שבט סופר חלק א רז

ליתן המים אח"כ בבשר כמ"ש בצ"צ אבל אם כבר נתבטל מותר וזה נגד הרדב"ז וי"ל שבאמת מדברי האו"ה מוכח דוקא בדיעבד מותר אם נפל לבשר ולא נקט רבותא יותר דאפילו לכתחילה מותר לערב משמע שזה באמת אסור אלא שהתו"ח מתיר אפילו לכתחילה ועיין בפמ"ג שכ' דאי לאו לכתחילה ליכא רבותא כלל בהאי דינא דאו"ה א"כ מכ"ש מנכרי דשרי ליקח כיון שכבר נתבטל ודוחק לומר שהת"ח מיירי באין לו מים אחרים ויש לו פסידא אם אינו לוקח המים שזה אינו במשמעות הת"ח וכ"כ בחו"ד סי' צ"ט בחידושיו דלכתחילה מותר

היוצא לנו מדברינו לדברי הת"ח בודאי מותר ליקח מנכרי דבר שנתבטל אצלו וגם מסי' קי"ד' מוכח בפשיטו' נגד הרדב"ז ולא זכיתי להבין דברי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שרצה ליישב דברי הרמ"א סי' צ"ט לפי שיטת הרדב"ז ובאמת משו"ע משמע נגד הרדב"ז ועיין בסי' צ"ו סעיף ד' במי למוניש וע' בהג"ה ש"ד הובא בפרמ"ג סי' ק"ג ס"ק י"ד ובסימן נ"ז ס"ק כ"ח

ולאחר שהארכנו קצת בענין זה בנידון שלנו אין להקל ליקח מהמקומות שיש לחוש שמערבין בו שומן חזיר ובפרט מישראל שחשוד ע"ז שמערב וגם מהנכרים אסור משום שמא עירבו בו בפחות מששים ושומר נפשו ירחק ולא יקנה רק מישראל שמוחזק בחזקת כשרות וידעינן שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו וכן נוהגין היראים בקהלתינו שאינם קונים רק מהסוחר שהוא מוחזק בחזקת כשרות ויש לו הכשר מהרב שראה וידע שהחמאה נעשית בכשרות בלי שום פקפוק וחשש ועכשיו בדור הזה צריך לזהירות יתירה ומורה הוראה בכל אתר צריך להזהיר ע"ז שלא יקנה מכל אשר בשם ישראל יכונה אלא מאנשים שידעינן שיש להם נאמנות לענין או"ה הכ"ד פ"ב יום ה' לס' במדבר תרל"ד ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה מז

שלום לך אהובי ש"ב ב הרב המאוה"ג בע"פ מורג חרוץ מוכתר במעלות בנש"ק כש"ת מו"ה שמעון עהרענפעלד נ"י רב דקהל שעניע והגליל יע"א: (כעת הוא הגאון אבדק"ק מיהאלאוויטן יע"א

) אחדש"ה בעת שהיית במחיצתי זה איזה שבועות דברנו אודות העמדת הגבינה בגלילות שלך כיצד נוהגים הישראלים בהעמדה זו ואמרת שנוהגים כאשר כבר נאמר ונשנה בשו"ת זקנינו ר"ע איגר זצ"ל בסי' ר"ז שמיבשים בעור קיבה כשירה עד שנעשה כעץ ומצדד שם להתיר אף דהש"ך כתב בסי' פ"ז ס"ק ל"ג דלכתחילה אין נוהגין כן היינו היכא דיכול לבוא לידי נתינת טעם אבל בהעמדת קיבה כיון דלא יכול לבוא לידי נתינת טעם י"ל גם הש"ך מודה דאף לכתחילה מותר דכל החשש של הש"ך דלכתחילה אסור הוא משום שמא לא נתיבש לגמרי בכאן דלא נשאר רק חששא דאין מבטלין איסור כיון דספק הוא שמא לא נתיבש לגמרי כה"ג מבטלין וגם לפי טעמו של הנוב"י קמא יו"ד סי' כ"ו משום דיכול לבוא לידי איסור דאורייתא אם יבשל אח"כ בכאן כיון דאיכי ששים לא יכול לבוא לידי איסור תורה

והנה לפי היתר זה צריך ליזהר מאד שלא יהיה העור בהחלב שמעמיד יום שלם ויקח אותו קודם שיעור כבישה דהפרמ"ג כתב שם דוקא בשיעור מליחה מהני יבש כעץ משא"כ בבישול או בכבוש דהוי כמבושל דחזר העור לאיסורו ואף שמדברי הנוב"י לא משמע כן ורק אם נתבשל אסור שנתרכך אח"כ אבל ע"י כבישה לא חזר עוד לאוכל אדם מ"מ ראיתי בדברי הכנה"ג שכתב דה"ט דהש"ך דמחמיר לכתחילה משום שמא ישהה בתוכו כשיעור כבישת יום שלם ויתרכך ויחזור לאיסורו וא"כ עדיין אין ההיתר ברור לגמרי ואף די"ל ג"כ דלא גזרינן רק בפחות מס' אבל בהעמדה שהוא הרבה יותר מששים כאשר כתב הרמב"ם ג"כ בה' מ"א בפ"ג עיי"ש מ"מ צריך ליזהר מאד שלא ישתהה כשיעור כבישה וגם מטעמא שמא לא נתיבש עוד דאף דיש להתיר משום דהוי רק ספק ביטול איסור אינו ברור כ"כ ע"כ נ"ל להוסיף עוד צדדי היתר על המנהג שנהגו להתיר

