תחילה ואח"כ מעמידו ובודאי בלע העור החלב בשעת רתיחתו קודם שמתחיל להעמיד וצע"ג לישב דברי הריטב"א לעת הפנאי

והנה הש"ך כתב בסק"ל די"ל דהטור ס"ל כשיטות דלית להו דבר המעמיד ועיין בח"ס שם שלא כתב כן אלא ע"ד בשלמא דאפשר לדחוק כן אבל האמת אינו כן כמו שהוכיח המג"א בסי' תמ"ב סק"ט דהטור סבר דדבר המעמיד מה"ת לא בטל ודוחק לומר כן בש"ך וראיתי בפרמ"ג שהרגיש בזה וכתב די"ל דכונת הש"ך דדוקא בחמץ דאורייתא סבר הטור דבר המעמיד אבל לא באיסור דרבנן יע"ש ונ"ל לחילוק זה דעיקר דין דדבר המעמיד לא בטל מקורו מש"ס ע"ז ל"ה ע"א דקאמר כיון דאוקמי קמוקים ה"ל כאלו איסורי בעיניה וכמו שאיסור בעין לא שייך ביטול כן במעמיד שניכר ובע"ז שם מקשה הש"ס למ"ד דגזרו בגבינות של עכו"ם משום דמעמידין אותו בחומץ או משום שרף ערלה דא"כ תאסר נמי בהנאה ומסיק בקשיא וראיתי בתורת חיים שכתב מיהו תיובתא לא הוי די"ל דלא החמירו לאסרו בהנאה דהא הש"ס קאמר דמשו"ה לא אסרו במורייס בהנאה משום דליתי' לאיסורא בעיני' משא"כ בגבינה דאוקמי קמוקים וא"כ י"ל דוקא באיסורא דאורייתא כגון פירש של ע"ז החמירו לאסרו בהנאה משא"כ בחומץ דסתם יינם מדרבנן ושרף פגין לאו גוף דפרי נינהו לא החמירו כ"כ יע"ש

חזינן דיש לחלק בין איסור דאורייתא בדבר המעמיד או לא ואע"ג דאסיק בקשיא י"ל משום כיון דחזינן דאלו המ"ד החמירו משום הני טעמא לאסור הגבינות משום דבר המעמיד אם כן סברו ע"כ אע"ג דחומץ רק מדרבנן מ"מ לא בטל דבר המעמיד א"כ מהאי טעמא תאסור גם בהנאה ואסיק בקשיא א"כ י"ל לדידן דפסקינן כשמואל באמת לא אמרינן דבר המעמיד רק באיסור דאורייתא כמו נבילה אלא שהרמב"ם בפ' ט"ז מה' מ"א הל' כ"ו כתב דהמעמיד בשרף הערלה או בחומץ יין של ע"ז הרי זה אוסר בהנאה אע"פ שהוא אינו מינו מפני שהאיסור ניכר שעשה אותו גבינה וא"כ משמע דהרמב"ם אית ליה כהני מ"ד דגם חומץ אוסר אלא דלא חששו מפני הני טעמא אבל כשמעמיד אוסר אלא כד דייקת בדברי הרמב"ם מוכח להיפך דכתב או בחומץ יין של עכו"ם והנה בגמרא אמר סתם מפני שמעמידין אותו בחומץ היינו חומץ מסתם יינם שלהם וא"כ למה נקט הרמב"ם חומץ יין של עכו"ם דמשמע מיין שידוע שנתנסך לעכו"ם ולא קאמר חומץ מיין נסך או מסתם יינם כמו שכתב בכל הפרק זה ובכל מקום דאיירי מיין נסך ממש כתב יין שנתנסך לעכו"ם עיין בהלכה כ"ח וכל היכא דאיירי מסתם יינם לא כתב של עכו"ם עיין בה' כ"ט ועיין ברמב"ם פרק י"א הל' ג' וכו' ומפני מה לא כתב הרמב"ם גם כאן חומץ של סתם יינם אלא דרצה לדייק דוקא בחומץ של יין נסך ממש דהוא דאוריי' אוסר משום דבר המעמיד אבל סתם יינם לא כיון דאסיק הני מ"ד בקושי' באמת י"ל בדרבנן לא חיישינן ודוקא בשרף ערלה דהוא ג"כ דאורייתא כמו עור נבילה משא"כ בחומץ לית לן כרב חסדא דחייש לדבר המעמיד אף בדרבנן אלא בדכתב הרמב"ם בפ"ט מה מ"א ה' ט"ז דאם העמיד הגבינה מעור קיבה שחוטה דטועם הגבינה אם יש בה טעם בשר אסור ואם לאו מותרת מפני שהמעמיד דבר המותר הוא ואין כאן אלא בשר בחלב ששיערו בנותן טעם ואם הרמב"ם סבר דבדרבנן לא אמרינן דבר המעמיד א"כ בלא"ה יכול לומר הרמב"ם כיון דמליח וכבישה דרבנן לא אמרינן מעמיד אלא דיש לדחות דרצה לומר דאף אם הדרך שמרתיחין תחילה מ"מ לא שייך מעמיד כמ"ש הריטב"א ולא מוכח דסבר דגם בדרבנן אמרינן מעמיד לא בטל ויותר יש לומר דאף לרב חסדא לא מוכח דאמרינן מעמיד בדרבנן דכבר הקשה התורת חיים לתוס' והראב"ד דמשו"ה לא אמרו משום כשירה משום דהוי ספק דרבנן א"כ מ"ט דרב חסדא דחומץ סתם יינם נמי מדרבנן וכתב די"ל דמשום סתם יינם החמירו כמ"ש בכמה מקומות וא"כ י"ל דוקא בחומץ סתם יינם אבל לא באיסורי בשאר דרבנן וכיון דמוכח מדאסיק רק בקשיא די"ל דלא החמירו רק בדאורייתא או בסתם יינם אבל לא בשאר איסור דרבנן יש מזה ראיה לזה להטור לפי חילוקו של הש"ך וברמב"ן בחידושיו לע"ז ראיתי שהקשה לתירץ התוס' והראב"ד מהא דחומץ דהוי נמי רק דרבנן ותירץ משום דסתם שחיטת עכו"ם הוא נבילה וגם למ"ד דאין איסור חל על איסור לא חל איסור בב"ח משו"ה קאמר נבילה ועיין בח"ס בחדושיו דהרבה לתמוה עליו דהא שמואל סבר אפילו חלב אפילו מיחה ולא ידעתי תמיה דכונת הרמב"ן כיון דבאמת נבילה הוא וגם לא צריכין לומר איסור חל על איסור ע"כ קושטא דמילתא נקט דסתם עור קיבה שלהם נבילה הוא וכן כתב הריטב"א וכיון דקושטא דנבילה הוא משו"ה נקט שמואל משום נבילה דהוא לכ"ע אף למאן דלית ליה איסור חל על איסור ועיין בלשון הרמב"ן ותמצא שכן הוא