והנה הא דלא נאסר מצד בב"ח ודבר המעמיד לא בטל כבר כתבו הראשונים ובראשם הר"י מגאש לתרץ הא דאמר שמואל מפני שמעמידין בעור קיבת נבילה ולא אמר התם מפני שמעמידין בעור קיבה וכתבו משום דבאמת אף ביותר מס' אסרו הגבינות וגם היכא דטעמו וליכא טעם והיינו מטעם העמדה דדבר המעמיד לא בטל משא"כ בב"ח דקודם שיתן טעם לא שייך איסור בב"ח כלל דדרך בישול אסרה תורה ומה"ט תנן במתניתין בחולין קט"ז המעמיד בעור קיבה כשירה בנו"ט יע"ש וכן פסקו רוב הפוסקים רק המרדכי מחמיר דאף בבב"ח אמרינן דדבר המעמיד לא בטל והמתני' בנו"ט איירי ביש ג"כ חלב קרוש עם העור והוי זוז"ג ולא נאסר משום המעמיד ורק בנו"ט יע"ש ועיין בח"ס יו"ד סי' ע"ט שכתב די"ל דמה"ט פירש"י במתניתין דאם מלח החלב עם עור הקיבה דאוסר אח"כ משום מב"מ במשהו ולא משום דבר מעמיד ובדגול מרבבה רצה לדייק מזה דרש"י לית ליה דבר המעמיד כלל דאי משום דהוי רק מדרבנן א"כ מה"ט גם מצד מב"מ לא יאסר יע"ש ואין זה דיוק במח"כ די"ל דוקא מב"מ דבעלמא הוי דאורייתא סבר רש"י גם בדרבנן לא בטל אע"ג דבשר בחלב שנמלח לא הוי רק דרבנן משא"כ דבר המעמיד דלרוב הפוסקים הוי רק דרבנן סבר רש"י דלא גזרו בבשר בחלב שיהיה כאיסור מחמת עצמו לאסור משום דבר המעמיד וליכא ראיה מרש"י והח"ס כתב משום דרש"י רצה לאסור אף בזוז"ג כגון שיש לו ג"כ קיבה שלא נמלח בעורו מ"מ אסור יע"ש וצ"ל לרש"י דמתניתין דקתני בנו"ט לא אתיא כר"י דמין במינו לא בטל וכמו דסברו ג"כ מתני' דירך שנתבשל בו גי"ה דתנן והרוטב בנו"ט דע"כ אתיא דלא כר"י וסבר מתניתין דמב"מ בטל דאי לא תימא הכי א"כ גם העמיד בעור קיבה כשירה יאסור מצד מב"מ דהא החלב שנכנס לעור הקיבה קיבל טעם מעור הקיבה כמו שמקשינן לרב בסוגיא דטיפת חלב חלב נבילה הוא היינו שהחלב שנכנס לתוך בשר מקבלת טעם בשר וכשיוצא תאסור מצד מב"מ א"כ ה"נ במתניתין החלב שנכנס לעור הקיבה נאסרה ותאסר מצד מב"מ וע"כ סברו מתניתין דמב"מ בטל ועיין

והנה בשו"ת ר"ע איגר ז"ל שם וכן בח"ס סי' פ"א כבר עמדו על הר"י מגא"ש ג"כ כיון דדבר המעמיד לא בטל א"כ גם במעמיד בעור כשירה אמאי בנו"ט דהא העור נאסר תחילה מהחלב שנכנס ותאסר אח"כ העור מצד דבר המעמיד וראיתי בפלתי סי' צ"ב סק"א שכתב הא דכתב הרמב"ם במעמיד בעור כשירה דמהני נו"ט וכתב הרמב"ם טעימא קפילא ואע"ג דהחלב נאסר כבר מהעור וחוזר ופולט ומה מועיל טעימה דהא החלב הוי מב"מ עם שאר החלב ויצטרך ס' וכתב דהרמב"ם לטעמו דלא אמרינן בדרבנן הנ"כ אף בבשר בחלב וע"י כבישה הוי רק דרבנן ובח"ס כתב שכמה שנים עמד ע"ז וחזר על כמה צדדים ולא מצא תירוץ ורצה לחדש פירוש חדש במתניתין אבל מ"מ מזה ראיה להש"ע דבשר שנמלח בעור הקיבה לא אמרינן דבר המעמיד דלא מחמרינן כ"כ שיהיה נחשב כאיסור מחמת עצמו וכמו שכתב הש"ך ס"ק ל' וזה ראיה ברורה

אבל מאוד תמוהין לי דברי הריטב"א שכתב נמי לאסור כרש"י באם מלח החלב בעור הקיבה שאוסר אח"כ בכ"ש אבל לא מטעמו של רש"י אלא משום דבר המעמיד ומוכח מהריטב"א דסבר דגם כה"ג במליחה אמרו דדבר המעמיד לא בטל ואח"כ מיד כתב וה"ט דאסרו גבינת עכו"ם משום קיבת נבילה ולא משום כשירה משום דבב"ח הוא בנו"ט משום דרך בישול ומה"ט תנן במתניתין בנו"ט יעיי"ש ולדבריו בודאי קשה אמאי תנן בנו"ט דהא החלב והעור כבר נאסר ע"י החלב שנבלע בעור ותאסור מצד דבר המעמיד ולא די לנו בזה אלא התמיה עוד יותר לפי מה שראיתי