ועל דרך פלפול אמרתי ליישב קושי' הרמב"ן על תוס' והראב"ד שכתבו דמשו"ה לא קאמר משום בשר בחלב דהוי ספק דרבנן דהא רב חסדא קאמר משום חומץ דהוי נמי רק דרבנן לפי מה שראיתי בכה"ג שהקשה על שבלי לקט דמותר לאוקמי בעור שנתיבש דלפי דבריו האיך אסרו גבינת עכו"ם מפני שמעמידין אותו בעור קיבת נבילה הא הו"ל ספק ספיקא ספק שמא העמידוה בעשבים או ממי פירות ואם ת"ל שהעמידוהו בעור קיבת נבילה שמא נתיבש העור מקודם עד שלא היה בו צחצוחי חלב והביא קושי' זו בשם דמשק אליעזר והניח בצ"ע

ולדידי לא קשה כיון דיותר מעמיד אם יש בו צחצוחי חלב וגם מיץ מקיבה א"כ מסתמא וקרוב לודאי שמעמידים בעור שלא נתיבש כעץ ולא הוי ספק השקול אבל מ"מ י"ל בחשש משום איסור דרבנן היכי דיש ג"כ ספק שמא נתיבש לגמרי כעץ בודאי לא חששו ורק בספק אחד יש לומר דהחמירו וא"כ יש לקיים שפיר תירץ תוס' משום בשר בחלב לא חששו כיון דיש נמי ספק שמא נתיבש כבר העור משא"כ בחומץ דליכא רק ספק אחד שפיר גזרו בגבינות של עכו"ם שלא ליקח מהם וא"ש

וראיתי בנוב"י סי' כ"ו שכתב דאף בשרה במים מעל"ע עור שנתיבש כעץ אף דראוי לכלב מ"מ אינו ראוי לאדם וא"כ גם בנבילה מותר וכ"ש בבשר בחלב דהוי סרוחה מעיקרא דלא ככנה"ג שאסור גם בכבוש מעל"ע דהוי כמו בישול וא"כ גם בשהה מעל"ע יש לסמוך על הנוב"י, ואף בדיעבד אם שהה ולא היה ס' וכן בקיבת נבילה ביותר מס' יש לסמוך על הנוב"י בזה כיון דלא הוי רק דרבנן ובדאוריי' צ"ע אבל ביותר מששים ואין החשש רק משום מבטל איסור לכתחילה יש לומר דאין לחוש גם בשהה בתוכו מעל"ע העור קיבה בהחלב וגם לפי מה שכתבתי להוכיח מדברי הריטב"א דסבר דהוי זוז"ג דקודם שבולע החלב מתחיל פעולת ההעמדה וכ"ש בעור יבש אף שנתרכך אח"כ מ"מ אינו אוסר דהוי ג"כ זו"זג דודאי קודם שנתרכך כבר עבר רוב פעולת העמדה וא"כ בדיעבד בודאי נ"ל דמותר אבל מ"מ אין לשהות לכתחילה מעל"ע להיות כבוש משום דאין מבטלין לכתחילה וגם זוז"ג לכתחיל' אסור ואולי גם לכתחילה יש להקל ולסמוך על זה על הנוב"י דגם בכבוש אינו ראוי לאכילת אדם ועוד י"ל דאין לאסור משום דאין מבטלין איסור לכתחילה כיון דבשעה שמעמיד העור הוא עדיין יבש כעץ וכיון דבשעת הביטול היתר היא לא שייך אין מבטלין איסור ועיין בפרמ"ג בפתיחה להלכות מליחה